יום ראשון, 15 במאי 2011

בראנצ' ביועזר בר יין..



יש אוכל ויש אוכל.
בתור אחד שעובר את רב ימיו בלחשוב על מה לבשל ולאכול בכלל, יש לי אהבות רבות בתחום הקולינארי.
אם שואלים אותי מה אני הכי אוהב לאכול(?) יהיה לי מאד קשה לענות. זאת מכיוון שאני ישר חושב על מה לא הייתי יכול לוותר לעולם עד סוף חיי וכך להחליט. חומוס? סטייקים? פסטות? ממ... לא יודע!
אבל אם בכל זאת אצטרך לבחור, יש קבוצות אוכל שאני מאד אוהב, משתוקק ויכול לאכול בכל מצב ובכל שעה.
בשר, ביצים, חמאה, לחם, פסטה וכיוצ'. הדברים המשמינים, הדברים הלא בריאים, הדברים הטעימים.

היה זה יום שבת, הבוקר היה חורפי ואנחנו באמצע מאי. אט אט מחוגי השעון זזים ימינה והשמש הגיחה. הג'קט נהפך לטי- שירט וכבר צהריים. אני באזור ת"א, אחרי סיור צילום כיפי של ממש, מטעם ביה"ס גליץ לצילום. הרעב מפעפע ולי בראש מתחוללת סערה. עת שאני מביט בעינית המצלמה לעבר הדוגמנית המדהימה שצילמתי באותו הבוקר וכל כולי במה אני הולך לטרוף בעוד שעה(??!).

קירבתי הגאוגרפית ליפו ותכנון רשימה קצרה בערב שלפני, הביאו אותי לבחור באחת המסעדות הטובות בארץ לטעמי, אם לא ה-!. "יועזר בר יין".
למי שלא מכיר, יועזר בר יין בנשיאות שאול אברון, היא אבן פינה קולינארית בארץ ישראל וכנראה המסעדה שאני הכי אוהב לאכול בה. שילוב של כל מה (כמעט) שלא הייתי מוותר לאכול אף פעם, נמצא שם.


השעה כבר 13:00 ואנחנו נכנסים דרך דלת ברזל אימתנית, לאולם חשוך ומיוחד. אנו נכנסים אל "היכל" האוכל של יועזר.
במבט סוקר אנו מבחינים שוב בשולחנות הגדולים מעץ חום כהה, שמסביבם סוגי כסאות שונים. התקרות גבוהות ועתיקות, מלוכלכות בפיח שחור, עם תאורה אקלקטית מסביב. כוכים עם בקבוקי יין ריקים ואנשים אוכלים ונהנים מכל עבר.
למרות המראה החצי מוזנח והמחוספס משהו של המקום, בדיוק כמו האוכל פה ד"א (in a good way), על השולחנות ערוכים מפיות בד צחורות וסכום כסף גדול וכבד. כוסיות קטנות עם מלח גס אטלנטי ופלפל שחור גרוס במרכז השולחן ומלצריות לבושות שחור, אך בסטיילינג די נינוח ולא מחויט.
ליוותה אותנו לשולחן זוגי גברת מבוגרת, שהייתה קצת שתויה ואפילו התגאתה בכך מעט. דבר שהעביר תחושה די מגניבה וכיפית אם לומר את האמת כבר עכשיו ועוד לפני שלגמו טיפת אלכוהול בעצמנו.



תפריטים הונחו לפנינו כמעט מייד עם ישיבתנו. שני תפריטי יין ארוכים, זוג תפריטים קטנים יותר המתארים את 'עסקת הבראנצ'' של המקום וכמובן תפריטי 'אה לה קרט' של יועזר, בנוסף.
הבראנצ' מוגש בשבתות בלבד, כך שאם חפצה נפשכם בארוחה המדוברת- תזמינו מקום! או שתתפללו שיהיה להם שולחן עבורכם. בחרנו בשתי ארוחות בראנץ' ובנוסף (בתשלום מחוץ לעסקה) במנת פסטה- '40 חלמונים' המדהימה והמדוברת של המקום. אי אפשר בלעדיה שמבקרים פה, אז..כן.. אתם מבינים. תזמינו!!.

הבראנצ'ים כוללים; קוקטיל ממבחר מצומצם אך איכותי. מנות פתיחה, צלחת לחם וחמאה ומנה עיקרית שמבוססת על ביצים על בשר כזה או אחר ולקינוח- קפה, או תה עם חתיכת עוגייה ביתית. כל זה במחיר של 110 ש"ח בלבד, לא כולל שרות.
לא זול במיוחד עם חושבים על "ארוחת בוקר מאוחרת", אבל אחרי שתהיו שם, תבינו שיש תמורה בעד האגרה.
זו ארוחה מושלמת ומדהימה של חומרי גלם סופר סופר מוצלחים וביצוע מקסים.

הגיעו לשולחננו: {בעוד בטני המקרקרת מבצעת את הקונצ'רטו מס' 5 של בטהובן מרב עצבי רעב}.
צלחת לחם מדהימה, שכללה שתי פרוסות לחם לבן עם קרום עבה ומתפצפץ, שתי פרוסות בגט עבה לבן עם קרום עבה ומתפצפץ, שתי פרוסות לחם שיעור דגנים עם .. -בדיוק!-.. קרום עבה ומתפצפץ ושני משולשי חלה טרייה רגילה, כזו של יום שישי. ליד כל אלה ערמת חמאה צהובה רכה וטעימה כל כך, עד שניגבנו אותה מהצלחת כאילו הייתה חומוס חם וטרי.
שתי כוסות של מימוזה הוזמנו גם כן וקראף של מים עם קרח, שהגיעו מייד בהתחלה.


מנות הפתיחה שהובאו מייד עם הלחם היו;
* זוג פרחי כרובית גדולים שטוגנו בפירורי לחם. הכרוביות היו עדיין פריכות ולא ספוגיות מחליטת יתר (מצויין).
רק פירורי הלחם היו קצת בנאליים, אבל סה"כ מנה שעשויה נכון והוכיחה שפשוט- יכול להיות טעים מאד (מוטיב שחוזר לא מעט בארוחה הזו).

* ארטישוק שלם חצי סגול חצי ירוק, שנחלט במים ונפרס באמצע. מוגש עם רבע לימון ומלח גס. מנה פשוטה, בלי שום מאמץ עילאי, או דמיון. אך מוצלחת ומרעננת. הרבה אין מה לאכול שם לצערי הרב, אבל זה הוסיף קצת צבע לשולחן ללא ספק :-) .



* קערה גדולה של 'סלט תפוחי אדמה'. תפו"א, ביצים ועירית במיונז ביתי. סלט טעים טעים, עם טעם שמזכיר לי את הבית. אכלתי כמעט את הצלחת כולה לבד.. {מסמיק}. זו מנה פשוטה מאד להכנה כמובן. אבל התאימה לי בול ללחם הטרי והכיפי שחפר בה.



* קלח תירס שנחתך לחצי, עמוס בחמאה צהובה שתובל במלח ופלפל לרב. טאצ' מעניין לארוחה כזו ללא ספק. פשוט מאד אבל סופר טעים. הקלחים "פולטו" על ידנו, בעזרת סכין חמאה וגרגירי התירס מאכלו עם תוספת חמאה משלנו בצלחת אישית. (היה אפשר לדעתי להכין פולנטה מצד המסעדה, עם התירס המתוק והטרי הזה. זה היה מקפיץ את המנה הזו, למרות העבודה אקסטרא, שהם היו צריכים "לתת" עליה). זה פשוט זעק, אז הנה כתבתי.



* "פסטה 40 חלמונים" מנה שהזמנו מהתפריט הרגיל, יחד עם הפתיחות של העסקה כאמור.  פסטה צהובה, רכה ומדהימה שמוגשת עם חמאה ופרמזן עם תוספת של כמהין או בלעדיהן. כך או כך, מנה מדהימה. לא זולה, אך טעימה כגן עדן עלי אדמות! פשוט אסור לוותר. א-ס-ו-ר!



המתנו מעט בין מנות הפתיחה לעיקריות, לאחר שהמלצרית ביררה עימנו אם נרצה בכך בכלל, גישה מבורכת ומקצועית.
הנהנו בהנאה בפה מלא ובסנטר מלא חמאה ש"כן.. מתאים..!" הזמן בין לבין נתן לנו לספוג קצת מהאווירה. לי לצלם מסביב ולפתח שוב קרייבינג למה שיגיע בהמשך.

השארנו לנו קצת לחם, למרות שאני כמעט בטוח שהיו ממלאים לנו אותו מחדש, אם רק היינו מבקשים (לא בדקנו) ומבלי שהמתנו יותר מידי (זה היה בול בזמן, כאילו קראו את מחשבתנו)- זוג צלחות הופיעו עמוסות בכל טוב (שוב).

הזמנו כאמור, שתי מנות עיקריות שחלקנו ביננו.

* הראשונה; "סטייק & אגז". זוג ביציות עין, מביצי משק כתומות שנעשו (טוגנו) היטב בחמאה. כאשר החלמון נשאר נוזלי כמעט לגמרי שנוכל לתבול בו כמובן את הלחם הטרי. לידן נחו כמה רצועות מנתח אנטרקוט משובח- שבתחתית הצלחת, על הסטייק והביצים יצקו ציר בקר ארומתי. מנה מופלאה! מתובלת עם יד נדיבה במלח טעים ופלפל שחור גרוס.
הבשר הותקן מדיום רייר והיה נמס בפה. יחד עם החמאה, ציר הבקר והביצים, זו הייתה אורגזמה חושנית אדירת מימדים.



* המנה השנייה שהגיעה "ביצים, נקניקיה מעושנת ובייקון", הייתה לא רחוק בתחרות אחרי הראשונה המטלטלת. שוב אותן ביציות כתומות ורכות (ד"א תוכלו להזמין את הביצים עשויות כפי שתחפצו.. לא רק ביצי עין נוזליות כפי שאנחנו העדפנו אותן). שלידן- נקניקיית חזיר שמנמנה עם טעם מעושן עדין ומקסים וכמה פרוסות בייקון פריך, משובח. הנקניקייה הייתה מורתחת ומטוגנת קלות בנוסף. הבייקון היה מלא בשר ולא רק שומן (כפי שנמצא לא פעם במעדניות השונות), שנאפה עד פריכות קרנצ'ית מטמטמת באיכותה. המנות היו מלוחות מאד, אך אנחנו שאוהבים מלח, זללנו הכול בהנאה גדולה.
ד"א שום דבר שבקבוק מים נוסף, לא יכול לסדר בכל מקרה אם אתם שואלים את עצמכם איך(?!) ..


מדושנים, עגלגלים, עם סומק בלחיים וברק בעיניים, סיימנו את הצלחות עד תום! וגם כמעט חצי מאצבעותינו, שאנו נושקים את קצותיהם! בואקום אימתני כדי לספוג כל טיפת חמאה, ציר, או גרגר מלח.
זה היה פשוט נהדר ברמה שקשה מאד לתאר. תאמינו לי, אני לפעמים מצטער שאני לא משורר או סופר ואין לי את היכולת להעביר את העונג הצרוף שהארוחה הזו הרעיפה עלי במילים ציוריים הרבה יותר.

סיכמנו את החוויה בשתי כוסות אספרסו מצוינות, עם ארומה, טעמים חזקים וטריים של פולי קפה. שאם לא הייתי מודע לכך שאנחנו בישראל, הייתי בטוח שקטפו אותם היום. את אלו בלוויה של פרוסה דקה מעוגת בית חמאתית, מלאה בממרח תמרים איכותי. שללא ספק אלו כל מה שהיה צריך כדי לחתום את הארוחה הזו, מכל הזוויות אם להגיד את האמת.

השארנו 310 שקלים כולל טיפ ו"ריחפנו" אל החניה שעל חוף הים, מעבר לשעון המתנוסס בכיכר שממול הסמטה.

יועזר בר יין, מוסד קולינארי יחיד ומיוחד בנוף ארצנו. פיסת עונג שקשה מאד למצוא בארץ..אני לשם חוזר, תמיד.

Note to my self (and for other's) a
הרשומה נערכה ושודרגה ב 4/11/2011

4 תגובות:

  1. בלי ספק מוסד שהוא נכס צאן ברזל קולינרי.
    לא יודע ממה אתה בנוי אבל אחרי כל כך הרבה כולסטרול אני לא יכול "לרחף" לחנייה. אולי להיגרר.
    (או שבעצם השדיברת על היין ... ;-) )

    LazyBoy

    השבמחק
  2. קיבה מנירוסטה ושנים על גבי שנים של אימונים בכמויות כולסטרול כאלו, הביאו אותי לרחף אחרי כל ארוחה כמעט ללא הרבה מאמץ..

    תודה על התגובה :)

    אביעד

    השבמחק
  3. הכולסטרול זו נקודה טובה למחשבה, אבל כשיש יין טוב מי חושב על כולסטרול?

    השבמחק
  4. עכשיו, אחרי שקראתי את הביקורת הזו- אני בטוחה שמה שאנחנו הולכים לעשות הוא נכון.
    הביקורת הכי טובה שקראתי .
    רק הערונת קטנטונת- אתה להטוטן וורבלי אדיר וללא ספק אתה משאיר בצל את הטובים במשוררינו.
    ואת זה אני אומרת אחרי קריאה משולשת של הפוסט.
    תענוג עילאי.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...