יום חמישי, 7 ביולי 2011

ביקור מסעדה - Meat Bar





בעקבות ה"פס" התקופתי שלי, אני מנסה בדרך כלל לבקר את חברי במרכז.
משהו בסגנון "אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר יבוא אל...". בכל מקרה, כך גם היה ביום שלישי האחרון.
אך מפאת תקופה קשה אצל חלק מחברי, הצלחתי להתכוונן לאחד יקר במיוחד, שלאחרונה יוצא לנו להיפגש מעט פחות ממה שהייתי רוצה.

סיבובי למרכז בדרך כלל כוללים "יציאה" עם החברה והאזור שבדרך כלל אנו פוקדים הוא, מתחמי האוכל והמסעדות בהרצלייה הפיתוח והסביבה.
הפעם, חשבנו לצאת גם כן ועלתה הצעה לגשת למסעדה חדשה שנפתחה לפני כמה חודשים. כדי לתהות על קנקנה. 
(Entrecote De Paris) שנפתחה בהרצליה במסגרת התפשטות הזכיינים בעולם של הרשת, נפתחה בקול תרועה בשלל המידיות. אך כאשר בדקתי את הקונספט הישראלי לעומק (המסעדה כשרה. בעוד שהרוטב הסודי של מנת הדגל שלהם, מבוססת על חמאה בכלל בכל העולם. אז איך אפשר?), עיקמתי מעט את האף ובחרתי שנלך למסעדה שאנו אוהבים במיוחד במקום לנסות ולהתאכזב (או שלא).

אז יצאנו בפעם המי יודע כמה, ל- Meat Bar

כאמור, זו לא הפעם הראשונה שאנו פוקדים אותה. יחד ובקונסטלאציות שונות. צהריים וערב.
אנו חוזרים אליה, לא בגלל שהיא "הכי טובה בעולם", אלא שבגין שלל המסעדות באזור, היא מתאימה לנו לחיך, לתאבון שגדל והולך בשעות שאנו יוצאים (ובגלל התאורה במקום ;) – בדיחה פרטית) ולבשר. שבדרך כלל לא רע בכלל, עד טוב מאד.

מיותר לציין שאין לי שום כוונה לפרסם את המסעדה, או להראות אותה באור מסוים שהיא לא. אפילו לדעתי, לאו דווקא מיומרות שלה. זו סקירה חוויתית לגמרי, של ערב נחמד עם חברה טובה ואוכל מצוין (שיצא באותו הערב).
לא פחות ולא יותר.
בתקווה שזה יעורר קצת חשק לצאת (לאו דווקא לשם, למרות שמומלץ), לבשל, או סתם לחשוב על אוכל (כפי שאצלי בראש נעשה באופן רציף 7/24).

הגענו שניים בשעות הערב המאוחרות, כאשר המסעדה היית חצי מלאה (או חצי ריקה. תלוי באיזו גישה אתם נוהגים לקחת את החיים) וניגשנו אל הדלת כאילו היה זה ביתנו. המארחת הנאה שאלה אותנו בטון שאינו מחייב, או לוחץ- אם נעדיף לשבת על הבר(?). אנחנו כאשר מצידנו זרמנו עם העניין, הנהנו בחיוב.
סה"כ מניסיוני, ישיבה על הבר במסעדות אלו, מוציאה משהו טוב מהחוויה. השירות יותר "חברי", פחות מעונב (לא שהמסעדה הזו מעונבת כלל) ויותר זורם.
התיישבנו בפינת הבר שהיה די ריק גם כן ומייד קיבלנו תפריטים מהברמן, שהתפנה מסידור הבקבוקים והכנת מיני משקאות לקהל שישב בשולחנות. החלטנו ממש בהתחלה שאנחנו הולכים על ארוחה זוגית שמוגשת בימים אלו במסעדה. שכוללת
שתי מנות ראשונות, מנה עיקרית אחת (זוגית בגודלה), שתי תוספות לבחירה, שתייה קלה וקינוחים. כל זאת במחיר די ראלי של 316 ₪ בלבד (לזוג כמובן). מי שמכיר את התפריט ואת המסעדה, יבין שזו עסקה משתלמת ביותר.

לאחר שהברמן ערך לנו סכום, צלחות קטנות ועוד, על הבר הפחות מאובזר, הגיעו לאחר זמן המתנה קצר, המנות הראשונות.


הוזמנו -
קרפצ'יו עגל עם חומץ בלסמי מצומצם ופרמז'ן.
טרין כבד עוף עם אגס אפוי ביין אדום.
שני אלה הגיעו עם טוסטונים מלחם טרי וסלסלת לחמים עם חמאה צהובה ורכה.
הגיעו שני סוגי לחם שונים וטריים מאד, שנפרסו לפרוסות ולחצאים בהתאמה. לחם דגנים מקמחים משולבים ובגט כפרי לבן. אני שחולה על לחם, לא השארתי שם כלום עד פירור השומשום האחרון.


הקרפצ'יו היה מבשר מצוין. טרי מאד שנפרס לעובי דק ומדויק לטעמי. לא דק מידי עד כדי פירוק על המזלג ולא עבה מידי שלא יוכל להתמוגג בחלל הפה. התיבול שלו בשמן זית וחומץ בלסמי היה מאוזן וטעים ולא העיב על טעמו העדין של הבשר בשום צורה. את הפרמז'ן המסעדה מגישה שהיא מפוררת ולא "מגולפת מהגוש" אז ביקשתי שיביאו אותה בפנכה בצד, כדי לאזן את הכמויות כפי שאני מרגיש לנכון.
מנה פשוטה, פופולארית מאד וטעימה כאשר היא מוגשת היטב, כפי שהגישו כאן.

במקביל אכלנו גם מהטרין כבד. שוב מנה פופולארית וקצת "נדושה" בנוף הארץ. אך זו מנה שיודעת להמריא אם נעשית מרכיבים נכונים ומיחסים מושלמים של מרכיביה.
לצערי, למרות המרקם הרך והעשיר של הטרין ב'מיט בר', היחס של החמאה מול הכבדים היה קצת OFF. היית הרגשה מעט חלבית בטעמו של הטרין וזה קצת "הציק" לי בטעימות הראשונות.
סה"כ מנה מוצלחת גם כן, רכה וקטיפתית שפותחת את הארוחה באופן כיפי לגמרי.
הריבה והאגס היו מתוקים במידה וליוו את טעם הטרין כראוי.
לא שוס גדול, אבל סביר ביותר יחד עם הלחם הטרי והקרפצ'יו שליווה מידי פעם את המזלג בהגיעו אל פינו.


לשמחתנו הברמן היה "קשוב" לקצב השיחה והאכילה שלנו, אז הוא תיזמן את המנה העיקרית כך שנמתין לה כמה דק' אחרי שסיימנו את הראשונות.

הזמנו כבר בהתחלה סטייק זוגי, מסוג 'פריים ריב' במשקל של 900 גר'. (זה היה או אותו, או T BONE
באותו המשקל) הסטייק הוזמן בדרגת מדיום ובבקשה מראש שיש לפרוס אותו עבורנו מהעצם ולחלקים גדולים.
כאמור המנה הגיע בדיוק בזמן שנעלמו טעמי הראשונות ומבלי שהתחלנו להסתכל סביבנו ולחפש את הפרות במקום.
הסטייק הוכן במידה המבוקשת של מדיום אמיתי!, דבר שלא נלקח כמובן מאליו, כאשר צולים נתח של כמעט 1 קילו!
ונפרס מהעצם לחלקים גדולים כפי שביקשנו. טעמו היה עסיסי ביותר, עם ציפוי חרוך משומן, ששמר על מיצי הבשר באופן מושלם. הוא היה רך מאד וליווינו אותו בזוג תוספות שהזמנו גם כן.
צלחת גבוהה של צ'יפס דק טרי וחמים (סטייל מק') ו"סלט" של פרוסות עגבנייה עבות ובצל סגול שטובע קלות בחומץ בלסמי, שמן זית מלח ופלפל. (בדיעבד הייתי מזמין תוספת אחרת מזו, אבל היא הייתה לא רעה עם הבשר בסה"כ). ללא ספק מנה מוצלחת שנצלתה בגאון רב ובמסירות הגריל מן. שוב לא משהו שאני לוקח כמובן מאליו בנוף הישראלי, למרות שיותר ויותר מסעדות כיום, מבינות את העבודה מול הבשרים ועומדות על הכנה ותחזוקה נכונה של הנתחים.

 

את הקינוחים "לקחנו החוצה" .. יש למסעדה מרפסת רחבת ידיים, שגם שם ערוכים שולחנות לקהל הרחב. מאווררים תעשייתיים, או עמודי תנור בחורף מנעימים מעט את מזוג האוויר בהתאמה. אך השוס שם לשמחתי הוא שיש "אישור" לעשן, כך שזה מבחינתי "המקום" לקפה האחרון לפני החזרה צפונה.

נפרדנו יפה מהברמן הנחמד ושרבבנו בחצי שאלה, אם יוכל להוציא לנו את הקינוחים והקפה החוצה.
נענו בחיוב והם הגיעו חיש קל לשולחן שבחרנו במרפסת.
לקינוחים ההיצע דל, לפחות מ"הרשימה" שירה לעברנו הברמן במסגרת הארוחה הזוגית הזו. 'פרוטיפרולים עם גלידת וניל ופאדג' שוקולד', או 'סורבה גלידה בכמה טעמים'. הזמנו את הפרוטיפרולים וכוס אספרסו כפול עבורי.
הדלקתי סיגר והמשכנו בשיחתנו.
הקינוחים היו סבירים בהחלט, הפחזניות היו סבירות אבל לא ניכר עבודת קונדיטור. גלידת הווניל היית טובה וכך גם השוקולד שניגר על הכל. יחד עם האספרסו והסיגר שלי, זה היה מבחינתי סיום מעולה כדי לחתום את הארוחה והאירוח  במיט בר.


את הארוחה כולה ליווינו עם זוג בקבוקי קולה קרה. לצערי הנסיעה הארוכה צפונה והעייפות המצטברת מכל היום, מנעה ממני להזמין יין, או בירה, למרות שמאאאד רציתי. פעם אחרת.

לסיכום:
מסעדה טובה מאד שמגישה אוכל סה"כ די פופולארי שרואים כמותו לא מעט בנוף המסעדות הדומות בז'אנר.
אך עם טיפול נכון ומסור לבשר ומנות ראשונות מאוזנות וסבירות ביותר. הטעמים היו מאוזנים וניכר שהכול טרי. לי היה טעים.
התפאורה אלגנטית אך כפרית ולא מעונבת מידי. שירותים נקיים, יפים ומוארים באלגנטיות עם מגבות כותנה לנטילת ידיים במקום הניירות המאוסים או המכונות אוויר שעושות חור בראש. זה עושה המון הבדל למרות תקציב הכביסה של המקום.
ונותן תחושה של כבוד גם שם ולא רק בחלל המסעדה.
השירות היה מצוין גם מהברמן על הבר וגם מהמלצריות המתחלפות שישבנו בחוץ.  התשלום היה סביר בהחלט לכמות ולאיכות האוכל שזללנו כך שאין תלונות בגזרה הזו או בכל הגזרות אם כבר אנחנו בסיכום. אני עוד אחזור ללא ספק.

אביעד.

5 תגובות:

  1. אה מגניב... העיקר שאתם מבלים :)
    לאחרונה המסעדה עברה שיפוץ גם בחלל וגם בתפריט - שניהם מוצלחים לטעמי.
    תמונות.. אללה יוסתור!

    אייל

    השבמחק
  2. זושינקה יפה לך באדום ;).

    ללא ספק עיצוב מרענן בכל הכיוונים. בייחוד ה 300B בשירותים.

    תודה!

    השבמחק
  3. אני מתאר לי את הפרצופים של הסועדים כשראו את המוזר ההוא שמצלם כל מנה כאילו היא הולכת לג'ורנל.

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק
  4. כבר תקופה ארוכה שאני מצלם מנות במסעדות כאלו ואחרות. נראה שזה די לגטימי וכבר די נפוץ. יש המון אנשים שמצלמים מנות שהם אוכלים במסעדה ומפרסמים בפייסבוק, טוויטר וכדומה.
    (על טיבן של התמונות לא נדבר)
    בכל אופן, לא הרגשתי יוצא דופן או שמישהו חושב שזה מוזר :).

    השבמחק
  5. תענוג !
    תענוג לקרוא, לראות את התמונות ולדמיין את מה שהלך שם .
    כתיבה קולחת ומגרה.

    ועכשיו אני באמת יוצאת כי אלו שבאים לאסוף אותי כבר מנדנדים מלמטה...

    ערב תותים עם קצפת ..

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...