יום ראשון, 4 בדצמבר 2011

מסע קולינארי בברצלונה.. חלק ראשון.


Can Pineda



טוב חברים, ביום שני ה 29 לחודש נובמבר- יצאתי מהארץ לטובת מסע קולינארי בברצלונה שבספרד..
לאחר שעות רבות של דיליי מטורף בנתב"ג (יותר מ 12 שעות המתנה! אני רציני לגמרי) יצאתי סוף סוף לעיר הקטלונית, כדי להתחיל את המסע בן כמה הימים- שתכננתי סביב מסעדות העיר.
למרות שפספסתי את כל היום הראשון לצערי, על התכנית של אותו הערב, לא וויתרתי וברגע שהגעתי למלון (ב 21:00 שעון ספרד במקום ב 9 בבוקר..) התקלחתי ויצאתי למסעדה מדהימה, קטנה ומטריפה. שנמצאה לא רחוק מהמלון שבו התגוררתי.


Can pineda  היא מסעדה ביתית ומשפחתית שנוסדה ב 1904 לא פחות.. שעליה התוודעתי לפני תקופה, דרך תכנית הטלוויזיה on the road again"" עם גווינית' פאלטרו ומאריו בטאלי אהובי. הם שנוסעים ברחבי ספרד ואוכלים במסעדות ובמקומות המדהימים ביותר במדינה, היו גם בברצלונה כמובן, בחלק מהפרקים והמסעדה הזו כיכבה בפרק שכמעט כולה הוקדש "רק" לה . לאחר טיול בסמטאות ברצלונה בשעת לילה מאוחרת, אחרי שאני כבר ער שעות על גבי שעות.. נכנסתי למסעדה חמימה ומכניסת אורחים בצורה מיוחדת ביותר.


שאלתי בנימוס אם מישהו יודע קצת אנגלית (כדי שלא אצטרך לתקשר בעזרת פנטומימה..) והמלצר הראשי אמר לי להמתין רק רגע, בעוד שהוא קורא ל"צ'יקה" שתבוא לתרגם עבורי (ועבורו).
הצגתי את עצמי, הגשתי להם כרטיס ביקור (שהכנתי לפני כמה ימים, בעזרתה האדיבה של אריאלה חברתי) והם במקביל, קיבלו והתייחסו אלי כאל בן אצולה של ממש. הובלתי למטבח להכיר את העובדים, למרתף היין המדהים שלהם שהוא בעצם מן חדר רחב ידיים שבו מאות (אם לא יותר) של בקבוקי יין נהדרים ונדירים.. ולעוד פינות חמד כאלו ואחרות במסעדה שעמוסה לעייפה בפרטים וזיכרונות.


לבסוף, התיישבתי מול שולחן קטן בכיסא עץ פשוט. שמולי צלחת צחורה, מפית בד מקופלת למשעי וכוסות של רידל כמו גם סכו"ם מכסף כבד ואלגנטי ביותר.
היה זה מראה מדהים והרגשה מיוחדת מאד. מצד אחד מסעדה משפחתית עתיקת יומין, שמשדרת חמימות והכנסת אורחים כמעט נוסטאלגית ומסורתית. לצד סרוויס מקצועי, שמעלה רק את הסקרנות לרמת האוכל שעוד רגע יגיע.


כבר בתכנית שצפיתי לפני כן, אהבתי והבנתי לאן אני מגיע. המנות שיצאו מהמטבח אל בטאלי ופלטרו, היו מעוררות מיצים מאין כמותן. "הם" כמובן היו עם תקציב כמעט בלתי מוגבל, כך שידעתי שאני אהיה צריך להיות קצת יותר מעודן עם התפריט, אבל לפחות ידעתי מה הכיוון.
בסופו של דבר החלטתי עם עצמי, למרות שכל חומרי הגלם פה הם מהטובים שיש כנראה ברצלונה- שכאן אני הולך לכיוון הבשר ופחות לקטע עם דגים. גם מכיוון שהייתי מאד רעב ולא היה לי חשק להתחיל לשחק (במרכאות) וגם בגלל שידעתי שיש לי ברשימה כמה מסעדות שאגיע אליהן בהמשך, שזו ההתמחות שלהם בהחלט, כך שאני משאיר את החוויה לשם.


"חיימה", השף שכבר התיידד איתי ואפילו צילם אותי ליד קיר החמון המדהים שלו.. אמר לי שכבר מטפלים בי. הצ'יקה
כמובן תירגמה.. והביאה לי במקביל כמה תפריטים. אחד "א לה קארט" שנפתח ל 3 כנפיים, אחד נוסף שנראה כמו ספר עבות באותם הצבעים, שכולל את כל היינות והמשקאות שבמקום (וואחד ספר!) ועוד שני דפים שכתובים בכתב יד מחובר ובספרדית. שלידם מספרים (די גבוהים). הנחתי שאלו הספישלס, אך מכיוון שאיני יודע ספרדית ובטח לא לקרוא בכתב מחובר, הייתי צריך את הצ'קה שוב ;).

התפריט הרגיל, היה כתוב באותיות דפוס מה שהקל קצת, אבל בספרדית גם כן. לפני כן למדתי כמה מילים עיקריות, כדי שאוכל להתמצא בתפריטים הללו ועליו הסתכלתי בעיקר. לפחות עד שהגיעה המלצרית לספר לי בע"פ על הספישלים כפי שהנחתי מהדפים בכתב יד. בקיצור.. רשימה ארוכה של דגים מדהימים בסוגי הכנה שונות, פירות ים, ביצים שלוקות עם כמהין לבנה (שיצא לי לראות ולהריח ממש כמה דק' לפני שהתיישבתי (יא וואראדי!!!!)) ועוד..
בעוד אני מביט וחושב על התפריט, במקביל למלצרית שקצת עוזרת לי בתרגום, חיימה (השף כן?) מביא עמו 2 צלחות; הראשונה, "פאן קון טומאט".. המנה הראשונה המסורתית במסעדות קטלוניה. טוסטים מג'בטות פריכות עם שמן זית ועגבנייה בשרנית המגורדת ונסחטת מעליו. ללא ספק, אפרטיף משביע והכי קל שיש להכנה. אך משום מה, יש מסעדות שעושות זאת מדהים ויש שממש לא.. נו.. שיהיה.



פה זה היה מדהים! ללא ספק. יחד עם הצלחת הזו, הגיע צלחת קטנה מאבן צפחה שחורה (אני כמעט בטוח שהם המציאו את זה הרבה לפני שסטפן השתמש בהם ואחריו כל העולם ואישתו ולא להיפך) עם כפית משונה שעליה קונפיטורה מבצלים שניכרת עליהם עבודה של שעות רבות) וזוג חתיכות קטנטנות של פואה גרא נימוח ומדהים מאין כמותו!.
את שני אלה השף כאמור מביא עם חיוך ענק מרוח על פניו, שלבסוף אחרי שהניח את הצלחות קבע שאלו מתנה ממנו.
חיוך קטן של נימוס וגם קצת של אי נעימות נפלט לי, אבל אמרתי יאללה.. שיהיה.
ביקשתי מהמלצרית- מים קרים וכוס יין.. אמרתי של "הבית" והיא מטעמה שאלה לבן או אדום. אמרתי אדום.. והיא חזרה עם זוג בקבוקים. אחד למים מינרלים, מאנגלייה, ייבוא ספרדי. מים מדהימים, קרים ללא שום טעמי לוואי ושליש של בקבוק יין אדום ריאוחה מ 2008. היא מזגה לי כוס והשאירה את הבקבוק. בהתחלה לא הבנתי למה, כי ביקשתי רק "כוס" אבל אחר כך הובהר לי מהמלצר הראשי, שהם השאירו אותו כי כבר "לא נשאר הרבה". אז מי שמזמין שהבקבוק "כמעט ריק" מרוויח (אני אמרתי לעצמי שעוד נשאר שם לפחות עוד כוס וחצי, אם לא עוד זוג מנות.. אבל לא התווכחתי. מה שגם לא הייתה לי היכולת הטכנית להתווכח איתם J )


הפואה גרא היה מדהים. חלק, ריחני ומדויק בתיבול. נבלע בשנייה וחצי מייד לפני שהמלצרית חזרה כדי לשמוע אם יש החלטה לגבי המנות הבאות.
אמרתי לה שאני הולך על מנה עיקרית יחידה ואולי איזה מנה ראשונה בנוסף.. אך עדיין לא ממש בחרתי.  בסופו של דבר הוחלט על ביצה שלוקה בדמי גלאס עם טרטופו לבנה.. שהגיע על חשבון הבית להפתעתי הגמורה גם כן.  (ד"א זו מנה של 45 יורו. בעיקר בגלל הטרטופו כמובן!) ולמנה עיקרית , סטייק של פילה עגל עם פואה גרא (כן, שוב!) ורוטב שמנת, זרעי פלפל ירוק ואנשובי. כך מסתבר (לכל מעקמי הגבה..המשיכו לקרוא).


חברים, חבל על הדיבורים, המנות האלו היו כנראה הטובות שאכלתי בחיי. הבשר היה מדהים, רך, מחליק וחמאתי מאין כמותו, שהותקן ברמת העשייה, המדויקת והנכונה ביותר שהיה אפשר להביא אותו.
הרוטב היה משגע, סמיך במידה ועם טעמים מטורפים ועשירים של זרעי פלפל ירוק, האנשובי ושמנת סמיכה וכבדה.
על כל הכבודה הונח לו פלח של כבד אווז מגרייד משובח ביותר, שנצרב אך לשניות ספורות ומרקמו היה כשל גן עדן! אוף! בביס הראשון נעצמו לי העניים, בביס השני זלגו לי דמעות, בביס השלישי הייתי חייב להפסיק ולכן גם מצאתי את עצמי מצלם לכם את התמונה הזו:


בביס הרביעי והלאה, כבר הייתי בטוח שאחרי הארוחה הזו אני הולך למות, כי אין לי כבר למה הלאה לצפות. זה היה פשוט מדהים, לא מנה עם מעוף אדיר או תחכום. אלא מנת ביסטרו שמגישים במיליון מסעדות בעולם, אך בהתקנה ובהכנה מעולה שבמעולים,שניכרת אהבתו של השף הן לסועדים והן לחומרי הגלם.

הביצה השלוקה עם הטרטופו הייתה שוס ללא ספק גם כן, למרות שאין מנוס..  פטרייה, כמה שלא תהיה ריחנית ומדהימה, לא תשתווה לעולם לסטייק עסיסי שכזה, בטח לא כזה של חיימה.


סיימתי את הארוחה, הזמנתי אספרסו שבמקביל הצ'יקה שאלה אם ארצה משהו מתוק.. הייתי גמור מעייפות וגם די מלא האמתי מכל עומס הטעמים והמרקמים.. אז לא ממש רציתי וויתרתי.
אך חיימה לא וויתר והגיע שבידו צלוחית נוספת שהוא משרבב - "במיוחד בשבילך" שוב.
השף הנחמד הביא מן עוגיית בצק פילו מדהימה, שבקבלת ההוראות ממנו, הייתי צריך -  "1, 2, 3 והופה לפה בבת אחת.." הייתי יכול רק להישמע ולהכניס הכול לפה, כפי שהורה לי. חברה, מה שהתפוצץ לי שם בחיך היה אחד מהקרמים הכי מדהימים, מתוקים ונהדרים שידעתי בחיי. עזבו אין מילים. פשוט נהדר.
מסעדה אדירה, חומרי גלם משובחים ביותר, הכנה מטורפת נקייה ונכונה. הכנסת אורחים מצויינת, חיוכים מאוזן לאוזן ואלגנטיות שמשתלבת בכל הביתיות הזו, בדיוק כפי שאני אוהב.

ביננו? כשאפתח את המסעדה שלי (זה בשבילך לייזי) זו בדיוק המסעדה שאני רוצה עבורי ועבור הסועדים שלי כמובן. מן תמהיל של נוסטאלגיה, חמימות ביתית ואלגנטיות בהגשה ובאוכל כמובן, אך נטול יומרנויות אובר מתוחכמת.
ללא ספק, אחת החוויות האדירות שחוויתי במסע הזה ובלי שום קשר גם הראשונה, כך שבחרתי להתחיל איתה עבורכם..


זה תחילתו של מסע קולינארי, שעברתי בשבוע האחרון בברצלונה.. MORE TO COME...


שלכם, 
אביעד

9 תגובות:

  1. אמרתי לך !
    אמרתי לך שאתה צריך לקחת אותי אתך (לפחות בתור מתורגמנית), מה אתה צריך צ'יקה כשיש לך אותי ? באמת !!

    הרגת אותי עם התמונות, במיוחד של החמון .
    אני רוצה חמון ! ואם אפשר אז חמון קרודו.
    אני יכולה רק לבכות מהמחשבה.

    יא אללה של פוסט !

    ופאן קון טומט ... לבכות. מאושר (או יותר נכון מקנאה)..

    טוב, נו, להתחיל לתאר כל מנה בנפרד, זה סתם להפוך את עצמי לגברת שרק , אז אוותר, רק אומר שביום שתפתח את המסעדה שלך ... אני אשמין והרבה.
    גם מנחת, אבל גם מעונג (מהאוכל).

    אגב, רק שתדע ששיגעת אותי עם התיאורים שלך כשהיית שם , ועכשיו כשאני רואה את התמונות אני מבינה שזה כאין וכאפס..

    מצפה כבר לפוסט המשך.

    מלך מלכי המלכים !!

    השבמחק
  2. שאלוקים ישמור אותי עם הפוסט הזה.
    ג'יזס כרייסט.

    הכל נראה כל כך טעים, התמונה של הפילה עשתה לי כיווץ ישר בלב. אפילו את הקיבה היא עברה.

    הכל נראה כל כך עסיסי ומזמין שעושה פשוט חשק לטוס לשם במטוס הבא, ונתב"ג מטר ממני.
    איפה הדרכון, אמרנו?

    תמשיך! מצפה בקוצר רוח, בכלון עיניים ובצמאון קיבה לבאים שלך.

    השבמחק
  3. אוי לא, הלכה הדיאטה.

    צ'מע חביבי, זה אחד התאורים המגרים ביותר ששמעתי/קראתי/ראיתי של ביקור במסעדה.

    כמו אהבתו של השף לאוכל שהוא מגיש ולסועדים, כך גם ניכרת אהבתו העצומה של הסועד למה שהוא קיבל.

    התאורים, התמונות... הקיבה מתהפכת לי פה, אין דברים כאלה.


    אכן, אם לפתוח מסעדה זה בדיוק כמו שתארת - מקום שקודם כל מתמקד בסועד ובהנאה שלו, בלי פלצנות, אבל עם הרבה חומרי גלם משובחים, מחשבה עמוקה על הטעמים והמרקמים של המנות, טעים ומשביע.

    חשבתי על זה פתאום. אין מצב שאתה לא פותח מסעדה מתישהו. זה יהיה פשוט פשע אם לא.

    אוהב אותך אבויא, תזכיר לי פעם הבאה שאני טס לחו"ל לקחת כמה מהכרטיסים היפים האלה שאריאלה סידרה לך, נראה לי שהם פותחים דלתות ולבבות במקומות הנכונים...

    יאללה, מסעדה הבאה!

    השבמחק
  4. איזה יופי.
    אין מה לעשות, קולינרייה זה אירופה - אחרי שאוכלים במסעדות כאלה מבאס לחזור לארץ לכל ה"מאסטר שפים" למינהם (ויסלחו לי כולם).
    נראה מדהים, ואני בטוח שהטעם מדהים.
    שתית יין מדהים, יקב VIVANCO אחד היקבים הטובים בספרד, יש להם אפילו חיבה מאוד גדולה לישראל.

    אני מאחל לך לפתוח כזה מקום בארץ עם הרבה אהבה... (אתה זוכר אבל מי אחרי יינות - כן?!)

    השבמחק
  5. טוב נו בסדר.
    אני הולכת לארומה לאכול סלט בצהרים ולפנטז ...
    מה שבטוח, מבולבל אתה כבר לא
    }{

    השבמחק
  6. אביעד, זו אחת הרשומות היותר מעוררות תאבון שקראתי לאחרונה, מתוך פוסטים אחרים של ביקורת מסעדות.
    בהחלט עוררת אצלי את החשק לבקר במקום המדהים הזה עם המנות הכ"כ מגרות.
    תודה! מחכה להמשך.

    השבמחק
  7. אריאלה, חבל שלא צילמתי את הצ'יקה ;)
    היית מבינה למה קראתי לה כל הזמן..

    תודה מותק. הייתי לוקח איתי ברצון!

    ארז, הייתה לך כבר הצעה ממני.. שאסיים תבין על איזה מסעות דיברתי באוזניך..

    אייל תודה נשמה.
    שאפתח את המסעדה שלי.. יש לך מקום של כבוד בשולחן של המאפיה :)
    איתמר, יש לך מקום שם גם כבר עם השם שלך. היין היה באמת טוב, אבל שתיתי טוב יותר ביום למחרת (בקרוב ;) )

    אילנית.. (הרגת אותי שתדעי עם ההערה שלך, החזרת אותי אחורה בשנייה!)

    בשלואפה היקרה.. תודה מכל הלב.
    מקווה שהבאות יגרו אותך לא פחות.

    תוכל לכולכם שוב.
    אביעד.

    השבמחק
  8. אמפנדס, צוריסוס למינהם, ועכשיו אהובתי ברסלונה!!!! (בלי לשכוח את הרגל קרושה "חולודעץ" שהייתה עושה סבתא שלי)
    זהו, לא יכולתי להמשיך לקרוא בשקט בלי להגיד לך שאני עוקב בקרוב. ללא שום כישרון קולינארי, חוץ מהתיאבון שלי וההערכה הענקית לבלוג שלך.
    תמשיך, תמשיך..... זה טווווווב

    גבי

    השבמחק
  9. מתחיל לקרוא את המסע הקולינרי בברסה סוף סוף.
    אין הרבה מה לומר מלבד "איזה כיף לך".

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...