יום שלישי, 26 ביולי 2011

ביקור מסעדה - 'מינה טומיי'



בשנות ה 80 הטרנד של מסעדות אסייתיות ובמיוחד "סיניות" היה בשיאו.
ממש בעקבות הסחף שהביא ספריה של רות סירקיס "מאסיה באהבה" ולאחר מכן מהשף אהרוני ועוד.
אך עם השנים, אנשים מכל השכבות כבר יצאו לטייל בעולם קצת יותר, לטעום את המאכלים ולהבין שלרב מה שהאכילו אותנו פה היה מן ואריאציית "סאן פרנסיסקו" (די בנאלית אם כבר) לאוכל הסיני, או האסייתי. רובנו הבנו שיש הרבה יותר טוב ממנות גדושות מנסודיום, קצת ירקות והרבה פחות בשר וכל זה כמובן בתמחור די יקר, כי הם "תפסו" אותנו בביצ#$%.. טוב נו.
המסעדות הללו עם הזמן נהיו מן עליה לרגל לימי הולדת של הסבתא וכהנה.. ומהם נשארו כיום בודדות מאד. הטרנדים התחלפו כמו גם תחיית הקולינאריה בארץ ישראל מאמצע שנות ה-90.. וכיום אנו רואים ניצני מסעדות אתניות כאלו ואחרות שעדיין מגישים אוכל לא רע בסופו של דבר. אני לא אומר שזה קרוב או משהו שמזכיר אוכל סיני, תאילנדי, הודי וכדומה.. אני מניח שבשביל אותנטיות צריך פשוט לטוס למקומות הללו ולהבין על מה מדובר (ובכל זאת, שלא תבינו לא נכון, יש כמה מסעדות מדהימות בארץ שיודעות מה הן עושות.. כמו "הבית התאילנדי" למשל).

לאחרונה, יצא לי לבקר כמה וכמה פעמים במסעדה נחמדה מאד, שכמעט תמיד נהניתי מכל מה שהזמנתי..
ודווקא בחיפה מכל המקומות.. שהיא עיר ללא מצאי קולינאריה מזהיר.

"מינה טומיי" היא מסעדה שבגדול מגישה פיוז'ן מאכלים מן המטבחים העיקריים באסיה.
סושי יפני, מאכלים מתאילנד, הודו, הפיליפינים, קוריאה ועוד. התפריט לא מחולק למדינות, אך אפשר לפי שם המנה וכן לפי המרכיבים (בגדול) להבין מאין שאבו את ההשראה, או מעין ההשפעה החזקה ביותר הגיע אל המתכון. עד כאן, אחלה.

המסעדה ממוקמת באחד הקניונים הכי פחות עמוסים בעולם, "קניון קסטרא" שבכניסה לעיר.
שפשוט ריק מאדם בכל שעות היום.. (עד היום אני לא מבין איך אפשר להחזיק שם חנות ויש כמה פתוחות.. בעיקר מוצרי בוטיק וכאלה).
המסעדה מעוצבת בפשטות, אך עם חשיבה לאווירה אסייתית. בר גדול בכניסת המסעדה ולאחר מכן מן
אזור פתוח עם מגוון שולחנות בגדלים שונים. המסעדה גם מציעה – "במה יפנית" בעלת 4 שולחנות נמוכי קומה עם כריות ארוכות ו"בור" לרגליים (שלא נצטרך באמת להתאמץ לישיבה מזרחית, או "זרוקה"  משהו ולא נוחה לאכילה)  ואפילו חדר VIP באווירה הודית אם בא לכם על אירוע פרטי. קירות המסעדה מעטורים באלמנטים יפנים ואחרים מן המזרח ומה שלא קיר, הוא חלון גדול שפונה החוצה. הצבע השולט הוא שחור אך המסעדה לא קודרת, ההיפך. האור שמגיע מבחוץ, או התאורה שבלילה מאירה, מעבירה אווירה טובה ומזמינה. מן קו צעיר עם השפעות מזרחיות אבל בטוב טעם ולא משהו "זרוק".


ישבנו בפעם האחרונה (כמו בכל הפעמים) "בבמה היפנית" והמלצרית חדורת השרות, הגיע ישר עם זוג כוסות, קנקן מים צוננים ופלחי לימון. אחלה דרך לשבור את הקרח, מרענן ומרגיע. בטח שבחוץ חם כמו בגהנום! אנו בינתיים מעיינים בתפריט ובוחרים כמה מנות.
ד"א התפריט הוא מהסוג שנפתח ל 3 "כנפיים", שבצד אחד האוכל ומהצד השני משקאות הבר וכדומה. התפריט עצמו מחולק למנות קטנות ומנות גדולות ובכנף האחרונה אגף הסושי. בכל אחד מהחלקים יש חלוקות שונות לפי סגנון בעיקר. למשל מנות פתיחה שונות, מנות גיוזה, מנות מרק וכדומה.. גם באגף המנות הגדולות יש חלוקה של מנות על
אורז, מנות על אטריות שונות ומנות שמגיעות מהגריל או התנור. נחמד מאד ודי ממקד אותך למרות שמות המנות הארוכים ורשימת המרכיבים.



הזמנו לפתיחה כמה וכמה מנות. החלטנו לנסות אחת מכל גזרה..
מגזרת הסושי הוזמן:
"אבי טמפורה" -  רול סושי מחולק ל 8, עם קריספי שרימפס, קומפיו, עירית, בצל ירוק, ואבוקדו בציפוי שומשום שחור וטוביקו.


סושי סה"כ סביר מאד. עשוי נכון עם טעמים עדינים שהתמזגו לא רע. זה לא סושי יפני מסורתי,  או משהו שקרוב למנות של מאסטרים בארה"ב או ביפן, אבל נחמד וסביר מאד בנוף הישראלי.
מה גם שהיה טוביקו כפי שהיה כתוב- שנתן גם צבע נחמד וגם מרקם קאוויארי לסושי. השרימפסים
היו עשויים טוב,  הם טוגנו בטמפורה והיו פריכים כפי שהיו צריכים להיות.
לא ציון 100.. אבל ללא ספק פתיח נחמד ולא יקר כל כך לאור המרכיבים שלו.
גודלה של המנה היה סביר ביותר ויכול ללא בעיה לספק כמנה ראשונה לאדם ואפילו כפתיח לזוג בליווי עוד כמה מנות, כפי שאנו עשינו.

בהמשך הזמנו מגזרתה של "מינה הקטנה" -
"צ'יקן צ'אי ספרינג רול" – רול קריספי במילוי עוף, תה יסמין, דבש, רוטב מונג בין, שומשום ועירית.


מן סתירה קוגניטיבית התרחשה אצלי שקראתי את התפריט והגעתי למנה הזו. ספרינג רול אמור להיות טרי. כמעט לא מבושל ורענן מאד. אך כבר בשם יש את המילה "קריספי", אז חשדתי שיהיה פה אלמנט טיגון.. אז הציפייה ל"אגרול" הייתה די מנדטורית. מה שגם די צדקתי והגיע מן רול מטוגן די גדול שחולק לשלושה חלקים על צלחת יפה וארוכה.
הרול עשוי בצק מיוחד שטוגן ומולא בתערובת עוף לחה, שנקצצה עד דק. עם טעמים עדינים של תה ודבש. עוד במילוי היו גם אטריות אורז עדינות ושקופות שסיפקו מעט נפח ומרקם שונה על המזלג.
הרוטב היה מתקתק ונחמד מאד יחד עם המונג בין (רוטב עדין של שעועית אדומה) העירית והשומשום שקישט. ללא ספק מנה מיוחדת ומפתיעה. אם כי תערובת העוף קצת בנאלית ומצידי הייתי מתבל אותה מעט, או קוצץ אותה גס יותר שירגישו עוף ולא "תערובת עוף". אחרי כל זה,  המנה ה-מומלצת מבחינתי עד כה.

חתמנו את מנות הפתיחה, עם אחת מגזרת ה"דים סאם" (לא יודע למה הם קראו לגזרה הזו כך, כי אפילו מנת דים סאם אחת לרפואה, לא הייתה שם, נו שיהיה) .

"גיוזה אווז מעושן" – כיסוני בצק מאודים וצרובים במילוי אווז מעושן, כרישה וג'ינג'ר.


גיוזה הם כיסוני בצק עדינים שמגיעים מיפן, מאדים אותם ואז צורבים אותם קלות לצבע ועושר על מחבת נקייה. הם מלאים בדרך כלל בתערובת בשר, ירקות ועוד. כמו דים סאם סיני בעקרון, רק הבצק מעט שונה ובמראה אחר. תערובת האווז הזכירה במרקמה קצת כמו טונה מקופסא, אך הייתה די טעימה בסופו של דבר. יחד עם סויה ועוד כמה רטבים שהביאו לשולחן ממש סמוך להזמנתנו, זה עבר בהצלחה. במחיר של שלושת הכיסונים הקטנים שהזמנו, הייתי לוקח ללא היסוס עוד רול סושי, או אפילו את הספרינג רול שאכלנו ממש לפני כן שוב.
פעם שעברה שהיינו במסעדה, דגמנו את ה"וון טון שרימפס" המטוגן שהיה עדיף בכמה מונים על הגיוזה הזו. בכל זאת, המנה לא נרשמה כרעה חלילה.. אלא רק שיש טובות ממנה בתפריט המסעדה.

למנה העיקרית, או "הגדולה", הזמנו מגזרת המאכלים שמגיעים על אורז..

"מינה תאי אדום" – ניתחוני בקר, עגבניות שרי, חציל מטוגן, שעועית ירוקה, חלב קוקוס וקארי אדום.


כבר מהשם אפשר להבין שיש פה השפעות תאילנדיות\פיליפיניות אולי (?), אבל המנה עצמה היא על בסיס פיוז'ן משהו. קארי אדום, עגבניות שרי, חציל, בקר ואורז.. מעניין וטעים מאד מסתבר.
המנה די גדולה לאדם אחד, או יותר נכון להגיד "כבדה". אם בגלל חלב הקוקוס המתוק, או בגלל ערימת האורז שבתחתית הקערה המאוירת והמרשימה. ככה או ככה, רעבים לא יוצאים משם.
טעמים מתוקים יחד עם פיקנטיים מהקארי מלווים כל ביס. האורז דביק, מלא ברוטב חלקלק ועשיר.
יחד עם הבקר והעגבניות הכל משתלב היטב בפה. האוכל מגיע חם מאד ועסיסי. מנה מצוינת ללא ספק
ומיוחדת מאד שמבחינתי די "אומרת" – "מינה טומיי".
בפעמים הקודמות ניסינו גם את ה"פאד תאי" למשל.. שהיה מעולה והוא אולי אחד הטובים בארץ מבין
כל "הרשתות" שמנסות להכין את המנה הזו. אז אם רציתם המלצה נוספת לעוד מנה "גדולה" הנה אחת שאני ללא ספק חותם עלייה.

 על שתייה קלה, יין וכדומה וויתרנו הפעם. המים היו טעימים, ללא טעמי לוואי וצוננים. המשכנו עימם בכיף, חבל לקלקל את טעמי המנות עם קולה למשל.

 אחרי כל כך הרבה אוכל, בטח בצהריים.. נחנו מעט, הזמנו זוג אספרסו שהגיע בכוסות שקופות עם סוכר בשבבים שנחו בקערית מלבנית חמודה. ושוחחנו מעט. על הקינוחים שמענו מהמלצרית הנחמדה וגם על אלו שמוצעים בשעות הצהריים במסגרת "העיסקית" בסכום של 10-12 ש"ח. בחרנו בזוג פחזניות שבכל אחת כדור גלידה וניל.  לא אכביר במילים על הקינוח.. כי זה לא ממש אישיו מבחינתי. אבל אם אני הייתי מוציא מנות במסעדה הזו, את הפחזניות האלו הייתי זורק מהחלון, לא רק לא מגיש אותם לאורחים.
הגלידה הייתה סבירה וכיפית לסיום הארוחה יחד עם האספרסו, אבל הפחזניות היו יבשות, קשות כמו אבן ולא אכילות בעליל. חבל קצת. אני בטוח שיש שם קינוחים קצת יותר מעניינים שבטח יתנו תמורה הולמת.. אנחנו נפלנו על זו שדי ביאסה.. אבל בשביל 10 ₪... אכלתי את הגלידה ושתקתי.

המחירים במסעדה סבירים מאד ונעים בין 28-35 ש"ח למנות ראשונות.. סביב ה 30-39 לרול סושי שלם.. ו 50-90 ש"ח למנות עיקריות. בשעות הצהריים אין ממש 'תפריט עסקי' אלא רק הנחה על *הכול* בסך של 15% מלמעלה. שזה נחמד מאד, בהמשך למחירים נוחים בכל מקרה.
החשבון שלנו הגיע לסכום של 145 ₪ אחרי הנחה והשארנו 200 כולל טיפ למלצרית הנחמדה והשירותית עד מאד.
אני עוד אחזור.. לצהריים ולערב.
מומלץ.


אביעד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...