יום שני, 7 בנובמבר 2011

Ventre Vuoto Non Sente Ragioni



Ventre Vuoto Non Sente Ragioni 

"בטן רעבה לא שומעת..." משפט מפתח ללא ספק. אבל כדי להבין אותו או מה משמעו- צריכים (כמו תמיד) לרדת עמוק יותר למרות "הבסיסיות" שבדבר. בכל אופן, כל אחד יכול לקחת את זה למחוזות אחרים, אך הגרעין יהיה דומה, כמובן.

רשומה זו כפי שאתם כבר שמים לב, קצת אחרת. אני מצטער מראש למי שציפה לאיזה מתכון חדש, כפי שעולה בכל יום שני וחמישי (שמתם לב לזה נכון?).
חשבתי שאולי הגיע הזמן לכתוב קצת הגיגים, מחשבות, דברים שאני מתעד לעשות ולהכין וגם להאיר קצת על דברים שקורים פה בבלוג, למי שעוד לא שם לב וגם לאלו שכן.

אז קודם כל.. למי שעדיין לא שם לב, לפני כמה ימים נוספה "תת כותרת" לבלוג.. תת כותרת לכותרת שגם ככה לא כזו מובנת אני מניח (אבל אף אחד לא שואל בכל מקרה :-) ).. המשפט הזה שאומר "בטן רעבה לא שומעת..." די מסכם כמה מהאהבות שלי.. אוכל ומוסיקה.. אבל המשפט הרבה יותר בסיסי מזה, אנו כבר מבינים.
מה שקצת פרדוקסאלי שהבלוג הזה למרות שנפתח עבורי.. ולאו דווקא בשביל קהל כזה או אחר, גדל ונהיה משהו מאד נישתי. מאד מיוחד (לפחות כך אני חושב) ויש שיגידו לא מעט- "פלצני" (עם פ' דגושה כן?!). כך ש מה קשור אוכל בסיסי = רעב = בטן רעבה.. לכל מה שמתרחש פה?! הרי מי שנמצא ועוקב אחרי ואחר המתכונים שמובאים כאן על ידי, מבין שאלו לא בדיוק המנות או המתכונים שמשפחה ממוצעת מכינה לארוחת הערב עם הילדים. אפילו לא לשבתות או חגים. אם כבר אני כן עד הסוף.

אז מה הקטע..? אני גם שואל.. ותשובה ממש ממש טובה אין לי. אני מניח שאלו המנות שאני מכין לעצמי, שאני אוהב, שאני מתנסה, שאני מגוון לעצמי ואותן אני רושם לכם. אני מניח שאני "עוף" מוזר בעניין הזה.. אבל שוב, זה אני! יש שירימו גבה.. אבל דעו שגם שניצל, צ'יפס, שווארמה או פלאפל בחוץ אני אוכל.. ולא רק לינגוויני עם צלופחים ומקורות של ציפור קקדו בבלילה של בירה נורווגית.

הבלוג שלי נהיה כבר מזמן מן "יומן" קטן.. לאו דווקא של דברים אישיים פרופר, למרות שיש כאן טונה של "אישי", גם אם הוא לא מפורש באופן מובהק. אין כאן סיפורי חיים או כל דבר אחר בצורת סיפור, אך יש כאן משהו הרבה יותר "בסיסי". הדברים שאני אוכל, הדברים שאני אוהב, הידיים שלי, האהבות שלי, ההתאהבויות שלי ועוד. היש אישי מזה?

רוב המנות הללו מוקדשות.. ולא בכדי. אני מבשל לעצמי ולאחרים.. גם אם הם לא יושבים לאכול איתי בצורה פיסית. בראשי, בליבי ובבטני, הם שם. אני מניח שזה מה שעושה את המקום הזה לאישי מאד, לי ולאחרים שקוראים פה, אלו שהאוכל מוקדש להם ואלו שאולי היו רוצים (?!).

In Bisogno Si Conosce L'amico

ואם כבר הגענו לפן הזה- המשפט למעלה, הוא אחד מאלו שלאחרונה הולך איתי ומתנוסס אל מול עיניי.
אז תודה מכל הלב, לכל אלו שהמשפט הזה מדבר אליהם וקשור אליהם באופן ישיר.

חוזרים לבלוג ברשותכם...

אז חוץ מ 'תת כותרת' חדשה שמחברת כאמור את האוכל עם עוד דברים ומבססת (מלשון בסיס) את מחשבותיי על אוכל קודם כל ולאחר מכן עם כל דבר אחר.. יש שינויים ותוספות אחרות.
מי ששם לב, "סופר הכניסות" שהיה בתחתית הבלוג מצד ימין נעלם גם הוא.. הורדתי אותו כדי "לנקות" את הבלוג מכל "צורך"... להשאיר אותו נקי יותר.. בלי סטטיסטיקות מיותרות וללא "אינדיקציות" שטחיות. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב לראות יותר ויותר נכנסים, אבל אני תמיד פועל בגישה של איכות על פני כמות. ז"א שאלו שנמצאים כאן ויודעים להעריך את מה שכתוב ונראה כאן, עדיפים על Traffic סתמי של "עוברי אורח".. רק כי אולי פרסמתי את הבלוג במדיה כזו או אחרת וכדומה.

Ospito Raro Ospito Caro...

כפי שזה נראה כרגע.. אלו שכאן- אוהבים את מה שהם רואים ומתחברים לכך, מה שעושה אותי מאושר מאד. כמובן אם לכם יש חברים\מכרים שנראה שהם ייהנו גם כן וישמחו על בלוג שכזה.. אנא מימכם.  הפנו אותם (אם לא עשיתם זאת כבר מזמן.. ).

תוספת גדולה ומיוחדת מאד נוספה היום..
בנוסף לכל השיפורים, ההורדות והתוספות הקטנות.. נוספה היום בבוקר "לשונית" חדשה לרשימת הלשוניות ההולכת וגדלה בראש הבלוג. אתם יודעים.. אלו שמוצגות אופקי מתחת לשם הבלוג.
"קדימה פסטה..." הייתה האחרונה שהוספתי ל"סרגל".. והיא נצפית מאד על פי הסקרים. מה שמשמח אותי מאד.
הלשונית החדשה שנקראת "צירים ורטבים..." היא אחת הקשות שכתבתי מאז שהבלוג נפתח. אך גם אולי אחת החשובות שהייתי יכול להעלות. לצערי היא עלתה *רק* עכשיו. כמעט שנה מאז שהבלוג נפתח ולא ממש בהתחלה, מה שהיה עוזר כנראה להמון אנשים וגם לי. יש שם מתכונים לצירי בסיס (וכאלו שהרבה יותר מבסיס) וכמובן רטבים שונים.. כאמור. זו רשומה ארוכה אך מסודרת מאד, שאני מקווה שתעזור ותשדרג לכם את חווית הבישול ובכלל את טעמי המנות שתבצעו, אם מפה או ממקום אחר.
הלשונית הארוכה הזו, עוד תתעדכן עם הזמן ורטבים וצירים נוספים יצטרפו לרשימה הגם ככה ארוכה שישנה כבר עכשיו. אה.. כן.. אני מצטער שאין תמונות. פשוט עוד לא מצאתי את הזמן לצלם כמו שצריך תמונות כאלו ואחרות שיעטרו את הרשומה הזו. אבל אני מבטיח שגם אלו יגיעו עם הזמן.

בסופו של דבר, אנו מתקרבים בצעדי ענק לנקודת השנה של הבלוג. בעוד חודשיים בערך הבלוג יחגוג יום הולדת שנה ועם ההתרגשות האדירה הזו אסיים להפעם. בתקווה לעלות רשומה כזו או אחרת (בנוסח אישי הכוונה) במועד המרגש שיגיע. 
כמובן שביום חמישי, בעוד כמה ימים. תעלה מנה חדשה, מפתיעה, יפה ומיוחדת כמו תמיד (טוב נו, כפי שאני תמיד מנסה לפחות) ועד הפעם הבאה... איכלו באיזון, כבדו אחרים והקשיבו.

אביעד.

10 תגובות:

  1. אני אתייחס קודם לסיומת של הפוסט הזה..
    אני חושבת שהמשפט הזה הוא כולו אתה.
    איזון, כבוד והקשבה.
    זה ניבט בכל ומכל פוסט שלך.
    האיזון המתבקש בכל מנה (ולא רק..) הכבוד למוצרים ולזה שאוכל (ולא רק..) וההקשבה..
    הקשבה- כמה שזה אתה.

    אז זה מרגש אותי לכתוב את זה כי יש כ"כ הרבה מה לומר ועם זאת זה אחד מאותם פוסטים שהיו לי קשים לקריאה ועוד יותר לתגובה.

    כל יום אני אני מבקרת בבלוג. קוראת מתכונים ונוברת כדי למצוא אחרים שאולי פספסתי. האמת היא שלא ראיתי את הכותרת החדשה עד היום בבוקר, וכשקראתי אותה עלו לי דמעות לעיניים. אבא שלי, האיטלקי מבית אבא- היה אומר את המשפט הזה בכל פעם שהיה נכנס למטבח (הוא היה הבשלן בבית) ואהב לחזור עליו כמנטרה. אני גדלתי על המשפט הזה.
    המשפט הזה , עם כל המשמעות שלו, הוא הכי בית בעולם עבורי, הכי חיבוק של אבא. אבא שכל כך חסר לי בימים האחרונים (הוא בכלל חסר, אבל בימים האחרונים במיוחד).
    אז הפוסט הזה קשה לי, אני מודה.
    עם זאת אני לא יכולה שלא להוסיף כמה מילים על מה שכתבת, אז אשאיר את הצונאמי הפנימי שלי בצד ואתייחס לדבריך :

    הבלוג הזה הוא לחלוטין לא בלוג משפחתי. הוא הכי אישי שבעולם וזה מה שיפה בו. אתה יודע, לכל אחד יש ה'סיפור האישי' גם אם הוא לא פורס אותו בפני כולם, וחדי העין (או הנשמה) יידעו למצוא אותו בינות למילים. אני את שלך מוצאת ועוד איך.

    לגבי אלו שיגידו שהבלוג "פלצני" (עם פ' דגושה , כן?!)- כן ירבו ! ככל שירבו אלו שיגידו שזה מה שהבלוג - אנחנו, אלו שבאמת אוהבים, מעריכים ומוקירים את מה שאתה עושה כאן - נרוויח, כי בלוגים 'רגילים' יש מיליון, כזה- אין הרבה ולדעתי אין בכלל (זה בכ"א מה שאני אומרת לכולם כשאני מספרת עליך ועל הבלוג).
    זה בלוג 'כיכר המדינה' לצורך העניין ועם כל המשמעות שבעניין, אז מי שרוצה לקנות בשוק שיקנה בשוק, אני מעדיפה את הפלצני עם הפ' הדגושה או הרפה או לא חשוב איזו, שכאן.

    לגבי ההקדשה של האוכל לאלו שאתה אוהב- הו-הו כמה שזה מורגש. בכל אות שמוקלדת ובכל טיפת צבע שמופיע בתמונות הכה מושלמות שאתה מעלה לכאן.
    אביעד, כל זה מורגש. מי שלא מרגיש ו/או רואה הוא עיוור או אטום . כל היתר רואים גם חווים. אתה לחלוטין מעביר את זה as is.

    לגבי סופר הכניסות ... יש שחושבים שכמות ואיכות הולכים יחד. אני מאלו שלא חושבים כך. עובדה- הפוסטים הכי טובים שלי הם אלו שזכו לצפיות נורמאליות, לא כאלו ששברו את רף הקאונטר בבלוג, עם זאת כמות ההודעות הפרטיות (לא המפורסמות ) שקיבלתי בגינן היה אדיר, כלומר- הן אלו שהצליחו לגעת במקומות הכי רגישים וגרמו לאנשים להגיב באישי (ואתה יודע שאלו התגובות שהכי חשובות לי) .מעבר לזה אני יודעת שמספרים לא נועדו לגאונים, ואתה ... זה בדיוק מי ומה שאתה, אז נכון שזה אולי 'מנקה' לך את הבלוג, אבל זה בכלל לא דבר שצריך להופיע, כי אתה מאלו שמעל ומעבר לכל נתון סטטיסטי .
    לדעתי.

    לגבי לשונית הפסטה- היא מעולה ואתה יודע את זה. ולשונית הצירים והרטבים- אין מדויקת ומפורטת ממנה בכל הנט. תבורך ! אתה שוב מוכיח את כל מה שאמרתי קודם, ואני מתכוונת ממש בהתחלה. אתה מוכיח שאיזון, כבוד והקשבה זה לאורך כל הדרך אתה, ובכל מיני רובדים. לא רק בבישול, אלא גם בהבנה העמוקה שלך כבעל הבלוג לגבי מה שאנו הקוראים נרצה למצוא כאן. (וכמובן בעוד רובדים נוספים)..

    אז עוד מעט יום הולדת לבלוג. עם זאת זה מצחיק כי נדמה שהבלוג הזה קיים תמיד, מתמיד ולתמיד. ככה זה מרגיש לי, בכל אופן.
    אז יום הולדת? אחלה, אני בעד מסיבות, אבל זה בלוג (בעיניי ולדעתי) שהוא מעל לכל מה שמוכר , גם מבחינה כרונולוגית.

    אביעד, זה הזמן לומר שאתה מצדיק שוב ושוב את כל מה שאני מספרת עליך לכל מי שרק מוכן להקשיב (ובעיקר לאלו שלא).
    :-)

    ואני מבקשת.. אל תבוא אליי בטענות בנוגע לאורך התגובה, זה אתה אמרת 'הגיגים', אז תאכל אותה !

    ועכשיו מצפה ליום חמישי ביתר שאת.
    מבחינתי שזה יעלה לשלוש או ארבע או שבע פעמים בשבוע..

    השבמחק
  2. אישי זה טוב...
    מעבר לכך לא חושבת שמתכון הוא דבר פחות אישי מרשומה כזו או אחרת.
    זה שלך, פרי מחשבתך, יצירתך, עמלך, אהבתך... והרי לנו אישי עד מאוד (בלי כל קשר להקדשות כאלה או אחרות)
    "כמות על פני איכות" אכן מוטו מוביל (גם בחיי). כן שמתי לב "שסופר הכניסות" איננו ולא מהיום או אתמול... המחשבה יפה (-:
    יהיו שיסכימו איתי ויהיו שלא, אבל מבחינתי הרשומה הנוכחית "מספקת" בדיוק אם לא יותר כמו רשומת מתכון. (התמונות זה כל מה "שאחר").
    מה גם שיש כאן סיבות נוספות לקרוא מלבד מתכונים שאולי לעולם לא נכין.
    אביעד,
    בנימה אישית זו (למרות שרובנו חותמים בכל תגובה במילה "תודה") תודה ענקית על עוד מקום להיות בו. מקום חמים, טעים, יפה, אסתטי, מזמין, מלמד, מושקע ומעל הכל "אישי".
    מצפה בקוצר רוח לרשומת "יום ההולדת".
    מורן

    נ.ב.
    אתה מבחינתך תמיד מנסה אבל אני ואחרים נעיד על כך שאתה "גם" תמיד מצליח.
    כמה מיוחדת ומפתיעה לא נדע עד יום חמישי... נתראה (-;

    השבמחק
  3. רציתי לכתוב המון דברים ואריאלה כבר כתבה את רובם.

    התמכרתי לבלוג הזה. הוא הכי פשוט שאני מכיר והכי מורכב ויפה שיש.
    יש בו הרבה הרבה קסם וגם אני מבקר כל יום, למרות שה RSS מעדכן כשיש משהו חדש.

    שמח שנוספה לשונית ה"צירים".
    אני תיכף עף לשם ושוקע. כמה חיכיתי למדריך כזה, הו הו.

    ומילה אחרונה - כשהבלוג הזה נוסף לי לרשימת ה RSS ההולכת וגדלה של בלוגי בישול, הוא היה ככה באמצע, עכשיו הוא עליון. זה אומר הכל. בלוג מדהים.

    ואם פלצני משמעותו - מאיר פנים, יפה, פשוט, נוח לקריאה, עם מתכונים מלאי מרכיבים והכנה שונה ומיוחד - שיהיה בכיף. באמת.

    השבמחק
  4. מסיבות מובנות הייתי מאושר לו האיזון בין המוסיקה והאוכל היה יותר לכיוון ה 50\50..

    אבל נעזוב כרגע.. בישול זה משהו שאי אפשר לעשות בלי אהבה. זה ניכר מאוד בבלוג הזה.

    LazyBoy , Hungry like a wolf

    השבמחק
  5. "בטן רעבה לא שומעת..."

    מעולה! :-)

    בתור אחד חדש לגמרי בתחום האוכל, למי יש עצה איך שומרים על המשקל ונהנים מאוכל איכותי?
    האם יש דרך לדעת כמה קלוריות יש בכל מנה?
    יש אפשרות שאני בכלל לא בכיוון אשמח לדעת בכל זאת

    השבמחק
  6. אוכל איכותי הוא לא בהכרח משמין. דווקא אוכל לא איכותי משמין יותר: כל ה double fried, double dipped, double glazed, super sized ...

    יש לאביעד המון דוגמאות טעימות ובריאות למשל
    http://byrdrecipes.blogspot.com/2011/09/blog-post.html

    http://byrdrecipes.blogspot.com/2011/04/blog-post_23.html

    http://byrdrecipes.blogspot.com/2011/01/blog-post_6411.html

    בגדול, דיאטקנים נוטים להשתמש הר"ש קס"ם:
    קמח (לבן), סוכר, מלח.
    בנוסף לא להשתולל עם שומן רווי: חמאה, בשר אדום, גבינות שמנות וכו.
    ולהמנע ככל הניתן מטיגון (המון שומן, המון מחצמנים).
    לא לגעת בשומן טראנס ("שומן צמחי מוקשה") שזה פשוט רעל (מרגרינות, בורקס, שניצלים מוכנים כמו של עוף טוב..)

    להקפיד על שילוב ירקות טריים ודגים בתפריט.
    זהו בערך. לא צריך להוריד הכל לגמרי, אלא פשוט להנות במידה. הסגפנות בסופו של דבר מבעסת מאוד וגורמת לאנשים להישבר מהר מאוד. אוכל טעים ומושקע זו אחת ההנאות הגדולות והזמינות בחיים...



    כדי לחשב קלוריות אתה צריך לגעת מה וכמה אתה אוכל:
    מה: למשל איזה בשר, כמה אחוזי שמון יש בבשר: בפילה יש פחות מ 5%, באנטריקוט למעלה מ 30%..
    כמה: כמה שוקל הסטייק? 200 גרם? 400 גרם? ההבדל הקלורי הוא פי שניים..

    השבמחק
  7. טוב.. קצת קשה להגיב אחריכם כי מי שמכיר אותי יודע שזה קשה לי לשמוע דברים טובים. אבל אני מניח שמגיע לי להסמיק.. אחרי מה שכתבתי אליכם ולכם.

    אריאלה נשמה.. אין לי מילים אז תסלחי לי.. אחרי כל הרשומה שלך השארת אותי פעור פה..(מה שעזר לי לאכול טוב יותר וקל..אבל)

    מורן (ש)
    תודה מקרב לב.

    ארז.. מקווה שתשאר ושתמיד אהיה בראש הרשימה שלך.
    תהנה מהרשומה החדשה.

    לייזי..ברכות על ראשך..
    בקשר ל 50 50... נו סיפור ארוך.. (ואיך מישהו אמר לי ״שם״ .. זה לא הזמן לפתוח פורום או בלוג חדש.. אז נשאר רק ה 50 של האוכל כלפי חוץ)

    יניב חברי..
    אתה זוכר מעט איך אני נראה.. שמן אני לא ואת כל מה שאתה קורא בבלוג אני גם אוכל. ז״א שזה אפשרי. אני לא מחשב קלוריות. אוכל מה שאני רוצה. אבל - איזון! זה המפתח! אוכל מסודר. ארוחות מסודרות, מנות מסודרות ומשובחות. לא מנשנש שטויות.. וזהו.

    וואו חסרים לי מלא אנשים פה...
    Any way.. תודה לכולם על התגובות ועל כל תגובה בכל רשומה . זה מחמם את הלב. תודה.
    אביעד.

    השבמחק
  8. אביעד ידידי היקר.
    אוהב את העיצוב החדש, את הצילומים ומעל הכל את האוכל :)

    השבמחק
  9. אח יקר,

    את הכתיבה שלך אני מכיר מתחום אחר. כבר שנים שאני קורא את מה שאתה כותב על דברים שאתה אוהב. וכשאתה כותב, זה תענוג. המקצוענות הבלתי מתפשרת, האהבה, התשוקה, הדיוק, יוצאים מהלב שלך ישר למקלדת.באוכל, במוזיקה, כל תחום שקרוב ללבך.

    הבלוג הזה הוא יצירת המופת שלך. הייתי עד להתפתחות יכולות הצילום שלך, עוד תחום שהחלטת "להתלבש" עליו, וכמו תמיד, עשית את זה באדיקות חסרת פשרות, והתוצאות לא אחרו לבוא. כל צילום יכשיו, ללקק את האצבעות.

    הכתיבה והמתכונים, חבל על הזמן. במסווה של כתיבה פשוטה אתה מביא כאן מטבח ברמה גבוהה מאד, מדוייק, מאוזן, והכי חשוב: טעים! את זה אני יודע ממקור ראשון :). אין כאן אפילו מילימטר של פלצנות, כי אתה פשוט לא.

    אז כן, זה יומן. והיומן הזה מתעד דברים מופלאים, והם כולם אתה, יותר מכל סיפור אישי שהיית יכול לכתוב פה. זו לא הפעם הראשונה שאתה שם איכות לפני כמות ב"מיזמי" האינטרנט שלך. וגם זה אתה.

    הלשונית של צירים: אין הרבה מה להגיד. זה תחום מאד חשוב והתעלית אפילו על עצמך בלהעביר אותו בצורה מצויינת. סחתיין.

    לסיום, תודה.
    על הבלוג, על האוכל ועל החברות.

    מצטער שיצא רגשני משהו, אבל יאללה שיהיה, התדמית המצ'ואיסטית שלי התפרקה מזמן כבר. וכמו שאריאלה כתבה: אמרת הגיגים, אז תאכל אותה.

    הולך לאכול משהו עכשיו, נדבר.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...