באחד מימי השבוע, הייתי בפגישה מעניינת מאד באזור יפו... אחרי כמה
שעות שהפה שלי התייבש כבר מדיבורים, מצגות ועוד- ברגע אחד קמנו ואמרנו, יאללה לאן הולכים לאכול.
היינו גמורים מעייפות ורעבים למוות.
טוב אצלי זה לא כזה מפתיע, אני רעב תמיד.
החברה שהייתי אצלם, פשוטים, אמיתיים, נשמות טובות, ווייב מקסים היה
בייננו כל הבוקר ולבחירת ארוחת הצהריים זרמתי איתם. המילה "התקווה"
השתרבבה בייננו ממש במקרה והאוטו פשוט סחב לשם באופן כמעט אוטומטי. הם אוכלים
שם פעמיים בשבוע לפחות ומכירים חצי מהרוכלים ברחוב ובשוק. אני, פעם במליון שנה מגיע לשם ובדרך כלל נכנס
לאחת השיפודיות היותר "ידועות" ולא ממש התנסתי באגדות שסובבות את השכונה
הזו. לפחות עד היום.
הם שידעו שאני ואוכל זו אהבה מטורפת, לקחו אותי למסעדה הטובה ביותר
באזור. לבוסי רון.
בוסי רון ,זו מסעדה שפתוחה שם כבר עשרות שנים ממש בתוך השוק של התקווה,
לא רחוק מהקובנה בכניסה.
מקום פשוט, כמה שולחנות וכיסאות פזורים בשורות לכל עומק המסעדה , גריל נירוסטה
מבוסס פחמים בצד ליד מקרר קוקה קולה מלא בשתייה, וויטרינה קטנה עם כמה סלטים עבודת
יד של המקום, סלסה עגבניות, חריף, עמבה וקונטיינר ציפס צהוב ומקסים.
בהמשך לויטרינה הנחמדה, מטבח קטן וישן, אך נקי מאד.
התיישבנו ארבעה אחרי לחיצות ידיים מהכרות מעמיקה של החברה עם בעלי
המקום ומייד ערכו לנו שולחן, סכום, צלחות, מטבלים, סלט כרוב, ירקות, חומוס ולאפות
טריות.
את הבשר הזמנו אחרי שהבטנו בתפריט תלוי על הקיר. פרגיות , קבב,
והדברים הרגילים, אבל פודיס וגם לא יבחינו שיש שם כמה דברים שרק בשיפודיות רציניות
אפשר למצוא. שקדי עגל, כבד אווז, ביז ועוד.
לבוסי יש גם שיפודים שנקראים "אדום". מה זה אדום אתם
שואלים? גם אני שאלתי... ומייד קיבלתי תשובה
אדום זה נתח קצבים. אצל בוסי יש שיפודים של נתח קצבים בדיוק כמו שיש בשיפודי אולגה, רק שם זה נקרא "ספק". מגניב לגמרי.
הזמנו לנו, אדום כמובן ושיפודים נוספים. פרגיות בלאפה לאחד מאיתנו שלא רצה בצלחת,
ולנו בנוסף לאדום, שיפודי שקדים וקבב בעבודת יד של המקום.
עם השיפודים קיבלנו צלחת של צ'יפס עבה גדול פריך וטעים לאללה
והשיפודים הגיעו מייד אחרי שהגריל מן שאל
אותנו באיזו מידת עשייה נרצה את הבשר. קראנו מדיום! יחד. שידמם!
הבשר שהגיע רבותי לא רק שהיה בנדיבות שלא רואים בכל יום, הוא גם היה
מעולה שבמעולים!
נתח קצבים קל מאד להרוס בטח ובטח עם חותכים לקוביות ולא שמים נתח של
700-800 גר' על הגריל. אבל פה אצל בוזי, הכל היה טעים, היה מדויק היה מעולה! הקבב
היה מלא בטעם, משובץ בצנוברים ועסיסי. השקדים היו בגודל של כדורי פינג פונג,
נימוחים ומותקנים בדיוק רב עם פינות
חרוכות מלאות בטעם...
חברים, זו הייתה אחת מארוחות הצהריים הטובות שאכלתי בתקופה האחרונה.
האירוח היה לעילא, רצו אותנו שם, פינקו אותנו וזה לא היה מפני שהכירו
את חלקנו, אלא כך זה נראה בכל השולחנות האחרים במקום.
אני עוד הולך לחזור לבוזי, אחת הפנינות שנשארו מפעם, ממש בשוק התקווה,
שכונה קטנה בתל אביב עם קולינריה משלה.
אביעד.
שנים שלא הייתי שם,
השבמחקנשמע ונראה מעניין וטעים :)
צריך לעשות מפגש שם ראובן!
מחקאדוני הנכבד, תמונותיך ותיאוריך גובלים בפשע. אין אמנת ג'נבה נגד שכאלה? :-)
השבמחקחחח... אשתדל לצלם קצת פחות טוב פעם הבאה שלא יפעילו עלי סנקציות מנטו.
מחק
השבמחקבתקופת התיכון, כל שבת היינו הולכים לבוסי (בשוק) לצפות ב"משחק השבת".
אז היה ערוץ אחד בלבד. זה השתנה. אפשר היה לקבל כבד אווז טרי, גם זה השתנה.
מה שלא השתנה זה הכדורגל (עדיין חרא) , וכנראה שאחרי למעלה מ 20 שנה שלא הייתי שם, הרמה נשמרה..
LazyBoy, Hungry like a wolf
לי זו הייתה הפעם הראשונה אצל בוסי... מודה וכתבתי זאת, הייתי לא מעט בשיפודיות בתקווה עוד לפני עידן "שיפודי התקווה" ו"אווזי" בכל פינה במדינה, אבל לשוק לא הגעתי עם הורי, חבל :-).
מחק