ביקור ב לה אוטרה - תל אביב

נגד כל הסיכויים וגם הטבע שלנו שלא למהר ולעלות על רכבת ההייפ התל אביבית ולנסות כל בר או מסעדה שנפתחת בתקופה האחרונה, אם הביקורות לגביה טובות או גרועות, עשינו זאת.

בשבת בצהריים הרמנו טלפון ל "לה אוטרה" שבירקון, לבדוק אם יש להם זוג מקומות עבורנו באותו הערב.

בהפתעה רבה, הציעו שנגיע בתשע וחצי ושיש להם שולחן עבורנו אך לא מקום על הבר שביקשנו במקור (שהגענו, נתנו לנו לבחור בכל זאת...על בסיס משחק כיסאות עם זוג אחר שרצה שולחן למרות שהזמין בר)

שמחנו בצהריים שלא צחקו עלינו בשל ההתארה המאוחרת לליל שבת והגענו בשעה הנקובה לרחוב הירקון.

מול מלון אימפריאל ישנו גם חניון במחיר מופקע ושם חנינו בדיוק מול דלת הכניסה ל לה אוטרה.

את המקום פתחו בעליהם של האימפריאל בר הכה מבוקש ונחשב שנמצא בסמוך, אך הפעם על בסיס קצת פחות פנסי וטייט כביכול, עם השפעות מקסיקניות ומהקריבים, לפחות כך היה כתוב על התפריט וכרטיס הביקור של המקום.

הבר\מסעדה ממוקמת במיקום מושלם לתיירות פנים וחוץ, ממש בליבה של הפיילה המהבילה מלחות- שסביבה, מלונות תל אביב שמעטרים את הרחוב והרחובות מסביב. המקום אמנם קטן יחסית כאשר בפנים כעשרה אולי קצת יותר שולחנות שפזורים בחדר בודד שבסופו בר- שיכול לאכלס כ 10 אנשים נוספים לערך.

האווירה חמימה עם תאורה מעוממת ותפאורה של בטון חשוף, מתכות וקש אך הכל בטוב טעם, בעדינות וברכות. המוסיקה שהתנגנה בכל העת הייתה אקלקטית ובסגנונות אתניים ואמריקאים, אך ניכר שנבחרה בקפידה לאווירה מושלמת. צ'יל אוט מקסיקני\ספרדי, פולקלור אמריקאי ועוד.

אותנו הושיבו כאמור בשולחן לזוג שהיה גדול מהסטנדרט כך שיש המון מקום לצלחות וכוסות שנערמים בהמשך הערב, אך מצד שני גם מרחיק אתכם קצת מבן\בת הזוג... בחרנו לשבת שנינו אחד ליד השניה על הספה הארוכה שהייתה מצידו האחד של השולחן ועדיין היה לנו נוח, מרווח מהשולחנות שהיו ליד וקרוב אחד לשנייה (בכל זאת באנו לבלות יחד).

מלצרית דוברת אנגלית ומעט מאד עברית ניגשה אלינו עם תפריטים, הציגה את עצמה ושאלה אם אנגלית זה בסדר כי היא מעט מתקשה בעברית, קטע קצת מוזר בעוד זה מקום שנמצא בישראל, אבל כנראה שהם מאד רוצים למצב את עצמם לתירים, אז זה מקובל עליהם. תכלס לא היה לנו ממש איכפת ומבחינתנו זרמנו.

הבטנו מעט בתפריט המעוצב אך המינימליסטי משהו לכמה דק למרות שהכרנו את רובו מקריאה והסתכלות לפני כן בבית. התפריט מורכב ממנות אוכל כאלו ואחרות בלי חלוקה אמיתית של ראשונות עיקריות וכן הלאה, אבל אפשר להבין את הזרימה הקולינרית שניסו לעצב בו. כמו כן, כמה וכמה סוגי מסקל וטאקילות, סקצייה של קוקטלים מיוחדים (שאלו, מעבר לאוכל המיוחד די הקטע של האימפריאליסטים בכל זאת...) ועוד מעט שתייה כזו ואחרת גם מהצד השני של התפריט. יש במקום עוד הרבה שתייה שלא רשומה בתפריט הקטן יחסית, אז תמיד אפשר לשאול את המלצרים אם יש משהו מסוים מעבר לרשום.

בחרנו יחד עם קצת עזרה מהמלצרית האמריקאית, שהתברר שהבינה היטב את מרכיבי הקוקטלים, דרך הכנתם, המאכלים וסוגי הטעמים - זוג קוקטיילים מהרשימה המיוחדת של המקום וכמה מנות מהתפריט שנראו לנו מיוחדים, טעימים או סתם שרצינו לנסות. היא הבטיחה לנו שלא להוציא הכל יחד ולהעמיס אותנו, אלא ללכת עם זה לאט ובהדרגה כך שנוכל להנות, לטעום יחד ושהערב יתפתח מעצמו. הסכמנו בחיוך ושמחנו שהיא מבינה עניין.

זוג המשקאות הראשונים לאותו הערב, היו כאמור מרשימת המיוחדים של המקום, השראות מקסיקניות ומהסביבה הביאו שבסיס הקוקטיילים יהיו מרום, מסקל, טקילה וכיוצ' כאשר התוספות הן של פירות אקזוטיים ותבלינים. הרשימה מאד מיוחדת ולי אישית היה קצת קשה לבחור. לא רק בגלל שלא מעט מהאופציות נראו לי מעניינים, אלא גם בעיקר שאני איש של סינגל מאלט נקי ותו לא אז אני לא ממש בכיווני קוקטיילים בדרך כלל, אבל הפעם זרמתי בכיף.

Oaxaca Confidential – טקילה, אפרסק, היביסקס ופלפל שחור.

הקוקטייל הזה היה מצמד "קפואים" ברשימה ונלקח בהמלצת המלצרית שלנו, הגיעה כוס נמוכה, עם משקה קפוא על בסיס קרח כתוש בצבע ורדרד שעל פניו נראה כמו מרגריטה מברד בטעם מסטיק, אך היה משקה מדהים עם טעמים מדויקים ולא מתוק מידי בכלל.

הקוקטייל השני שהציעה המלצרית היה ה

KALINGO old fasion- 4 סוגי רום, טיקי ביטר ואננס, בעקבות שהצהרתי שאני איש של משקה "נקי" ופחות אוהב קוקטיילים... היא קרצה בחינניות ואמרה שאוהב. צדקה! בכוס וויסקי עגולה עם סלע של קרח בפנים, משקה בצבא קרמל בהיר, חזק אך ארומטי עם נגיעה ממש עדינה של אננס שהיה כמעט ולא מורגש אך איזן את טעמי הרום המרובים במשקה. הצלחה מסחררת מבחינתי, אחד המשקאות המגניבים שיצא לי לשתות לאחרונה.

יחד עם המשקאות כמובן שהזמנו לאכול, התפריט נראה מאד מעניין והתפללנו לאלוהי הוודו שהמטבח אשכרה יודע מה הוא עושה... יחד עם המלצרית הידענית הינדסנו רשימת טעימות...

אל השולחן הגיע קודם

* סלסות וקריספי טורטייה – כלי עם טורטיות פריכות משולשות ו שלישת פנכות עם מתבלים שונים.

פיקו דה גאיו, מתבל על בסיס תירס מקסיקני ברוטב אדום, עגבניות עם פלפלי האבנרו – חריף!, ומלון וסקורפיון ערבה שהרגיש כמו קוואקאמולי נוזלי עם המון ליים וכוסברה.

מנה לנישנוש כיפי ללא ספק ובמחיר שסה"כ לא עושה בעיה בכיס... מי שבא לשתות ולא רוצה לאכול בכלל, הייתי ממליץ לפחות לקחת את הקומבינה הזו, היא נותנת קצת "פלפל" לישיבה בבר.

עוד הגיעו אך לא מהר מידי,

* שרימפס קוקוס סלסת אננס וצ'ילי ויוגורט קוקוס, למעשה מקבלים שלושה שרימפסים בינוניים בגודלם על שיפוד עץ במעטפת זהובה של פנקו ושבבי קוקוס שעברו טיגון קל. על הצלחת מעטרים הסלסת אננס הטעימה, יוגורט קוקוס שאנחנו לא נגענו בו (אנחנו משתדלים להימנע ממוצרי חלב) ושמן ירקרק.

השרימפסים טוגנו במידה הנכונה ונשארו פריכים בפנים המעטפת. שבבי הקוקוס וסלסלת האננס היוו נפח מתקתק חריף לכל הכבודה ויחד עם פירות הים נרשמה מנה מעוררת רעננה וכיפית מאד.

נשאלת כמובן שאלת המחיר שעל שלושת השרימפס הללו נדרשים לשלם כמעט 40 שקלים, אך בשביל לא לבאס את הערב, העברנו את השיחה על המנה הזו ועל תימחורים אחרים לדרך חזרה הביתה. תכלס, המסקנות הן – ששילמנו בכיף - היה פה גם משהו מעבר לסתם לשים פירות ים בבלילה בצ'יפסר ומצד שני באנו ליהנות ולא להתלונן על המחיר. אלו המחירים בארץ לדאבוננו, ובמקומות ברמה הזו, צריך להכניס את היד עמוק לכיס, בעיקר כי במנה הזו זה לא נגמר.

* טאקו שוק אווז – גוואקמולה, עגבניות שרי, איולי צ'יפוטלה – מגיעים זוג טאקו בעבודת יד, דקים ורכים ובמרכזם שוק אווז שבושל בישול ארוך מפורק לפיסות ארוכות. הגוואקמולה נמרחה לפני והאיולי הוזלף מבקבוק לחיץ מעל כל הבשר. קיפול של הטאקו לצדדים ובשני ביסים מחסלים אחד כזה די בקלות. הטעמים נפגשים עם כל הפה, עסיסיות, חריפות עדינה, מרקם רך בעיקר מהטאקו הבשר והממרחים והמון המון טעם. אחת המנות הטובות של הערב לטעמנו, מה שגרר שלמרות הרשימה שהנדסנו בהתחלה יחד עם המלצרית, הוספנו מנת טאקו נוספת

* טאקו חזיר מפורק – פריחולס, סלסה ורדה וצנונית, גם פה נרשמה הנאה לכל אורך הביסים שחלקנו. אמנם המנה קטנה מאד, שוב, רק שני טאקו די קטנים עם מעט מילוי באמצע אך האוכל פה מיוחד ומקורי במחוזותינו ואמור לבסס מצע בקיבה לקוקטיילים משובחים. זוהי לא מסעדה פר סה... אבל האוכל מהנה ללא ספק ברמה אחרת לגמרי מגסטרונומית פאב בנאלית וידועה.

\

מנה נוספת שהגיעה בין לבין היא

*הטרטר בקר במסקל – חלמון, שאלוט, וקרם בצל. המנה שהגיעה נראתה נפלא. צבע הבשר היה בורדו עכור וניכר שעשו פה מנה מבשר שיושן היטב. חלמון הביצה היה שלם ונפוח ומסביב לפיאצה הבשרית המון עלים ושאלוט מופרדים. בין לבין מן קרם שהרגיש שעשו מפטריות דווקא ולא מבצל. אך זה התאים.

עם כף שהוגשה ערבבתי את החלמון עם הבשר והוספתי קצת מהעלים, הבצל והקרם מסביב.

הדבר היחיד שהיה חסר לי זו מליחות (צלפים בטרטר הקלאסי), אך מלח או פלפל לא נחו על השולחן ובסופו של דבר טרפנו את המנה מבלי למצמץ. טוב אני טרפתי, החצי השני פחות התחברה למנה, למרות שהיא אוהבת טרטר מאד, אולי זה העלים שמיהרתי לשלב שם. הצטערתי בפנייה, היא נשקה לי, הכול בסדר.

מנה נוספת שהיינו חייבים לנסות, בעיקר בגלל שהחצי השני לא אכלה מעולה, הייתה

*צ'יקן מולה שחורה, תירס, כוסברה – אמנם אכלנו בצהריים פרגית שלמה צלויה בתנור, אך זה לא מנע מאיתנו להזמין גם עוף לארוחת הערב. העניין עם השוקולד סיקרן את המלאך שלי וזו מנה שהייתה נעולה מראש בחשבונית מבחינתה. בכלי חרס נתח עוף שהיה פרוס, שליכטה של רוטב מולה שוקולדי וחריף וכמה גלגלים של תירס שבושל ונצלה על הגריל עם תבלינים מעוטר בעלי כוסברה.

העוף היה מקסים בטעמו, עסיסי, עם עור פריך ומתובל. במולה המקורי הרוטב עוטף את הנתחים בשלמותם אך פה הגישו גירסה "לפחדנים" והיה אפשר פשוט לטבול עוף ממש טעים ברוטב הסמיך. תוספת התירס גם אם קמצנית משהו הייתה טעימה ומתובלת והלכה היטב הם המנה הבשרית. סה"כ מנה מעולה, עד שמגיעים ל VFM... אבל החלטנו שאנחנו עוזבים את זה הפעם כן?!

יחד עם הצ'יקן מולה הגישו לנו באדיבות המטבח זוג פלחי תפוח עם סוכר הביסקוס שנשרף מלמעלה, מרענן חיך מקורי שהיה ממש במקום.

בהמשך הערב, יחד עם בקבוק של פרייה, המשכנו להזמין זוג קוקטיילים נוסף שהראשונים עמדו ריקים ליד צלחות האוכל. שוב בהמלצתה של המלצרית האמריקאית לקחנו עוד מהמיוחדים והפעם,

* Many Face God  - רום בקרדי 8, רום ג'ימיקני, פאפאיה, ליים, ציפורן ותבלינים – בכוס שמפנייה נמוכה משקה בצבע צהבהב, אחד הטעימים שיצא לנו (שוב) לטעום לאחרונה. זוהו ללא ספק בר שיודע מה הוא עושה עושה זאת היטב לכל אורך הדרך. גם המשקה הזה השאיר איפקט רציני מאד. הטעמים היו מדויקים עם יד חזקה מאד ובטוחה. משקה אדיר ומסוגנן לאללה.

את המשקה שחשבתי לקחת El Machete  שמבוסס על טקילה, סלרי, תמרינדו, ואננס, החלפתי להמלצה אחרת

* Tequila Nagroni – טקילה במקום ג'ין, ורמוט ואמפרול... עם טוויסט תפוז בכוס מיוחדת וגבוהה.

משקה שמתחיל מתקתק אך בסופו אוחז בגרון במרירות איטלקית אופינית. קוקטייל לא קל אך מורכב בעל עומקים רבים בעוד הטקילה עושה פה משהו מיוחד וחמים יותר מהג'ין האלגנטי והלבן. ללא ספק דג'סטיף משובח לערב מקסים, באווירה מאד מאד מיוחדת וטובה.

לה אוטרה, היא "האישה האחרת"... אני מניח שהחברה של האימפריאל בר שיחקו פה עם המושג בעקבות הפעלת הבר הנוסף שצמוד אליהם. אם האימפריאל בר היא האישה הקלאסית, התלויה על ידו של הג'נטלמן בחליפת שאנל, לה אוטרה היא זו שממתינה לו באישון ליל לבילוי באחת הסמטאות, חושנית, סקסית ומזיעה.

זהו ללא ספק מקום עשיר בטעמים ובאווירה סקסית ומיוחדת, ניתן בשקט לצאת שם ליציאה רומנטית, עם האישה, או עם האחרת... אוכל טוב ומשובח, אם כי המנות קטנות ובשביל לשבוע לרעבים שביננו, תתכוננו להזמין את רב התפריט אם לא את כולו. המחיר ליציאה מלאה שם לא זול. אך אני לא חושב שזה גם מסוג המקומות שארצה ללכת אליהם כל שבוע. אשאיר את לה אוטרה להזדמנויות סקסיות במיוחד... 

אביעד

ביקור במסעדת בוסי רון , שוק התקווה.

באחד מימי השבוע, הייתי בפגישה מעניינת מאד באזור יפו... אחרי כמה שעות שהפה שלי התייבש כבר מדיבורים, מצגות ועוד-  ברגע אחד קמנו ואמרנו, יאללה לאן הולכים לאכול. היינו גמורים מעייפות ורעבים למוות.

טוב אצלי זה לא כזה מפתיע, אני רעב תמיד.

החברה שהייתי אצלם, פשוטים, אמיתיים, נשמות טובות, ווייב מקסים היה בייננו כל הבוקר ולבחירת ארוחת הצהריים זרמתי איתם. המילה "התקווה" השתרבבה בייננו ממש במקרה והאוטו פשוט סחב לשם באופן כמעט אוטומטי. הם אוכלים שם פעמיים בשבוע לפחות ומכירים חצי מהרוכלים ברחוב ובשוק.  אני, פעם במליון שנה מגיע לשם ובדרך כלל נכנס לאחת השיפודיות היותר "ידועות" ולא ממש התנסתי באגדות שסובבות את השכונה הזו. לפחות עד היום.

הם שידעו שאני ואוכל זו אהבה מטורפת, לקחו אותי למסעדה הטובה ביותר באזור. לבוסי רון.

בוסי רון ,זו מסעדה שפתוחה שם כבר עשרות שנים ממש בתוך השוק של התקווה, לא רחוק מהקובנה בכניסה.

מקום פשוט, כמה שולחנות וכיסאות פזורים בשורות לכל עומק המסעדה , גריל נירוסטה מבוסס פחמים בצד ליד מקרר קוקה קולה מלא בשתייה, וויטרינה קטנה עם כמה סלטים עבודת יד של המקום, סלסה עגבניות, חריף, עמבה וקונטיינר ציפס צהוב ומקסים.

בהמשך לויטרינה הנחמדה, מטבח קטן וישן, אך נקי מאד.

התיישבנו ארבעה אחרי לחיצות ידיים מהכרות מעמיקה של החברה עם בעלי המקום ומייד ערכו לנו שולחן, סכום, צלחות, מטבלים, סלט כרוב, ירקות, חומוס ולאפות טריות.

את הבשר הזמנו אחרי שהבטנו בתפריט תלוי על הקיר. פרגיות , קבב, והדברים הרגילים, אבל פודיס וגם לא יבחינו שיש שם כמה דברים שרק בשיפודיות רציניות אפשר למצוא. שקדי עגל, כבד אווז, ביז ועוד.

לבוסי יש גם שיפודים שנקראים "אדום". מה זה אדום אתם שואלים? גם אני שאלתי... ומייד קיבלתי תשובה

אדום זה נתח קצבים. אצל בוסי יש שיפודים של נתח קצבים בדיוק כמו שיש בשיפודי אולגה, רק שם זה נקרא "ספק". מגניב לגמרי. הזמנו לנו, אדום כמובן ושיפודים נוספים. פרגיות בלאפה לאחד מאיתנו שלא רצה בצלחת, ולנו בנוסף לאדום, שיפודי שקדים וקבב בעבודת יד של המקום.

עם השיפודים קיבלנו צלחת של צ'יפס עבה גדול פריך וטעים לאללה והשיפודים הגיעו מייד  אחרי שהגריל מן שאל אותנו באיזו מידת עשייה נרצה את הבשר. קראנו מדיום! יחד. שידמם!

הבשר שהגיע רבותי לא רק שהיה בנדיבות שלא רואים בכל יום, הוא גם היה מעולה שבמעולים!

נתח קצבים קל מאד להרוס בטח ובטח עם חותכים לקוביות ולא שמים נתח של 700-800 גר' על הגריל. אבל פה אצל בוזי, הכל היה טעים, היה מדויק היה מעולה! הקבב היה מלא בטעם, משובץ בצנוברים ועסיסי. השקדים היו בגודל של כדורי פינג פונג, נימוחים ומותקנים בדיוק רב עם  פינות חרוכות מלאות בטעם...

חברים, זו הייתה אחת מארוחות הצהריים הטובות שאכלתי בתקופה האחרונה.

האירוח היה לעילא, רצו אותנו שם, פינקו אותנו וזה לא היה מפני שהכירו את חלקנו, אלא כך זה נראה בכל השולחנות האחרים במקום.

אני עוד הולך לחזור לבוזי, אחת הפנינות שנשארו מפעם, ממש בשוק התקווה, שכונה קטנה בתל אביב עם קולינריה משלה.

אביעד.

ביקור במסעדת קפה 48

סוף סוף גם אני הייתי בקפה 48.

על המקום שמעתי רבות כבר תקופה ארוכה במיוחד, מאז שפתחו, אם מפי עמית אהרונסון שלדעתי היה הראשון שהפיץ את הבשורה, או לפחות הוא הראשון שאני קראתי מדבר על המקום ועד לא מעט אחרים שאותם אני קורא ברחבי הרשת.

קפה 48 תמיד הצטייר כביסטרו מעניין עם מטבח מפותח מצד אחד ומצד שני, פשוט. חומרי גלם נחמדים, פשוטים לצד מיוחדים אשר משולבים יחד במנות עם שמות מעוררים ורעיון.

בסופו של דבר, הגענו גם אנחנו, ביום של סיבוב בתל אביב שאת הצהריים פתחנו באיטליז שבככר רבין (עליהם בפוסט נפרד) את הערב חתמנו בארוחה משגעת בקפה 48.

זה היה יום ראשון, אוגוסט, כולם בחופש, או שכולם עייפים מתים מהסופ"ש כי תל אביב הייתה כמעט ריקה, כבר מהצהריים הבחנו שהרחובות הרבה פחות הומים, המסעדות כמעט ריקות ושהתקשרנו להזמין מקום לערב, נענו בחיוב מייד ולאחר מכן עוד פעמיים שרצינו לשנות את השעות עוד באותו היום ממש.

בגדול, מבחינתנו - הרבה יותר טוב. אנחנו לא מגיעים למסעדות או למקומות אחרים כדי לראות או להראות, כך שבספר שלנו, זה היה מושלם.

נכנסנו למקום ומלצרית כבר ניגשה אלינו כדי לשאול אם הזמנו מקום ולהושיב אותנו. הבחנתי בעיצוב הפשוט אך הנהדר של המקום ודווקא הופתעתי כי בראשי דמיינתי מקום הרבה יותר צפוף, הומה ופאבי. קפה48, נראה נהדר. גוונים חומים, בר גדול שצמוד לחלון המשקיף למטבח ולא מעט מקומות ישיבה אם בתוך המסעדה ואם בחוץ מסביב במרפסת פנימית.

לנו היה חם ולח כמו תמיד, אז העדפנו תחת המזגן, למרות שבחוץ "הרשו" לי לעשן....

התיישבנו כמעט איפה שרצינו, ותפריטים הונחו לפנינו כולל תפריט יין נחמד.

על קיר הבר מעל חלון המטבח הגדול נכתבו בגיר הספיישלים של אותו היום (שבוע?) ואני התעניינתי יותר בלוח הזה מאשר בתפריט שאותו עברתי ברפרוף בכמה שניות.

* בקבוק גדול של סאן פלגרינו הוזמן והגיע עם זוג כוסות גבוהות ופלחי לימון עוד לפני שהזמנו לעצמנו מנות התפריטים.

* הזמנו גם זוג קוקטילים, זהים. קפרינייה עם קנה סוכר, שהיו מוצלחים, חריפים במידה ונדיבים במשקה ולא רק בקרח כתוש.

* את מנת הלחם הראשונה מקבלים בקפה 48 ללא חיוב וזו מגיעה עם פנכה של ממרח חציל נחמד מאד.

את מנת הלחם השנייה שהזמנו בתוספת של 12 שקלים בלבד, ביקשנו עם חמאה וזו הגיעה בתוספת לממרח החצילים.

הזמנו בהמשך כמה מנות, מהתפריט הראשי של המקום וכן גם מלוח הספיישלים.

את המנות חלקנו ביננו... והן היו מספקות בהחלט, בעיקר אחרי שאכלנו לא מעט בצהריים וגם בין לבין ;-)

למנות ראשונות הזמנו זוג מלוח הספיישלים,

* סלט ירוקים עם פיסות בשר חזיר.- הגיע סלט מרשים של עלים ירוקים ארומטיים, בזיליקום, גרגר נחלים ועוד, בצירוף של עלי פסטה שבושלו אלדנטה, פיסות של חזיר מבושל רך במיוחד וכל זה שכשך ברוטב מקסים עם ארומות וכיוונים אורינטלים של שמן שומשום, חומץ אורז, סויה ועוד.

המנה הייתה פשוט מדהימה. מאוזנת טעמים, שכבות שכבות של מרקמים וצבעים.

הסלט היה יכול להוות פתיחה נאותה במיוחד לאחד ולזוג מספקת בהחלט. למרות שרובו היה מורכב מהעלים הטריים והטעימים, הפסטה, החזיר ושאר המרכיבים היו בה בנדיבות.

למנת פתיחה נוספת, הזמנו שוב מלוח הגיר והיא הכילה כבד אווז שהוא אהובנו בחודשים האחרונים (ובכלל), בעיקר בגין כך ששמענו שהולכים לעצור כל ייבוא של חומר הגלם המטורף והטעים הזה, באה החלטה לליבנו שבכל פעם שנצא ותהיה מנה שכוללת כבד אווז, נזמין וכך בינתיים אנו מקיימים.

* כבדי אווז מצופים עם בייקון – בפועל מגיעה צלחת שטוחה רחבת שוליים ועליה כמה פיסות קטנות של כבד אווז שצופה בשבבי תפוח אדמה ומעליהם "פסי" בייקון פריכים. המנה עצמה הונחה על רוטב שבסיסו היה דבש.

המנה אמנם הייתה טעימה, אבל לדעתי קצת פוספסה. הבייקון היה אגרסיבי מידי בטעמו והעפיל על טעמו ומרקמו העדין ביותר של כבד האווז, על אחת כמה וכמה - שפיסות הכבד היו ממש קטנות ועוד מצופות תפוח אדמה. שבבים או לא. הרוטב בבסיס הצלחה היווה אחלה קונטרסט למליחות הבייקון ונוגב עם האצבעות עד תום בעוד נחילי שומן בייקון צבעו אותו בזהב.

למנה שלישית, הזמנו את זו שאודותיה שמענו עוד בתחילת דרכה של המסעדה;

* שפונדרה בלחמניית קייטנה – המלצרית הציעה בעת שהזמנו את המנה, אם נרצה להמיר את הלחמניה שמגיעה בדרך כלל בזוג קטנות יותר, שיקל על מלאכת השיתוף. נתנו את אישורנו לרעיון ובפועל עשינו בשכל.

הגיעו זוג לחמניות בינוניות, יפות מאד ואדמדמות, מלאות בכל טוב! בשר שפונדרה בבישול ארוך, חמוצים ביתיים, בצל, קטשופ ביתי והכל היה פשוט מדהים! ללא ספק אחת המנות הטובות שאכלתי לאחרונה וחשבתי לעצמי שזו מנת שיחוק! אין פה חומרי גלם יקרים, או התפלפלות שפית פלצנית, אלא מנה אמיתית של איש אוכל שיודע מה זה אוכל אמיתי. שאבנו את זוג הלחמניות הללו בלי להפסיק אפילו לשניה. תכלס, המנה הזו נדיבה מאד לאחד ולזוג תהווה אחלה מנה נוספת שתמלא ותשביע בכיף.

אנחנו אהבנו ואף התחבטנו בשאלה אם תמחרו אותה נמוך מידי. אני די מרוצה מהמחיר שלה, לדעתי קפה48 עשו פה מהלך מצוין. שימשיכו כך.

בזמן אכילת המנות, חשבנו לצאת אחרי המנה האחרונה למסעדה נוספת במרחק 15 דק' הליכה, כך שלא המשכנו להזמין, למרות שרצינו מאד לנסות משהו מהתחום הימי במקום. אולי בפעם אחרת..

* לקינוח הזמנו את הקראק פאי המשודרג שהיה רשום על הלוח בחוץ, שהגיע עם אגוזים ושוקולד נוטלה על הקצפת המוספת ליד הפאי.

הקינוח היה מושלם , גדול מספיק לחלוקה אך לא מתוק מידי כדי להחנק או להרגיש עמוסים מידי, למרות השוקולד שעיטר את הקצפת. יחד עם קנקן מים קרים  חתמנו את הארוחה הראשונה שלנו בקפה 48 אך לא האחרונה.

שילמנו אם אני זוכר נכון כ 350 שח לא כולל טיפ על ארוחה מלאת טעמים ואירוח מאד כיפי ואישי. השרות בקפה היה מוצלח למרות שהמלצרית שלנו הייתה מתלמדת ובכל רגע היה איתה מלצר נוסף שהשגיח וכיוון...

קפה48 הפכה ללא ספק מסעדה ברשימה תל אביבית קצרה שאני אשמח להגיע אליה בכל ערב או ארוע.

היא הפתיעה אותי לטובה בעיקר בשל שרשרת "נפילות" שנחלנו לאחרונה מתל אביב. ועל כך אני שמח פי 2.

אביעד.

תל אביב ביום אחד - דרך האוכל

מאז שעברתי לפני כמה שנים לחיפה, יוצא לי מעט מאד להיות או להגיע לתל אביב לימים שלמים.
אני אמנם מגיע למרכז לפחות פעם בשבוע, אך חברים שמכונסים באזור השרון, בדרך כלל "עוצרים" את דרכי סביב הרצליה\רמת השרון\פתח תקווה ולתל אביב אני מגיע רק ליציאות מאד מסודרות, ספציפיות אם תכננו כך.
הפעם, החלטתי לנוע בחופשיות ברחובות תל אביב, גם בשביל להרגיש שוב את האווירה שהייתה נחלתי ברב חיי וגם לטעום קצת ממה שהעיר מציעה כיום. אמנם אכלתי די הרבה ביום הזה (כמו שאתם מכירים אותי) אבל תל אביב היא עיר גדולה וגדושה מאד במסעדות, דוכנים, חנויות ועוד ועוד וגם בשבוע לא ניתן לאכול את כל מה שהיא מציעה, לא שהייתי רוצה גם...
ובכל זאת, היום הזה שהתחיל דווקא בבנדיקט בהרצליה (מפאת הבטחה שלי למישהו יקר ש"אקח" אותו איתי לשם פעם) היה די רחב. גם מבחינת התנועה הגאוגרפית שלי ברחבי העיר וגם בגיוון המאכלים והסטנדרטים שטעמתי.
כמו על ברצלונה לאחרונה, החלטתי להוציא כתבה אחת ארוכה יחסית, עם המון תמונות ומעט טקסט. הייתי יכול כמובן לכתוב סקירה מאפיינת וספציפית על כל אחד מהמקומות שביקרתי, אך נראה לי שיהיה יותר נחמד לטייל איתי יחד לכמה דק' גם אם זה "עמוס". אני בטוח שיותר ויותר יעדיפו לראות תמונות עם קצת מלל מאשר לקרוא הררי זיוני שכל ועוד מעילג שכמותי.

אז הנה, כאמור, התחלת היום בשעה די מוקדמת אחרי נסיעה של 50 דק' בערך מחיפה... התחלת המסע בבנדיקט שבהרצליה פיתוח. מסעדה על הים למי שלא מכיר שלה סניף נוסף בתל אביב ברח רוטשילד (עוד נגיע לרחוב הזה בהמשך).
המסעדה הזו "מתמחה" בארוחות בוקר והיא מגישה אותן (תפריט רחב, לא כשר ודי מעניין לעיתים) 24 שעות ביממה.
עצתי: תגיעו באמצע השבוע, שישי שבת, עמוס עד כדי כאב ועל אף השעה המוקדמת שהגענו עמדנו בתור יחד עם זוגות ורביעית לרב כ 20 דק' לערך עד שהואילו להושיב אותנו בשולחן.
לרב אני מגיע לשם בשעות הערב המאוחרות של ימי חול, כך שאני לעולם לא חוויתי את התור הזה ואילולא הבטחתי, גם לא הייתי ממתין.

התפריט במסעדה מורכב משלל "ארוחות בוקר" אמריקאי, ישראלי, טקסני, אנגלי, מקסיקני ועוד. מאד נחמד ומגוון לטעמי.
הזמנתי לעצמי מנת קוקוטים צרפית, עם ביצה שמנת מתוקה וגאודה, אחת עם שרימפס ואחת עם רטטויי.
לשולחן מגיעים לחמים חמים ופנכות עם חמאה, ריבה ושוקולד נוטלה. כמו כן הזמנתי גם מימוזה (קוקטייל על בסיס שמפנייה) והפוך קטן כדי לפתוח את הבוקר.

סלסלת לחמים מגונת, המסעדה ממלאת כפי יכולתכם.

הקוקטים מגיעים אחרי חימום בתנור ובגריל עם דלי מלא בקלות בריוש טריים. מנסיון המנה הזו די טובה ומנחמת, אך בשל העומס הרב במטבח, הביצים הגיעו נאות מתחת לגבינות המותכות והרטטויי היה בכמות מיקרוסקופית. קצת התבאסתי מזמני ההמתנה, גם בחוץ וגם למנות, אז חששתי מלהגיד משהו ולהחליף, אך עשיתי זאת לבסוף.

המנה האלטרנטיבית שגם בדרך כלל נכללת בהזמנותיי במקום אם אני מגיע בשעות אור -
אגז בנדיקט - ביצים עלומות על בריוש קלוי, רוטב הולנדייז ובייקון. מנה משגעת, טובה מאד, חמימה ועשוייה היטב.
שאבתי אותה פנימה במהירות יחד עם סלט ירוק והסלט מהמנה הקודמת (חסה ברוטב קיסר עם קרוטונים)

משם המשכתי לתוך תל אביב, את הרכב השארתי באחד מהחניונים סביב אולם "הבימה" והמשכתי ברגל. שד בני ציון, קינג ג'ורג' ולבסוף שנקין. לא הייתי פה המון זמן. הרחוב הזה הזוי בצורה בלתי תלויה. תל אביב במיטבה. ממש מעל הפיצריה של עגבניה המעולה, בחורה צעירה ששרה עם רמקול על פלייבק קאוורים של שירים מוכרים. לד זפלין, לאונרד כהן, פופ משנות ה 80 ועוד. אנשים עומדים, מקשיבים לה ובעיקר מצלמים את המיצג האומנותי הזה - אז הנה גם ממני :-)

את המנה הזו אכלתי במלון בוטיק קטן בשעות בראנצ'. וואפל על בסיס בלילת בירה, ביצה מקושקשת, תבשיל של בצל מקורמל, נקניקית עגל גדולה וסלט קטן של עלי ביבי עם עדבניות שרי בוינגרט עדין.
שתיתי קפה גדולה והמשכתי לדרך. סה"כ נחמד מאד אבל קצת שיעמם לי בפה מהחצי...



את ארוחת הצהריים שלי עשיתי "בבסטה", מסעדה שקמה לפני כמה שנים וממוקמת באחד הרחובות שיוצאים משוק הכרמל. לשם ידעתי שאני הולך מבעוד מועד, אך לא הזמנתי מקום. היה יום שמשי מדהים וקריספי עם אחוזי לחות נורמליים ולא קיציים של תל אביב, כך שניתן להסתובב וגם לשבת בטרסה של המסעדה (המשקיפה לפחי הזבל הירוקים שמלאים באשפת השוק) הזמנתי כמה וכמה מנות. מהקטנות, שתיים:
כרובית, עגבנייה ושום ברוטב חריף. אז חריף זה לא היה, אבל אני שלא מת על חריף נהניתי ממנה מגניבה פשוטה וטעימה.
(24 שח)

שיני השום היו אפויים, אך ניכר שהוציאו אותם קצת לפני הזמן, כך שחלקם היו עדיין קשיחים במרקם.
אני אוהב מאד שוב, כך שלי זה לא שינה. הצלחת הזו חזרה ללא פירור למטבח.

מנה קטנה נוספת הייתה סרדינים כבושים בלימון ושמן זית. סרדין טרי ונא ללא בישול שפולט ובזקו מעליו שמן זית איכותי ומעט שום ופטרוזיליה. מנה מדהימה, ללא שום טכניקה, רק חומם גלם משובח. (24 שח) גם זו חזרה ללא טיפה או פירור למטבח.

יחד עם המנות הזמנתי צלחת של לחם עם חמאה. מגיעים שני סוגי לחמים עם קרום פציח ותוך רך וטרי - לחם מדהים!
לבן ואגוזים. שליכטה של חמאה צהובה טרייה ואני בגן עדן. מי שמכיר אותי יודע שצלחת כזו יכולה לעשות לי את היום.(19 שח~)

למנות עיקריות הזמנתי - קבב לוקוס ברוטב עגבניות חריף על פרוסת לחם.
מנה מצויינת של דג לוקוס שנקצץ גס, תובל ועוצב לקבבים שטוגנו בשמן רק עד MR. הם הוספו רוטב עגבניות סמיך וטעים לאללה של עגבניות, פלפלים חריפים ירוקים ולימון כבוש. טעמים חזקים, לא חריף במיוחד עד שמגיעים לפלפל עצמו ומעולה. מנה מטריפה שיחד עם פרוסת הלחם שבתחתית שספגה את הרוטב ותוספת לחם מהצלחת שלי היוותה כוכב אמיתי בארוחה הזו. קצת חבל לי שהמנה קטנה, אם היו מוסיפים עוד קבב אחד, זה היה VFM מעולה (70-80 שח - אני לא זוכר)

למנה העיקרית השנייה הזמנתי את אחת המנות המדוברות במקום. סטייק לבן וממליגה.
סטיק לבן קטן ממדים (קצת חבל, זה חומר גלם זול מאד, היו יכולים לפנק ולשים פה נתח קצת יותר נדיב) שהותקן בדיוק! יחד עם פולנטה מתירס טרי בתוספת כפית של שמנת. הפולנטה הייתה מצוינת! טעמי חמאה, פרמז'ן ותירס מתוק טרי וטעים. יחד עם הסטייק הבאמת טוב אך קטן, זו מנה מעולה! נהיתי מכל ביס, רק שנגמר מהר מידי (דפוס תל אביבי טיפוסי לצערי) מחיר סביב 90 שח~.

למרות ארוחת הצהריים העמוסה.. החלטתי להמשיך לאכול צהריים.. לא הייתי רעב במיוחד, אך ביציאה מהבסטה למרות הסיפוק מטיב האוכל, לא הייתי "שבע" לגמרי והייתי חייב עוד משהו אחד. היה לי קצת חבל להזמין עוד מנה בבסטה, גם ככה יצאתי שם עם חשבון לא פשוט שהכיל מנת לחם, 2 מנות קטנות, 2 מנות עיקריות, בקבוק סאן פלגרינו ובירה סאן מיגל אחת. את ה"סיומת" החלטתי לעשות בשוק עצמו. במהלך ההליכה לבסטה, עברתי דרך דוכן קטן עם כמה כיסאות בודדים שנראה שעל הפלצ'ה נחים קבבים יפים עגולים וגדולים. הריח המטורף מהבשר המתובל נישא בכל השוק.. וידעתי שאני חייב כזו "מנה" (ד"א אם אני לא טועה קראתי פעם סקירה קצרה של עמית אהרונסון על המקום.. )

זוג חברים (או אחים?) שפתחו דוכן לממכר קבבים באמצע שוק הכרמל ועל פי מה שזה נראה, הולך להם ובגדול!
אין מטבח, בקושי כיור עם כמה כלים בודדים. פלנצ'ה אחת ומנת בשר אחת! - קבב. מתקן לימונדה עם מיץ קר וטעים, לא מתוק מידי וגם כמה בקבוקי שתייה שנחים במקרר מתחת לרגלי הדלפקים.
הפיתות טריות מאד מהשוכן שממול וסלט ירקות, פטרוזיליה וכוסברה קצוצה מבסטה אחרת בשוק. הכי פשוט אבל כמה טעים!!! פיתה עם שלושה קציצות, סלט וטחינה יחד עם כוס גדולה של לימונדה תעלה לכם סה"כ 26 ש"ח מה שמעלה את המנה המצוינת הזו לאחת הטובות והשוות בתל אביב לעניות דעתי.





לפני הביס הגדול.
יש כ 5-6 כסאות ישיבה סביב לדלפק של הדוכן, יש להמתין בסגנון טפאס בר בספרד כדי לשבת , בדרך כלל מתפנה תוך כמה דק'.


משם, עשיתי קצת הפסקה, בכל זאת אכלתי עד השעה 15:00 בערך.. איזה 4 ארוחות ולא מעט אוכל כבד.. אז החלטתי להמשיך להסתובב ולהתרענן עם אספרסו באחת הרחובות בעיר. ירדתי בחזרה לכיוון דיזינגוף, ביקרתי בחנויות תקליטים קצת והתחרדנתי קצת על ספסלי העיר תחת קרני השמש.

בערב, המשכתי לטעום שוב את תל אביב... האמת שפה המצאי רחב מאד, תל אביב כאמור וכפי שאתם יודעים גדושה באין ספור מסעדות. שף, בשרי, איטלקי, ביסטרו, בתי קפה ומה לא. החלטתי לפצל את ארוחת הערב שלי לשני מסעדות שונות
אך על אותו רחוב.
על שד' רוטשילד הגעתי למסעדת "קנטינה" - מסעדה ששייכת למלון רוטשילדס והיא על טהרת איטליה.
כאשר הגעתי אליה ראיתי כמה היא מלאה וחששתי שלא ימצא לי מקום לשבת. ניגשתי למארחת העסוקה והצגתי את עמדתי. "מקום לחצי שעה, לא יותר. באתי לטעום מנה בודדת מהתפריט שלכם וזהו היא הרימה גבה לשנייה, הביטה בספר ההזמנות שלה ואמרה, בכיף! אפילו לשעה יש לי לתת לך. אמרתי לה "לא, חצי שעה ואני עף. השאר ITS UP TO YOU"
היא הובילה אותי לשולחן ערוך בתוך המסעדה, שסביבי שולחן שהמתין לקבוצה גדולה שהזמינה כנראה וכמובן שולחנות גדושים באורחי המסעדה.

לקנטינה תפריט רחב שכאמור מושתת על מאכלי איטליה מפיצות עבודת יד ועד פסטות, מנות בשיות ודגים. תפריט מגוון שנראה טעים מאד על פי מנות שיצאו מולי לשולחנות אחרים.
האווירה מאד חמימה, עם מפות לבנות וסידור רומנטי ואקלקטי של צ'יינה.

הסתכלתי על התפריט כולו, למרות שידעתי שאני הולך להזמין את מנת הריזוטו ים שלהם. וכך היה.

המנה הגיעה תוך 13 דק' בערך מאז שהמלצרית לקחה את הזמנתי, לא לפני שהובהר לי בעת ההזמנה שהיום המולים חסרים מהמנה והמטבח ישפר את כמות פירות הים הנוספים כדי לחפר. הנהנתי בהבנה ונתתי אוקי החלטי.

המנה מגיעה במחבת ברזל יצוק גדולה מאד שמלאה באורז ריזוטו מלא בחמאה ובפרמז'ן ברוטב של חצאי עגבניות תמר ופטרוזיליה. סביב ובתוך הריזוטו היו שרימפסים מקולפים וביבי קלמרי טריים שהיו טעימים ורכים מאד!
קצת חבל לי לראות את השרימפסים המצחיקים האלו במגוון המנות ברחבי הארץ ובמסעדות כאלו. זה פשוט חומר גלם שלא מספיק איכותי ששיך למטבח הביתי ולא למסעדות ברמה הזו ומעלה. אני מבין שאין פה שרימפסים טריים בכל עונות השנה וזה מאד יקר גם אם יש, אבל דחילאק. יש היום לרכוש מיובאים יפים וגדולים יותר. לא צריכים להשתמש בקטנים כאלו (זה עדיין לא היה המניטורים שיש בשקיות של טיב טעם כן?! אבל בכל זאת).

המנה הזו הייתה שיחוק ללא ספק. כבר מזמן לא אכלתי ריזוטו טעים כל כך. פירות הים היו חרוכים לפני הכנסתם לריזוטו מה שנתן יחד עם השום האפוי שנוסף גם כן למחבת, טעם מחוספס ומטריף! על אף איכות השרימפס המדוברת לעיל.
הריזוטו היה מותקן בדיוק רב והיה אל דנטה ומרשים. בקיצור - 121 שח ששווים כל אגורה. המנה ענקית לאחד ולשניים תהווה מנה עיקרית מספקת בהחלט.
שילמתי 149 שח לא כולל תשר על המנה הזו ובקבוק סאן פלגרינו גדול. ויצאתי למסעדה הבאה.

הלכתי כ 200 מטר במורד אותו רחוב (שד רוטשילד) עד שהגעתי לסושיאל קלאב. מסעדה תל אביבית נוספת שנפתחה לא מזמן... והיא מתיימרת להיות ביסטרו עירוני על  מטבח "שף". בפועל, מקום גדול מאד, יחד עם עוד המון מקומות ישיבה בחוץ סביב למזרקה אורבנית. המון רעש, מוסיקה צוהלת ושמחה אך לא ממש קשורה לכלום ואווירה מאד מאד תל אביבית אפשר להגיד. למקום הזמנתי מקום כמה ימים מראש, אך למרות זאת הובילו אותי לשולחן במרפסת המקורה על יד דלת זכוכית שכל עובד מטבח שיוצא לעשן עובר מאחורי... עוד לפני שהבטתי בתפריט פניתי לאחת המארחות וביקשתי לעבור מפאת ההטרדה הזו. העבירו אותי חש קל וללא עיכובים, אך למקום אחר שהיה צפוף פי כמה. כבר התיאשתי ונשארתי שם.
הזמנתי קוקטייל טעים מאד על בסיס בורבון אמריקאי ו 2 מנות. הראשונה מהמיוחדים. רוסט מעושן על ברוסקטה עם אורוגלה ואיולי שום. מנה לא ענקית של 2 ברוסקטות עם כמה פרוסות דקות של רובסטיבף מעולה על ערלי אורוגלה טריים ואיולי טעים מאד.





למנה שנייה הזמנתי מהתפריט עצמו, נתחי טונה צרובה ומתובלת על ברוסקטות קטנות עם סלסה מקסיקנית של עגבניות וחריף. מנה טעימה מאד ומוצלחת, אך קטנה ביותר (שוב הדפוס התל אביבי) שעולה יקר!
סה"כ הוצאתי כמעט 200 שח במקום לקוקטייל טעים ו 2 מנות קטנות עד בינוניות. האווירה הייתה רועשת צפופה ומוזרה בעיני. אולי אם הייתי מגיע עם עוד 6 או 10 חברה זה היה מתאים. אבל לערב "שקט", הייתי צריך להשאר בקנטינה שמוקדם. משם חשבתי לגשת "למזנון" של אייל שני, אך המקום ההזויי הזה היה מפוצץ באנשים ולא רציתי שיתחסו אלי כאילו אני בגטו.

כך שלסיום היום, החלטתי לחתום עם גלידה טעימה בלג'נדה. כדור חצי חצי בערב הקרירי סגר לי את הפינה של המתוק לכל היום הזה. לימון נענע ושוקולד איטלקי. טעים, פשוט, מרענן ובול במקום.


עד הפעם הבאה...
תאכלו, תקשיבו, תאהבו ותבלו.

אביעד.