ביקור ב לה אוטרה - תל אביב

נגד כל הסיכויים וגם הטבע שלנו שלא למהר ולעלות על רכבת ההייפ התל אביבית ולנסות כל בר או מסעדה שנפתחת בתקופה האחרונה, אם הביקורות לגביה טובות או גרועות, עשינו זאת.

בשבת בצהריים הרמנו טלפון ל "לה אוטרה" שבירקון, לבדוק אם יש להם זוג מקומות עבורנו באותו הערב.

בהפתעה רבה, הציעו שנגיע בתשע וחצי ושיש להם שולחן עבורנו אך לא מקום על הבר שביקשנו במקור (שהגענו, נתנו לנו לבחור בכל זאת...על בסיס משחק כיסאות עם זוג אחר שרצה שולחן למרות שהזמין בר)

שמחנו בצהריים שלא צחקו עלינו בשל ההתארה המאוחרת לליל שבת והגענו בשעה הנקובה לרחוב הירקון.

מול מלון אימפריאל ישנו גם חניון במחיר מופקע ושם חנינו בדיוק מול דלת הכניסה ל לה אוטרה.

את המקום פתחו בעליהם של האימפריאל בר הכה מבוקש ונחשב שנמצא בסמוך, אך הפעם על בסיס קצת פחות פנסי וטייט כביכול, עם השפעות מקסיקניות ומהקריבים, לפחות כך היה כתוב על התפריט וכרטיס הביקור של המקום.

הבר\מסעדה ממוקמת במיקום מושלם לתיירות פנים וחוץ, ממש בליבה של הפיילה המהבילה מלחות- שסביבה, מלונות תל אביב שמעטרים את הרחוב והרחובות מסביב. המקום אמנם קטן יחסית כאשר בפנים כעשרה אולי קצת יותר שולחנות שפזורים בחדר בודד שבסופו בר- שיכול לאכלס כ 10 אנשים נוספים לערך.

האווירה חמימה עם תאורה מעוממת ותפאורה של בטון חשוף, מתכות וקש אך הכל בטוב טעם, בעדינות וברכות. המוסיקה שהתנגנה בכל העת הייתה אקלקטית ובסגנונות אתניים ואמריקאים, אך ניכר שנבחרה בקפידה לאווירה מושלמת. צ'יל אוט מקסיקני\ספרדי, פולקלור אמריקאי ועוד.

אותנו הושיבו כאמור בשולחן לזוג שהיה גדול מהסטנדרט כך שיש המון מקום לצלחות וכוסות שנערמים בהמשך הערב, אך מצד שני גם מרחיק אתכם קצת מבן\בת הזוג... בחרנו לשבת שנינו אחד ליד השניה על הספה הארוכה שהייתה מצידו האחד של השולחן ועדיין היה לנו נוח, מרווח מהשולחנות שהיו ליד וקרוב אחד לשנייה (בכל זאת באנו לבלות יחד).

מלצרית דוברת אנגלית ומעט מאד עברית ניגשה אלינו עם תפריטים, הציגה את עצמה ושאלה אם אנגלית זה בסדר כי היא מעט מתקשה בעברית, קטע קצת מוזר בעוד זה מקום שנמצא בישראל, אבל כנראה שהם מאד רוצים למצב את עצמם לתירים, אז זה מקובל עליהם. תכלס לא היה לנו ממש איכפת ומבחינתנו זרמנו.

הבטנו מעט בתפריט המעוצב אך המינימליסטי משהו לכמה דק למרות שהכרנו את רובו מקריאה והסתכלות לפני כן בבית. התפריט מורכב ממנות אוכל כאלו ואחרות בלי חלוקה אמיתית של ראשונות עיקריות וכן הלאה, אבל אפשר להבין את הזרימה הקולינרית שניסו לעצב בו. כמו כן, כמה וכמה סוגי מסקל וטאקילות, סקצייה של קוקטלים מיוחדים (שאלו, מעבר לאוכל המיוחד די הקטע של האימפריאליסטים בכל זאת...) ועוד מעט שתייה כזו ואחרת גם מהצד השני של התפריט. יש במקום עוד הרבה שתייה שלא רשומה בתפריט הקטן יחסית, אז תמיד אפשר לשאול את המלצרים אם יש משהו מסוים מעבר לרשום.

בחרנו יחד עם קצת עזרה מהמלצרית האמריקאית, שהתברר שהבינה היטב את מרכיבי הקוקטלים, דרך הכנתם, המאכלים וסוגי הטעמים - זוג קוקטיילים מהרשימה המיוחדת של המקום וכמה מנות מהתפריט שנראו לנו מיוחדים, טעימים או סתם שרצינו לנסות. היא הבטיחה לנו שלא להוציא הכל יחד ולהעמיס אותנו, אלא ללכת עם זה לאט ובהדרגה כך שנוכל להנות, לטעום יחד ושהערב יתפתח מעצמו. הסכמנו בחיוך ושמחנו שהיא מבינה עניין.

זוג המשקאות הראשונים לאותו הערב, היו כאמור מרשימת המיוחדים של המקום, השראות מקסיקניות ומהסביבה הביאו שבסיס הקוקטיילים יהיו מרום, מסקל, טקילה וכיוצ' כאשר התוספות הן של פירות אקזוטיים ותבלינים. הרשימה מאד מיוחדת ולי אישית היה קצת קשה לבחור. לא רק בגלל שלא מעט מהאופציות נראו לי מעניינים, אלא גם בעיקר שאני איש של סינגל מאלט נקי ותו לא אז אני לא ממש בכיווני קוקטיילים בדרך כלל, אבל הפעם זרמתי בכיף.

Oaxaca Confidential – טקילה, אפרסק, היביסקס ופלפל שחור.

הקוקטייל הזה היה מצמד "קפואים" ברשימה ונלקח בהמלצת המלצרית שלנו, הגיעה כוס נמוכה, עם משקה קפוא על בסיס קרח כתוש בצבע ורדרד שעל פניו נראה כמו מרגריטה מברד בטעם מסטיק, אך היה משקה מדהים עם טעמים מדויקים ולא מתוק מידי בכלל.

הקוקטייל השני שהציעה המלצרית היה ה

KALINGO old fasion- 4 סוגי רום, טיקי ביטר ואננס, בעקבות שהצהרתי שאני איש של משקה "נקי" ופחות אוהב קוקטיילים... היא קרצה בחינניות ואמרה שאוהב. צדקה! בכוס וויסקי עגולה עם סלע של קרח בפנים, משקה בצבא קרמל בהיר, חזק אך ארומטי עם נגיעה ממש עדינה של אננס שהיה כמעט ולא מורגש אך איזן את טעמי הרום המרובים במשקה. הצלחה מסחררת מבחינתי, אחד המשקאות המגניבים שיצא לי לשתות לאחרונה.

יחד עם המשקאות כמובן שהזמנו לאכול, התפריט נראה מאד מעניין והתפללנו לאלוהי הוודו שהמטבח אשכרה יודע מה הוא עושה... יחד עם המלצרית הידענית הינדסנו רשימת טעימות...

אל השולחן הגיע קודם

* סלסות וקריספי טורטייה – כלי עם טורטיות פריכות משולשות ו שלישת פנכות עם מתבלים שונים.

פיקו דה גאיו, מתבל על בסיס תירס מקסיקני ברוטב אדום, עגבניות עם פלפלי האבנרו – חריף!, ומלון וסקורפיון ערבה שהרגיש כמו קוואקאמולי נוזלי עם המון ליים וכוסברה.

מנה לנישנוש כיפי ללא ספק ובמחיר שסה"כ לא עושה בעיה בכיס... מי שבא לשתות ולא רוצה לאכול בכלל, הייתי ממליץ לפחות לקחת את הקומבינה הזו, היא נותנת קצת "פלפל" לישיבה בבר.

עוד הגיעו אך לא מהר מידי,

* שרימפס קוקוס סלסת אננס וצ'ילי ויוגורט קוקוס, למעשה מקבלים שלושה שרימפסים בינוניים בגודלם על שיפוד עץ במעטפת זהובה של פנקו ושבבי קוקוס שעברו טיגון קל. על הצלחת מעטרים הסלסת אננס הטעימה, יוגורט קוקוס שאנחנו לא נגענו בו (אנחנו משתדלים להימנע ממוצרי חלב) ושמן ירקרק.

השרימפסים טוגנו במידה הנכונה ונשארו פריכים בפנים המעטפת. שבבי הקוקוס וסלסלת האננס היוו נפח מתקתק חריף לכל הכבודה ויחד עם פירות הים נרשמה מנה מעוררת רעננה וכיפית מאד.

נשאלת כמובן שאלת המחיר שעל שלושת השרימפס הללו נדרשים לשלם כמעט 40 שקלים, אך בשביל לא לבאס את הערב, העברנו את השיחה על המנה הזו ועל תימחורים אחרים לדרך חזרה הביתה. תכלס, המסקנות הן – ששילמנו בכיף - היה פה גם משהו מעבר לסתם לשים פירות ים בבלילה בצ'יפסר ומצד שני באנו ליהנות ולא להתלונן על המחיר. אלו המחירים בארץ לדאבוננו, ובמקומות ברמה הזו, צריך להכניס את היד עמוק לכיס, בעיקר כי במנה הזו זה לא נגמר.

* טאקו שוק אווז – גוואקמולה, עגבניות שרי, איולי צ'יפוטלה – מגיעים זוג טאקו בעבודת יד, דקים ורכים ובמרכזם שוק אווז שבושל בישול ארוך מפורק לפיסות ארוכות. הגוואקמולה נמרחה לפני והאיולי הוזלף מבקבוק לחיץ מעל כל הבשר. קיפול של הטאקו לצדדים ובשני ביסים מחסלים אחד כזה די בקלות. הטעמים נפגשים עם כל הפה, עסיסיות, חריפות עדינה, מרקם רך בעיקר מהטאקו הבשר והממרחים והמון המון טעם. אחת המנות הטובות של הערב לטעמנו, מה שגרר שלמרות הרשימה שהנדסנו בהתחלה יחד עם המלצרית, הוספנו מנת טאקו נוספת

* טאקו חזיר מפורק – פריחולס, סלסה ורדה וצנונית, גם פה נרשמה הנאה לכל אורך הביסים שחלקנו. אמנם המנה קטנה מאד, שוב, רק שני טאקו די קטנים עם מעט מילוי באמצע אך האוכל פה מיוחד ומקורי במחוזותינו ואמור לבסס מצע בקיבה לקוקטיילים משובחים. זוהי לא מסעדה פר סה... אבל האוכל מהנה ללא ספק ברמה אחרת לגמרי מגסטרונומית פאב בנאלית וידועה.

\

מנה נוספת שהגיעה בין לבין היא

*הטרטר בקר במסקל – חלמון, שאלוט, וקרם בצל. המנה שהגיעה נראתה נפלא. צבע הבשר היה בורדו עכור וניכר שעשו פה מנה מבשר שיושן היטב. חלמון הביצה היה שלם ונפוח ומסביב לפיאצה הבשרית המון עלים ושאלוט מופרדים. בין לבין מן קרם שהרגיש שעשו מפטריות דווקא ולא מבצל. אך זה התאים.

עם כף שהוגשה ערבבתי את החלמון עם הבשר והוספתי קצת מהעלים, הבצל והקרם מסביב.

הדבר היחיד שהיה חסר לי זו מליחות (צלפים בטרטר הקלאסי), אך מלח או פלפל לא נחו על השולחן ובסופו של דבר טרפנו את המנה מבלי למצמץ. טוב אני טרפתי, החצי השני פחות התחברה למנה, למרות שהיא אוהבת טרטר מאד, אולי זה העלים שמיהרתי לשלב שם. הצטערתי בפנייה, היא נשקה לי, הכול בסדר.

מנה נוספת שהיינו חייבים לנסות, בעיקר בגלל שהחצי השני לא אכלה מעולה, הייתה

*צ'יקן מולה שחורה, תירס, כוסברה – אמנם אכלנו בצהריים פרגית שלמה צלויה בתנור, אך זה לא מנע מאיתנו להזמין גם עוף לארוחת הערב. העניין עם השוקולד סיקרן את המלאך שלי וזו מנה שהייתה נעולה מראש בחשבונית מבחינתה. בכלי חרס נתח עוף שהיה פרוס, שליכטה של רוטב מולה שוקולדי וחריף וכמה גלגלים של תירס שבושל ונצלה על הגריל עם תבלינים מעוטר בעלי כוסברה.

העוף היה מקסים בטעמו, עסיסי, עם עור פריך ומתובל. במולה המקורי הרוטב עוטף את הנתחים בשלמותם אך פה הגישו גירסה "לפחדנים" והיה אפשר פשוט לטבול עוף ממש טעים ברוטב הסמיך. תוספת התירס גם אם קמצנית משהו הייתה טעימה ומתובלת והלכה היטב הם המנה הבשרית. סה"כ מנה מעולה, עד שמגיעים ל VFM... אבל החלטנו שאנחנו עוזבים את זה הפעם כן?!

יחד עם הצ'יקן מולה הגישו לנו באדיבות המטבח זוג פלחי תפוח עם סוכר הביסקוס שנשרף מלמעלה, מרענן חיך מקורי שהיה ממש במקום.

בהמשך הערב, יחד עם בקבוק של פרייה, המשכנו להזמין זוג קוקטיילים נוסף שהראשונים עמדו ריקים ליד צלחות האוכל. שוב בהמלצתה של המלצרית האמריקאית לקחנו עוד מהמיוחדים והפעם,

* Many Face God  - רום בקרדי 8, רום ג'ימיקני, פאפאיה, ליים, ציפורן ותבלינים – בכוס שמפנייה נמוכה משקה בצבע צהבהב, אחד הטעימים שיצא לנו (שוב) לטעום לאחרונה. זוהו ללא ספק בר שיודע מה הוא עושה עושה זאת היטב לכל אורך הדרך. גם המשקה הזה השאיר איפקט רציני מאד. הטעמים היו מדויקים עם יד חזקה מאד ובטוחה. משקה אדיר ומסוגנן לאללה.

את המשקה שחשבתי לקחת El Machete  שמבוסס על טקילה, סלרי, תמרינדו, ואננס, החלפתי להמלצה אחרת

* Tequila Nagroni – טקילה במקום ג'ין, ורמוט ואמפרול... עם טוויסט תפוז בכוס מיוחדת וגבוהה.

משקה שמתחיל מתקתק אך בסופו אוחז בגרון במרירות איטלקית אופינית. קוקטייל לא קל אך מורכב בעל עומקים רבים בעוד הטקילה עושה פה משהו מיוחד וחמים יותר מהג'ין האלגנטי והלבן. ללא ספק דג'סטיף משובח לערב מקסים, באווירה מאד מאד מיוחדת וטובה.

לה אוטרה, היא "האישה האחרת"... אני מניח שהחברה של האימפריאל בר שיחקו פה עם המושג בעקבות הפעלת הבר הנוסף שצמוד אליהם. אם האימפריאל בר היא האישה הקלאסית, התלויה על ידו של הג'נטלמן בחליפת שאנל, לה אוטרה היא זו שממתינה לו באישון ליל לבילוי באחת הסמטאות, חושנית, סקסית ומזיעה.

זהו ללא ספק מקום עשיר בטעמים ובאווירה סקסית ומיוחדת, ניתן בשקט לצאת שם ליציאה רומנטית, עם האישה, או עם האחרת... אוכל טוב ומשובח, אם כי המנות קטנות ובשביל לשבוע לרעבים שביננו, תתכוננו להזמין את רב התפריט אם לא את כולו. המחיר ליציאה מלאה שם לא זול. אך אני לא חושב שזה גם מסוג המקומות שארצה ללכת אליהם כל שבוע. אשאיר את לה אוטרה להזדמנויות סקסיות במיוחד... 

אביעד

ביקור בגריל הרומני - חיפה

כבר מזמן שרציתי להתחיל לעשות סדרת ביקורים מסודרת לכל המסעדות הרומניות בארץ.

יש אפילו תכנית כזו, לחבר קרוב ולי, לעבור בכולן מדרום ועד צפון הארץ, יחד. בחלק מהן - היינו כבר...

אני אישית מכיר כנראה את כולן. מדרום ועד הצפון. בתור ילד להורים רומניים ואחד כזה שלא רק גדל על המטבח והגריל הזה, אלא גם למד לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר כמעט בחייו זה מנדטורי עד כדי לפתוח אחת בפנסיה :-).

ישנן כמה וכמה מסעדות ששמן הולך לפניהן ובתקווה שאסקור את מרביתן, בזמן כזה או אחר אם לא את כולן (אשתדל) - פה בבלוג. אז יש למה להמתין, אני מקווה.

הפעם, הגריל הרומני במרכז הכרמל יוצאת הראשונה בסדרה. או בעצם השנייה? "מעיין הבירה" שלא ממש נחשבת למסעדה רומנית פרופר, שאותה כבר סקרתי בעבר, יכולה מן הסתם להיחשב למסעדה מהז'אנר. אבל כאמור, היא לא מתיימרת להיות מקום שמחשיב את עצמו כמסעדה רומנית טהורה. אז אתם תחליטו אם כבר התחלתי אז או רק היום.

הגריל הרומני שבמרכז הכרמל בבעלותו ובניהולו של פאול התחיל את חייו לפני כ- 20-30 שנה.. לא ממש מסעדה משנות ה 50 או 60. אבל לא כזו שהתחילה את חייה בשנים האחרונות. בעצם כשחושבים על זה, אין ממש מסעדות רומניות חדשות. זה לא משהו ששף צעיר או משפחה תפתח עבור ביזנס חדש. ואולי טוב שכך.

המסעדות הללו שחיות כל כך הרבה שנים ורב הקהל שלהם מורכב מקהילה בגיל גריאטרי או חובבים מושבעים - מבשלות באהבה ועם חופן אמיתי של מסורת, שלא משתנה דרך היד של מי שבמטבח לאורך הזמן.

אחרת, החברה הקבועים יצביעו ברגליים. אלו לא מקומות\מסעדות שמשנות את התפריט!. לפעמים לצערי, גם את הכיסאות, השולחנות והמפות,  כמו גם את העיצוב הכולל הן משאירות כפי שהיה לפני 30-40 או 50 שנה, זו אולי הנקודה הבעייתית ביותר, או יש כאלו שיגידו הנחמדה יותר שניתן לחוות במקומות הללו.

השעון עצר מלכת גם בגריל הרומני שבחיפה. המסעדה ממוקמת ממש על גבול שד' הנשיא עם ציר מוריה, ליד החנייה שמול "אגדיר" בצמוד לחנות החיות הגדולה שעל הכביש.

האזור נחל לא מעט שינויים בזמן האחרון. שיפצו שם כמה בניינים, חנויות בגדי מעצבים אישיות נפתחו, פיצה האט שהייתה ממוקמת במרכז חורב עברה ממש ממול ואילו מסעדת ג'קו המודרנית, אחותה של זו המקורית בשוק התורכי שבעיר, נסגרה מניהול כושל. חומוס יש במקום גם כן (לא ממליץ עליו כל כך) וגם חנות תקליטים. הכל ממש ברדיוס של 200-300 מטר יחד עם סופרסל, בית קפה חמוד, פארק נחמד עם מזרקה, חנות פרחים ועוד . נהדר.

בשבת המקום די שקט וחנייה ניתן למצוא בשפע. בגריל הרומני ישנם כמה שולחנות בודדים, כך שהמקומות די ספורים, בייחוד שבימי שבת בצהריים יש מזמינים מראש. בדרך כלל משפחות גדולות.. (טוב נו, גדול...רומנים כן?! גדול אצלנו זה שישה מקסימום).

באמצע השבוע, אין בעיה והמקום עובד עד 20~ בערב מלבד יום ראשון. מקום ישיבה יהיה תמיד.

במטבח, פאול, זה שגם בעל המקום ומנהל אותו. בימי השבוע, הוא גם ממלצר. בקיצור אימפריה של בן אדם אחד. ככה זה כשעובדים עם קהל יעד קטן וללא כל פרסום.

אך האוכל, כנראה הטוב בחיפה מכל הרומניות שבסביבה.

הגעתי די מוקדם, כך שהייתי בין הראשונים שנכנסו אל המסעדה באותו צהריי שבת חמימה.

התיישבתי באחד השולחנות הקטנים (ל-4) ליד החלון ואמרתי שלום בפנטומימה לפאול כהרגלי.

המלצר התורן (בשבת יש נוסף מלבד פאול שעובד במטבח בעיקר) הביא לי תפריט למרות שאני לא ממש צריך. "זרקתי" על המלצר כמעט באותה השנייה את כל ההזמנה והוא נעלם אל המטבח בחיוך וחזר תוך כמה שניות עם שלוש קערות.

צלחת חמוצים שהכילה כרוב כבוש בסגנון הפלחים הגדולים, לא הקצוץ, ומלפפון חמוץ ביתי ענקי.

צלוחית של גמבות קלויות קצוצות עם חומץ ושום

וכמובן לחם אחיד לבן, טרי שנחתך לפרוסות עבות וגדולות (את כל אלו ימלאו לכם כמה שתרצו).

הזמנתי לראשונות:

כבד קצוץ –

כבד קצוץ הוא אחד מאבני הפינה של העדה. אצלנו בבית - פיירקס ענקי מלא בכבד קצוץ מטריף היה אחד הדברים הראשונים שהיו מוכנים לארוחת שבת או חגים. אחי ואני היינו מתבדחים שעל כבד קצוץ ו"סלט דה בף" (סלט תפוח אדמה גזר ואפונה במיונז) אין נדלן בבטן ואנחנו יכולים להמשיך לאכול מהם עד שהסלט נגמר או הלחם. מה שמגיע קודם!

הכבד הקצוץ של פאול הוא אחד הטובים שמגישים במסעדות הארץ. זה לא פטה ולא קישקוש מלא בביצה או בתפוח אדמה\ גזר כתוספת לנפח. הוא עשוי מכבדים שניצלים על הגריל עם המון בצל וטחונים ביחס של 90:10 עם ביצה קשה או כל תוספת אחרת. הסלט של הגריל הרומני אמנם כבד ו"יבש" יותר מאלו שאתם מכירים במקומות אחרים, אבל הוא האמיתי והטעים ביותר לטעמי.

אוכלים כבד ולא איזה ממרח שיש בו *גם* כבד. מעל הסלט, כמובן, נערם הבצל המטוגן המסורתי שהפעם היה מעולה, אך לא תמיד הוא טרי ונעשה על המקום...לא משהו שגורע כל כך, אבל הרבה פחות נחמד ומושלם מאיך שזה מוגש בדרך כלל.

פלוקאיטה –

ממרח\סלט שעועית לבנה עם שום. זה בעצם החומוס של הרומנים וסלט שהתחלתי או יותר נכון למדתי לאהוב בגיל מבוגר יחסית. סלט שרק סבתא שלי (עריכה - ז"ל) יודעת לעשות אצלנו בבית והיא גם היחידה שהייתה מכינה, בייחוד בחגים.

הפלוקאיטה של פאול הוא הקרוב ביותר של זה שהכרתי מהבית, למרות שהוא מעט פחות שומני מזה של סבתי המדהימה. גם על הסלט הזה הונחה ערמת הבצל המטוגנת כמיטב המסורת הרומנית. מקשטת ומשלימה את טעם השום הדומיננטי, שנטרף יחד עם השעועית הלבנה המבושלת לסלט לבן ומושלם.

פטרואצ'ן -

לראשונה נוספת, החלטתי לנסות גם את הפטרוצ'ן של הגריל הרומני ולשמחתי גיליתי מנה נוספת מהרפרטואר של פאול.

ב 22 ₪ בלבד מקבלים זוג נקניקיות רומניות שנעשות מבשר לבן, בגודל בינוני עם עסיסיות מדהימה וטעם עדין עד כמעט מצוין. הנקניקיות נצלו על גריל הפחמים במטבח, עד להתקנה מושלמת! והיו טעימות מאד! יחד עם עיטורי עגבנייה ומלפפון טריים (ארכאי, אך מתאים), זו אחת המנות הראשונות הטעימות שיש מבחינתי.

המשכתי משם לעיקריות;

מבחינתי, במסעדה רומנית הקונפליקט האלמותי בין הסטייק הלבן לבין הקבב הוא אחד הקרבות ההיסטוריים ביותר שיש. עד שפעם לפני המון שנים, אבי לימד אותי שניתן במסעדות הללו להזמין סטייק ולידו זוג קבבים "לקינוח". כך שאין צורך "להתפשר" ;-).

אצל פאול, להזמין זוג קבבים זה בעייתי. בעיקר מכיוון שהקבבים שלו כה אוויריים וטעימים שאת הרביעה הנכבדה שמקבלים כולל צ'יפס ב 45 ₪~ שואבים לפני שהרדיו מנגן "הו יונל"... כך, שתי מנות עיקריות הוזמנו באותה השבת, בעיקר כדי למלא את הצורך הנוסטלגי וגם זה של הרעב.

סטייק לבן –

בתפריט יש כמה וכמה אופציות לסטייק לבן, כמו צלע או צוואר כמובן. אך כשאני מגיע, אני נותן לפאול להחליט עבורי איזה נתח טוב יותר לדעתו באותו המעמד. כך יצא שקיבלתי נתח צוואר בגודל 300 גר' לערך עם טעם שמימי ואיזון מושלם של בשר ושומן. ניכר שפאול לא טירון ואת הסטיקים שלו הוא מניח בבריין מסורתי של מי מלח כדי להקנות להם את הנימוחות המטורפת שלהם. לא היה חלק בסטיק שלא היה חמאתי! ממש כך. אחד הסטיקים הטובים בז'אנר.

הערה: פאול משווק את האנטריקוט (עגל) שלו באדיקות ובכל פעם שאני מגיע לשם ולא רק לי כמובן. מניסיון, הסטייק שמתומחר ב 69 ₪ יכול להתחרות באלו של מסעדות גריל דרום אמריקאי בשקט!

סטייק מדהים! רך ונמס בפה. לאלו שלא אוכלים או אוהבים לבן – זוהי אופציה שכנראה עולה על כל מנת בשר במקום.

קבבים + צ'יפס –

כנראה המנה הפופולארית ביותר בכל מסעדה רומנית ופה אצל פאול ללא ספק גם כן. רביעית קבבים שמנמנים וצמיגיים, עם טעם עדין ומרקם שלא מהעולם הזה. פאול מתבל את הקבבים בהרבה פחות שום משאר מסעדות הארץ בז'אנר, מה שמוביל אותם כולל המרקם העדין כל כך, להיות כמעט הכלאה של קבב בולגרי עם רומני. מבחינתי זה עונג כפול וצרוף!

הקבבים כפי שכבר אמרתי, נשאבו חיש קל תוך כדי אכילת הסטייק והצ'יפס הטרי שהוכן מתפוחי אדמה אמתיים שנושנשו מעט לעט כתוספת פחמימות שלא ניתנת לוויתור במקום.

את כל הארוחה הזו שטפתי עם בקבוק חצי ליטר של גולד-סטאר כמובן... וכוס שפריץ שפאול הזמין אותי בעודי סועד את ליבי כמעט בבדידות במסעדה, עד שיגיעו המשפחות שהזמינו מקום.

ארוחה כזו היא לא כבודה קלה לבן אדם אחד ואף לזוג מה שהזמנתי ייחשב ללא מעט אוכל.

אך הקיבולת שלי כמו מידותיי כבר ידועה בכל הארץ, אז מכשול רציני זה לא היווה עבורי J. 

המלצר הנחמד הגיע לאסוף צלחות מן השולחן וישר שאל האם מתאים לי קפה או תה על חשבון הבית.

את קפה הבוץ של המקום אני מכיר ומוקיר כמובן וזו חתימה נאה ואף נוסטלגית עבורי (קפה כזה שמוגש בצלחת מצוירת כזו תמיד מזכירים לי את סבתי). אך מחשבות למתוק אחרי כל המלח והשום הזה היו מנדטוריות בהחלט – כך חשבתי.

מוס שוקולד ביתי -

עשה את דרכו יחד עם הקפה ואתו גם;

פפנאש -

מסורתי שנעשה וטוגן על המקום. זאת עשיתי כדי באמת להשאיר חותם על היום המיוחד הזה וקצת בשביל שיהיה לי לצלם לכם.

מה שפאול לא ידע זה שפפנאש אני לא ממש אוכל, בעיקר בגלל הגבינה שמשולבת פנימה.

עבור המנה הזו נקרא מישהו אחר לדגל. חבר שבדיוק התקשר והיה באזור הוזמן ובמקרה גם מגיע ממשפחה טובה (רומנית כמובן) שיידע לתאר עבורי את הפפנאש בדיוק רב, למול האופציות שניתן להזמין ברחבי חיפה והארץ כולה.

התברר שהמוס היה נחמד מאד ונעשה משוקולד איכותי עם מרקם אוורירי וטעם ממ.. מתוק. קצת יותר מידי עבורי וזאת כנראה בגלל רוטב השוקולד התעשייתי שהוזלף מעל כ פרפרזה לבוואריה האלמותית שבדרך כלל אותה אני מזמין ומעדיף.  נו שויין. את חלקו בפאזל הוא עשה בכבוד רב גם ככה...

הפפנאש היה טרי והמתנו לו כחמש עשרה דקות לערך עד שיצא מהמטבח. סופגנייה עגולה שטוגנה לצבע זהוב ויפה משולבת חתיכות גבינה (ברנזה) אמתית בבצק, עם כף של שמנת חמוצה וריבת תות שדה על יד לטעמים נוספים. החבר שנהנה מהפפנאש אמר שזה אחד הטובים והאותנטיים המוגשים כיום בארץ וטעמו דומה ל "מליי" ולא לסופגנייה של חנוכה עם שמנת חמוצה ליד וריבה. לכל אלו שמגיעים מבתים רומניים ויודעים טעמו של פפנאש או מליי כהלכתו... התיאור הנ"ל ידבר עברית\רומנית – אני בטוח.

הגריל הרומני במרכז הכרמל בחיפה, הוא ללא ספק מקום עם המון מסורת, אהבה למטבח ואוטנטיות מפתיעה. זו אחת המסעדות הטובות מצפון ליפו בז'אנר ואחת משלוש - ארבע הטובות ביותר בארץ לעניות דעתי.

מסעדה שגם הראשונות וגם הבשרים בה מעולים. לא דבר שקל למצוא, אפילו בצביר החיפאי -האיכותי מן הסתם.

הארוחה הזו שהייתה מספיקה לזוג או אפילו לשלישית אנשים לא ממש רעבים, עלתה לי קצת יותר מ- 200 ש"ח. ללא ספק מחיר מצחיק לאור כמות האוכל האימתנית שהונחה על השולחן.

השירות מאד ביתי וצמוד אך מי שמחפש שסומליה יבוא וימליץ לו על יין כולל כל הטקס, כנראה שלא קרא את הסקירה או הבין אותה. 

אני מידי פעם מגיע גם למסעדות הרומניות האחרות בחיפה (יש חוץ מזו עוד שלוש, לא כולל את מעיין הבירה), אך תמיד מבליט את זו שעל ההר הרבה יותר... לפחות בתקופה האחרונה.

אביעד.

מרק ארומאטי עם כדורי בשר ושרימפס.

באחד מלילות החורף האחרונים, נכנסתי לישון די מאוחר אחרי יום מפרך במיוחד.

האדרנלין ומאורעות השבוע\חודש האחרונים רצו כמו סוסי פרא בראשי ולא נתנו לי מנוח. כך למעשה אני הולך לישון בתקופה האחרונה, אך לא על בסיס רע, אלא רק פשוט מעומס של דברים סה"כ טובים.

נדודי השינה גורמים לי גם לצפות קצת במרקע, משהו שאני בדרך כלל לא ממש עושה במשך היום, הדמויות המרצדות מדי פעם גם מרדימות אותי, או שמה הקרינה הבוהקת מהמסך היא שמכניעה אותי לבסוף.

בכל מקרה, כאמור, באחד מהלילות הללו, צפיתי כהרגלי בשעת לילה מאוחרת באחת מתוכניות הבישול שמשודרות לעייפה בשלל ערוצי הטלוויזיה ויצא שזו הייתה כזו בהגשתו של גורדון רמזי האחד והיחיד (לטוב ולרע),
זו הייתה תוכנית שאני בטוח שאתם מכירים- בה הוא פשוט מלמד בסדרת תוכניות שמופקות לעילא 100 מתכונים שלו עם טיפים מועילים ועוד. תכלס, אחת התוכניות היפות שראיתי, הכל מאד זריז מבלי לבלבל את המח שעה על להכין פאקינג סלט חסה. מצולמת בצורה מקצועית ועם הטאצ' הידוע של שף מכוכב.

לא אלאה אתכם בכל המתכונים שהיו בתוכנית, אך אחת קפצה לי בצורה יוצאת דופן, אולי בשל הקור ששרר בדיוק בחוץ או אולי מכיוון שמזמן לא הכנסתי משהו בנישת המזרח הרחוק הכה אהובה עלי.

הוא הכין מרק צלול מלא בטעמים ארומאטיים עם כתיתות עגולות ויפות מבוססות שילוב של חזיר טחון ושרימפס – מה רע? מיד אחזתי באייפון שהיה קרוע תחת אחוזים בודדים אחרי היום העמוס מחובר למטען...ומייד באפליקציית ה NOTE.
כתבתי באמצע הלילה בהקלדה קלוקלת את המצרכים לפחות.

להכין ממה שקלטתי - זה די פשוט.  בסדרה הזו אין ממש כמויות, ורמזי, כמו רמזי, מהיר מאד, מדבר ומכין הכול בשניות – ככה זה בטלוויזיה.

בכל מקרה, בצהריים של היום לאחר מכן, פשוט נסעתי ורכשתי כמה דברים שהייתי צריך בשביל להשלים את המתכון והנה הוא כאן לפניכם.

ד"א יש ברשת את המתכון בבלוגים כאלו ואחרים, מסתבר שיש לרמזי כנראה ספר שיצא בעקבות הסדרה הטלוויזיונית הזו או להיפך ושם המתכון מופיע. הסתכלתי קצת בין מה שיש ברשת, כדי להשוות, שלי שווה יותר. לקחתי את המתכון והקפצתי אותו דרגה, במיוחד לאור ניסיון כזה או אחר עם מתכונים דומים.

כמו תמיד, ארמוז ליד כל פעם שאני עושה שינוי, כך תוכלו להיצמד או לא להיצמד למקור.

מצרכים (6 מנות)

לקציצות:

400 גר' בשר חזיר טחון (פולקע\צוואר)

100 גר' שרימפס ללא זנב קצוץ

2-3 סמ ג'ינג'ר טרי מגורד

רבע צ'ילי טרי קצוץ (אין במקור)

3 כפיות עירית טרייה קצוצה

מלח ופלפל לבן לפי הטעם

רבע כפית אבקת סודה לשתייה (לא במקור – מומלץ מאד לשים!!!)

למרק –

1 וחצי ליטר ציר עוף צח (ראו מתכון ברשומת צירים ורטבים)

2 כפות סויה

2 כפיות רוטב צדפות

1 כף מירין (לא במקור)

1 כף חומץ אורז (לא במקור)

1 כפית שמן שומשום (לא במקור)

2 סמ ג'ינג'ר חתוך לגפרורים

רבע צ'ילי פרוס

2 כוכבי אניס

4 פטריות שמפיניון פרוסות אמינסה (לא במקור)

חופן עלי תרד טריים ויפים

בצל ירוק פרוס

הכנה:

1 – בקערה ערבבו את מרכיבי הקציצות ולושו עד למסה הומוגנית ודביקה.

כסו בניילון והכניסו למקרר.

2 – בסיר בינוני, חממו את ציר העוף, הוסיפו את הסויה, רוטב צדפות, מירין, חומץ אורז, הג'ינג'ר, הצ'ילי וכוכבי האניס. כסו את הסיר ובשלו ל 10 דק' אחרי רתיחה.

קבעו מסננת דקה (לנוזלים, לא לפסטה) מעל סיר נוסף, או קערה עמוקה וסננו את המרק. החזירו לסיר הבישול את הנוזל הנקי והריחני להמשך בישול.

3 – הכינו מחבת בינונית עם שמן צמחי לטיגון, צרו קציצות בגודל של כדורי גולף מהבשר שהמתין עד עתה במקרר וטגנו עד להזהבה מכל הצדדים (אין צורך לבשל אותם עד תום, הם הולכים להתבשל במרק גם ככה). טגנו בסבבים קטנים עד תום הבשר. זה שלב הזהבה וקירמול.

4 – חממו שוב את סיר המרק, הוסיפו את הפטריות, התרד והקציצות המוכנות ובשלו ל 5 דק' נוספות.

5 – הוסיפו את הבצל הירוק ממש לפני סיום, כבו את האש והגישו בקערות אישיות.

בתאבון,

אביעד.

פריז 2014 פרק אחרון.

הנה, הגעתי לפרק הרביעי... בגדול חשבתי את הסיכום לעשות בפרק נוסף עם עוד קצת אוכל, אבל זה כבר 

נמתח די הרבה, אז במקום, יהיה פרק אחד ארוך במיוחד שבו אקבץ כמה ארוחות נוספות ומילות סיכום, נראה מה שייצא.. 

אז איפה היינו... כמה פרקים לפנינו כאשר היינו במסעדה אחת בפרק השלישי (איזה בזבוז אה?! ;-) ) אבל מבטיח לתקן

בפרק הזה לא פחות משלוש מסעדות שונות ועוד כמה תופינים... 

ונתחיל עם "חנות תכשיטים" שהלכנו במיוחד ביום ראשון (שבמפתיע ביותר היא פתוחה). 

jacques genin - נחשב בעיני רבים בעולם הקולינרי כהשקוליטייר הטוב בעולם, שמענו את שמו רבות בפריז בפי העוברים והשבים ואין בלוג, אתר, או חובב אוכל  ובעיקר מתוקים שלא אומר את שמו בעיניים מזוגגות. בסוף רחוב ארוך שיוצא מהפלאס דה וו נמצאת החנות\מטבח\מעבדה של אחד האנשים עם הכי הרבה תשוקה בעיר.

החנות עצמה נראית כמו בנק, או חנות תכשיטים כאשר בקומה הראשונה השוקולדים (פרלינים), מרמלודות ועוד מוצגות ללקוחות תחת מעטה זכוכיות עבות ובסדר מופתי. יום ראשון הוא כמו שבת שם והרחובות כמעט ריקים מאדם בשעות בוקר די מאוחרות. 

שנכנסו אל החנות הייתה הרגשה של יראת כבוד מטורפת. שקט וניקיון שרואים ומרגישים רק במוזיאון. זבניות לבושות שחור עומדות בכמעט "דום" מאחורי הדלפקים המסודרים בחלל ורק שמתקרבים מעט, מבינים כמה אור\אהבה\ותשוקה יש במקום תחת זכוכית ובכל פינה בחלל המעוצב. 

הסתובבנו כמה דקות כדי לספוג את כל הצבעים והמראות ורכשנו מן שקית כזו של "מיקס" של החנות, ככה כדי לטעום מהכל. בחלל הגדול ישנה מן פינת הסבה שניתן לשבת שם ולהזמין מתפריט המקום. שוקולדים, קפה ומיני משקאות אחרות, עוגות שלא רואים בחלל הגדול והן מובאות מלמעלה... ועוד. 

התיישבנו כמובן כדי להעביר שעה קלה של המוווווווווווון קלוריות! 

לקחנו את השקית  (17 יורו) ונשנשנו ממנה מעט, פיצוחים מצופים בשוקולד, פרלינים במילויים ובמיני שוקולדים שונים, מרמלדות ממיצים טהורים של פירות (אחד הדברים הכי טעימים שאכלתי בחיי) ועוד. 

הזמנו גם מהתפריט, שוקולטה - משקה שוקולד שהתברר כחטא מטורף ובעיקר בכמות שקשה לשני אנשים ללגום (כבד ומתוק, נהדר ואלמותי, אבל באמת שיותר מידי בשלב מסויים) ועוד כמה דברים קטנים. 

יצאנו מהמקום עם suger rush מטורף והתחלנו לחשוב איפה הולכים לאכול צהריים. ד"א באותו יום, עשינו את הפיקניק שפירטתי באחד הפרקים הקודמים. זה היה המשך נעים לBUZZ שהתחיל בבוקר עם כמות שוקולד מסחרית. 

  

גם לפייר הרמה הגענו באחד הימים... אחד מהיכלי התהילה הפריזאית לפטיסרי ושוקולדים. לקחנו איתנו כמה מקרון שהיו מעולים! וישבנו לחטוף אותם על ספסל לא רחוק מהחנות... הנה כמה תמונות ממה שאכלנו שם גם כן :-).

אבל יאללה, מספיק עם המתוק הזה (שד"א אכלנו די מעט ביחס להמון אנשים שמגיעים לפריז ומקפידים להכניס ללו"ז המון מתוקים מהמון מקומות "חשובים" ונחשבים ברחבי העיר)

בואו ניגש לכמה מסעדות שעוד צילמתי. 

אחת החוויות הטובות שהיו לנו במסע, הייתה במסעדת CHEZ L'AMI JEAN - 

אולי המסעדה המדוברת ביותר בקרב חובבי האוכל והבלוגרים בעולם. מקום קטן מאד, רועש ולחוץ... כל המסעדות ובתי הקפה בפריז מסדרים שולחנות על כל סנטימטר פנוי. כמעט בכל ארוחה שהיינו בשבוע הזה הרגשנו כמו "סדר פסח" גם מימין וגם משמאל בדרך כלל היו שולחנות שהוצמדו לשלנו וברב המקרים יושבים מרפק למרפק. לעיתים ממש צפוף ולעיתים קצת פחות, אבל עדיין פי כמה וכמה מכל מסעדה בארץ. מה שמעניין שעם הזמן אתה מבין שוואלה, בגין התרבות של היושבים סביבך, זה לא לוחץ, לא מרעיש ולא מטריד בדרך כלל. אף אחד לא מסתכל לך בצלחת, אף אחד לא בוהה בך או נכנס לשיחות... מקשיב וכן הלאה. כל אחד עסוק באלו שיושבים מולו והגיעו יחד ובשום דבר אחר! 

גם אצל ז'אן - מצופפים שולחנות והמקום הקטן הזה שבארץ היה מכניס 5-6 שולחנות, מכניס בשקט 15! 

למסעדה יש שני תפריטים - אחת ארוחת טעימות שהשף מכין על פי ראות עיניו וכמובן - א' לה קרט... המסעדה לא זולה בכלל וארוחת טעימות לאדם ללא שתייה\יין עולה סביב ה 90 יורו! בתפריט ישנם מנות שנעות בין 20-40 יורו למנה ראשונה ו 40-100 למנה עיקרית. 

אמנם, הגענו למסעדה בשל ההמלצות הרבות על ארוחת הטעימות, אך אף אחד מהממליצים לא חשב לציין שאת הארוחה המדהימה שהוא אכל ב 55 יורו לאדם, הוא אכל בצהריים ולא ביום שישי בערב ;-)! שאז זה עולה כפול. 

בכל מקרה, חשבנו שיהיה עדיף אם נקח כמה מנות לבחירה במקום ארוחה ארוכה שמורכבת מהמון מנות במסלול הטעימות, בעיקר בגלל הארוחה שזללנו בצהריים - פרק ג' ;-). 

הזמנו למה ראשונה את מנת האספרגוס. זוג אספרגוס לבנים ענקיים שנצלו על גריל פחמים והיו פריכים עדיין על מצע של עלים, שבבי בייקון ועוד ועוד - מנה ראשונה מדהימה, בעלת מעוף אדיר, טעמים מדויקים ופשוט מושלמת!,

למנה העיקרית, החלטנו ללכת על בשר! וראינו שיש בתפריט קוט דה בף לחלוקה. אז לקחנו. אחרי המתנה של חצי שעה בערך שבמהלכה אכלנו את המנה הראשונה, לא מעט מהיין שהזמנו ולחם עם חמאה,

הגיע שולחן קטן שהוצמד לשלנו (מזל שהיה לנו מקום! מימיני) ועליו צלחת ענקית! עם סטייק אדיר מימדים של מעל 2 קילו שנפרס לסטייקים עבורנו עוד במטבח! הבשר היה משובח מאין כמותו והותקן במידת עשייה מדיום מושלמת גם כן!!! 

יחד עם הסטייק הענקי הזה, קיבלנו כמובן את סיר הפירה המחייב בפריז, הוא היה הטוב ביותר שאכלנו במסע האוכל הנ"ל אבל מה שהפתיע אף יותר, זו מנת הירקות  - מנה של ירקות חתוכים ברנואז מאודים ומוקפצים, פריכים בעל טעם עילאי!

הארוחה הזו בדיעבד הייתה הארוכה ביותר בעיקר בגלל שבפעם הראשונה (והאחרונה בטיול) הזוג שישבנו לידנו התחיל להתידד עימנו ומפה לשם, העברנו יחד שעות רבות של שיחה באנגלית. הם היו זוג אמריקאי שבאו לפריז והתברר שהם חובבי אוכל ותוכניות אוכל בפרט. אני חושב שמעולם לא אמרתי "טוני בורדיין" כל כך הרבה במשך שלוש כמו שאמרתי את שמו בשלוש שעות. 

יצאנו מהמסעדה בשעה די מאוחרת, אחת בלילה או משהו כזה ועשינו את דרכנו מחויכים מאוזן לאוזן ומלאי בשר!

גם קינוח הזמנו וקפה, אבל כבר לא ראיתי בעיניים, אז לצערי אין תמונה של הסבלה עם התותים :-). 

ארוחת ערב נוספת של מקום שהמליצו עליו רבות הייתה ב - 

A LA BISCHE AU BOIS

בכל ההמלצות, האתרים והבלוגים היללו את המקום שהוא האותנטי ביותר עם תג המחיר השפוי ביותר בעיר!

מי שמחפש ביסטרו פריסאי עם כל המשתמע בכך ולא רוצה להזרים 100-200 יורו לזוג על ארוחת ערב, זה המקום לבוא. 

המקום מעוצב בפשטות כמו רב המקומות המסורתיים בעיר, שולחנות בצפיפות בחלל מחולק, מתלה מעילים ממש בכניסה ומלצרים יעילים, נחמדים על פי רב (הפתעה?) ואוכל מעולה עם חומרי גלם מושלמים בלי פלצנות ובלי ליהטוטים.

המקום מציע "עסקית" בכל שעות פתיחת המסעדה, צהריים או ערב לא משנה... מנה ראשונה, עיקרית, גבינות לבחירה ממגש ענקי שעובר בין השולחנות, קינוח וקפה. כל זה ב 27 יורו בלבד! (לא כולל שתייה). 

החלטנו שאנחנו הולכים על העסקית גם כן, כי פשוט רב התפריט גם מופיע תחת העסקית, אז למה לא?!.

הזמנו לראשונות, טרין כבד אווז כמובן שהגיע עם עלים ירוקים, ורליי חם בשר אווז ופתוח אדמה.

סלסלת לחם מדהים שתמיד על שולחן פריסאי! ליוותה אותנו כל הארוחה. 

מנה ראשונה נוספת הייתה מן טרין כפרי כזה של בשר לבן אווז ושומן. מאד הארד קור, מוגש קר. לחובבים אמיתיים. 

למנות העיקריות לא היה לנו הרבה ספקות מה אנחנו הולכים לאכול, רב ההמלצות הלכו על בשר ציד בעונה אבל שלא בעונה, הייתה מנה מנצחת, הקוק או וין (תרנגול ביין). 

המקום מגיש את המנה בסיר גדול מלא ברוטב סמיך ומשובח על בסיס יין! 3-5 חתיכות עוף מבושלות, פטריות, קוביות בייקון ותפוח אדמה היוו מנה חורפית מדהימה! הבשר היה טיפה יבש לטעמי בחלקים הלבנים (חזה)... אבל הרוטב ללא ספק כיפר על כל שבב של טרוניה. 

למנה עיקרית נוספת, הזמנו את האנטריקוט וצ'יפס הידועים.. וקיבלנו בדיוק את זה. סטייק רחב ודק מנתח אנטריקוט משובח שנצלה למדיום בול! והוגש עם קוביית חמאה מתובלת מעליו. לשולחן קיבלנו מגש ענקי עם אחד הצ'יפסים הטובים בעיר אם לא ביקום! כמות אדירה שמספיקה לארבעה! אם תסיימו, יש מצב שיביאו לכם מגש נוסף "על הבית"... בכיף.

יחד עם הארוחה שתינו ליטר מיין הבית, בחרתי ביקב מבורדו (לא זוכר את שמו ואין לי גם תמונה, מכיוון שהם העבירו אותו לקראף). והמון מים קרים. 

לקינוח הזמנו פאי של אגסים ביתי, שהגיע עם כדור גלידת וניל מדהימה וקערה של מוס שוקולד מקסים!

המקום האחרון להפעם ובכלל בסדרת המסע הפריסאי שלי הוא -
LE COMPTOIR המהולל!



אחת המסעדות עם ההייפ הכי מאסיבי שראיתי בביקור האחרון ובסופו של דבר, נטעם שלא בכדי.
המסעדה נמצאת באחת הצמתים לא רחוק מרחוב סט ג'רמיין והיא חלק ממלון אך לא ממש צריכים להכנס למלון עבורה.
רואים את השלט ענקי כבר מתחילת הרחוב ואם לא תגיעו בשעת הצהריים המוקדמת ביותר שהיא נפתחת, אז תגלו שאתם עומדים בתור של 30-40 אנשים בשקט לכמה שעות כדי לתפוס את אחד השולחנות הקטנטנים במסעדה שמכילה בלחץ היסטרי פחות מ 25 סועדים!.
את המקום פתח אחד השפים הנהדרים בפריז - Yves Camdeborde 

ולפי התור וכמות ההמלצות שיש במקום ועליו, הוא מצליח גם פה כפי שהצליח במקומות האחרים שתמיד הפעיל ובישל. 

למסעדה שני מושבים עיקריים, צהריים, וערב. כאשר לא ניתן להזמין מקומות בצהריים ולכן התור הארוך שמשתרך לאורך הרחוב בזמן שאתם אוכלים מרפק למרפק עם עוד שישה שבעה זוגות במרפסת הצרה שבמקביל לחלון המסעדה. 

וערב שבמושב הנל ניתן להזמין, רק שכנראה חודש מראש היה מצחיק מידי עבורם ופאק שלי שלא התקשרתי שנה או יותר מראש :-). בערב התפריט הוא פיקס פרייס בלבד לארוחת טעימות מידי השף, כאשר בצהריים, המסעדה מגישה א לה קארט... באופן חופשי לגמרי. 

החוויה במקום הייתה אחת הטובות והמאירות שהיו לי בעיר, גם בשל צורת הישיבה המאד צפופה (אפילו יותר מכל מה שאמור להיות צפוף במקומות אחרים בעיר), גם בגין הזוג הצרפתי שניסו לעזור לי לפענח את התפריט הענקי!!!! שלא מעט ממנו כתוב בכתב יד ועוד כולל פנטומימה, קולות של חיות מרעה ועוד וגם כמובן בגלל המנות וטעמן המטורף שאכלנו בה. 

את יום שישי העברנו בשיטוט בכמה רחובות עם המון מסעדות, בתי קפה, פטיסרי, בולנז'רי ועוד ועוד ומיד אחרי שחטפנו את המקרונים מפייר הרמה, צעדנו בגאון לכיוון ארוחת הצהריים ב le comptoir... למזלנו הרב וללא תכנון, אבל כנראה עם אצבע אלוהים מכוונת, הגענו כרבע שעה לאחר פתיחת ארוחת הצהריים והתמזל מזלנו שנשאר שולחן בודד אחד בין לבין. התישבנו במהירות של "משחק הכסאות" לפני שיגיעו אחרים ויתפסו לנו לשעתיים את השולחן המבוקש ביותר בסביבה ומבחינתנו "זכינו" כבר עכשיו עוד לפני שטעמנו שבב של אוכל ממטבחו של איבס... 

אז כאמור, קיבלנו תפריט די גדול, אם אני לא טועה הוא היה הארוך והמאסיבי ביותר שראיתי במסעדות שפקדנו בימים הללו. הכל ממרתף היינות, המשקאות האחרים המוצעים וכלה במנות האוכל שהיו מסודרות לפי אפרטיף, ראשונות, עיקריות, עיקריות על בסיס דגים, קינוחים ועוד. 

במקביל לכך שזהו היה התפריט הארוך ביותר שראינו, הוא גם היה זה שהצליח לבלבל אותנו בצורה הכי משמעותית. 

בדרך כלל אני מסתדר עם תפריטים בצרפתית אבל פה זה היה קשה מאד, אולי במושגים שהם השתמשו, אולי בשפה, אולי בכתב, או בתיאור המנה... למזלנו, ישבו לידנו זוג צרפתי נחמד לאללה ששמע שאנחנו מדברים בשפה קצת מוזרה ומתקשים עם התפריט... והגברת הציעה לעזור לי... באנגלית ברמה של ילד בכיתה ה בערך, בשילוב עם קולות של "טלה" "חזיר" ועגל" הגעתי להחלטה להזמין כמה מהמנות! 

במקום לדגום מנורות ראשונות עיקריות וכדומה, החלטנו לקחת זוג עיקריות (אולי בגלל שעד 12 בצהריים אכלנו באיזה 3-4 מקומות באותו היום...) ויין ולגמור עם זה למרות שהרגשתי שזה קצת פספוס, זרמתי עם זה (עוד יש לנו ארוחת ערב בכל זאת).

לעיקריות הזמנו - 

מנת קיבה TRIPE, שהגיעה בתור תבשיל מדהים בצלחת מרובעת ועמוקה. התבשיל היה מדהים!!! הקיבה הייתה חתוכה לפיסות שקצת יותר גדולות מביס ששחו ברוטב סמיך עם ירקות חתוכים "טורנה" וטעם לימוני. 

מנת הארד קור ללא ספק למטיבי לסת ולבעלי לב חזק, רק שהיא הייתה מקסימה ברמה של להתרחץ בה! שאבתי אותה לקיבתי יחד עם הלחם המצויין שהוגש כבר בהתחלה. הכל היה רך, חמים, מלטף, הרוטב, חתיכות הקיבה שהתבשלה בתוך כל הטוב הזה. בקיצור - מנת MUST!!!

למה עיקרית נוספת הזמנו - ביף בורגניון, אבל שמבוסס על לחי עגל במקום הבשר "הסטנדרטי" שניתן למצוא במתכון שכזה. שוב, הצלחת המרובעת העמוקה מלאה בתבשיל בצבע סגלגל\ארגמני עם ארומה של בקבוק יין משובח!

יחד עם בשר נמוך ומדהים שחו להם ברוטב הסמיך של היין והתבלינים גם חתיכות גזר צהוב שהיווה תוספת מדהימה לבשר ולרוטב העמוק והכבד. גם את המנה הזו חיסלנו עד תום והשארנו צלחת צחורה אחרי ניגובי לחם בטוחים עד לאפידרמיס הפורצלן. 

אחרי שסיימנו את המנות ולא מעט מהיין שהזמנו (הפעם בקבוק של יין מבורגנדי... ) הייתי חייב להיות הגרגרן שאני כמו תמיד ולא הסתפקתי בזה למרות שכך אמרנו בהתחלה והזמנתי מנה עיקרית נוספת שראית באחד השולחנות הקרובים אלי מוגשת לאחר. 

שאלתי את "החברה" המתרגמת בצד מה הוא קיבל ואיפה זה בתפריט והיא הסבירה לי שזו מנה שמבוססת על רגלי חזיר.

אמרתי, חזיר זה טוב ולי אין בעיה עם כל המושגים "המבהילים" אז אני מזמין את זה גם כן. 

המנה השלישית לאותו הצהריים הייתה מנת רגלי חזיר - אבל, היא מוגשת בצורה מאד מעניינת - שמעו את זה:

בשר מרגלי חזיר (בעצם זה אוסובוקו של חזיר) שפורק לאחר צלייה ארוכה בתנור ביין לבן, ששולב בחתיכות קטנות של בייקון, שומן ועוד כמה דברים ולבסוף "נארז" בשומן חזיר שנמתח בצורת משולש (תדמיינו טובלרון רק בלי הקוביות) מגולגל בביצה, פירורי לחם ואז מטוגן עד לקריספיות וגוון חום עמוק! הטובלרון הזה מוגש עם רבע לב חסה בוינגרט מקסים וסיר הפירה האלמותי כמובן!

המנה הזו הייתה פצצת טעם שפשוט השאירה אותי פעור פה, עיניים וקיבה לעוד! זו המנה שסימנה לי "חביבי, זה, זה מה שהולך פה, אתה פשוט גר במדינה הלא נכונה".

שמעו, זה היה פשוט חלומי ששופ תיאור שאצליח לשגר כאן אליכם מבעד לטקסט לא יצליח להביא את הטעם ואת המרקמים שהיו במנה הזו. אז פשוט תאמינו לי ובפעם הבאה שאתם בפריז! תקפצו לשם לאכול את זה. 

אז זהו... אני חושב שזה האחרון להפעם. 

האמת שחשבתי לסכם בכמה פיסקאות את מסע האוכל המטורף הזה שעשיתי, אבל תכלס, למי יש כח לשמוע אותי מבלבל במח אחרי 4 פרקים מפוצצים באוכל ובתמונות?!

פשוט תעברו עליהם שוב, אני בטוח שתצליחו להבין ששום מילות סיכום לא יצליחו להביא את המסע הזה למיצוי! 

הדבר היחיד שיש לי עדיין חוץ מהטעמים והזכרונות משבוע האוכל הפריזאי שלי, זה כמה ק"ג של נקניקים ופטה שהבאתי איתי לארץ :-) 

עד הפעם הבאה, כנראה שרומא בשנה הבאה... C YA!