ביקור במסעדת Beer and Breakfest - חיפה

שאתה מגיע מבית שבמקרר היו מגוון פסטרמות לבנות, נקניקים מיוחדים, פריזר מלא בנקניקיות, קבבים וסטייקים, אתה חי עם פרספקטיבות קולינריות קצת שונות משאר ילדי השכונה והחברה שבסופו של דבר חיה סביבך כל חייך (אלא אם יש כאלו שגדלו בבית דומה). בייקון זה משהו שלי יש במקרר מאז שאני זוכר את עצמי, כמו גם חמאה, שמנת, ביצים ועוד מלא דברים שהם לא רק חומרי גלם כל אחד לעצמו, אלא פשוט רבדים של ארוחה שלמה.

שנים שאני מפנטז על מקומות שיגישו ארוחות בוקר כמו בארה"ב ואירופה. די כבר עם הכשרות, די כבר עם הריבוע הבנלי של חביתה, פנכות גבינה קטנות, סלט ערבי קצוץ מיץ תפוזים וקפה הפוך ב 69 ₪...

תנו לאכול, תנו להתלכלך, הביאו לנו בייקון וחלמון נוזלי. תנו לנו בגט עם שינקן וחמאה, פיינט בירה ב 10 בבוקר, תנו לנו פנקייקים ונקניקיות עם תפוחי אדמה מושחמים... תנו לנו לאכול לעזאזל!

אז כן... יופי, אתם עכשיו מזדקפים בכיסא ומתחילים להריץ את כל המקומות החדשים שקמו בתל אביב בשנים האחרונות שמוכרים איזה 2 רצועות בייקון עם הביצים, או ממלמלים שמות כמו "בנדיקט" ועוד. אבל בייננו, זה באמת רק בזמן האחרון ועדיין במיעוט מחפיר לטעמי.

ששמעתי שנפתח מקום דומה לפנטזיות התהומיות שלי ממש ליד הבית, אוזניי נזקרו, נצנצו עיני ומרקם עורי נהפך לברווזי מהתרגשות. מיד חקרתי חבר שזרק בדרך אגביות על המקום, את מיקומו של מקדש האוכל הזהוב הזה ושמתי פעמי לכיוונו מיד ביום שאחרי בשעות הבוקר המוקדמות.

אז, למרות שהמקום קורא לעצמו Beer and Breakfast  אם תגיעו אליו בשמונה בבוקר, תמצאו תריס סגור. המקום הקטן שנמצא ברחבה פסטורלית (ממש בפינה הפנימית אחרי ארומה) בדיוק מול הכניסה לכרמלית בשדרות הנשיא בחיפה, נפתח ב 10 בכל יום וסוגר את שעריו בערך ב 02:00 בלילה ובשישי שבת אף מאוחר מזה.

הבעלים אייל, בחור ירוק עיניים ופנים מכוסות בזקן עבות בצבע ג'ינג'י נראה כמו ההיפסטר המקומי, אבל אחרי 2 דק', פשוט מתאהבים בדבקות, באהבה לאוכל, בכנות התמימה וברצון להצליח ולארח את הקהל שמגיע. חוץ מזה שהוא התגלה כמו אחלה גבר, מסוג האנשים שאתה אומר אחרי כמה דק' שהוא היה יכול להיות אחד החברים הטובים ביותר שלך. והוייב מהמקום די דומה.

תפריט מודפס אין שם, אבל שני לוחות גדולים עם רב ההיצע מתנוססים גם בחוץ וגם בפנים רשומים בגיר. בוויטרינה שפונה לרחוב, עומדים נתחים ענקיים של פסטרמות, שינקן, גבינות משובחות ועוד ובארון גבוה בפנים מוצגים בקבוקי בירה שמתארים בעיקר את ההיצע הענק שיש במקום.

52 סוגי בירה מ 15 חברות שונות. כולן בוטיק ישראלי ד"א! קונספט מדליק ומאד מפרגן.

אז מה יש לאכול במקום, בעיקרון מגוון לא גדול מאד, אבל מה שיש, עשוי בטוב טעם.

יש שתי ארוחות בוקר "מלאות" נקרא לזה... כריכים על בסיס קרואסון עם סוגי נקניקים וגבינות, קינוחים ועוד כמה דברים קטנים. סה"כ מטבח מאד פשוט שמבוסס על COLD CUTS בגדול, אבל שהונדס בקפידה עם המון אהבה לנושא ועם תמחור שפוי מאד שזה מרענן במיוחד.

אני את "ארוחות ההכרות" שלי מתחיל הכי חזק ומגביר עוד בהמשך, אז התחלתי עם כוס קפה כדי לרפד קצת את הבטן לפני הגל הראשון. במקום אין מכונת אספרסו משוכללת (עדיין) והם מגישים קפה פילטר של פעם... טאצ' חמוד אם כי הייתי מעדיף משהו הרבה יותר עדכני, אבל זה סתם לחפש אותם. שיחה קצרה עם אייל הבעלים על הכוס קפה, סיגריה ומתחילים להרביץ.

לראשונה לקחתי -

* כריך קרואסון עם שינקן מעושן, גאודה, ביצה עלומה ובצל ירוק (32 שח).

הקרואסונים מגיעים בכל יום טריים ואחרי 2 דק' בתנור עם כל המרכיבים הוא יוצא קריספי ובוהק.

מוגש על צלחת מלבנית צחורה; קרואסון בגודל יפה עם כמות נאה של שינקן טרי, גבינת גאודה שמנונית, ביצה עלומה שהתחילה לנזול על כל הכבודה ובצל ירוק שנותן קצת רעננות לטעמים השמנים.

הקרואסון היה פריך בעל טעם חמאתי וכל הטעמים שהוכנסו בו היו מתאימים פיקס בכל ביס.

חלמון הביצה הצהוב חלחל בין נחשולי הבשר והגבינה והיווה לא רק טעם משכר נוסף בסיפוניה הזו אלא גם את הלחות של הכריך, במקום ממרח כזה או אחר. פשוט לא צריך כלום מעבר לזה.

יחד עם הכריך נמזגה עבורי כוס בירה מהברז המתחלף ושתיתי כבר ברבע ל 11 בבוקר את הפיינט הראשון שלי להבוקר ממבשל בזלת.

אחרי סיום הכריך שאני מניח שיספק כמעט כל אחד לארוחת בוקר, בעיקר אם מוסיפים לו פיינט של בירה כהה וסמיכה, סימנתי לאייל שאני מוכן להמשיך. עלם החמודות שאל עם מה בא לי להמשיך, ואמרתי לו "בוא נלך על הקלאסית", וזה מה שקיבלתי.

*ארוחת בוקר קלאסית – זוג ביצי עין, תפוחי אדמה מושחמים עם בצל מטוגן, עגבנייה, נקניקיות חזיר, בייקון, שעועית ברוטב עגבניות ומגוון לחמניות עם חמאה (39 שח).

את הצלחת העמוסה אייל הגיש לי עם עריכת הסכו"ם מחדש וכל המתלווה לארוחה, כמו רוטב טבסקו למשל וכן הלאה. הכבודה לא מביישת את כמויות הגשה בדיינרים בארצות הברית וניכר על המקום שהוא פשוט מגיש ברוחב לב ובאהבה גדולה.

ביצי העין היו עשויות בדיוק רב עם חלבון מטוגן בשומן הבייקון על הפלנצ'ה וחלמוניים נוזליים, הנקניקיות הקטנות התפצפצו בפה בקנאק מסורתי, הבייקון היה חצי קריספי והסתלסל מחום הצלייה ותפוחי האדמה היו מבושלים עד לרכות עם מעטפת קרספית משגעת. הדבר היחיד שפחות אהבתי בצלחת הייתה השעועית שנלקחה מקופסת שימורים (די מתאים לארוחות האנגליות ד"א) וקצת "הרסה" לי את הטעם. אבל בקרוב גם זה הולך להשתנות שם לפי מה שהבנתי מאייל והשעועית תהיה מוכנה במקום. המנה תישתדרג פלאים לדעתי הצנועה כאשר זה יקרה, אבל גם עכשיו התלונות שלי די בטלות בסופו של דבר... הלחמניות שליוו את ארוחת הבוקר היו קטנות וטריות ובכמות נאה. לא משהו מאד מיוחד מבחינת המאפים, אבל זה די התאים לקונספט ולמנה בכלל. את ארוחת הבוקר הם מתמחרים ללא שתייה.

עם המנה הזו שתיתי פיינט נוסף של הבזלת הכהה והסמיכה וכבר ב 11 וחצי שהשמיים היו כחולים ביום מקסים, הרגשתי אופטימי ונרגש על מצבי בחיים באותו רגע.

 

עשיתי הפסקה של כמה דק' והדלקתי סיגר קטן (כן מעשנים שם מסביב, ישבתי בחוץ, אבל גם מי שישב בפנים אני מניח שיראה אנשים שיעשנו לא רחוק ממנו, המקום לא סגור ואין כל כך הפרדה) עם הטיפות האחרונות של הפיינט השני.

אייל הגיח לפתח לשאול לשלומי ואם הכול בסדר וזרקתי לו את נושא השעועית שהזכרתי קודם. כך למעשה הבנתי שיש תוכניות לשינוי כי זה מציק לו אישית למרות שאף אחד לא התלונן על העניין עדיין.

הסכמנו יחד שאין ארוחה מסתיימת ללא קינוח והחלטנו שהוא מוציא מה שבא לו...

אז קיבלתי שני קינוחים לפרצוף...

*ערימת פנקייקים עם חתיכות בייקון, רוטב מייפל ותות בננה טריים –

מוגשים בצלחת מאורחת שלושה פנקייקים שנעשים באותו הרגע על הפלנצ'ה עם חתיכות בייקון קריספיות, רוטב מייפל מעל ובצד בקערית להופסה עצמית נוספת ופירות חתוכים. בננה ותותים.

מנה ענקית, מתוקה מלוחה ובעיקר מדהימה! חבר טוב שעבר בדיוק במקום ובא להגיד שלום שאל:

"איך אתה מסוגל לאכול בייקון עם מייפל ופנקייק" התשובה שיצאה לאייל הבעלים ולי בצורה טבעית ובסימולטניות בלתי מתוכננת "איך אפשר אחרת?" זו מנה שנכנסת בדיוק לפרספקטיבה המיוחדת הזו שהזכרתי בתחילת הכתבה... מבחינתי זה הכי טבעי בעולם... ולא רק זה אלא כל מה שאכלתי באותו הבוקר.

יחד עם הקינוח, אייל הציע לי לשנות קצת את הבירה לקלילה יותר, אז הלכנו מהברז השני על האלכסנדר הבלונדינית. כי בלונדיות נהנות יותר לא?! ;-)

הקינוח השני שהגיע בערך שהייתי בחצי מנת הפנקייקים, היה;

*קרואסון חמאת בוטנים, נוטלה ובננה בתנור (19 שח) –

גם פה התגלתה מנה מדהימה, עם טעמים מתוקים, דביקים שהתחברו באורח מדהים וטעים במיוחד.

אייל ציין שהרבה מאד אוהבים את המנה הזו והוא תמיד משיב שהוא לא עשה פה כלום, כולה מרח קצת נוטלה עם חמאת בוטנים וחתך בננה בפנים ושם הכול כמה דק' בתנור.

עשה או לא, זה טעים רצח! ואפשר להגיד על כל מנה בערך בכל מקום שזה סה"כ להרתיח, לטגן, לאפות לערבב וכן הלאה... בסופו של דבר, מישהו צריך לחשוב על זה, לנסות ולהגיש, שאנשים אחרים ייהנו. ופה הם עושים את זה בגדול.

את אחרות הבוקר שלי סיימתי קצת אחרי אחת בצהריים, זה היה מסע נהנתנות שמן במיוחד שכלל בין היתר קרואסונים, ביצים, שינקן, גבינות, פנקייק, שוקולד, המון בייקון, נקניקיות, פירות, חמאת בוטנים והמון בירה! דידיתי לאיטי הביתה שמח וטוב לב עם הבטחה אישית וגם פומבית שאני הולך לפקוד את

Beer and Breakfast כמה שיותר. שחס וחלילה לא יסגרו!

לא פשוט לפתוח עסק בארץ, על אחת כמה שמתעסק באוכל ועוד נישתי כזה... כולי תקווה שהמקום ישגשג ויצליח ועוד כמוני יבואו ייהנו ויעריכו את האוצר הבלום שנפתח ממש בכרמל בחיפה.

ביקור בפאב "ליבירה"

בשבת האחרונה זו הייתה הפעם השנייה שאני מבקר בפאב המיוחד ביותר בחיפה – "ליבירה".

ליבירה קמה מתשוקה של איש אחד שלבשל בירה נהייתה לא רק אהבתו הגדולה ביותר (אחרי משפחתו כמובן), אלא גם עיסוקו ונצחונו בסצנה ההולכת וגדלה פה בארץ.

אנו עדים בשנים האחרונות להמון מבשלות קטנות וגדולות, אשר מבשלות בירה באופן עצמאי ע"י חומרי הגלם המשובחים בעולם ובייצור מקומי וקטן מידות (יחסית כמובן). זאת כמובן במקביל לייבוא מטורף של עשרות "שמות" מחול, ארץ ישראל נהייתה מעצמת בירה באופן יחסי.. (טוב נו, אנחנו לא באמת מעצמת בירה כל כך.. אבל נחמד לראות את ההתפתחות המאוד מרגשת הזו ואת ההכרה האמיתית של מבינים ושותים מזדמנים, לבירות איכות מהארץ ומהעולם).

אבל דחילאק, לא באנו לדבר על כל הסצנה, אלא על מבשלת ליבירה האיכותית והביתית שבחיפה.

מבשלת ליבירה נפתחה בשנת 2007 עם יכולת ייצור של 30,000 ליטר בשנה. חומרי הגלם כאמור הם מהמשובחים בעולם ובעל המבשלה בוחר אותם בקפידה. כמו כן, המבשלה מעבירה את המים שמתווספים- תהליך מיוחד, זאת כדי להתאימם לבירות. בכלל, כל הקונספט של ליבירה מיוחד מאוד, עם ראיה לתסיסה עילית או איך שאני מעדיף לראות את זה; "מבשלת גורמה". הבירות היוצאות מהמבשלה הן בעיקר איליים, ולאגרים אך כיום המבשלה מייצרת לא פחות מ 4-6 בירות שונות בכל זמן נתון. אותן היא משווקת בין כמה פאבים ומסעדות בארץ וכמובן בפאב שנפתח בשנת 2010 ברח הנאמנים (21) בחיפה, שנקרא על שמה של המבשלה – "ליבירה" (השם מגיע ממשחקי מילים שונים כמו למשל ליברל עם בירה, או אם לציין את הobvious  - לי+בירה).

הפאב עצמו ממוקם באזור בילוי לילי בעיר התחתית, כאשר ביום תוכלו לגלות סביב - חנויות סיטונאיות, מוסכים ואיטליזים רבים, לא רחוק מואדי ניסנס. בערב הרחוב שקט עם כמה וכמה בתי קפה ופאבים הפזורים ברחובות המקבילים המיקום מתאים בדיוק לקהל ליבירה שמגוון עד מאד... מתיירים, מבוגרים בשעות הערב המוקדמות ועד צעירים שיורדים היישר מהאוניברסיטה ומהטכניון בשעות קצת יותר מאוחרות ויושבים בקומה העליונה המעוצבת בצורה יותר צעירה, שם יש גם אפשרות לעשן.

מה שלא מתאפשר בקומה הראשונה המעוצבת קצת יותר בכבדות. עיצוב שמזכיר קצת את הפאבים הגרמניים, עם כסאות ושולחנות עץ כבדים, בר פינתי ותאורה מעוממת.

המיקום "המיוחד" מבדל את ליבירה לטעמי משאר סצנת הבילויים הרחבה יותר על ציר מוריה ושדר' הנשיא למשל שעל מרכז הכרמל וזה גם תורם לא מעט לאופי המקום, כמו כן גם לקהל שיושב שם.

ליבירה פותחת את שעריה בכל יום בשבוע בין השעות 19:00 ועד אמצע הלילה, כך נקרא באתר הבית שלהם ובפרסומים המקומיים בעוד שבהמשך לכך, גיליתי שלפני כשבועיים, הפאב התחיל לפתוח את המקום גם מ 13:00 בצהריים, בימי שבת. בעוד יש שם הופעת אורח בכל שבוע. אחלה מן אחלה! בדיוק זמן ואופי בילוי שדווקא יכולים מאד להתאים לי. בירה בשבת בצהריים עם כמה נקניקיות טובות וקצת מוסיקה חיה. מה יש טוב מזה?

בפעם הראשונה שהגעתי, נכנסתי לפאב בשעה שמונה וחצי בערך ביום ראשון.. יום שבהחלט אמור להיות ריק לחלוטין וכך גם היה פחות או יותר, למשך שעה או משהו כזה. כלומר עד שהתחילו להיכנס קבוצות צעירים (סטודנטים וקצת יותר מכך), שעלו בעיקר לקומה השנייה. אני התיישבתי על הבר ומייד זויה (הברמנית של המקום) התחילה לשרת, למזוג, לתת לי לטעום ו"לדקלם" לי בבהירות את כל המרכיבים, הטעמים הנלווים, חומרי הגלם וכל דבר אחר שהייתם רוצים לדעת על כל בירה ובירה שיש במקום.

לליבירה יש הצעת טעימות, כאשר מקבלים מן מגש עץ מיוחד ובו ארבע כוסות בירה קטנות (עלייק קטנות.. רביעייה כזו תמלא אתכם בליטר בירה לפחות כבר על ההתחלה, אז.. ראו הוזהרתם). כדי לטעום את המגוון של המבשלה, זה לצד זה בסדר ובמהירות שתבחרו לעצמכם. כבר בעת ההגשה ניכר השוני בין הבירות על פי הצבע והסמיכות במראה. הכוסות היו קרירות וכך גם הבירה. בדיוק בטמפ' הנכונה להגשה של כל אחת מהן.

טעמתי באותו הביקור וכן בשבת שלפני יומיים לכמה וכמה בירות (בשבת גם האזנתי וצפיתי בהופעה מדליקה בהחלט, של בחורה בשם חן. ששרה קאוורים וחומר מקורי משלה.  רק היא וגיטרה אקוסטית. עלייה, עוד אספר בהזדמנות אחרת. בחורה מאד מאוד מוכשרת שעשתה לי שמח וכיף בלב).

אהבתי הגדולה ביותר בגזרת השיכר הספציפי הזה, הולכת בדרך כלל יד ביד עם בירות בלגיות, מרות משולבות עם מתיקות מסוימת ובירות המבוססות על חיטה. פאולנר, וויס ביר, ווישטפן ושות לדוגמא.

להפתעתי ולשמחתי, גם בליבירה מייצרים ומגישים מאלו, כך שהיו לי בין הטעימות כאלו שמצאו חן בעיני מאד.

שתיתי במעמד הטעימות כמה וכמה כאמור, כאשר הראשונה הייתה "השטנית" (כמו הצבע שיער). אותה בדיעבד העדפתי הכי הרבה (לא סתם אומרים שבלונדיניות נהנות יותר ;) ) מכולן. זו בירת חיטה, בהירה יחסית, אך לא הכי בהירה במקום. צבעה זהוב עם מעט כתום. גוף בינוני, טבעית ורעננה מאד. הטעמים מאד פירותיים עם זכר לבננות וציפורן כפי שגם בעלי הבית מציינים בתיאור הבירה ולא בכדי. הסמיכות מושלמת לטעמי ויחד עם כיפת קצף שנוטה לא להעלם, היא נטעמה מאוזן ומאד כיפית בחיך. ה"וויס", הייתה הבירה אולטימטיבית מבחינתי, שאותה פשוט לגמתי ללא הפסקה כמעט. הנחתי את הכוס והמשכתי הלאה.

הבירה הבאה שטעמתי הייתה הבהירה ביותר במקום- "הדאבל פילס". .

זו בירה ממוצא גרמני עם קירבת משפחה לפילס הבאוורית. מראה צלול וצבע זהוב כמעט שקוף נראה מבעד לזכוכית הכוס ולכל אלו שאוהבים את הבירה שלהם כמו "מים" כפי שמוזגים לא מעט בגרמניה.. זו הבירה עבורכם. טעמים מאד מאוזנים וחלקים של בירה עם ריחות נעימים המזכירים פירות הדר כמעט.

זו דווקא יכולה להיות אלטרנטיבה מקסימה לוויס האהובה שלי, אך הייתי מעדיף לשתות אותה במקום קצת פחות "כבד" מליבירה למשל על הבר, עם אוכל טוב. משהו כמו שפת הים (אם הייתי הולך לים בכלל), על המרפסת בבית או באיזה מפגש BBQ מסורתי מלא בחברים. אחרי שטעמתי ולגמתי קצת, השארתי חצי בצד והמשכתי לכהות והחזקות יותר בחבורה.

השלישית שנטעמה באותו היום הייתה הביטר..

זו בירה במסורת בריטית. אייל ענברי, מריר עם המון קצף סמיך ויציב בראשה. הבירה הזו מעולה, אך לטעמי הייתה קצת מרירה מידי, למרות טעמים של קרמל שניכרו מאד בחיך ואיזנו מבחינתי את המרירות למרות זאת. הבירה הזו מיוצרת שבבסיסה זן כישות מסורתי שנקרא קנט גולדינגס (kent goldings) מה שתורם לטעם הכה מובחן של הבירה הספציפית הזו. בנימה אישית, כמו כל הבלוג שלי.. J, אני פחות מתחבר לאיילים ולסטאוט למשל, אך הערכתי מאד ללא ספק, את הבירה הזו מבחינה קולינארית.

בהמשך לזו, בשבת האחרונה, אחרי שסיימתי את חצי הוויס האהובה ששתיתי וכוסית גלנמורן בנוסף, זויה מזגה לי בירה שנקראת "וינה" שנראתה די זהה לביטר, אך היא הייתה לי הרבה פחות מרירה עם טעמים מעושנים, מקורמלים ומורכבים יותר. זו דווקא בירה מעולה לטעמי שכרגע נבחרה במקום השני לצד הוויס של המקום מבחינתי.

האחרונה שנטעמה בפעם הראשונה שהתוודעתי למקום; הייתה הפורטר המבוגרת והכהה מכולם.

זו בירה בצבע חום כהה מאד, על גבול השחור. עם טעמים חזקים מאד של קפה ושוקולד. ניתן להבחין בנקל גם בחיך אגוזים ועישון, שתורמים לא מעט לטעמים המורכבים מאד של הבירה הזו.

בהמשך לכל זה, אם הביטר הייתה קצת OFF מבחינתי, זו בכלל יוצאת מסקאלת הטעמים שאני מעדיף בבירות שאני שותה, כך שכמעט ולא לגמתי ממנה יותר מכמה שלוקים, כדי להבחין בטעמים המוגדרים והמתוארים ע"י בעל הבית. מצטער, אבל כל אלו לרבות גינס וכיוצ', לא ממש MY CUP OF TEA. אלו שכן אוהבים ומתחברים לנישה הזו, יגלו כאן בירה פיצוץ!

אחרי הרביעייה המבלבלת, סימנתי לזויה היקרה שתמזוג לי כוס אחת גדולה של "וויס" (זו הבירה האהובה עלי גם בליבירה כאמור) והתיישבתי קצת יותר בנוחות כדי לספוג את האווירה ואף לעיין בתפריט האוכל של המקום. במקביל לשיחה ערה עם בעל הבית הנחמד, שהיום אני כבר מעז לקרוא לו ידידי.. הזמנו כמה מנות נחמדות לטעימה.
במקום תפריט אוכל חביב ביותר, שמאגד כמה מנות בארים טיפוסיות.

הוזמנו; נקניקיות צ'וריסו על מצע של כרוב כבוש המבושל עם בירה ובייקון. מנה שהתגלתה מצוינת, גם מבחינת בשר הנקניקיות השמנוני והגס אך גם או אפילו בעיקר, בשל המצע המיוחד של הכרוב שהעיף אותי מעלה, עם טעמי בייקון ובירה משובחים. הבירה של המקום כמובן. מנה מוצלחת המתומחרת בשפיות יתרה! (פלוס גדול למקום).

עוד הזמנו מנה של "רושטי", כאשר בהמשך התנצלו בפנינו שחומר הגלם להכנת המנה הסתיים, אך ממה שנותר (פחות ממנה שלמה) יכינו לנו דוגמית לטעימה על חשבון הבית. טעמנו. היה מצוין. נרשם לפעם הבאה למנה מלאה.

עוד בתפריט, מאכלים כמו קישים צמחוניים, מחבת רותחת של פירות ים ואפילו סטייק סינטה, פיצות דקיקות, קרפצ'יו בקר ולחמים עם מתבלים. את כל אלה לצערי עוד לא יצא לי לטעום בפעמים שהייתי, אך אני סמוך ובטוח שהם יצאו בצורה טובה אם לא מעולה, בעיקר כי אני מאמין שאם משהו לא יהיה מספיק טוב, יכוונו ויגידו לכם באופן גלוי ובלי בושה.

האווירה בליבירה מאד משפחתית, איכותית ופתוחה. הם ממש לא מתייחסים ללקוחות כארנקים מהלכים, אלא הרבה יותר כאילו זה היה בר של חברים וותיקים או משפחה רחוקה קרובה...

בפעמיים שהייתי במקום, יצאתי קצת מתנדנד, אך עם חיוך ענק על הפנים ועם הרגשה של מקום טוב, אשר דואג לא רק לחומרי גלם ולבירות איכותיות, אלא גם להכנסת אורחים מחבקת. העיצוב קצת כבד ומשרה בדידות מסוימת, אך אני מניח שזו גם הנישה שאני אישית מתחבר אלייה יותר. אין פה מוסיקה רועשת בקולי קולות או חבורות של HIGH TALKERS שמטרידים את הכיף והכניעה שבכוס הגבוהה. זהו פאב שכונתי, מסורתי ומשובח, אשר פונה לקהל מאד מגוון ויודע לתת מעצמו הלאה. אני חוזר לשם שוב בשבת הקרובה. אם אתם מזדמנים, הבירה עלי.

 אביעד