יום ראשון, 15 בפברואר 2015

ביקור במסעדת מול ים - נמל תל אביב



מזה שנים שאנו מתכננים להגיע למסעדה שמדורגת כבר לא מעט שנים - מספר אחת בארץ –
מול ים.
את שמה של מול ים, אני עוד זוכר מנערות שעוד אז "אספתי" כמה מספרי גומיו שיצאו במהדורה עברית על מסעדות ארץ ישראל. אז באותם השנים, מול ים וקרן המיתולוגית של השף חיים כהן כיכבו שם עם מספר המצנפות הגבוה ביותר אם זכרוני אינו מטעה אותי.

יורם ניצן, שף מוכשר שיועד בכלל להיות מהנדס, מבשל במסעדה קטנה בנמל תל אביב. שהקים ב 1995 שלום מחרובסקי יחד עם בנו בן שגם אחראי על היין במקום. אני מניח שכל פודי בארץ מכיר את השם אם לא היה שם בעצמו לאכול, שמה של מול ים הולך לפניה ובעיקר בתור "העסקית המשתלמת בארץ".
מה זה "משתלמת"? נגלה מיד. מעט כסף זה לא, אך לפני כן אני חייב להזכיר -
שהסקירה הזו מביאה חוויה כוללת של ארוחה ברמה אחרת ממה שאנו רגילים לה בארץ.
אם בשירות, בסידור המנות, בקצב הארוחה ובטעמים עצמם. למרות שבמשך השנים התרגלנו לראות פירות ים כאלו ואחרים, כמעט בכל מסעדה קטנה או גדולה, פה חומרי הגלם הם מן השורה הראשונה שמגיעים היישר מחברת הייבוא של הבעלים "מעדני ים".

יום שלישי, צהריים; כמה ימים אחר שהזמנתי לנו מקום דרך אתר המסעדה.
ידעתי שבצהריים לא כדאי להגיע ללא הזמנה מראש וכמה ימים לפני כן, מבטיחים לכם מקום באיזו שעה שתחפצו אני מניח. אנחנו הגענו כחצי שעה לפני הזמן המיוחל, כי פשוט היינו בסביבה אז אמרנו שכבר נכנס וזהו.
המסעדה ממוקמת באזור נמל תל אביב שעשיר בבוטיקים ובחנויות. שוק הנמל כמה מאות מטרים משם ומסעדות נוספות כמובן. אם היה יום כחול ויפה, היינו אולי עושים סיבוב על הטיילת הגדולה שצמודה לגלים הנשברים אל החוף, אך האובך והרוחות העזות שהחלו סופה זירזו אותנו לסור פנימה כמה שיותר מהר.


מי שנראה כמו בן, בנו של שלום קיבל אותנו בדלפק הכניסה לאחר שלקח ותלה את מעיל הצמר הארוך שהיה עלי, כדי שלא יפריע בעת הארוחה.
הוביל אותנו אל שולחן זוגי שנשמר עבורנו ומלצרית חיננית שגם נראתה מנוסה וותיקה, פתחה בפנינו את תפריטי המסעדה והניחה גם את תפריט היין על השולחן שנוכל לעלעל בו.

במול ים יש "עסקית" צהריים במחיר של 170 ₪ (ד"א גם בסופי שבוע העסקית תקפה, רק שהיא עולה 180).
מקבלים במחיר הזה; מנה ראשונה ועיקרית ממגוון רחב של הצעות. כמובן שלא כל מה שיש בתפריט ה א' לה קארט, אך המגוון באמת רחב יריעה ואינו חסר במאומה. בנוסף, מקבלים סלסלת לחמים שממלאים בכל זמן הארוחה, שמכילה- לחם לבן עם קרום פריך, לחם חמוציות ולחם דגנים.
כל פרוסות הלחם שהוגשו, בנוסף לשלוש פנכות עם איולי, חמאה וקרם חצילים היו מעולים, חמים וטריים מאד.
מתפריט העסקית הזמנו ראשונות שחלקנו וגם ביקשנו להוציא אחת אחרי השנייה ולא יחד. כך למעשה קבענו קצב איטי יותר וגם התעמקות בכל מנה בנפרד.


חצי תריסר אויסטרים  
אויסטר קרוז חיים מהים הצפוני עם לימון
לשולחן הגיעה גם קערית נירוסטה מיניאטורית עם חומץ בן יין אדום ובצלי שאלוט קצוצים כדי ללוות את טעמי הים האגרסיביים של האויסטרים, באם נרצה.
באמצע השולחן הונך מגש עגול, מלא בקרח כתוש, וסביב – חצי תריסר אויסטרים שהמתינו להחליק לגרוננו. אחת התענוגות הקולינריות לדעתי ולצערי נדירה ביותר בנוף הישראלי. למזלנו, יורם ניצן ו"אימפריית" מול ים, מייבאים פירות ים ברמה גבוה מאד שמשם חומרי הגלם כמובן למסעדה.
מזלג קטן הונח לצד סט הסכו"ם העיקרי בשביל לשחרר את בשר הרכיכה, כמה טיפות של לימון טרי וששת האויסטרים הסתיימו בדקותיים מענגות.
אולי אחת הזוויות השוות של עסקית הצהרים במסעדה, בעוד המנה הזו בערב מתומחרת בעצמה במחיר שקרוב לעסקית כולה.



המנה הראשונה הנוספת שהזמנו הייתה –
סקאלופ סבריסולונה  
קוקי-סאן-זאק צרובות לצד טארט פטריות על קרם תירס ושקדים לבנים
סוף סוף מנה של קוקי סאן זאק שהמטבח\רואי החשבון לא פרסו לארבע וחירבו אותה.
רביעית צדפות מדהימות שמנמנות וגדולות שהותקנו בדיוק מושלם עם מרקם וטעם עדין ומצוין נחו על קרם תירס עדין וטארט פטריות שהרגיש כמו עוגית חמאה מדהימה וטרייה עם דוקסל פטריות מעלייה. טאצ' מיוחד וטעים במיוחד על אף פשטותו. המנה הייתה יפיפה, טעימה ובמפתיע גם בגודל סביר אפילו לחלוקה בארוחה מלאה.
 

שתי המנות הראשונות עברו עם לא מעט לחם, חמאה ושאר הפינוקים שסבבו את האירוח המופלא תחת ידיהם של צוות המלצרים של המקום. ליווינו את הארוחה מתחילתה עם כמה בקבוקים של סאן פלגרינו-  שהמלצרים מילאו את הכוסות מבלי שכמעט נגע בבקבוק, שנח על מגשית כסופה בפינת השולחן. וכן גם זוג כוסות של יין לבן איטלקי מ 2013.
היין היה מתקתק אך לא מתוק, בעל גוף קליל מאד עם חומציות עדינה שהחמיאה לפירות הים העדינים והחזקים.  

זוג המנות העיקריות הגיעו לאחר שהמלצרים ברב טכס ערכו לנו שוב את השולחן, סט סכום מלא שכלל גם כפות חלוקה, צבט לפיצוח שריון לובסטר ומזלג שליפת בשר סרטנים.
בין לבין עריכת הכלים ובין המנות כמובן, "סירקו" את הפרורים מהמפות הלבנות שעטו את השולחן.
ללא ספק שירות והקפדה שמתאימים למסעדות מן המעלה הראשונה בעולם.


הזמנו זוג עיקריות והגיעו הפעם יחד- כולל כל מנות הצד (מה שקצת העמיס על השולחן הזוגי שלנו)
- טלייטלה וונגולה
  פסטה עם צדפות, בייבי שרימפ קריסטל ואספרגוס באליו אוליו
וגם,
- לובסטר על הגריל
 חצי לובסטר עשוי בגריל עם חמאה ירוקה, שקדים ופרמזן לצד קרם פירה וסלט ירוק


הפסטה הגיעה בצלחת עמוקה גדולה פי שתיים מהמנה עצמה, פסטה צהבהבה בעבודת יד עם צדפות וונגלה שמנמנות עם מעט מאד בשר בתוכן, או מה שלא "נפל" בציר עצמו. כמה שרימפסים בינויים בגודלם עם טעם מתקתק, אך עשויים מעל המידה המומלצת, פרוסות דקות של אספרגוס ורוטב ששילב מליחות קצת גבוה לטעמי ושמן זית.
לדעתנו המנה הפחות טובה של הארוחה, אך הרעב הכבד ששרר מעלינו באותה השעה הכריע והפחממה בדמות פסטה טרייה נטרפה עד תום.

הלובסטר גם הוא היה צמיגי ועשוי כמה שניות מעל המומלץ אך טעם הבשר יחד עם החמאה הירוקה וקציפת תפוחי האדמה (קרם פירה) נאכלו בשקיקה כי בסופו של דבר זה היה טעים! גם אם לא גדול או משביע במיוחד. אין הרבה בשר בחצי לובסטר די קטן. את בשר הצוותות שהוצאתי במיומנות (אם תרשו לי להתפאר לרקע) הוספתי לצלחת הפסטה ועם השאריות ומעט מהחמאה הירוקה מהלובסטר הנדסתי שמינית מנה קצת שונה, שגם אותה "ניקינו" עד שהגענו לברק החרסינה בתחתית הצלחת.


העיקריות שהזמנו לא היו ברמת הראשונות כלל, למרות חומרי הגלם היקרים יחסית כמו חצי הלובסטר למשל. אך הן עדיין היו טעימות, מותקנות ברמה סבירה אם כי לטעמי עברו קצת את הנקודה המתוקה ומספקות מבחינת גודל שלוקחים בחשבון את רמת המסעדה והחוויה הכוללת.
בדיעבד מאד יכול להיות שהיינו צריכים להיות פחות "גרידים" ולבחור במנות "פשוטות" יותר בחשיבות חומרי הגלם, אך ליהנות ממנות ברמה גבוה הרבה יותר, אך זאת נדע בפעם הבאה שנגיע לאכול במקום.


את הארוחה כמובן לא יכולנו שלא לחתום בקינוח וקפה כמיטב המסורת אך על קינוח הפברז'ה המהולל שראינו שהגיע לשולחן אחר, אך בקונסטלציה קצת אחרת ממה שזכור לי מתמונות ברשת ויתרנו ובחרנו דווקא ב -
הקרפ של סוזט
חביתיות ברוטב תפוזים עם לדר פטל, קרם וניל וגלידת גרנד-מרניי
בפועל מגיע קינוח קטן יחסית. שלוש\ארבע חביתיות קטנות מאד שקופלו למשולשים והונחו על טוויל עגול ופריך, עם רביעית פרחי לדר פטל בקרם וניל וקנלה של גלידה רכה ועדינה. הקינוח היה טעים והרעיון של פרחי הלדר עם קרם הוניל היה שוס מטורף. רק חבל שהמנה הזו קטנה מאד. אני מניח שאם כל אחד מאתנו היה מזמין קינוח לעצמו זה היה הרבה יותר סביר, רק שזה היה מיקר מאד!
אנחנו לא כאלו אנשי קינוחים, כך שגם בזה הסתפקנו.


סה"כ החוויה הייתה מרנינה רעננה וכיפית במיוחד. ציפינו המון זמן לאכול במול ים וסוף סוף מצאנו את הזמן והתקציב לעשות זאת, גם אם זו לא הייתה חגיגה ייעודית של יום הולדת, יום נישואין וכאלה. המחיר לא היה זול כאמור, אך אם לוקחים בחשבון את החוויה כולה, השרות המהוקצע, חומרי הגלם היקרים, היין, הקינוח וכל המסביב, לא שילמנו הרבה יותר מאשר יצירה "סטנדרטית" באחד הערבים הרגילים שלנו. החשבון לכל מי שמסתקרן, הגיע לקצת יותר מ 600 ש"ח כולל טיפ אדיב.

השרות, הקצב, כמות הכלים והאירוח מסביב היו כאמור, לעילא. המלצרים אדיבים והייתה הרגשה יוקרתית ונחמדה מאד. הייתי מופתע גם לראות שהמסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, סביב שעות הצהרים וזה מילא אותי תקווה מסוימת, אם לא לקולינריה הישראלית בכללותה, לפחות בכך שמול ים תמשיך להתקיים עד לפעם הבאה.


אביעד.


2 comments:

  1. ממה מייה- אני ללא מילים וירוק מקנאה!

    השבמחק
  2. היי
    אני מאוד אוהב את הבלוג שלך,והתמונות ולפעמים התמונות ממש גורמות לי להזיל ריר,
    למזלי הטוב יצא לי לעבוד במטבח של כמה מסעדות לא רעות כמו הרבט סמואל,
    וכמו כן יצע לי לטייל לא מעט בעולם ולאכול במסעדות רחוב מעולת ובמסעדות מכוכבות כמה ״גי סבואי״ בלאס ווגאס,
    כול ההקדמה הזאת הי כי אני חושב שמול ים היא מסעדה אובר ריטד ביותר, מול ים זו המסעדה העלית הראשונה שאכלתי בה
    לפני כ 5 שנים חברה שלי לקחה אותי לאכול שם ביום הולדת 30 שלי,
    אכלנו שם את העסקית צהורים, האוכל היה נראה כמה יצירת אומנות מלא צבעים ומרקמים בצלחת ממש יפיפיה,
    אבל מה הטעם היה אנמי וסתמי והכמויות הכי קטנות שאי פעם קיבלתי באיזה שהו מסעדה בעולם.
    יצענו משם מאוכזבים ורעבים (הלכנו לאכול איזה פלאפל או משהו )
    לאומת זאת יצא לנו לאכול בפושקין אצל גילעד כהן וזאת היתה ארוחה שלא נשכח,
    כול מנה יצירת אומנות, הטעם מטורף ,ושירות לא מהעולם הזה והכי חשבו לא יצאנו רעבים
    באנו לאכול שם עם קופון של גרופון לארוחת ערב ב400 שקל,
    בסוף הארוחה המלצר התבלבל והביא לנו את החשבון של השולחן השני בטעות,
    כפיצוי הם הורידו חצי מהחשבון אל חשבון הבית, שילמנו אל הארוחה 200 שקל (אולי בגלל זה הם כבר לא קיימים)
    והשארנו את שאר הכסף 250 שקל טיפ למלצר
    אבל מצד שני מול ים קימים כבר שנים ולא מפסיקים לזכות פרסים אז אלוי זה רק הטעם שלנו לא משהו
    אבל בשבלי זו היתה אכזבה קשה ,



    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...