יום חמישי, 19 באפריל 2012

"אוכל רחוב" חלק א' - חיפה.



מיד כשפרסמתי את סדרת הסקירות שלי משהותי בברצלונה, כתבו לי המון אנשים שאני "חייב" לעשות גם כאלו בארץ. בעקרון, זה קצת פחות מרשים אני מניח, לכתוב על מקומות קטנים, שנמצאים לכל אחד מתחת לאף. מה שגם פה, לכל אחד יש דעה מוצקה מאד על מה "נכון" או לא ;), כך שזה לא תמיד עובר טוב J.
בכל מקרה, כפי שאתם כבר יודעים, רואים וקראתם (אולי) יש כבר בבלוג כמה וכמה סקירות על מקומות בארץ ואני מתכוון לעשות עוד המון מהם.. וגם כאלו כמו שעשיתי על ברצלונה בחו"ל כמובן, ככל שאוכל (בקרוב, כבר יהיה נוסף).
בהמשך לכך, עלתה במוחי המחשבה, לסקור או יותר נכון לעבור אתכם יחד, על המקומות האהובים עלי ובעיקר על "אוכל רחוב" ברחבי ארץ ישראל. היום, סוף סוף, אני מתכבד להוציא את הפרק הראשון בסדרה הזו, שיוקדש לעיר בה אני חי כבר כמה וכמה שנים ועל אף שאני מתגעגע מאד למרכז, למדתי לאהוב אותה ובעיקר את מוקדי האוכל הענפים שבה.
חלק ב' יהיה גם על חיפה ואולי קצת על האזור ומשם הרדיוס יתרחב אני מקווה בפרקים השונים. 

כן כן רבותיי. חיפה היא אמנם "חור" קולינארי שמתחילים להשוות אותה ברמת המסעדות, לתל אביב.. אבל מבחינת "אוכל רחוב" פר סה, מבחינתי לפחות.. חיפה מובילה ולא רק בנקודות.
השווארמה הטובה ביותר בארץ, נמצאת בחיפה. פלאפל משובח, אם לא הטוב ביותר, כמה ממשפחות החומוס החזקות ביותר שידעה ארץ ישראל מאז ומתמיד ועוד נקודות רבות וטעימות במיוחד שעוד אספר עליהם פה ברשומה וברשומות הבאות (בתקווה).

אז מאיפה מתחילים? אני מתחיל מלמעלה ברשותכם.
מרכז הכרמל, שדרות הנשיא, רחוב ראשי. רחוב מלא באוכל, טעים וטעים פחות, שחובה בתוכו כמה מהמקומות הטעימים ביותר בעיר.

- ZESTY -


כדי לפתוח את התיאבון וגם את הרשומה הזו, אני מתכבד להציג את אחת המסעדות או אחד המקומות המפורסמים ביותר כיום בחיפה.. הזסטי. מסעדת זסטי היא יותר נכון מן בר בשר מהיר, צעיר ואיכותי מאד, שמייצר מנות מערביות\אמריקאיות יחד עם טעמים ישראלים.
שמה של זסטי שגור כיום בפיהם של כמעט כל תושב חיפאי ואם אני לוקח סיכון מחושב אוכל גם לומר שאצל הרבה יותר מהם. בעליהם של מסעדת ה-meaT  שכתבתי עליה לא מזמן, התחילו את דרכם העסקית ביצירת "זסטי" כמקום עלייה לרגל ועליה גם כתבתי בכתבה ההיא... לאחר הצלחתם החיפאית, פתחו השניים סניפים נוספים בצפון ואפילו אחד בת"א. לאחר מכן הם החליטו ללכת על גדול יותר וה- meaT  המוצלחת קמה. אבל לא עלייה אנחנו מדברים היום, אלא על ההתחלה וכנראה גם על חוט השדרה של החברה הצעירים הללו, שמפעילים את כל האימפריה הזו מבלי להישאב לפזרנות או חס וחלילה לבינוניות. שאפו.


זסטי קמה כדי לתת אלטרנטיבה איכותית וטעימה במיוחד ל"חור" קולינארי מדכא שהיה בחיפה. נושא כאוב שרק אם אתה מתחת לגיל 14, תוכל למלא אותו בישיבה במקדונלד או בבורגר ראנצ'. אבל אלו שיודעו טעמו של בשר אמיתי מה הוא והסטנדרטים שלהם היו קצת יותר רציניים.. נו טוב, הבנתם את העניין כן?!.
בסניפי זסטי תוכלו למצוא כיום מני מנות המבורגר שונות, מבשר אנטרקוט משובח למשל או מנתח אסאדו לטעם בשרי עשיר ומחוספס יותר. מנות אמריקאיות כמו "סלופי ג'ו" עם מגוון רטבים מיוחד. סטייק בורגר מנתחי עגל משובח קצוץ, בצל מטוגן וירקות טריים. תוספות כמו הום פרייז, פלחי תפוחי אדמה מטוגנים או צ'יפס דקיק פריך וחם. כמו גם בייקון, גבינות אמנטל ואפילו פרוסות אננס כדי לגוון את הטעמים במנות כאלו ואחרות לטעמכם נמצאות כאן למכביר ולבחירה, בין לבין המנות המגוונות בתפריט.


לאחרונה בזסטי נוספו גם מנות "בפיתה" במגוון בשרים ותוספות מיוחדות מאד. כגון "פיתה קצבים" עם נתח קצבים פרוס דק , טחינה ירוקה ועוד.. עוד תוכלו לדגום במקום מנה שנקראת "אש ועשן" חריפה חריפה עם בשר וגבינה מותכת. בקיצור: עולם טעמים מדהים, טעים, עשיר, טרי מאד ומשובח, כמו שהוא מיוחד. בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי יושב בזסטי לא מעט אם בצהרי יום שבת, או בערב יום חול.. תמיד עם בירת גולסטאר מהחבית (10 ₪ !) וחיוך שמרוח לי על הפנים. הלחמים שלהם גדולים ורכים, הבשר איכותי, נבחר בקפידה וכך גם נעשה (יש לחברה הצעירים שעובדים שם, תזמונים מדויקים למידות צלייה על גבי שעון עצר וכיוצ' – פתרון מעולה לאלו שלא התמחו במטבחים מסודרים או בבתי ספר לבישול!).


הזסטי כיום היא לא רק אלטרנטיבה ראויה, אלא אחת היחידות באמת, שבעת חיפושים לאוכל רחוב משביע, אימתני, עשיר, ומנחם במיוחד. צצה במלוא הדרה ועם VFM מדהים לכל הדעות.
המחירים שם די מצחיקים ובמחיר של ארוחה במקדונלד למשל תוכלו לסעוד את ליבכם במקום שמעריך חומרי גלם ומייצר עבורכם מנה נהדרת חמה וטעימה לאללה. על המגוון, אין כבר מה לדבר. יש שם תפריט מדהים עם כל אלו שמניתי ועוד מנות רבות אחרות. לזסטי גם שרות משלוחים מהיר ומיוחד, עם הבטחה להגיע בפחות מחצי שעה מהרגע שהזמנתם. נסו. אני עוד לא הצלחתי לשבור אותם בהבטחה הזו וקיבלתי תמיד את האוכל חם מאד, טרי ופריך. מממ.. בקריאה לאחור, נראה שאני כמעט עושה להם פרסומת מוזמנת, אבל בייננו? לא אכפת לי. מגיע להם. 



-RUBEN-


אנחנו עדיין בשדרות הנשיא, ממש כמה מטרים מהזסטי המסופר למעלה, שם תוכלו למצוא גם סניף של רובן. על סניף הרובן הראשון שנפתח בארץ, בפינת רחוב בן יהודה שבתל אביב, כתבתי בעבר באחד הפורומים בתפוז..(עוד לפני שחשבתי על בלוג משלי). ההתלהבות שלי מכך שסוף סוף הגיע הכריך המוערך כל כך בארה"ב (בניו יורק בפרט) הייתה בשמיים.
אז ממש בפתיחת המקום, סרתי לשם בדחיפות כדי לתהות על קנקנם של הישראלים, שהביאו את הבשורה לארץ הקודש. מאז, גם הם התחילו לפתוח סניפים, או יותר נכון לתת לזכיינים בסטנדרט אחיד לפתוח. ובחיפה קם לו סניף חמוד, נקי, עם אחלה סדוויץ' שבעולם. הסניף בשנה האחרונה עשה לא מעט אבולוציות כפי שאני מטמיע את המצב. המקום התרחב פעמיים, נוספה אופציה למשלוחים, נוספו תוספות ובעיקר קוביות תפוחי אדמה נימוחות וקריספיות ולאחרונה אפילו נוספה מן גומחה לממכר נקניקיות איכותיות בלחמנייה (כנראה שמישהו שם למעלה קורא את מחשבותיי או לפחות מקשיב לתפילותיי.. ). את השינויים אפשר לראות בשני אופנים, אך אני מעדיף תמיד להסתכל על הצד האופטימי והיפה של העסק. המקום דורש לשלום הסועדים ולכן נותן להם את מה שהם "דורשים" Thank You Very Much.


מי שלא מכיר את רשת "רובן" או את כריך הרובן המסורתי מניו יורק, אספר שזה בעצם כריף בשרי המורכב מכמה דברים עיקריים. פרוסות בשר דקיקות ופרוסות בשר דקיקות.. אמרנו עיקריים לא?
טוב נו.. אז למי שמתעקש, יש גם שוקרוט (כרוב ובצל כבושים ומבושלים בבירה), רטבים מסורתיים כמו חזרת לבנה, חרדל חרפרף, קטשופ וירקות טריים. כאשר כל הכבודה הזו מונחת בין שתי פרוסות לחם לבן או שחור, פשוט במיוחד. הבשרים הנמכרים במקום הם מסוג קורנביף או הודו שמעושנים ומאודים באמבטיות מיוחדות, כדי לשמור על עסיסיותם ועל טעמם הייחודי.


את הכריך המיוחד הזה תוכלו להזמין כאשר כל סוג בשר מציף בנפרד או בצורת "מיקס" את הכריך ואת הגודל כמובן תוכלו לבחור כראוי במערב בין כמה ואריאציות.. 200, 300 או 400 גר' למטיבי לסת.
הכריכים מצוינים וטעימים מאד, כאשר כל ביס מעיף אותך בחדוות בליסה מחודשת ועשירה בניואנסים.
שכבות שכבות של בשר איכותי, רטבים וירקות שבסה"כ מרכיבים את אחד הכריכים הטעימים בעולם.
בדיעבד שחושבים על כך, זוהי מנה פשוטה, במיוחד בגלל פרוסות הלחם שביאסו אותי בעבר בכל ביקור.. (אני עדיין מעדיף אם היה לחם איכותי ומיוחד יותר במקום), אך ההבנה שהלחם כאן אך ורק כדי "לארוז" את הכבודה שלא תתפזר ולאו דווקא כדי לככב - מרגיעה אותי תמיד והחיוך חוזר במלוא הדרו.
כיום, יחד עם תוספת פוטיטוס שתמיד מזכירים לי את "הבראבאס" מברצלונה וכמובן "חלון הנקניקיות" החדש שהתווסף, שבו תוכלו לרכוש לא פחות מ 6 סוגי נקניקיות עם שלל תוספות מיוחדות במינן (לרבות צ'ילי קון קרנה, פלפלים קלויים, חמוצים מקורנישון ועוד) הרובן החיפאי הפך להיות מוסד או אבן פינה קולינארית ביציאותיי הדחופות לעיר. המחיר לא זול כל כך מסתבר ובסופו של דבר זו אחת מהתלונות היחידות שלי (לא שזה כזה נורא).. אבל זה המצב ואיתו אני מנצח (לפחות פעמיים או יותר בחודש).


במרכז הכרמל ישנם מקומות נוספים לאוכל רחוב טעים ומיוחד, אליהם אנו עוד נגיע כנראה בפרק הבא..
בינתיים, אני חייב לרדת קצת במפלס הגובה. בסופו של דבר, אין מנוס. בשביל אוכל הרחוב, המסורתי, הטעים והאמיתי באמת שיש בחיפה, צריכים לרדת "לעיר" או לוואדי ליתר דיוק.


רחובות ואדי ניסנס הם אלו שאני למעשה מטייל בהם הכי הרבה כשאני יורד מההר. שם, פזורות אין ספור קצביות, השוק המדהים של האזור, חנויות ממתקים ערביים, תבלינים, נקניקים וכמובן אוכל הרחוב הטעים ביותר בחיפה.. או כפי שאני אומר - על דעתי האישית – בארץ. (!)

-פלאפל מישל-


חיפה מתחלקת לשניים, את זה כל ילד חיפאי יודע. לא לא, אני לא מדבר על הדרבי הפועל מול מכבי.. אלא על בסיס החלוקה השני במעלה. אצל מי כדורי הפלאפל הטעימים ביותר.
חצי חיפה שייכת ל"פלאפל הזקנים" והחצי השני, שומר את אמוניו ולא תתפוס אותו לעולם במקום אחר מאשר אצל "מישל". {כן כן, אני יודע. יש עוד פלאפלים בעיר; "הנשיא", "אבו ג'ורג'". אגיע גם אליהם, מבטיח. לא אשאיר אף אחד מקופח... בפרק הבא) אך אני ידידי, שייך למחנה מישל.


ברחוב ואדי ניסנס, בסמטה צרה שבקושי פרייבט יכול להשתחל בה, אחד מול השני, נמצאים ומייצרים פלאפל כבר יותר מ 30 שנה, שני דוכנים אלמותיים. פלאפל הזקנים ופלאפל מישל. בכל פעם שאני יורד לאזור, ביקור אצל מישל נהפך למנדטורי. אחרת הרגליים שלי לא מתפקדות. חצי מנה או שלמה נעלמת לה חיש קל, שלפני הכנתה, כל סועד מקבל- כדור מהביל מצופה בטחינה חמצמצה, שמוגש לכל צופה בנעשה מאחורי הדלפק, במפית. הכדורים מוכנים פר הזמנה, אין דבר כזה שאצל מישל יכינו לכם מנה מפלאפל שישב חצי יום מתחת לנורת חימום, או אפילו יותר מ 4 דק'. התחלופה שם אדירה וגם אם ממתינים כמה שניות, זה משתלם, בעיקר בשל איכות המנה המופקת תחת ידיו המסורות של מישל בעצמו. כדוי הפלאפל הם מהסוג הירקרק יותר אך הם לא "מצריים". טעמי החומוס, יחד עם התבלון העדין והמדויק של מישל, נידפים באוויר הדוכן ובכל הסמטה כמובן. כל ביס הוא עונג צרוף ורק הטחינה הנוזלת מבין כמות הכדורים המאסיבית שבפיתה משלימה את הטעם הנכסף שרק ממנה של מישל מתקבל.
לכל אחד ואחד, הייתי אומר נסו גם וגם.. כנסו גם לפה וגם לפה, טעמו חצי אצלו וחצי אצל אחר.. והגדירו את חייכם לפי מנת הפלאפל המופלאה שתבחרו. אני את שלי, בחרתי מזמן.


בוואדי יש לא מעט אוכל רחוב ואוכל בכלל, בצורת חומרי גלם וכמובן בצורה מוגמרת בדוכנים ובמסעדות הפזורות. בין לבין, אני תמיד נכנס לחנות הממתקים שממוקמת על "המזלג" שבין הכיכר לבין רחוב הוואדי ולוקח לעצמי איזו חבילה קטנה של בקלוואות וכנאפה.. ככה שיהיה עם הקפה של אותו היום. ניתן כמובן להרכיב "מחלוטה" מהמגוון העצום שש במקום ובגדלים שונים.. וניתן גם לרכוש את אלו שנארזו מבעוד מועד. עצתי היא; השאירו את הארוזים לתיירים והכינו לכם אחד טרי לפי העדפותיכם.  החברה שם מאד שירותיים, נחמדים ואוהבים לעזור ולייעץ. זה לא בדיוק ממש אוכל רחוב, אבל הייתי וצילמתי לכם קצת, אז יאללה.. תיהנו J.





- שווארמה גאנם –


מפה, אנחנו מגיעים לעמוד התווך הקולינארי של חיפה לדעתי.. השווארמה.
אם יש מאכל שאין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיו, זו מנת שווארמה. מאז שטעמתי את השווארמה בחיפה, קשה עד בלתי אפשרי מבחינתי לאכול שווארמה במקומות אחרים בארץ. עד למצב בו אם אני חושב על זה לעומק, לא קרה כבר די הרבה שנים {זה לא שאין, דווקא יש כמה וכמה לא רעים בכלל, יפו למשל מול אבולעפיה, בתא" את התורכי ועוד כמה בודדים שמסוגלים להצליח לייצר מנה נאותה מחוץ לחיפה רבתי}. אך לפני שאנחנו מדסקסים קצת על השווארמה בחיפה, כמה מילים על שווארמה בכלל ועל טיבה הקולוסאלי. שווארמה היא מגדל בשר, שומני, מטפטף ועסיסי של גן עדן על שיפוד. בחיפה ברב המקרים גלילי השווארמה שנמכרים במקומות הטובים, מורכבים מנתחי בשר עגל מתובל בסודות המשפחה ובין לבין, ערמות בשר כבש טחון, מתובל גם הוא ומשולב בשומן כבש כמובן. זאת כדי להעשיר את כל העונג הזה בנוזלים טעימים. את השווארמה לצערי, לא אנחנו המצאנו ומוצאה של המנה, מגיע מאזור הבלקן, תורכייה בעיקר. שם, ד"א, באנטאליה (אצל משה)- אכלתי את מנת השווארמה הטעימה ביותר בחיי. לצערי, אפילו השווארמות הטובות ביותר בארץ (אמיל, גאנם, במבינו) לא מדגדגות אותה.. וזה קצת חבל. אבל, יש כמובן "עוצר תרבותי" על התורכיים כבר זמן מה, כך שנשאר לנו ליהנות מהתוצר החיפאי של העסק הזה באופן קצת יותר נגיש...(או במקרה שלי נגיש מאד) אז הנה, אחד מהם שאני פוקד בעיקר בשבת לבראנצ' (סביב 11 בצהריים, שהגליל החדש בדיוק מוכן).


עזבו אתכם מחזן, חזן זה פאסה כבר שנים על גבי שנים. נכון, רב אלו שלא גרים בחיפה, מכירים את השם הזה שהדהד באוזני הסועדים ברבות השנים, כהשווארמה הטובה ביותר שיש לאכול בארץ.
אבל יודעי דבר, שמכירים את העיר ואת פינותיה, יודעים להעיד, שיש מקומות טובים בהרבה.
אם תשאלו אותי או כמעט כל חיפאי איפה השווארמה הטובה בעיר, נגיד לכם  "אצל אמיל"... אבל אמיל הוא כמו רופא, מה רופא? רופא מנתח. בחור נוצרי שעובד שם עם דוד ואימו שתחייה לחיים ארוכים, שסגור בשבת, סגור בחגי ישראל, סגור בחגים נוצריים סגור בערב ובעיקר סגור. בקיצור.. הוא בא בבוקר, מכין, מסיים את הגליל, מכין את הבא וסוגר. ז"א שאם בא לכם מנת שווארמה ב 16:30, באמיל כבר אין לתת.
שם אוכלים בצהרי יום חול, או לא אוכלים בכלל. כך שנשאר לעבור את הכביש לגאנם.. השווארמה מס 2 בעיר, על פי דעתי האישית. זו שלא מביישת את הסטנדרטים הגבוהים שיש לאמיל בבשר ובהמשך מפותחת יותר תרבותית. הוא פתוח 24 שעות, בכל יום בשנה (למעט יום כיפור ויום הזיכרון אאל"ט), יש אצלו סלטים מגוונים ועוד, למי שצריך, אוהב או מוכרח (מי??)..
המקום די קטן, אבל עדיין פי 3 בגודל מאצל אמיל וחובה בתוכו מן בר על חלון, עם כמה כסאות שפונים לרחוב הסואן ועוד כמה שולחנות קטנים ברחבה מול הגליל המסתובב.


הבשר כאמור עשוי מנתחי עגל מתובלים, בשר כבש טחון משולב בשומן כבש והתיבול הסודי של המשפחה. ד"א את הבשר הם קונים מהקצב הצמוד אליהם – "במבינו" שכנראה גם שותפים בפעילות המקום. אני את המנהה שלי אוהב רק בפיתה, יחד עם טחינה, קצת פטרוזיליה לרעננות ובצל. זהו.


לא סלטים, עגבניות, צ'יפס, חומוס ושטויות נוספות שמאפילות (מעפילות) על טעמו המטריף של הבשר החרוך והנהדר הזה. על השולחן עומדים 2 בקבוקים לחיצים של טחינה סמיכה וטעימה לאללה ועמבה או על פי עדות אשכנז – "מנגו סוס", למי שמאד אוהב את השילוב. מתקן מפיות "שמחויב על פי החוק" במקומות הללו, אחרת אי אפשר לצאת לדייט שם וזהו. סה"כ נקי ורק המוסיקה מתחנת MTV ירדנית משגעת קצת את השכל. אך העיקר, בתוך הפיתה החמימה והרכה, שמאגדת בתוכה פרוסות דקיקות של שווארמה מהבילה, מתובלת וטעימה מאד בה ניכרים טעמם של תבלינים כמו מלח, כמון ועוד מיני מינים שהמקום אינו מגלה, כמנהגם של מקומות אלו J מכניסה אותי למצב של טראנס חיובי ומספקת טעם של עוד בכל פעם. מזל שבכל פעם  שבא לי שווארמה, יש לי לרדת את ההר ולאכול.


גאנם מספק שווארמה אמיתית, איכותית וטעימה פי כמה מכל שאר המקומות בארץ ואפילו ביחס לחיפה.
על אמיל הגדול והאהוב עלי, עוד אספר, תהיו בטוחים. למרות הסלטות באוויר לתפוס אותו, הוא שווה את זה בכל פעם גם ביחס לאחרים.

-חומוס אבו שאקר-


אם כבר אנחנו בענייני עוגנים שבועיים, אז אולי אחד מהוותיקים ביותר וזה שמקבל אותי תמיד בזרועות פתוחות, מכין לי את אותה המנה בכל פעם שאני מתיישב ומבלי שאוציא מילה.. הוא כמובן אוסמא, מחומוס אבו שאקר שבעיר. על הפרלמנט אשר יושב בכל יום שישי בבוקר פק"ל, כבר רמזתי ברשומת ה"אודות" שלי פה בבלוג.. ועד היום ובתקווה לשנים רבות קדימה, ימשיך להתקיים.
חומוס זה אחד מאבות המזון הישראליים כבר שנים רבות. נכון, זה גם לא ממש "שלנו" אלא יותר שייך לבני דודנו.. אבל עדיין, כמו ישראלים טובים, ניכסנו לעצמנו את מנהג הניגוב וכיום אין בית בישראל (כך אני מניח) שאין לו במקרר גביע חומוס או בעדיפות, יוצא לנגב באחד ממעוזי הניגוב הפזורים ברחבי המדינה.
על סוגי החומוס, מנות החומוס, המקומות והערים בהם מוכרים את המשחה השמימית הזו, כבר סופר ודובר, התווכחנו וכתבנו רבות. יש אפילו בלוגים שלמים אשר מוקדשים לתחום הזה באופן אקסקלוסיבי.
אני, בתור חובב חומוס מושבע, לא פחות מאשר חובב שווארמה.. יצא לי לבקר בלא מעט מעוזים כאלו.. מהדרום הרחוק ועד הצפון כולל צפונה מהגבול..ממזרח ועד מערב. על החומוס הטוב ביותר שאכלתי לא אספר ברשותכם מפאת בטחון שדה, אבל על אלו שבגבולות המדינה אני יכול לרמוז בכיף..
אחד הטובים אם לא ה.. הוא "חומוס סעיד" שבשוק בעכו כמובן, שם הייתה לי ההארה, או התגלות בדמות משחה עם גרגירים.. אבל גם אליו לא פשוט להגיע, בטח לא בלי לעמוד בתור עמוס בכל יום חול שהוא פתוח.. כך שהאלטרנטיבה שנהיית לא רק פתרון אלא דרך חיים, נעמדה והתבצרה בחומוס אבו שאקר.


ברח המגינים לא רחוק מכיכר פריז, פזורות להן בשורה מסעדות ערביות קלסיות, עתירות ניסיון ושנים במקום. כמעט בסוף הרחוב, שתי חומוסיות, אשר מתחרות על ליבותיהם של הסועדים (שתיים מתוך השילוש הקדוש, יחד עם "אבו מרון")
"פרג'" הגדולה יותר, שכיום גם מוכרת מנות בשריות עסקיות ועוד, לצד החומוס הלא רע שלהם בכל מקרה.. וכמובן, מסעדת "אבו שאקר" שכבר בשמה, מהתלת בסועדים וקוראת להם להיכנס "לחומוס של אמא..".


אך זה לא במקרה.. להלן כמה סימנים עיקריים כדי שתדעו שהגעתם למקום הנכון.. תחת סככה בכניסת המסעדה; אחד האחים, הקוצץ הרים של פטרוזיליה. זה כמובן עבור סלט הטאבולה המרענן והמיוחד של המשפחה. לידו, האימא, אום שאקר, שבצד פיה חצי סיגריה דלוקה ובידיה בצלים אימתניים שנקלפים מסכין מטבח פשוטה ובכישרון רב יש לציין. את רעש המערבל שנהיה הסמל של המסעדה תוכלו לשמוע בכל כמה דק' כאשר מכינים במקום, מנת חומוס חמה לכל הסועדים ולעוברים לקחת הביתה. המקום עצמו קטן מאד ומאכלס כמה שולחנות פשוטים. אך בחוץ, ישנה רחבה גדולה על המדרכה הפונה לכביש ששם להמוני האנשים הפוקדים את המקום בכל יום, יש מקום ישיבה נוח ונחמד..
המשחה באבו שאקר היא מהסוג החלק אמנם אך הסמיך יותר, פחות טחינה, יותר חומוס. אין כמעט תבלינים והטעם מאד אופייני לחומוסיות בחיפה ובאזור. ידוע לכל חובב חומוס מושבע, שבכל אזור בארץ יש טעמי חומוס אופייניים מאד. ירושלים, גליל, חיפה, באר שבע, עכו וכדומה. אך למרות זאת, לכל משפחה, יש את הסוד והיחסים שלה בין חומרי גלם ואל חומרי הגלם ובהמשך, הטעם המקורי של אותו המקום.



באבו שאקר לא משנה מתי תגיעו, באיזו שעה או יום, תמיד את אותה המנה תקבלו. את אותו הטעם את אותו המרקם וזה ידידי.. בדיוק מה שכל אחד מחפש. עוגן נפשי, בדמות צלחת משחה בצבע בז'.
 יחד עם צלחת החומוס לבחירתכם מבין מגוון המנות; יחד עם פול, גרגירים חמים, משאושה, מחלוטה, ביצה קשה ועוד.. תקבלו גם מג'דרה חמה וטרייה עם תועפות בצל מטוגן, מקורמל ומתקתק וכמובן גם את ה"חמר".. בורגול מבושל יחד עם בצל וחצילים ברסק עגבניות אדום. שני סלטים אשר מתפקדים בתור אגרגטים לטיט החומוס המדהים של המקום. מים קרים מהברז מוגשים ללא תשלום גם כן וכמה שתרצו, יחד עם צלחת חמוצי הבית, עגבנייה חתוכה ובצל לבן בפלחים גדולים. המחיר של מנת חומוס כמובן שווה לכל נפש וכאמור, האירוח כיד המלך.


לאלו שחפצים בקצת בשר יחד עם החומוס שלהם, באבו שאקר ישמחו לטגן לכם נתחי פרגיות יחד עם בצל ותבלינים, או את המתכון המסורתי של בשר כבש טחון ושומני. כל זה ועוד.. יוצאים ממטבח בגודל פיר מעלית בקושי ותחת פקודותיו של אוסמא.. האמור על הנפשות ועל האוכל במקום. כמו כן, פלאפלים חמים מדהימים מוגשים גם ללא תשלום, אך זה רק אם הגעתם בשעות הנכונות.. כך שקחו בחשבון שלא תמיד תזכו להם. גם צ'יפס יש במקום, בהזמנה מיוחד. תפוחי אדמה אמיתיים שנחתכים ומטוגנים לשולחנכם במיוחד. 


כאמור, בכל יום שישי בבוקר אני יושב שם, אז אם אתם מזדמנים, תבואו להגיד שלום, החומוס עלי.

כן, אני יודע, יש עוד הרבה אוכל בחיפה ואוכל רחוב בפרט.. אבל לעבור על כולם היה מביא את הרשומה הזו להיות באורך הגלות.. לכן, פיצלתי לחלקים. אני מבטיח להגיע לכל הדברים הטובים, גם "פה" בעיר וגם בערים אחרות כאמור, בהמשך כמובן כפי שהבטחתי. אני חוזר שוב, כל המקומות הללו הם נקודות מפתח קולינארי, יום יומיות בחיי.. ולא ממש אוכל גורמה או מסעדות מומלצות ע"י מדרך משלין :).. הם אלו שאני אישית מצאתי ראויים לחיבתי הרבה ואלו שהחיך שלי אוהב יותר מהאחרים ובהם נעים לי גם לשבת ולחזור בכל פעם.. אם לכם יש אחרים, או שנראה לכם שאוהב דומים עוד יותר, אשמח לשמוע..לאו דווקא בחיפה, אלא בכל מקום שנראה לכם שאשמח ואתם ממליצים לי לאכול שם.
אז עד הפרק הבא.. תאכלו טוב, באיזון, תקשיבו ותהנו.

אביעד.

15 תגובות:

  1. אחרי הכריך השמיימי הזה הפסקתי לעכל. קראתי אבל כל כולי נותרתי תקועה בפרוסות הבשר האלוהיות הללו. הצילומים האלה לא חוקיים. אפילו הררי הבקלאווה לא גרמו לי להתעשת (טוב נו אולי רק המילה כנאפה לבדה אבל מיד חזרתי אחורה)
    תראה, תשמע, תקשיב, זו אולי רק "עוד" מנת פלאפל אבל העילוי כאן הוא לגרום לי לרצות לאכול את זה... ואת זה ידידי הצלחת לעשות. אז כל הכבוד על הסקירה והתמונות. עכשיו מה עושים עם החשק לכריך ובירה????

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על המילים היפות.
      שלי בדרך כלל חשק שכזה, אני משתדל לספק אותו.. אחרת זה רודף אותי בחלומות.

      א.

      מחק
  2. נו מה?? עכשיו בא לי פלאפל.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא ידעתי שבלונדיניות אוכלות פלאפל :D

      מחק
  3. אביעד, הגזמת!
    את הרשימה הזאת צריך להוציא אל מיחוץ לחוק.
    כקרניבור, אני חולה רק מהתמונות של השווארמה, הבשר בסנדויץ, ומהפאלפל לקינוח.

    לא עומד בזה.

    מתי פרק ב'??!

    השבמחק
    תשובות
    1. שתדע שהיה לי מאד קשה ליצור את הרשומה הזו, כל פעם שתיקנתי והוספתי בכתב, היה לי חשק מטורף לכל אחד מאלה.. אני חושב שתקופה האחרונה הם ראו אותי כל כך הרבה, שזה מטורף :) ללא ספק.

      פרק ב' בהמשך.. אני צריך להירגע קצת, אבל הוא מגיע. מבטיח וגם עוד מאלו.

      א.

      מחק
  4. איזה קונספט מגניב. אבל תעשה לנו כאלו גם במרכז כן?
    פירסט קלאס.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אחי.
      קונספט מגניב ללא ספק. אעשה "לכם" גם במרכז, אל דאגה. רק שאני לא בטוח שאתה* "תעמוד" בזה ;-).

      א.

      מחק
  5. אתה רואה? בסופו של דבר הגעתי גם לרשומה זו.
    הרובן הזה נראה כמו דבר שישביע מתאבק סומו אחרי קרב.
    אני יותר מתחבר לפלאפל. פלאפל מבחינתי זה ערך עליון. מי שמחפף בפלאפל, עושה מעשה בלתי ערכי.
    יש לי את הפייבוריט שלי, שלפעמים אני נוסע למעלה משלושים ק"מ לכיוון, רק כדי להוריד את הקריז. כשאהיה בחיפה, בלי נדר אבדוק את מישל. אני סומך על שיפוטך.

    אם פלאפל זה עניין ערכי, אז חומוס זו כבר דת. הסטנדרטיים שלי בלתי אפשריים כמעט, ולכן אני מכין בעצמי, בעיקר. דווקא דיבר אלי מאוד החומוס ה"חומוסי". אני בהחלט מעדיף אותו על הז'אנר הלבן ודליל.
    ממתין בקוצר רוח לרשומה הבאה..

    Lazyboy, Hungry like a wolf

    השבמחק
  6. ואו, איזו סקירה מרעיבה. עכשיו אני מתכננת טיול לחיפה עם מפת חיפה, במיוחד כדי לא להתברבר ולמצוא את כל המקומות הטעימים האלה...מקווה שלא אסתבך מדי כי אני תל אביבית שרופה שלא יוצאת ממנה הרבה.

    השבמחק
  7. אחלה פוסט!
    עשה חשק בהחלט לקחת רכבת לחיפה.... אהבתי

    השבמחק
  8. געגועים לצפון. פוסט טעים לאללללה

    השבמחק
  9. טוב ככה ....

    בנושא החומוס , אני דווקא מעדיף את החומוס של אבו מרון לדעתי מספר 1 בארץ ( בקצה רחוב פלים וגם במרכז הקונגרסים מול קניון חיפה ) זה הכל עניין של טעם . את סעיד בעכו אגב אני לא סובל , תעצור בדרך לעכו בנעמן אצל חמודי בתחנת הדלק , פי 10 יותר טוב מסעיד .

    שואארמה?? קלעת בול , אין כמו גנאם , הכי טוב בחיפה

    פלאפל ?? אני הייתי חסיד של הזקנים אבל אז הכרתי ( אתה החסרת בכתבה שלך ) את ג'ורג' שנמצא לא רחוק מהם בכניסה לשוק . הוא הזקנים המקורי בעצם והטעם אחד לאחד כמו הזקנים . לא יודע למה באיזשהוא שלב עברתי לאכול אצלו ומאז אני שם . ועוד אחד קטן .. אוריון ברחוב הרצליה , טעים ברמות ולא כבד.

    רובן באמת טעים אבל מול הכריך המקורי מניו יורק הוא מחוויר בטעם ובגודל ואת זוסטי אני לא מכיר .

    ועוד משהו לתלאביבים . אף חיפאי נורמלי לא יגע בחומוס , פלאפל או שווארמה מתל אביב , לנו יש סטנדרטים ..

    השבמחק
    תשובות
    1. הי חיפהבוי.. תודה רבה על התגובה המפורטת.
      כמו שאמרת, המון פה זה עניין של טעם, אבל למרות השוני במקומות, ניסיתי להביא דברים טובים וטעימים מחיפה לאו דווקא להמליץ על ה"הכי טוב" :-).

      ניפגש פעם לחומוס..
      א.

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...