ביקור בגריל הרומני - חיפה

כבר מזמן שרציתי להתחיל לעשות סדרת ביקורים מסודרת לכל המסעדות הרומניות בארץ.

יש אפילו תכנית כזו, לחבר קרוב ולי, לעבור בכולן מדרום ועד צפון הארץ, יחד. בחלק מהן - היינו כבר...

אני אישית מכיר כנראה את כולן. מדרום ועד הצפון. בתור ילד להורים רומניים ואחד כזה שלא רק גדל על המטבח והגריל הזה, אלא גם למד לאהוב אותו יותר מכל דבר אחר כמעט בחייו זה מנדטורי עד כדי לפתוח אחת בפנסיה :-).

ישנן כמה וכמה מסעדות ששמן הולך לפניהן ובתקווה שאסקור את מרביתן, בזמן כזה או אחר אם לא את כולן (אשתדל) - פה בבלוג. אז יש למה להמתין, אני מקווה.

הפעם, הגריל הרומני במרכז הכרמל יוצאת הראשונה בסדרה. או בעצם השנייה? "מעיין הבירה" שלא ממש נחשבת למסעדה רומנית פרופר, שאותה כבר סקרתי בעבר, יכולה מן הסתם להיחשב למסעדה מהז'אנר. אבל כאמור, היא לא מתיימרת להיות מקום שמחשיב את עצמו כמסעדה רומנית טהורה. אז אתם תחליטו אם כבר התחלתי אז או רק היום.

הגריל הרומני שבמרכז הכרמל בבעלותו ובניהולו של פאול התחיל את חייו לפני כ- 20-30 שנה.. לא ממש מסעדה משנות ה 50 או 60. אבל לא כזו שהתחילה את חייה בשנים האחרונות. בעצם כשחושבים על זה, אין ממש מסעדות רומניות חדשות. זה לא משהו ששף צעיר או משפחה תפתח עבור ביזנס חדש. ואולי טוב שכך.

המסעדות הללו שחיות כל כך הרבה שנים ורב הקהל שלהם מורכב מקהילה בגיל גריאטרי או חובבים מושבעים - מבשלות באהבה ועם חופן אמיתי של מסורת, שלא משתנה דרך היד של מי שבמטבח לאורך הזמן.

אחרת, החברה הקבועים יצביעו ברגליים. אלו לא מקומות\מסעדות שמשנות את התפריט!. לפעמים לצערי, גם את הכיסאות, השולחנות והמפות,  כמו גם את העיצוב הכולל הן משאירות כפי שהיה לפני 30-40 או 50 שנה, זו אולי הנקודה הבעייתית ביותר, או יש כאלו שיגידו הנחמדה יותר שניתן לחוות במקומות הללו.

השעון עצר מלכת גם בגריל הרומני שבחיפה. המסעדה ממוקמת ממש על גבול שד' הנשיא עם ציר מוריה, ליד החנייה שמול "אגדיר" בצמוד לחנות החיות הגדולה שעל הכביש.

האזור נחל לא מעט שינויים בזמן האחרון. שיפצו שם כמה בניינים, חנויות בגדי מעצבים אישיות נפתחו, פיצה האט שהייתה ממוקמת במרכז חורב עברה ממש ממול ואילו מסעדת ג'קו המודרנית, אחותה של זו המקורית בשוק התורכי שבעיר, נסגרה מניהול כושל. חומוס יש במקום גם כן (לא ממליץ עליו כל כך) וגם חנות תקליטים. הכל ממש ברדיוס של 200-300 מטר יחד עם סופרסל, בית קפה חמוד, פארק נחמד עם מזרקה, חנות פרחים ועוד . נהדר.

בשבת המקום די שקט וחנייה ניתן למצוא בשפע. בגריל הרומני ישנם כמה שולחנות בודדים, כך שהמקומות די ספורים, בייחוד שבימי שבת בצהריים יש מזמינים מראש. בדרך כלל משפחות גדולות.. (טוב נו, גדול...רומנים כן?! גדול אצלנו זה שישה מקסימום).

באמצע השבוע, אין בעיה והמקום עובד עד 20~ בערב מלבד יום ראשון. מקום ישיבה יהיה תמיד.

במטבח, פאול, זה שגם בעל המקום ומנהל אותו. בימי השבוע, הוא גם ממלצר. בקיצור אימפריה של בן אדם אחד. ככה זה כשעובדים עם קהל יעד קטן וללא כל פרסום.

אך האוכל, כנראה הטוב בחיפה מכל הרומניות שבסביבה.

הגעתי די מוקדם, כך שהייתי בין הראשונים שנכנסו אל המסעדה באותו צהריי שבת חמימה.

התיישבתי באחד השולחנות הקטנים (ל-4) ליד החלון ואמרתי שלום בפנטומימה לפאול כהרגלי.

המלצר התורן (בשבת יש נוסף מלבד פאול שעובד במטבח בעיקר) הביא לי תפריט למרות שאני לא ממש צריך. "זרקתי" על המלצר כמעט באותה השנייה את כל ההזמנה והוא נעלם אל המטבח בחיוך וחזר תוך כמה שניות עם שלוש קערות.

צלחת חמוצים שהכילה כרוב כבוש בסגנון הפלחים הגדולים, לא הקצוץ, ומלפפון חמוץ ביתי ענקי.

צלוחית של גמבות קלויות קצוצות עם חומץ ושום

וכמובן לחם אחיד לבן, טרי שנחתך לפרוסות עבות וגדולות (את כל אלו ימלאו לכם כמה שתרצו).

הזמנתי לראשונות:

כבד קצוץ –

כבד קצוץ הוא אחד מאבני הפינה של העדה. אצלנו בבית - פיירקס ענקי מלא בכבד קצוץ מטריף היה אחד הדברים הראשונים שהיו מוכנים לארוחת שבת או חגים. אחי ואני היינו מתבדחים שעל כבד קצוץ ו"סלט דה בף" (סלט תפוח אדמה גזר ואפונה במיונז) אין נדלן בבטן ואנחנו יכולים להמשיך לאכול מהם עד שהסלט נגמר או הלחם. מה שמגיע קודם!

הכבד הקצוץ של פאול הוא אחד הטובים שמגישים במסעדות הארץ. זה לא פטה ולא קישקוש מלא בביצה או בתפוח אדמה\ גזר כתוספת לנפח. הוא עשוי מכבדים שניצלים על הגריל עם המון בצל וטחונים ביחס של 90:10 עם ביצה קשה או כל תוספת אחרת. הסלט של הגריל הרומני אמנם כבד ו"יבש" יותר מאלו שאתם מכירים במקומות אחרים, אבל הוא האמיתי והטעים ביותר לטעמי.

אוכלים כבד ולא איזה ממרח שיש בו *גם* כבד. מעל הסלט, כמובן, נערם הבצל המטוגן המסורתי שהפעם היה מעולה, אך לא תמיד הוא טרי ונעשה על המקום...לא משהו שגורע כל כך, אבל הרבה פחות נחמד ומושלם מאיך שזה מוגש בדרך כלל.

פלוקאיטה –

ממרח\סלט שעועית לבנה עם שום. זה בעצם החומוס של הרומנים וסלט שהתחלתי או יותר נכון למדתי לאהוב בגיל מבוגר יחסית. סלט שרק סבתא שלי (עריכה - ז"ל) יודעת לעשות אצלנו בבית והיא גם היחידה שהייתה מכינה, בייחוד בחגים.

הפלוקאיטה של פאול הוא הקרוב ביותר של זה שהכרתי מהבית, למרות שהוא מעט פחות שומני מזה של סבתי המדהימה. גם על הסלט הזה הונחה ערמת הבצל המטוגנת כמיטב המסורת הרומנית. מקשטת ומשלימה את טעם השום הדומיננטי, שנטרף יחד עם השעועית הלבנה המבושלת לסלט לבן ומושלם.

פטרואצ'ן -

לראשונה נוספת, החלטתי לנסות גם את הפטרוצ'ן של הגריל הרומני ולשמחתי גיליתי מנה נוספת מהרפרטואר של פאול.

ב 22 ₪ בלבד מקבלים זוג נקניקיות רומניות שנעשות מבשר לבן, בגודל בינוני עם עסיסיות מדהימה וטעם עדין עד כמעט מצוין. הנקניקיות נצלו על גריל הפחמים במטבח, עד להתקנה מושלמת! והיו טעימות מאד! יחד עם עיטורי עגבנייה ומלפפון טריים (ארכאי, אך מתאים), זו אחת המנות הראשונות הטעימות שיש מבחינתי.

המשכתי משם לעיקריות;

מבחינתי, במסעדה רומנית הקונפליקט האלמותי בין הסטייק הלבן לבין הקבב הוא אחד הקרבות ההיסטוריים ביותר שיש. עד שפעם לפני המון שנים, אבי לימד אותי שניתן במסעדות הללו להזמין סטייק ולידו זוג קבבים "לקינוח". כך שאין צורך "להתפשר" ;-).

אצל פאול, להזמין זוג קבבים זה בעייתי. בעיקר מכיוון שהקבבים שלו כה אוויריים וטעימים שאת הרביעה הנכבדה שמקבלים כולל צ'יפס ב 45 ₪~ שואבים לפני שהרדיו מנגן "הו יונל"... כך, שתי מנות עיקריות הוזמנו באותה השבת, בעיקר כדי למלא את הצורך הנוסטלגי וגם זה של הרעב.

סטייק לבן –

בתפריט יש כמה וכמה אופציות לסטייק לבן, כמו צלע או צוואר כמובן. אך כשאני מגיע, אני נותן לפאול להחליט עבורי איזה נתח טוב יותר לדעתו באותו המעמד. כך יצא שקיבלתי נתח צוואר בגודל 300 גר' לערך עם טעם שמימי ואיזון מושלם של בשר ושומן. ניכר שפאול לא טירון ואת הסטיקים שלו הוא מניח בבריין מסורתי של מי מלח כדי להקנות להם את הנימוחות המטורפת שלהם. לא היה חלק בסטיק שלא היה חמאתי! ממש כך. אחד הסטיקים הטובים בז'אנר.

הערה: פאול משווק את האנטריקוט (עגל) שלו באדיקות ובכל פעם שאני מגיע לשם ולא רק לי כמובן. מניסיון, הסטייק שמתומחר ב 69 ₪ יכול להתחרות באלו של מסעדות גריל דרום אמריקאי בשקט!

סטייק מדהים! רך ונמס בפה. לאלו שלא אוכלים או אוהבים לבן – זוהי אופציה שכנראה עולה על כל מנת בשר במקום.

קבבים + צ'יפס –

כנראה המנה הפופולארית ביותר בכל מסעדה רומנית ופה אצל פאול ללא ספק גם כן. רביעית קבבים שמנמנים וצמיגיים, עם טעם עדין ומרקם שלא מהעולם הזה. פאול מתבל את הקבבים בהרבה פחות שום משאר מסעדות הארץ בז'אנר, מה שמוביל אותם כולל המרקם העדין כל כך, להיות כמעט הכלאה של קבב בולגרי עם רומני. מבחינתי זה עונג כפול וצרוף!

הקבבים כפי שכבר אמרתי, נשאבו חיש קל תוך כדי אכילת הסטייק והצ'יפס הטרי שהוכן מתפוחי אדמה אמתיים שנושנשו מעט לעט כתוספת פחמימות שלא ניתנת לוויתור במקום.

את כל הארוחה הזו שטפתי עם בקבוק חצי ליטר של גולד-סטאר כמובן... וכוס שפריץ שפאול הזמין אותי בעודי סועד את ליבי כמעט בבדידות במסעדה, עד שיגיעו המשפחות שהזמינו מקום.

ארוחה כזו היא לא כבודה קלה לבן אדם אחד ואף לזוג מה שהזמנתי ייחשב ללא מעט אוכל.

אך הקיבולת שלי כמו מידותיי כבר ידועה בכל הארץ, אז מכשול רציני זה לא היווה עבורי J. 

המלצר הנחמד הגיע לאסוף צלחות מן השולחן וישר שאל האם מתאים לי קפה או תה על חשבון הבית.

את קפה הבוץ של המקום אני מכיר ומוקיר כמובן וזו חתימה נאה ואף נוסטלגית עבורי (קפה כזה שמוגש בצלחת מצוירת כזו תמיד מזכירים לי את סבתי). אך מחשבות למתוק אחרי כל המלח והשום הזה היו מנדטוריות בהחלט – כך חשבתי.

מוס שוקולד ביתי -

עשה את דרכו יחד עם הקפה ואתו גם;

פפנאש -

מסורתי שנעשה וטוגן על המקום. זאת עשיתי כדי באמת להשאיר חותם על היום המיוחד הזה וקצת בשביל שיהיה לי לצלם לכם.

מה שפאול לא ידע זה שפפנאש אני לא ממש אוכל, בעיקר בגלל הגבינה שמשולבת פנימה.

עבור המנה הזו נקרא מישהו אחר לדגל. חבר שבדיוק התקשר והיה באזור הוזמן ובמקרה גם מגיע ממשפחה טובה (רומנית כמובן) שיידע לתאר עבורי את הפפנאש בדיוק רב, למול האופציות שניתן להזמין ברחבי חיפה והארץ כולה.

התברר שהמוס היה נחמד מאד ונעשה משוקולד איכותי עם מרקם אוורירי וטעם ממ.. מתוק. קצת יותר מידי עבורי וזאת כנראה בגלל רוטב השוקולד התעשייתי שהוזלף מעל כ פרפרזה לבוואריה האלמותית שבדרך כלל אותה אני מזמין ומעדיף.  נו שויין. את חלקו בפאזל הוא עשה בכבוד רב גם ככה...

הפפנאש היה טרי והמתנו לו כחמש עשרה דקות לערך עד שיצא מהמטבח. סופגנייה עגולה שטוגנה לצבע זהוב ויפה משולבת חתיכות גבינה (ברנזה) אמתית בבצק, עם כף של שמנת חמוצה וריבת תות שדה על יד לטעמים נוספים. החבר שנהנה מהפפנאש אמר שזה אחד הטובים והאותנטיים המוגשים כיום בארץ וטעמו דומה ל "מליי" ולא לסופגנייה של חנוכה עם שמנת חמוצה ליד וריבה. לכל אלו שמגיעים מבתים רומניים ויודעים טעמו של פפנאש או מליי כהלכתו... התיאור הנ"ל ידבר עברית\רומנית – אני בטוח.

הגריל הרומני במרכז הכרמל בחיפה, הוא ללא ספק מקום עם המון מסורת, אהבה למטבח ואוטנטיות מפתיעה. זו אחת המסעדות הטובות מצפון ליפו בז'אנר ואחת משלוש - ארבע הטובות ביותר בארץ לעניות דעתי.

מסעדה שגם הראשונות וגם הבשרים בה מעולים. לא דבר שקל למצוא, אפילו בצביר החיפאי -האיכותי מן הסתם.

הארוחה הזו שהייתה מספיקה לזוג או אפילו לשלישית אנשים לא ממש רעבים, עלתה לי קצת יותר מ- 200 ש"ח. ללא ספק מחיר מצחיק לאור כמות האוכל האימתנית שהונחה על השולחן.

השירות מאד ביתי וצמוד אך מי שמחפש שסומליה יבוא וימליץ לו על יין כולל כל הטקס, כנראה שלא קרא את הסקירה או הבין אותה. 

אני מידי פעם מגיע גם למסעדות הרומניות האחרות בחיפה (יש חוץ מזו עוד שלוש, לא כולל את מעיין הבירה), אך תמיד מבליט את זו שעל ההר הרבה יותר... לפחות בתקופה האחרונה.

אביעד.