יום חמישי, 2 בפברואר 2012

ביקור במסעדת מעיין הבירה



"אין דברים כאלה, אין דברים כאלה..." מספר הפעמים ששלושת המילים הללו נאמרו השבוע, כאשר אני יושב מול שולחן המלמין ואוכל את מטעמי "מעיין הבירה", היו רבים מידי בכדי לספור.
זו הפעם השנייה שלי השבוע ומי יודע כמה לפני, שאני מגיע לבית המרזח המפורסם ביותר בחיפה ואולי אף בארץ כיום. אחד האיקונות, השרידים היחידים שנשארו, יחד עם נוספים ברחבי הארץ מסוגו, שעדיין פועלים כפי שפעלו לפני עשרים, שלושים וחמישים שנה...אם לא יותר לפעמים.

"מעיין הבירה" הוא בית מרזח שנפתח בצורתו הנוכחית ב 1962 ופועל בדיוק כפי שפעל אז. שעות הפעילות, שנראות כאילו העסק תקוע בחשיבה ארכאית - עם יום אחד בשבוע שפועל גם בערב ובלי פעילות בשישי ושבת.. מה שגורם לך לחשוב כמו ישראלי טוב, ממה ואיך הם ממשיכים?
התפריט מלא באוכל מזרח אירופאי, בעיקר לטובת אלו שלא שכחו ואלו שזכו להכיר ומאז התמכרו וכמובן הבירה. ברזי הבירה הרבים במקום, השיכר בבקבוקים שמאכלס את המדפים העצומים כבר בפתח המקום והאנשים; הקבועים ואלו הצעירים שפוקדים את המקום בימי השבוע.



אז כאמור, זו הפעם השנייה שלי השבוע. לפני כיומיים עם קבוצת חברים טובים שהגיעו במיוחד מקצוות הארץ, ביום היחיד שהמקום פועל והיום, שהגעתי לארוחת צהריים.. בעיקר בגלל שפשוט לא יכולתי להוציא את הטעם עוד מיום שלישי והייתי חייב שוב. הגענו בשתיים בצהריים והמקום היה ברובו מלא. ישובים זה לצד זה; חיילים, מבוגרים, קבועים, צעירים שעובדים באזור, משפחות ואפילו פגישות עסקיות של אנשים לובשי חליפות. כיום, מיקום מעיין הבירה הפך להיות כמעט ה "סיטי" של חיפה, עם שלל משרדי עו"ד ורואי חשבון סביב.. כך שבצהריים ניתן לגלות לא מעט "חדשים" שם.




נכנסו פנימה לבסוף וראובן כמובן קיבל את פנינו בעודו מבשר לי שיש שולחן לשניים בפנים.. התיישבנו באחד משולחנות המלמין שבקומה הראשונה בחדר הפנימי ומיד מלצרית הגיחה עם תפריטים וחיוך.. שבדרך היא עוד "מפילה"  על שנים או שלושה שולחנות מכל הטוב שהוזמן.
אני כבר ידעתי בדיוק מה אני הולך לשים על השולחן, אך קראתי שוב בתפריט בעיקר כדי להגביר את הריר שכבר הפה שלי היה מלא בו, כמה שעות לפני בעודי מדמיין את הארוחה הקרבה. המלצרית עשתה כמה סיבובים אחרונים עם כוסות ענקיות של בירה והגיעה אלינו עם פנקס קטן.

הזמנו.. וחלקנו ביננו;

* פלטה מעורבת של איקרא, סלט חציל על האש וכבד קצוץ.
לפני הגעת הצלחת, על השולחן הונחה סלסלה ענקית עם כמעט חצי כיכר לחם "אחיד" לבן, פרוס ביד, מדהים וטרי מאד. למעשה אין לשום לחם אחר בעולם, מה לחפש במסעדה כזו. כי פשוט שום לחם אחר לא יוכל על זה "האחיד" ובכלל, ללכת עם שאר המאכלים של המקום.









יחד עם סלסלת הלחם מקבלים כמובן את צלוחית החזרת המסורתית של המקום. שורש חזרת חריף, מגורד וצבוע עם סלק לצבע אדום. סלט שרק מי שמגיע מבתים מזרח אירופאים מבין את יחודו ואת הנוסטלגיה שמתלווה אליו.
הסלטים היו נהדרים. האיקרא למרות שהייתה קצת מיונזית מידי לטעמי, נטעמה מעולה. עם טעם דגי מובהק ועם פצפוץ ביצי הדגים האופייני מפעם לפעם לאלו הטובות ביותר. החציל היה מהזן הפשוט, שנקצץ בקופיץ עץ ועורבב עם שום כתוש ומעט מלח. הוא נאכל כמובן עם טון בצל לבן, שנערם על כל הכבודה הזו בכל מקרה. הכבד הקצוץ שהשלים את הטריו הצבעוני הזה, היה מיוחד עם מרקם חלק ומעולה. לכבד הקצוץ של מעיין הבירה, יש קטע משלו והם פה מוסיפים לו גם גזר מבושל מגורד פנימה. זה נותן טעם מעט מתקתק וגם צבע מיוחד. בכל אופן, סלט מעולה ומעניין גם למי שמכיר כבד קצוץ מהבית. הצלחת נוגבה ונוקתה עד לפירור האחרון.. זאת כמובן יחד עם "חמוצי הבית" האלמותיים

* צלחת חמוצי הבית.






בצלחת נחו להם כרוב כבוש מעולה וטעים מאד. מלפפון בכבישה ביתית כמובן, זיתים, לפת ופלפל מוחמץ יחד עם עגבנייה אדומה בנוסף. החמוצים היו אדירים בטעמם, שנכבשו והחמיצו לרמת שלמות ומצוינות. אני חובב חמוצים מושבע ולא קל להפיל אותי. אני לא אומר שבמעיין הבירה נפלתי, אבל החמוצים שלהם היו מהסוג היותר טוב שאפשר למצוא בכלל ובמסעדות כאלו בפרט (שחייבות רמה וסטנדרט כזה לפחות!). צלחת שאין לה שום סיבה להישאר רגע במטבח, אלא על כל שולחן במסעדה, אפילו אם הוזמנה רק שליש גולדסטאר. 

אנחנו עדיין במנות הראשונות וזוג חצאי הבירות שהזמנו עוד בהתחלה מסוג סאן ברנרדוס טריפל התחילו להראות סימנים שהן תחת הקו האדום. המשכנו עם מנה מסורתית נוספת.

* צלחת מעורבת של קרפלך בשר וורניקס תפוחי אדמה עם ערמה של בצל מטוגן.







הצלחת הזו בעקרון מגיעה "מחוץ לתפריט", שבו מופיעים הקרפלך והוריניקס באופן יחידני. אך אם תבקשו יפה מהמלצריות המסורות, תוכלו לגלות שהן ישמחו לערבב לכם מנה אחת של שתי אלו יחד. סה"כ צלחת גדושה בכיסוני בצק מדהימים, מלאים גם בתפוחי אדמה וגם בבשר עגל רך וריחני. מעל כל הכבודה, כמובן הסמל הרומני המובהק: ערמה ענקית של בצל מטוגן חום ויפה. הכיסונים היו מעולים, הבצק היה בדיוק במרקם ובעובי הנכון. יחד עם המילויים השונים, המנה הזו הרקיע שחקים. בעצימת עיניים יכולתי די בקלות להקרין את עצמי לשולחנה של סבתא רבקה.. שעד היום עוד מכינה לנו קרפלך עם תפוחי אדמה וגריווען שזה למות!!! כל זאת מתי שאנו רק מבקשים. מנה כבדה, אך טעימה ש... אין דברים כאלה!





האוכל כמובן כבר מתחיל לאותת ויחד עם עייפות היום קודם לכן, קומתנו בכיסאות התחילה לרדת. לחיינו סמוקים והמנות ממשיכות עוד רגע לזרום. אך לפני זה.. עוד קצת לחם, עוד קצת בצל שנשכח לרגע, בצל מהמטוגן הזה של הקרפלך ואיך זה ילך עם קצת חזרת מעל(?).. לגימה ארוכה של בירה חדשה שהוזמנה והנה.. צלחת הנקניקיות מגיעה.
* פטריצ'ן (נקניקיות רומניות).







פטריצ'ן זו נקניקיה רומנית שעשויה כמובן מבשר לבן, תבלינים וכמובן איזה כמה ק"ג שום.
הנקניקייה עסיסית מאד.. כמה עסיסית? בחיתוך הראשונה כבר קיבלתי "שפריץ" שכמעט החתים לי את החולצה.. זה כמה! {השפריץ הזה מנדטורי חברים. אם אין "שפריץ" - תחזירו!!}.  מרקם הבשר היה מעולה והתקנתה על הגריל הייתה מדויקת להפליא. בשר רך ועסיסי מבפנים ומעטפת קריספית ונפיצה מבחוץ. הנקניקיות כמו כל הבשרים שמוגשים במקום, מגיעות עם ערימת שום ירקרק כתוש וחופן של עירית קצוצה הפזורה לרעננות וצבע. טעמן של הנקניקיות במעיין הבירה מדהים מאין כמותו ואני חושש שבמעברי הקרובים ברחוב, אהיה חייב להיכנס כדי להזין את ההתמכרות שלי ולהזמין לי איזו זוג כזה בכל פעם. אליפות העולם, או במילות השיר - אין דברים כאלה...!

בנקודה זו, כל בר דעת, חופשי, מאושר ושפוי בנפשו - היה מסיים, מוריד את הסכין והמזלג, מעביר מפית או מגבת על עצמו, פותח כפתור ו"צורח" למלצרית שתביא חשבון וקנקן של 5 ליטר מים או מקסימום איזה קפה לפינאלה, כדי שיהיה אפשר לפקוח עניים כדי לצאת החוצה לרחוב לסיגריה.

אבל לא, אנחנו בחרנו להמשיך.. אבל אם להמשיך, להמשיך למלך, למנה, לשוס של המקום. הקוסטיצה!. אז הזמנו לנו -
* קוסטיצה לבן.






למקום יש מנת קוסטיצה משלושה סוגים; לבן, טלה ועגל.  יודעי דבר, יודעים, שמנת קוסטיצה, זה רק לבן.
בעצם, זה מאכל ממולדובה. לא רומני ולא פולני.. אבל וואלה, "ניכסנו" (רומנים לא?). מן צלע פנימית שקרובה לבטן, נתח נאה של פרוסות שומן עסיסיות שזורות עם פרוסות של בשר עדין ורך.
את הנתחים מעשנים במעטפת מלח ששומרת על העסיסיות הפנימית ועל השומן להישאר במצב צבירה "יציב".
כך מקבלים אולי את אחד הנתחים המדהימים, הטעימים והעסיסיים ביותר שידע האדם.  מי שמבקר במעיין הבירה, חייב לעצמו, לפחות פעם אחת (אחר כך אני בטוח שפשוט תתמכרו ולא תשכחו לעולם להזמין) לטעום ולגלות את טעם גן העדן.
הנתח שהגיעה יחד עם שום כמובן וחופן עירית, היה עשוי בצורה מעולה. מעטפת חיצונית פריכה ונהדרת, מבריקה משומן. יחד עם פנים בשרי שלוב עם שומן שפשוט זעקו שננעץ בהם את שיננו. יחד עם הקוסטיצה הזמנו את הצ'יפס האמיתי של המקום, מתפוחי אדמה מטוגנים פעמים (מצוין!).. וצלחת שעועית "חמין" כדי לטעום (מפגרים, אבל אופטימיים). זה לא טעים, זה, זה.. אין מילים. להגיד שוב? בבקשה - אין דברים כאלה! חובה, חובה!








בשלב זה היינו כבר על סף דמעות. כמות האוכל באמת לא ריאלית לארוחת צהריים באמצע השבוע ובין שעות העבודה. אין שום מצב, זאת ידענו, שמישהו מאיתנו יוכל בכלל להתרכז הלאה, שלא לדבר על לתת תפוקה. אבל נו.. אנחנו לא אוכלים פה יום יום.. מותר לנו לנצנץ קצת.

אז המשכנו, בכל זאת - לקינוח יש קיבה משלו. אך במעיין הבירה תוכלו למצוא רק אחד. מנה אחת מככבת
כהקינוח האולטימטיבי מבחינתי בכל מקרה סביב ארוחה כזו ובמעיין הבירה מגישים אותה. זה כמובן ה-
"קרם בוואריה".






על צלחת עגולה מגיעה פורמה של קרם מוקצף, לבן וטעים נורא. סירופ השוקולד מעטר אותה בנדיבות ומעניק לה את עומק האינסטנט שהיא חייבת, כדי לקיים את המיתוס. להם מצטרפים שקדים פרוסים מולבנים במקום האגוזים הקצוצים ממקומות אחרים, מה שבסופו של דבר מנחית את הנוק אאוט ש.. "פה עושים את זה כמו שצריך חביבי.. מה חשבת?"
יחד עם הבוואריה הייתי חייב אספרסו ושיהיה ארוך וכפול ושיהיה מהר וגם תביאי לי מים.. וגם חשבון בבקשה.. תודה. חיוך קליל, כי פשוט אין לי כוח להזיז את שרירי הפנים יותר.. ואנחנו כבר כמעט ביציאה.





ארוחה מדהימה, ענקית, שומנית, רוויה, פריכה, חלקה, עסיסית, מתוקה, חריפה, של בשר, בצק, תפוחי אדמה, ירקות, כבד, חצילים, דגים, המון בצל, שום, בירה ומה לא...
החשבון לשניים לארוחה כזו, יחד עם הבירות מגיע לסכום סביר סה"כ, של 260 ש"ח בערך אולי קצת יותר.
מקום מדהים, שרק חבל שפועל עד 17:00 ביום יום, פרט ליום שלישי שהם פתוחים עד חצות בלילה. אחרת, הייתי צופה לא מעט תל אביבים או מכל מקום אחר, בשיירה לעבר חיפה הרדומה. לי נותר רק לאחל למקום להמשיך לפעול לפחות עוד חמישים שנה ולשמור בדיוק על מה שיש להם כמובן. אני עוד אחזור.. בקרוב! כי..  אין דברים כאלה!

אביעד.


8 תגובות:

  1. אי אי אי
    אוי ווי
    א-ברוך

    קשה, קשה להיות יהודי.

    המקום הזה מדהים, טעים, מושחת, וכיפי. אוכל כזה שפשוט מעלה לך חיוך עם כל ביס.

    תודה על הסקירה, טוב שיש זכרונות. התמונות נהדרות וגורמות לי ממש להרגיש את הטעם בפה.

    דבר אחד שחסר לי, ואתה הזכרת לי אותו לא בכוונה - זה שפריץ. ארוחה רומנית, חייבת שפריץ ליד.

    אבל גם הבירה טובה...

    תודה.

    השבמחק
  2. הגמבה שם קוראת לי בשם שלי,
    יחד עם הכבד קצוץ והאיקרא
    בעצם...
    כאחת מהעדה, :-P
    כל דבר שם בערך זועק לי בשם שלי..

    צריך דרכון לחיפה? :-)

    השבמחק
  3. כיף להזכר (F)

    זה בטח לא חוקי להגיד את זה באתר קולינרי שכזה, אבל אני חייב להוסיף אזהרה:
    מי שהגוף שלו לא רגיל להתמודד עם כמויות הבשר והשומן שישתלט על עצמו למרות הטעם המפתה. וואללה לקח לי כמעט שבוע לחזור לתפקוד :)

    השבמחק
  4. צריך להוציא את המקום הזה מחוץ לחוק!
    אם הייתי יכול הייתי גר בתוך "המעיין"

    ומשהו מהירהורי ליבי,
    בביקורי במקום :)), חשבתי בליבי, אך עוד לא פתחו סניף תל אביבי למקום ?!
    אז נקווה שהמקום הנהדר הזה ישמור על יחודו, ולא יתפתה לעוד סניפים.
    ובכלל שתהיהיה עוד סיבה לבקר בחיפה,חוץ מלפוגוש את אביעד כמובן.

    השבמחק
  5. WOW.... למה לא סיפרת לי עד היום על המקום הזה? ביפו אני מכיר בחיפה אני חדש ולא מכיר כלום. WOW חייב ללכת לשם!
    לא פיספסתי את הנקניקיה. אולי אני יכין כאלו, נראה.

    דובי

    השבמחק
  6. חברים וחברות..
    (אילנית, יאללה!! בואי כבר!)
    תודה לכולם..
    מקווה לאכול עם כל אחד איתכם לחוד ועם כולם ביחד שם.

    אביעד.

    השבמחק
  7. איזה ריח, איזה טעם.....
    חלומי, ממש תענוג.

    התמונות הם ממש להיות שם.
    תודה

    השבמחק
  8. אני לא יודע אם הוא עדיין פתוח, אבל בזמנו ברחוז אלנבי בתל אביב היה מקום בקונספט דומה "בית הבירה". גם שם טעים לאללה.
    נראה לי שהמקום בחיפה מהמם. מקום שלא פחות מהאוכל והבירה, האנשים הם השוס.

    LazyBoy, Hungry like a wolf

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...