‏הצגת רשומות עם תוויות מסעדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסעדה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 7 במרץ 2016

ביקור במסעדת לאון ויוז'י – סטקייה רומנית

אני ממשיך במסעי לסקור את שלל המסעדות הרומניות הפזורות ברחבי הארץ...




את לאון ויוז'י אני אישית לא מכיר 40 שנה ולא את הוריו של הבן שהיום מנהל ובעל המקום יחד עם יוז'י עצמו שממונה עדיין על הגריל. את הסיפורים שמעתי; ככה מיד שנייה. או מהבן עצמו שישב איתי פעם והעלה זיכרונות\עובדות על המקום, על האוכל, על לאון ועל הסועדים שבאים ופוקדים את המקום באופן רצוף כמעט כל חייהם.
החיפאים הוותיקים בוודאי מכירים את מסעדת הפועלים הרומנית הזו ברח' הנביאים. ואני מניח שרובם אכלו שם פעם או פעמיים בחיים. אלו שלפחות נמנים עם העדה וגם כאלו שלא
המסעדה קטנה מאד, מה זה קטנה? שייבה ורבע. 4-5 שולחנות שבקושי ניתן לשבת ארבעה אנשים ועוד 3-4 שולחנות עץ (כמו פיקניק כזה) על המדרכה הצמודה. אבל כנראה שזה מספיק והקבועים כבר רגילים לשבת גב אל גב כמעט או לאכול בלי הרבה מרפקים. אנחנו הגענו בשעת אחה"צ מוקדמת, כך שנהנינו מהמקום שהיה כמעט ריק לגמרי.




לצד מספרת גברים, עוברי אורח מעשנים, מבוגרים, צעירות ועוד, ענן של שום, שומן חזיר ולא מעט אוכל נישא באוויר סביב הרדיוס של המסעדה. מה שיכול רק להקפיץ זיכרונות מהבית, בעיקר לרומניים שבייננו. מיצי הקיבה שלי עבדו שעות נוספות לאחר שבאותו היום וויתרתי על ארוחת הצהריים התעשייתית בעבודה בעוד אני משאיר מקום ודפנות לאוכל האמיתי.


כאמור, הגענו בשעת אחה"צ מוקדמת, ונכנסנו למסעדה ריקה מאדם. התיישבנו מתחת לאחד מהמזגנים בתוך המבנה והבטנו בתפריטים הקבועים מצופי הלימינציה. הגריל מן סידר לנו פליסמנטים מנייר וסכום. והתחלנו להזמין.

אני מכיר את המקום ומקומות זהים\דומים די טוב, כך שבדרך כלל אין לי שום צורך בתפריט.
אני פולט "מה טעים היום?" לבעל המקום והוא כהרגלו עונה "אצלנו כבר חמישים שנה כל המנות אותו הדבר, מה שאתה אוהב, תקבל בדיוק את זה".






צלחות חמוצים – מלפפון חמוץ מקופסא (קצת מבאס האמת במסעדה רומנית), זיתים שחורים גדולים וטובים וצלחת של כרוב כבוש (מהסוג הקצוץ עם גזר) הגיעו לשולחן יחד עם סלסלת לחם אחיד לבן טרי עוד לפני שפצינו פה. הכרוב היה קצת "מושי" ונטעם בקטנה בשביל – הטעימה. אני אוהב את הסלט כרוב החמוץ שלי קראנצ'י יותר ולכן הסלט הזה הוזז הצידה לשאר הארוחה.


צלחת של סלט גמבה קלויה וסלק (מה שנראה כמו חזרת) הוגש גם כן "על הבית" והיה מוצלח מאד עם טעם ביתי, משובח וטרי!.


הזמנו למנות ראשונות בנוסף:
כבד קצוץ – מנה מצוינת של כבד קצוץ הארד קור ללא הרבה תוספות של ביצה, לחם, תפוח אדמה וכאלה. אלא בשר רך ולח של כבדים שניצלו על האש ונטחנו במכונת בשר עד דק. על הכבד הבצל המטוגן המסורתי שהיה שבור לרסיסים וטעים מאד וכמות גדושה של בצל חי ליד. מנה מקסימה, טרייה ושוב, ביתית מאד שיד המטבח מורגשת בה.


סרמורה – זוהי מנה מסורתית של פרוסת דג קרפיון שנצלית על גריל פחמים ומוגשת ברוטב חם של שום ופלפל חריף. מנה מטריפה וטעימה מאד שנעשית על המקום אצל יוז'י. הרוטב הפעם היה פחות חריף ממה שאני רגיל במקום ולכן הצלחתי לאכול ממנו ומהדג הרבה יותר. הדג היה רך ומותקן בדיוק רב. פצצת טעמים אדירה ואחת המנות הראשונות הטובות בעיר לדעתי.


שעועית ברוטב עגבניות – אצל לאון ויוז'י משום מה, אין סלייטה (ממרח שעועית ושום), אבל יש תבשיל של שעועית לבנה שהתבשלה שעות רבות ברוטב עגבניות סמיך עם כמובן-תועפות בצל מטוגן שמעטר את הצלחת. אני סאקר גדול של שעועית והמנה הזו פשוט הורידה לי דמעות מהעיניים. השעועית הייתה כה רכה ורוטב העגבניות שלמרות שנעשה מחומרי גלם תעשייתיים התחבר מצוין לכבודה הזו וכן גם לבצל המטוגן שהביא קראנצ'יות וטעמים משלו.
אדיר!.


השולחן היה גדוש בצלחות. חמוצים, לחם, שעועית, דג על הגריל, כבד ועוד, שהגיעה צלחת עמוסה בחצאי פיתות שנקלו על גריל הפחמים ונמשחו במושדיי (רוטב שום). הפיתות היו חמות וטעימות כל כך. זוהי מנה שמקבלים ככה מי שאוהב ומבקש "על הבית"... ומנסיון, קשה מאד לעצור "מלנשנש" את כולה.




אחרי שהמנות הראשונות הסתיימו, הגענו להזמין גם מהמנות העיקריות. הבשר אצל יוז'י טרי ונעשה במקום כמובן. ניתן להזמין שם את המנות הקבועות של מטיטיי, פטריצ'ן, סטייק לבן מכמה אזורי החזיר ואף גם בשר שלא נמנה עם המרעה הגרמני. חלקי פנים תוכלו להזמין שם גם כן, בתלות מה עלה בגורל - מהקצבייה הקבועה. שקדים, חוט שידרה, מוח וכדומה.
החלטנו ללכת על מן מיקס מהגריל בסגנון חופשי=שלנו.



חצי מנת קבבים (מונה זוג במקום רביעייה) – קבבים שמנמנים שנעשים כמובן במקום, בעבודת יד עם תיבול שקשור רק ללאון ויוז'י. במסעדות רומניות כל קבב נטעם שונה לגמרי. מדהים כמה גרסאות ניתן לייצר מאותו מתכון פחות או יותר. הקבבים של המקום מאד שונים מאלו של מעיין הבירה, יונק, הגריל הרומני במוריה, אברום או נלו ביפו, הניצחון באשקלון או סמי וסוסו בבאר שבע למשל...
זה מאד תלוי מאין אתה ולאיזה קבב אתה רגיל. בגדול, הבשר טעים מאד, ארומת שום אופיינית אבל לא חזקה במיוחד, מכניסה את הקבבים שלהם לאמצע סקאלת הכבדות מתוך שלל האופציות שאני מכיר.


פטריצ'ן בודדת – נקניקיה רומנית, בייצור עצמי גם כן במקום. בפועל מגיעה נקניקיה חיוורת שעלתה על הגריל וקיבלה חריכה יפה וזהובה. הבשר היה כמעט לבן לגמרי בתוכה ובמרקם חצי עסיסי וחצי פירורי. התיבול פה קצת פחות מוכר לי ואני תמיד מתאמץ להבין אם אני אוהב או לא, אבל על האיכות אין לי שום מילה להגיד. אחלה מנה.


סטייק לבן – הגיעו שני נתחים בגודל של 150 גר' לערך עם מעט שומן בשוליים. ההתקנה הייתה מדויקת להפליא והוא היה רך וטעים נורא! את הגריל יוז'י מבריש בשומן חזיר מוצק ולא בחצי בצל עם שמן. מה שנותן לאוכל שעולה על הפחמים טעם מוסף, מדליק ועסיסי במיוחד. הסטיקים הושרו בבריין לפני כן והמרקם היה חלק וחזק בטעמים. מנת סטייק מקסימה ועילאית לעניות דעתי.


תוספות לא הזמנו, חבל על הנדל"ן בלהזמין צ'יפס וכדומה. המנות הראשונות, הלחם, החמוצים והבשרים השתלבו מספיק טוב כדי שלא נצטרך שום דבר אחר.

שתינו במשך הארוחה 2 כוסות ענקיות של "שפריץ" כמיטב המסורת מיין כרמל הוק ומסודה.
מה שהיה מרענן והיה ליווי מושלם לטעמים החזקים של השום, שומן, בשר ובצל.


כל הארוחה הזו עלתה לנו 170 ₪ סה"כ, סכום מצחיק לאור הדיונים שאנו חווים לאחרונה בסלונים פרטיים על יוקר המחיה, המסעדות התל אביביות וגודל המנות ביחס.
השארנו 20 ש"ח תשר בשביל הכיף והלכנו לשתות קפה במעלה רחוב הרצל בבריזה נעימה של בין ערביים חיפאיים.

אביעד.

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

ביקור במסעדת הנמל 24 - חיפה


זה יהיה קשה. הקדמה - סוף.
אני צריך ללכת פה בין טיפות הפעם, כי מצד אחד, אין כמוה בחיפה, בעצם חיפה לא משופעת במסעדות Fine Dining...
כפי שרובכם כנראה יודעים והנמל 24 יחד עם עוד 2-3 שמות (כנראה בלחץ) יהיו היחידות ברשימת המומלצות מהמקומיים, בעת ניסיון נואש של מבקרים להוציא מהם איזה שהוא שם.
ומצד שני, החוויה שלי במקום, גם אם היא הייתה חיובית בגדול וסה"כ טובה, עדיין יש לי לא מעט תלונות ואכזבות ממנה. אני בהחלט חושב שהם היו יכולים לעשות כמה דברים אחרת ולהביא את המסעדה הזו לשיאים אחרים לחלוטין...
קצת חבל לי להתחיל מהסוף, אבל הפעם זה נראה לי די חשוב.

בכל אופן, הנה הסקירה המלאה:
בצהריי יום אמצע שבוע, אחרי שהזמנתי מקום סה"כ יום לפני כן, ישבנו לארוחת צהריים זוגית במסעדת הנמל 24 שנמצאת
באזור קמפוס הנמל, ממש על גבול העיר התחתית ואזור העלייה לאוניות הקרוז הגדולות שעוגנות מידי פעם בנמל חיפה.
הכניסה למסעדה היא מבעד לפתח עם דלת ברזל ומסדרון צר עם גרם מדרגות די תלול וארוך (מה עושים עם נכים במקום?!). הכניסה די תמוהה, אך חיננית וככל שמגיעים קרוב אל המסעדה, מרגישים שהמקום מעוצב ונעים מאד לאורחיו.
דרך דלת זכוכית שלפניה ניצב שולחן עם פליירים, כרטיסי ביקור של המקום וכן כמה "ספרי אורחים" חתומים ורשומים בכתבי יד שונים, נכנסים סוף סוף אל חלל המסעדה.
המסעדה הייתה ערוכה כולה על שלל שולחנותיה באורך קלאסי, אך ללא מפות לבנות. שאנחנו נכנסו סביב השעה אחת בצהריים, ישבו שני זוגות סה"כ, וחמישייה שהגיעה באמצע הסעודה- אכלסה שולחן עגול.
למסעדה כמה חדרים, חלל אמצעי גדול ומעוצב במן משמש כפרי. שולחנות וכיסאות עץ חומים, קירות מצופים בלבנים, בקבוקי יין ישנים שפזורים סביב, סירים ואביזרי מטבח מנחושת ועוד. וחדרים פרטיים נוספים שעל פי האתר, מיועדים לארוחות פרטיות או לאירועים של עד 60 אנשים - נחמד, נוח ופרקטי.



אל שולחן זוגי הובילה אותנו מלצרית נחמדה, שהבחינה אחרי 20 שניות בערך שאנחנו עומדים במפתן המסעדה ולבקשתנו עברנו גם לשולחן אחר (גדול יותר ומואר יותר - אני צריך לצלם!). מיד שהתיישבנו, הציעה לנו מלצרית אחרת- אם נרצה לשתות מים קרים או מיץ תפוזים והגישה לנו מיד בכוסות יין גדולות ועבות, מים צוננים עם פלח תפוז לבקשתנו מקראף שהיה בידה.
תפריטים הגיעו לאחר דקה או שתיים כנראה מהמארחת שעד כה לא ראינו, והתחלנו לעלעל בספרים.
(סה"כ 3 עובדים על מסעדה שלמה, שתי מלצריות ומארחת)

בנמל 24 יש בצהריי היום "עסקיות" במחירים קצת יותר "רלוונטיים" כנראה לארוחות הצהריים בסביבה והן מחולקות על פי מחיר המנה העיקרית. מקבלים פתיח; מרק, או סלט. מנה ראשונה לבחירה מתוך כמה המוצגות בתפריט העסקי וכן מנה עיקרית משלוש קטגוריות מחיר- 99\119\133 שקלים. ד"א פה ושם ניתן לראות שמופיעות מנות עם תוספת מחיר לעסקית. נגיע לזה אחר כך.



לקח לנו כמה דק' בודדות להחליט מה לאכול והמתנו למלצרית שתגיע חזרה לקחת הזמנה... והמתנו...
לבסוף, היא הגיעה. רק להגיד מילה אחת נוספת לפני שאני ממשיך- השירות היה רשמי, מהוקצע (למרות שלא שאלתי שאלות, אז לא תהיתי על בקיאותה בתפריט וכן הלאה) ולא "סחבקי" כפי שפוגשים כיום לא מעט. אבל פה זה הסתיים, היא באה לעבודה ועשה את מה שצריך, כך שלמעשה היה חסר קצת טאצ' נוסף כדי שזה יהיה "נכון" יותר לטעמי. אם כי אני מעדיף ככה מאשר האלטרנטיבה ה"חברית" והלא מקצועית.

הזמנו במשפט אחד את כל הארוחה, לפתיחות לקחנו את שתי האופציות -
- מרק כתום עם קציפת פרמז'ן - בתפריט רשום "מרק היום" והמלצרית דיקלמה את מה שהוכן להיום בעת ההסבר על התפריט, מה חסר ומה ישנו מלבד מה שכתוב במקום.
המרק היה טעים מאד עם טעמים מאוזנים וטובים, סמיך במידה נכונה יחד עם עיטור של קציפת פרמז'ן שהייתה ללא טעם כמעט אבל בצבע הנכון. במרק הורגשו כמה גרעיני חמנייה שנתנו גם טקסטורה טיפה שונה בין לבין רכות המנה.
מרק טוב הוא אינדיקציה מעולה ליכולת של מטבח ושף בפרט, והמרק הזה למרות שהוא לא איזו הפתעה או שוס, בישר טובות על כישורי המטבח.. לפחות כך ציפיתי.



- סלט שורשים- תפוחים, קולרבי וסלק, עלים ירוקים בוטנים וצ'ילי.  
המנה הזו הייתה אכזבה אמיתית. ציפיתי לסלט רענן וקריספי עם טעמים נקיים, אך במקום זה קיבלנו עיסה עם ג'ולינים של סלק, תפוח וקולרבי וטעם כבד של בוטנים ועוד משהו לא מזוהה. צ'ילי זה לא היה. לקחנו שנינו מזלג או שניים לטעימה והשארנו את הקערה הגדושה בצד. לזכות המלצרית, שהיא באה לאסוף את מנות הפתיחה, היא הבחינה שצלחת הסלט מלאה והציעה אם נרצה מרק נוסף במקומו. וויתרנו (בדיעבד חבל).




משם המשכנו לראשונות, בחרנו בזוג שנראה לנו הכי "מיוחד" ורציני מהמבחר, למרות שכמעט כולן די משכו אותי.
-טורטליני אוכף טלה בציר אגסים וזעפרן: הפסטה הייתה טעימה מאד וגם המילוי. המנה הייתה מקושטת בטוב טעם עם גו'לינים של סלק (איזה הייפ עם הסלק הזה בכל העולם, זה פשוט לא נגמר! אוף!), נבטי חמנייה וציר מתקתק של אגסים וזעפרן כנראה. המנה הייתה סה"כ טעימה, אך פושרת משום מה. מנה טובה שלא כל כך המריאה. חבל. שלושה טורטליני בינוניים נחלקו בין שני אכלנים, אבל לא על גודל המנה אני מדבר פה, אלא על הפינאלה. מן מוטיב שחוזר בכל הארוחה הזו לצערי הכה רב.

למנה ראשונה נוספת בחרנו ב:


שרימפס בביסק אדום ניוקי עגבניות ונבטי חמנייה: גם פה נרשמה בשורה התחתונה אכזבה רבתי.
לא רק בשל התוספת. 20 שקלים(!!) על מחיר העסקית עבור המנה הזו, אלא על חומרי הגלם וההתקנה הכה ירודה שלהם. לא היה אכפת לי מהתוספת, לראייה הזמנתי על אף... אך שטעמתי שרימפסים קטנים, צמיגיים ותפלים זה הרגיז אותי כפליים! לפחות אם השף דורש תוספת לא קטנה על המנה הזו אז שתהיי ראויה או לפחות אכילה!
בסיר קטן מנירוסטה מוגש בצורה מאד ייצוגית, מן תבשיל של ניוקי בצקיים שהיו נחמדים, ברוטב אדום עם חמישה שרימפסים מסכנים למראה והרבה יותר גרוע מזה בטעמם. הקישוט היה כמובן, מיקרו עלים בצורת נבטי חמנייה שהיו על כמעט כל מנה במשך הארוחה. מנה שחבל שהזמנתי, פשוט כך!



את סבב המנות הראשונות סיימנו די מהר, גם בגלל שהן די קטנות וחלקנו בייננו וגם בגלל הבאסה ממנת השרימפס שנשאר ממנה יותר מחצי. את תאבוננו מילאנו בין לבין,  כאשר המלצריות הוציאו בכל פעם שהן עברו\או יצאו מהתנור:
- גריסיני רוזמרין ומתבלים (איולי עשבי תיבול, חציל מעושן ופלפל לימוני) שהיו חמים וטעימים מאד כולל המתבלים שהיו באמת טובים. עלות המנה הזו היא שישה שקלים לסועד ובכל פעם שהיא מתרוקנת, ממלאים מחדש. טאצ' נחמד, שהיה יכול להיות גם בחינם בעסקית, כדי להמתיק קצת את ה"דיל", אבל זה באמת שטויות ו 12 שקלים לזוג למנת לחם ומתבלים במילוי חוזר, זה מחיר לא רע בכלל.



כמה דקות לאחר שסיימנו עם המנות הראשונות, הגיעו גם העיקריות שבסופו של דבר - החזירו לי את הצבע לפנים.
הזמנו זוג מנות בשריות במיוחד:
נתחי פילה לבן - בייקון, פירה ערמונים, קרם אפונה ופטריות:




מנה טובה מאד, גדולה וגדושה. פירה הערמונים היה מתקתק במרקם מדויק להפליא ועם טעם מעולה! הבשר הותקן כהלכה וכל המנה זרמה יחד עם קוביות הבייקון והפטריות לקו מאד מוכר מהבית! (אני אכלן בשר לבן מושבע ובייקון על בסיס יומי). סה"כ מנה עיקרית טובה, פשוטה ומשביעה!

למנה עיקרית נוספת, הזמנתי שוב אחת עם תוספת מחיר וגם מהקטגוריה הגבוהה ביותר (133+10 ש"ח)
- נתחי פילה בקר על פירה אפונה ירוקה וניוקי אדום, רוטב בורדלו ושמן כמהין:




המנה כמו העיקרית הראשונה הייתה טובה, עם בשר משובח שהותקן מדיום כהלכה! פירה האפונה היה טרי ובמרקם נהדר והניוקי היו אלו שהוגשו עם השרימפס במנה הראשונה - והיו נחמדים גם כן. הרוטב היה של ציר בקר ויין ואת שמן הכמהין לא ממש הרגשנו, אבל זה לא חסר (רק עכשיו נזכרתי שראיתי שזה כתוב באתר). שוב, מנה טובה, פשוטה לכאורה אבל שקל להרוס (שמחתי שהם לא) ומשביעה.
זוג המנות העיקריות למרות שלהן הכי פחות "ציפיתי" היו ממש בסדר...גם בגודלן וגם בטעמן ואותתו מבחינתי שלמקום יש עוד תקווה (לא שהם צריכים את האישור שלי, אבל זה כמובן דעתי והחלטה שלי אם לחזור לשם או לא).



את הארוחה חתמתי בכוס אספרסו קצר. על קינוחים וויתרנו, בעיקר כי המתינו לנו כמה עוגות שהכנתי עבור אירוע יום ההולדת וידענו על מה אנחנו הולכים "ליפול" בעוד כמה שעות.
החשבון יצא כולל טיפ למלצריות כ 400 ש"ח שכללו, זוג מנות פתיחה, זוג ראשונות וזוג עיקריות, מנת לחם ומתבלים שמולאה בכל עת שנגמרה, הקפה ו2 כוסות יין שהזמנו מהתפריט העסקי:
- מרלו גראנד אסטייט קלומביה קרסט וושינגטון סטייט ארה"ב שהיה מעולה, כבד במידה, שמנתי, פירותי והשתלב מבחינתי מעולה עם מנת פילה הבקר שהזמנתי.

המחיר ממש אבל ממש סביר לארוחה גדושת מנות כזו, רק אם הכל היה טעים וטוב, זה היה יכול להיות מושלם.
אז כמו כמעט כל תחום הקולינריה בארץ שלא ממש יודע מה הוא עושה, או ממריא כפי שהוא אמור להמריא בשנת 2014... (מצטער שהעלתי את הסקירה רק עכשיו לקראת סיום שנת 2015) שהעולם הוא כפר גלובלי. גם הנמל 24 היא מסעדה סבירה, נחמדה ורלוונטית למחיר העסקית בצהריים לפחות.
אם הייתי צריך לשלם את מחירי הערב או איך שאנחנו קוראים "מחירי תל אביב" לארוחה שאכלנו, הייתי נרגז הרבה יותר.
פה, מן הסתם ואולי קצת חבל, אני מבליג וכנראה שאני לא צריך. האם אחזור? כנראה שכן, אולי כדי לתת צ'אנס נוסף, כי קשה לי לשפוט מסעדה מפעם אחת, לרבות שחלק מן המנות היו טובות.
הכי עצוב לי שקולניריה בחיפה מבחינתי מסתכמת בעיקר בשווארמה ממש טובה ועוד כמה מקומות קטנים. FINE DINING, עדיין אין פה ממש.

אביעד.

נ.ב - בחיאת רן (שף המסעדה), די עם נבטי חמנייה האלה!!! :-).

יום שלישי, 15 בספטמבר 2015

ביקור ב לה אוטרה - תל אביב


נגד כל הסיכויים וגם הטבע שלנו שלא למהר ולעלות על רכבת ההייפ התל אביבית ולנסות כל בר או מסעדה שנפתחת בתקופה האחרונה, אם הביקורות לגביה טובות או גרועות, עשינו זאת.
בשבת בצהריים הרמנו טלפון ל "לה אוטרה" שבירקון, לבדוק אם יש להם זוג מקומות עבורנו באותו הערב.
בהפתעה רבה, הציעו שנגיע בתשע וחצי ושיש להם שולחן עבורנו אך לא מקום על הבר שביקשנו במקור (שהגענו, נתנו לנו לבחור בכל זאת...על בסיס משחק כיסאות עם זוג אחר שרצה שולחן למרות שהזמין בר)
שמחנו בצהריים שלא צחקו עלינו בשל ההתארה המאוחרת לליל שבת והגענו בשעה הנקובה לרחוב הירקון.

מול מלון אימפריאל ישנו גם חניון במחיר מופקע ושם חנינו בדיוק מול דלת הכניסה ל לה אוטרה.
את המקום פתחו בעליהם של האימפריאל בר הכה מבוקש ונחשב שנמצא בסמוך, אך הפעם על בסיס קצת פחות פנסי וטייט כביכול, עם השפעות מקסיקניות ומהקריבים, לפחות כך היה כתוב על התפריט וכרטיס הביקור של המקום.

הבר\מסעדה ממוקמת במיקום מושלם לתיירות פנים וחוץ, ממש בליבה של הפיילה המהבילה מלחות- שסביבה, מלונות תל אביב שמעטרים את הרחוב והרחובות מסביב. המקום אמנם קטן יחסית כאשר בפנים כעשרה אולי קצת יותר שולחנות שפזורים בחדר בודד שבסופו בר- שיכול לאכלס כ 10 אנשים נוספים לערך.
האווירה חמימה עם תאורה מעוממת ותפאורה של בטון חשוף, מתכות וקש אך הכל בטוב טעם, בעדינות וברכות. המוסיקה שהתנגנה בכל העת הייתה אקלקטית ובסגנונות אתניים ואמריקאים, אך ניכר שנבחרה בקפידה לאווירה מושלמת. צ'יל אוט מקסיקני\ספרדי, פולקלור אמריקאי ועוד.


אותנו הושיבו כאמור בשולחן לזוג שהיה גדול מהסטנדרט כך שיש המון מקום לצלחות וכוסות שנערמים בהמשך הערב, אך מצד שני גם מרחיק אתכם קצת מבן\בת הזוג... בחרנו לשבת שנינו אחד ליד השניה על הספה הארוכה שהייתה מצידו האחד של השולחן ועדיין היה לנו נוח, מרווח מהשולחנות שהיו ליד וקרוב אחד לשנייה (בכל זאת באנו לבלות יחד).

מלצרית דוברת אנגלית ומעט מאד עברית ניגשה אלינו עם תפריטים, הציגה את עצמה ושאלה אם אנגלית זה בסדר כי היא מעט מתקשה בעברית, קטע קצת מוזר בעוד זה מקום שנמצא בישראל, אבל כנראה שהם מאד רוצים למצב את עצמם לתירים, אז זה מקובל עליהם. תכלס לא היה לנו ממש איכפת ומבחינתנו זרמנו.

הבטנו מעט בתפריט המעוצב אך המינימליסטי משהו לכמה דק למרות שהכרנו את רובו מקריאה והסתכלות לפני כן בבית. התפריט מורכב ממנות אוכל כאלו ואחרות בלי חלוקה אמיתית של ראשונות עיקריות וכן הלאה, אבל אפשר להבין את הזרימה הקולינרית שניסו לעצב בו. כמו כן, כמה וכמה סוגי מסקל וטאקילות, סקצייה של קוקטלים מיוחדים (שאלו, מעבר לאוכל המיוחד די הקטע של האימפריאליסטים בכל זאת...) ועוד מעט שתייה כזו ואחרת גם מהצד השני של התפריט. יש במקום עוד הרבה שתייה שלא רשומה בתפריט הקטן יחסית, אז תמיד אפשר לשאול את המלצרים אם יש משהו מסוים מעבר לרשום.

בחרנו יחד עם קצת עזרה מהמלצרית האמריקאית, שהתברר שהבינה היטב את מרכיבי הקוקטלים, דרך הכנתם, המאכלים וסוגי הטעמים - זוג קוקטיילים מהרשימה המיוחדת של המקום וכמה מנות מהתפריט שנראו לנו מיוחדים, טעימים או סתם שרצינו לנסות. היא הבטיחה לנו שלא להוציא הכל יחד ולהעמיס אותנו, אלא ללכת עם זה לאט ובהדרגה כך שנוכל להנות, לטעום יחד ושהערב יתפתח מעצמו. הסכמנו בחיוך ושמחנו שהיא מבינה עניין.

זוג המשקאות הראשונים לאותו הערב, היו כאמור מרשימת המיוחדים של המקום, השראות מקסיקניות ומהסביבה הביאו שבסיס הקוקטיילים יהיו מרום, מסקל, טקילה וכיוצ' כאשר התוספות הן של פירות אקזוטיים ותבלינים. הרשימה מאד מיוחדת ולי אישית היה קצת קשה לבחור. לא רק בגלל שלא מעט מהאופציות נראו לי מעניינים, אלא גם בעיקר שאני איש של סינגל מאלט נקי ותו לא אז אני לא ממש בכיווני קוקטיילים בדרך כלל, אבל הפעם זרמתי בכיף.

Oaxaca Confidential – טקילה, אפרסק, היביסקס ופלפל שחור.
הקוקטייל הזה היה מצמד "קפואים" ברשימה ונלקח בהמלצת המלצרית שלנו, הגיעה כוס נמוכה, עם משקה קפוא על בסיס קרח כתוש בצבע ורדרד שעל פניו נראה כמו מרגריטה מברד בטעם מסטיק, אך היה משקה מדהים עם טעמים מדויקים ולא מתוק מידי בכלל.


הקוקטייל השני שהציעה המלצרית היה ה
KALINGO old fasion- 4 סוגי רום, טיקי ביטר ואננס, בעקבות שהצהרתי שאני איש של משקה "נקי" ופחות אוהב קוקטיילים... היא קרצה בחינניות ואמרה שאוהב. צדקה! בכוס וויסקי עגולה עם סלע של קרח בפנים, משקה בצבא קרמל בהיר, חזק אך ארומטי עם נגיעה ממש עדינה של אננס שהיה כמעט ולא מורגש אך איזן את טעמי הרום המרובים במשקה. הצלחה מסחררת מבחינתי, אחד המשקאות המגניבים שיצא לי לשתות לאחרונה.

יחד עם המשקאות כמובן שהזמנו לאכול, התפריט נראה מאד מעניין והתפללנו לאלוהי הוודו שהמטבח אשכרה יודע מה הוא עושה... יחד עם המלצרית הידענית הינדסנו רשימת טעימות...


אל השולחן הגיע קודם
* סלסות וקריספי טורטייה – כלי עם טורטיות פריכות משולשות ו שלישת פנכות עם מתבלים שונים.
פיקו דה גאיו, מתבל על בסיס תירס מקסיקני ברוטב אדום, עגבניות עם פלפלי האבנרו – חריף!, ומלון וסקורפיון ערבה שהרגיש כמו קוואקאמולי נוזלי עם המון ליים וכוסברה.
מנה לנישנוש כיפי ללא ספק ובמחיר שסה"כ לא עושה בעיה בכיס... מי שבא לשתות ולא רוצה לאכול בכלל, הייתי ממליץ לפחות לקחת את הקומבינה הזו, היא נותנת קצת "פלפל" לישיבה בבר.


עוד הגיעו אך לא מהר מידי,
* שרימפס קוקוס סלסת אננס וצ'ילי ויוגורט קוקוס, למעשה מקבלים שלושה שרימפסים בינוניים בגודלם על שיפוד עץ במעטפת זהובה של פנקו ושבבי קוקוס שעברו טיגון קל. על הצלחת מעטרים הסלסת אננס הטעימה, יוגורט קוקוס שאנחנו לא נגענו בו (אנחנו משתדלים להימנע ממוצרי חלב) ושמן ירקרק.
השרימפסים טוגנו במידה הנכונה ונשארו פריכים בפנים המעטפת. שבבי הקוקוס וסלסלת האננס היוו נפח מתקתק חריף לכל הכבודה ויחד עם פירות הים נרשמה מנה מעוררת רעננה וכיפית מאד.
נשאלת כמובן שאלת המחיר שעל שלושת השרימפס הללו נדרשים לשלם כמעט 40 שקלים, אך בשביל לא לבאס את הערב, העברנו את השיחה על המנה הזו ועל תימחורים אחרים לדרך חזרה הביתה. תכלס, המסקנות הן – ששילמנו בכיף - היה פה גם משהו מעבר לסתם לשים פירות ים בבלילה בצ'יפסר ומצד שני באנו ליהנות ולא להתלונן על המחיר. אלו המחירים בארץ לדאבוננו, ובמקומות ברמה הזו, צריך להכניס את היד עמוק לכיס, בעיקר כי במנה הזו זה לא נגמר.


* טאקו שוק אווז – גוואקמולה, עגבניות שרי, איולי צ'יפוטלה – מגיעים זוג טאקו בעבודת יד, דקים ורכים ובמרכזם שוק אווז שבושל בישול ארוך מפורק לפיסות ארוכות. הגוואקמולה נמרחה לפני והאיולי הוזלף מבקבוק לחיץ מעל כל הבשר. קיפול של הטאקו לצדדים ובשני ביסים מחסלים אחד כזה די בקלות. הטעמים נפגשים עם כל הפה, עסיסיות, חריפות עדינה, מרקם רך בעיקר מהטאקו הבשר והממרחים והמון המון טעם. אחת המנות הטובות של הערב לטעמנו, מה שגרר שלמרות הרשימה שהנדסנו בהתחלה יחד עם המלצרית, הוספנו מנת טאקו נוספת


* טאקו חזיר מפורק – פריחולס, סלסה ורדה וצנונית, גם פה נרשמה הנאה לכל אורך הביסים שחלקנו. אמנם המנה קטנה מאד, שוב, רק שני טאקו די קטנים עם מעט מילוי באמצע אך האוכל פה מיוחד ומקורי במחוזותינו ואמור לבסס מצע בקיבה לקוקטיילים משובחים. זוהי לא מסעדה פר סה... אבל האוכל מהנה ללא ספק ברמה אחרת לגמרי מגסטרונומית פאב בנאלית וידועה.

\



מנה נוספת שהגיעה בין לבין היא
*הטרטר בקר במסקל – חלמון, שאלוט, וקרם בצל. המנה שהגיעה נראתה נפלא. צבע הבשר היה בורדו עכור וניכר שעשו פה מנה מבשר שיושן היטב. חלמון הביצה היה שלם ונפוח ומסביב לפיאצה הבשרית המון עלים ושאלוט מופרדים. בין לבין מן קרם שהרגיש שעשו מפטריות דווקא ולא מבצל. אך זה התאים.
עם כף שהוגשה ערבבתי את החלמון עם הבשר והוספתי קצת מהעלים, הבצל והקרם מסביב.
הדבר היחיד שהיה חסר לי זו מליחות (צלפים בטרטר הקלאסי), אך מלח או פלפל לא נחו על השולחן ובסופו של דבר טרפנו את המנה מבלי למצמץ. טוב אני טרפתי, החצי השני פחות התחברה למנה, למרות שהיא אוהבת טרטר מאד, אולי זה העלים שמיהרתי לשלב שם. הצטערתי בפנייה, היא נשקה לי, הכול בסדר.


מנה נוספת שהיינו חייבים לנסות, בעיקר בגלל שהחצי השני לא אכלה מעולה, הייתה
*צ'יקן מולה שחורה, תירס, כוסברה – אמנם אכלנו בצהריים פרגית שלמה צלויה בתנור, אך זה לא מנע מאיתנו להזמין גם עוף לארוחת הערב. העניין עם השוקולד סיקרן את המלאך שלי וזו מנה שהייתה נעולה מראש בחשבונית מבחינתה. בכלי חרס נתח עוף שהיה פרוס, שליכטה של רוטב מולה שוקולדי וחריף וכמה גלגלים של תירס שבושל ונצלה על הגריל עם תבלינים מעוטר בעלי כוסברה.
העוף היה מקסים בטעמו, עסיסי, עם עור פריך ומתובל. במולה המקורי הרוטב עוטף את הנתחים בשלמותם אך פה הגישו גירסה "לפחדנים" והיה אפשר פשוט לטבול עוף ממש טעים ברוטב הסמיך. תוספת התירס גם אם קמצנית משהו הייתה טעימה ומתובלת והלכה היטב הם המנה הבשרית. סה"כ מנה מעולה, עד שמגיעים ל VFM... אבל החלטנו שאנחנו עוזבים את זה הפעם כן?!


יחד עם הצ'יקן מולה הגישו לנו באדיבות המטבח זוג פלחי תפוח עם סוכר הביסקוס שנשרף מלמעלה, מרענן חיך מקורי שהיה ממש במקום.
בהמשך הערב, יחד עם בקבוק של פרייה, המשכנו להזמין זוג קוקטיילים נוסף שהראשונים עמדו ריקים ליד צלחות האוכל. שוב בהמלצתה של המלצרית האמריקאית לקחנו עוד מהמיוחדים והפעם,


* Many Face God  - רום בקרדי 8, רום ג'ימיקני, פאפאיה, ליים, ציפורן ותבלינים – בכוס שמפנייה נמוכה משקה בצבע צהבהב, אחד הטעימים שיצא לנו (שוב) לטעום לאחרונה. זוהו ללא ספק בר שיודע מה הוא עושה עושה זאת היטב לכל אורך הדרך. גם המשקה הזה השאיר איפקט רציני מאד. הטעמים היו מדויקים עם יד חזקה מאד ובטוחה. משקה אדיר ומסוגנן לאללה.


את המשקה שחשבתי לקחת El Machete  שמבוסס על טקילה, סלרי, תמרינדו, ואננס, החלפתי להמלצה אחרת
* Tequila Nagroni – טקילה במקום ג'ין, ורמוט ואמפרול... עם טוויסט תפוז בכוס מיוחדת וגבוהה.
משקה שמתחיל מתקתק אך בסופו אוחז בגרון במרירות איטלקית אופינית. קוקטייל לא קל אך מורכב בעל עומקים רבים בעוד הטקילה עושה פה משהו מיוחד וחמים יותר מהג'ין האלגנטי והלבן. ללא ספק דג'סטיף משובח לערב מקסים, באווירה מאד מאד מיוחדת וטובה.


לה אוטרה, היא "האישה האחרת"... אני מניח שהחברה של האימפריאל בר שיחקו פה עם המושג בעקבות הפעלת הבר הנוסף שצמוד אליהם. אם האימפריאל בר היא האישה הקלאסית, התלויה על ידו של הג'נטלמן בחליפת שאנל, לה אוטרה היא זו שממתינה לו באישון ליל לבילוי באחת הסמטאות, חושנית, סקסית ומזיעה.

זהו ללא ספק מקום עשיר בטעמים ובאווירה סקסית ומיוחדת, ניתן בשקט לצאת שם ליציאה רומנטית, עם האישה, או עם האחרת... אוכל טוב ומשובח, אם כי המנות קטנות ובשביל לשבוע לרעבים שביננו, תתכוננו להזמין את רב התפריט אם לא את כולו. המחיר ליציאה מלאה שם לא זול. אך אני לא חושב שזה גם מסוג המקומות שארצה ללכת אליהם כל שבוע. אשאיר את לה אוטרה להזדמנויות סקסיות במיוחד... 




אביעד

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

ביקור במסעדת הבית התאילנדי - תל אביב




לבושתי זו הפעם השנייה או השלישית סה"כ שאני במסעדה המופלאה הזו, הדרך לתל אביב אף פעם לא הייתה קלה בשעות הבוקר והצהריים ובערב להכנס לרשימת הסועדים בבית התאילנדי- מממ, יש להזמין מראש לא מעט זמן כדי להכנס פנימה, כך שזה דורש הכנות ארוכות טווח.
טוב נו, זו לא בדיוק מסעדה בלב מנהטן, אך כמו יהודי טוב הייתי חייב להאשים אותם על כך ולא את עצמי.

ובכל זאת, "התנועה האסייתית" בקולינריה ברחבי הארץ תפסה תאוצה ברבות השנים ומה שהיה פעם "סיני" בשנות ה 80 וה 90, היום זה אסייתי, תאילנדי, סושי וכן הלאה. מסעדות צצות כמו פטריות אחרי הגשם, מגישות מנות "מורכבות" עם נסיון לקלוע לחיך הישראלי. כן, תועפות של מתוק, יחד עם קצת חריף, ירקות לרב, עוף וקצת בקר למי שבא ללעוס קצת מסטיק (באופן מוזר). פירות ים גם למדו לאכול בארץ במרוצת השנים, רק שרובם מגיע משקיות קפואות ולא תמיד מהסוג הטוב שבנמצא. הטובות יותר גם יודעות מה זה סטיקי רייס (אורז דביק שמשמש את התאילנדים בתור לחם כביכול שנאכל באצבעות) משתמשות בעלי כפיר לים, עלי קארי, בזיליקום ועוד, ולא רק בכוסברה, פלפל אדום ונבטים. והטובות באמת? יש לצערי רק אחת. הבית התאילנדי היא מסעדה תאילנדית שמנסה להיות האוטנטית ביותר ולא רק מתיימרת להיות כזו. מפעילה חווה לגידול ירקות תאיים מיוחדים ומבשל ומגישה במיטב המסורת והטכניקה.

השף יריב מלילי, אחרי שחזר מדרך ארוכה במזרח הרחוק ומתאילנד בפרט, פתח ב 1996 את מסעדת הבית התאילנדי שעודנה מוסד לאוכל אסייתי אולי מהטובים בארץ. מספיק להתקל בקול מגחך מעבר לטלפון שתנסו להשיג שולחן לאותו ערב, או להגיע בצהריים ולראות מסעדה גדולה יחסית, בתפוסה מלאה לאורך כל הסרוויס - כדי להבין שמשהו טוב קורה פה ולא רק מבחינת יח"צ אלא גם מהבחינה הקולינארית - הרי איך הוא הצליח להשאר באוויר כל כך הרבה זמן?
בזמנים שמסעדות קמות ונופלות השכם וערב, הבית התאילנדי עומד על תילו כבר מעל 20 שנה ולא בכדי.



הגענו זוג לצהריים באמצע השבוע אחרי שב 10 בבוקר באותו היום התקשרתי לוודא שיש שולחן ולא נכנס לפקקי הענק בתל אביב לריק, הקול הנעים מהצד השני אישר את הזמנתי וסרנו לשם בשעה הנקובה.

המסעדה עצמה ממקומת בבוגרשוב כחצי דקה מהים והיא יחסית די גדולה. מחולקת לשני אולמות הסעדה ובר קטן באמצע. המקום מעוצב בגווני עץ עם הרגשה אוטנטית משהו ולא מתיימרת לפיוז'ן מודרני או ישראלי במיוחד. צוות רב עובד במקום, מלצרים ומלצריות לבושים שחורים עושים דרכם אל השולחנות עם תפריטים גדולים או מנות מסוגננות.

נכנסנו ומייד אחרי שוידאו שיש לנו הזמנה, הושיבו אותנו בחדר הימיני והמאוכלס יותר בשעת הצהריים בשולחן לארבעה, מה ששימח אותי מאד, בעיקר בשל המרווח והנוחות שמגישים צלחות לרב. תפריטי ספר עבים יחד עם תפריטים דקים יותר הוגשו לנו והתחלנו עלעל ולהתבלבל.
המסעדה מציעה תפריט א לה קארט עב כרס עם מגוון מנות אדיר שמחולק בסדר הגיוני למסעדה בסגנון, יחד עם תפריט עסקיות שמציע כמה וכמה "דרכים" להתנסות או לאכול כדי לשבוע. ליחיד או לזוג. אחרי דקות רבות של התלבטויות בין העסקיות המוצעות ובין הספר שתיאר ופיאר את שאר מנות המסעדה, החלטנו להרכיב לעצמנו ארוחה והתחלנו להזמין.

לראשונות פתחנו,
* בסלט הפאפאיה המפורסם של המקום, מה שאהבתי שאת הסלט ניתן לבקש בדרגות חריפות משתנה, כך גם אוכל לאכול, לעכל ולשמור על האוכל כראוי.
הסלט מורכב כמובן מפאפיה ירוקה, ירקות אחרים, עגבניות שרי חצויות, רוטב דגים, בוטנים וצ'ילי...הסלט הוגש בצלחת זכוכית מהודרת בצורת הר מעוצב והוא היה מרענן וטעים להפליא! הזמנו אותו - "פיקנטי" וזה ללא ספק רמת החריפות שאני מעדיף, אם כי אני מסוגל לקצת יותר.



הערה: בתפריט מצוינים ליד מנות מסוימות דרגות חריפות בין פלפל אחד ל חמישה, במנות מסוימות אין ציון כלל וכלל ואלו המנות שתוכלו לבחור כמה חריף תרצו אותן. באלו המצוינות, אין שינויים וכך הן מוגשות. כדאי להזמין מנות מסוימות קטנות או לטעום מאחרים בשולחן כדי לקבל רפרנס של הציונים האלה, אחרת תגלו שאתם מחוץ לסקאלה, לטוב ולרע. 

יחד עם סלט הפאפיה הזמנו עוד זוג מנות שונות,
* פופיה גונג - אגרול שרימפס מטוגן עם איטריות זכוכית וגבעולי כוסברה. האגרול נעשה בעבודת יד ללא ספק, המילוי היה מקסים ועשיר מאד של שרימפסים ורדרדים, בוקה של איטריות זכוכית וכוסברה חלוטה באמצע. המעטפת הייתה זהובה ופריכה והמנה הוגשה עם רוטב מתקתק חמוץ חריף. ללא ספק מנה שנשמעת "בנאלית" בהתחלה, אך הביצוע והטעם מאשרים שיש פה מטבח עם יד חזקה שעושה גם את המנות האלו בצורה שאינה מתפשרת.




*נאה יאנג - נתח בשר עסיסי צלוי בדרך תאית עם סטיקי רייס ורוטב חריף לא שגרתי, זה בערך התיאור של המנה בתפריט, בתכלס קיבלנו סטייק מדהים! שאם הייתי חייב לנחש הייתי אומר שנעשה מנתח שייטל שיושן הייטב. הסטייק נפרס לרצועות דקות והיה ורדרד באמצע, למרות שנראה דק יחסית. הרוטב החריף היה מיימי והיה אפשר פשוט לטבול את הסטיקי רייס יחד עם רצועות בקר ולהרים עם תיבול מושלם. מנה שאינה מתחכמת והיה אפשר כנראה למצוא אותה בשם אחר מפונפן באחת מהמסעדות החדשות בארץ או בעולם, אך ההתקנה הייתה מושלמת ומבחינתי אוכל טעים, זה אוכל טעים. תאי או לא.




הראשונות הגיעו די מהר מרגע ההזמנה, מה שהראה שהמטבח מוכן לסרוויס גדול ומוציא את המנות לא רק יחד לכל השולחן אלא בזמנים מהירים במיוחד. מובן שזה אוכל שמותקן במהירות אך אנו מכירים גם מטבחים שפשוט לא עומדים בלחץ. שוב אות לכך שהבית התאילנדי יודע מה הוא עושה ועושה את זה היטב.



בסיום המנות, ההתלבטות לגבי העיקריות היה קצת פחות מבלבל, עכשיו שאנחנו פחות רעבים וגם עם קצת רפרנס לרמות החריפות המצוינות בתפריט, החלטנו להמשיך עם מנה על בסיס חלב קוקוס וקארי אדום

* גנג נומאי נאה - תבשיל חלב קוקוס מתובל בקארי אדום, עם פרוסות בקר, נצרי במבוק, פטריות לוביה בעונה ועלי בזיליקום. את המנה הזמנו לאחר שהסדרנו ביננו שהיא לחלוקה, אך בשל ציון שלושת הפלפלים לחריפות בינונית גבוהה לצד שם המנה, חששתי והבהרתי שאם זה יהיה לי חריף מידי, אזמין מנה נוספת - כך שהמנה תהפוך לעיקרית לחצי השני של השולחן.



המנה הגיעה די מהר כאמור ככל המנות שהזמנו עד כה, יחד עם קערה ענקית של אורז לבן מאודה מקסים ומהביל. את התבשיל הגישו בקערה מעוטרת ופרוסות בקר, במבוק פטריות ועלים שחו להם בתבשיל שהיה לטעמי קצת נוזלי מידי אך בצבע מהמם של חום בהיר ואדום. הריחות שעלו ממנו היו מדהימים וניגשנו למלאכת הטעימה. קצת אורז עם מעט רוטב אותתו לי שאני די בתחום האדום שלי ו 2 ביסים לאחר מכן מהכבודה העיקרית, הסתכלתי כבר בתפריט לבחור לעצמי מנה עיקרית נוספת. מצטער, אבל זה טו מאץ' בשביל החיך הרומני שלי. לא אוהב ששורפים לי את הלשון השפתיים והת#$%^&... הצד השני שלקח על עצמו לחסל את המנה (הדי גדולה יחסית) התמוגגה מאושר ותכלס, קצת התבאסתי שזה היה לי חריף, כי היא הייתה טעימה לאללה!
(גם צלחת המלפפון והכרוב הטריים שהגיש לנו המלצר שהבין שהמנה חריפה לי מידי לא ממש  עזרה, אבל זה היה טאצ' נחמד ומתחשב).

 

חשבתי לעצמי להזמין מנה נוספת ממגון תבשילי חלב הקוקוס, אך בגלל שחשבתי גם על החצי השני שלי שתוכל לטעום, הלכתי על משהו שונה.

* פאד קי מאו סן שנהיי - שבבי איטריות שעועית מסולסלת, ביצה טרופה, לוביה וקנה בעונה, ברוקולי ובזיליקום בסויה שחורה. את המנה ניתן  להזמין עם פירות ים, דג, בשר לבן, בקר או עוף... והמחירים משתנים בהתאם. אני בחרתי בבשר לבן (עוד לא היה לנו על השולחן באותה הארוחה, אז למה לא). צלחת גדושה וחיננית מאד של איטריות שקופות בצבע קרמלי בהיר מהסויה, ירוק מהבזיליקום והברוקולי והמון נתחי בשר לבן עסיסי. המנה הייתה טעימה מאד ולמזלי לא מתוקה מידי כפי שנוהגים להגיש בדרך כלל במסעדות הז'אנר שהן לא הבית התאילנדי. הטעמים היו מאוזנים מאד, המנה הייתה חמה ומנחמת. ללא ספק אחת ממנות האיטריות הטובות שאכלתי בעת האחרונה ואם לא בכלל בארץ. גם החצי השני טעמה והסכימה איתי שזו מנה מוצלחת אם כי התבשיל שהיה לפניה היה טוב בהרבה. הסכמתי בלית ברירה ובפנים עגומות.



את הארוחה ליווינו עם בקבוק של פרייה ולאחר מכן עם קנקן מים קרים שהגיע בעת הארוחה.

לקינוחים ששמענו מאחת המלצריות בסוף הארוחה לא ממש התחברנו ברמת התאוריה אז החלטנו לוותר ולצאת עם טעם המנות בפה ולשתות קפה במקום אחר, אם אנחנו כבר בתל אביב...

לבית התאילנדי אנחנו נחזור בהחלט, ארוחת הצהריים הלא דלה הזו עלתה לנו 301 שקלים בלבד לפני טיפ, מה שללא ספק הופך אותה לראויה מאד גם מהצד הפיננסי (אם לא הייתי מזמין את העיקרית השנייה והינו חולקים בתבשיל שהספיק בהחלט בצהרי קיץ תל אביביים, המחיר היה נמוך משמעותית לכל הארוחה) ולא רק הקולינארי שללא ספק ממשיך להיות מוסד מצויין שמוביל את הדרך.
חבל ששאר מסעדות הז'אנר לא משתדלות להעתיק קצת יותר מהשף מלילי וממסעדת הבית התאילנדי, לדעתי היינו מרוויחים מסעדות ברמה מאד גבוהה ברחבי הארץ ובמחירים נוחים יחסית.

אביעד. 
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...