‏הצגת רשומות עם תוויות צרפתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צרפתי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

ביקור במסעדת הנמל 24 - חיפה


זה יהיה קשה. הקדמה - סוף.
אני צריך ללכת פה בין טיפות הפעם, כי מצד אחד, אין כמוה בחיפה, בעצם חיפה לא משופעת במסעדות Fine Dining...
כפי שרובכם כנראה יודעים והנמל 24 יחד עם עוד 2-3 שמות (כנראה בלחץ) יהיו היחידות ברשימת המומלצות מהמקומיים, בעת ניסיון נואש של מבקרים להוציא מהם איזה שהוא שם.
ומצד שני, החוויה שלי במקום, גם אם היא הייתה חיובית בגדול וסה"כ טובה, עדיין יש לי לא מעט תלונות ואכזבות ממנה. אני בהחלט חושב שהם היו יכולים לעשות כמה דברים אחרת ולהביא את המסעדה הזו לשיאים אחרים לחלוטין...
קצת חבל לי להתחיל מהסוף, אבל הפעם זה נראה לי די חשוב.

בכל אופן, הנה הסקירה המלאה:
בצהריי יום אמצע שבוע, אחרי שהזמנתי מקום סה"כ יום לפני כן, ישבנו לארוחת צהריים זוגית במסעדת הנמל 24 שנמצאת
באזור קמפוס הנמל, ממש על גבול העיר התחתית ואזור העלייה לאוניות הקרוז הגדולות שעוגנות מידי פעם בנמל חיפה.
הכניסה למסעדה היא מבעד לפתח עם דלת ברזל ומסדרון צר עם גרם מדרגות די תלול וארוך (מה עושים עם נכים במקום?!). הכניסה די תמוהה, אך חיננית וככל שמגיעים קרוב אל המסעדה, מרגישים שהמקום מעוצב ונעים מאד לאורחיו.
דרך דלת זכוכית שלפניה ניצב שולחן עם פליירים, כרטיסי ביקור של המקום וכן כמה "ספרי אורחים" חתומים ורשומים בכתבי יד שונים, נכנסים סוף סוף אל חלל המסעדה.
המסעדה הייתה ערוכה כולה על שלל שולחנותיה באורך קלאסי, אך ללא מפות לבנות. שאנחנו נכנסו סביב השעה אחת בצהריים, ישבו שני זוגות סה"כ, וחמישייה שהגיעה באמצע הסעודה- אכלסה שולחן עגול.
למסעדה כמה חדרים, חלל אמצעי גדול ומעוצב במן משמש כפרי. שולחנות וכיסאות עץ חומים, קירות מצופים בלבנים, בקבוקי יין ישנים שפזורים סביב, סירים ואביזרי מטבח מנחושת ועוד. וחדרים פרטיים נוספים שעל פי האתר, מיועדים לארוחות פרטיות או לאירועים של עד 60 אנשים - נחמד, נוח ופרקטי.



אל שולחן זוגי הובילה אותנו מלצרית נחמדה, שהבחינה אחרי 20 שניות בערך שאנחנו עומדים במפתן המסעדה ולבקשתנו עברנו גם לשולחן אחר (גדול יותר ומואר יותר - אני צריך לצלם!). מיד שהתיישבנו, הציעה לנו מלצרית אחרת- אם נרצה לשתות מים קרים או מיץ תפוזים והגישה לנו מיד בכוסות יין גדולות ועבות, מים צוננים עם פלח תפוז לבקשתנו מקראף שהיה בידה.
תפריטים הגיעו לאחר דקה או שתיים כנראה מהמארחת שעד כה לא ראינו, והתחלנו לעלעל בספרים.
(סה"כ 3 עובדים על מסעדה שלמה, שתי מלצריות ומארחת)

בנמל 24 יש בצהריי היום "עסקיות" במחירים קצת יותר "רלוונטיים" כנראה לארוחות הצהריים בסביבה והן מחולקות על פי מחיר המנה העיקרית. מקבלים פתיח; מרק, או סלט. מנה ראשונה לבחירה מתוך כמה המוצגות בתפריט העסקי וכן מנה עיקרית משלוש קטגוריות מחיר- 99\119\133 שקלים. ד"א פה ושם ניתן לראות שמופיעות מנות עם תוספת מחיר לעסקית. נגיע לזה אחר כך.



לקח לנו כמה דק' בודדות להחליט מה לאכול והמתנו למלצרית שתגיע חזרה לקחת הזמנה... והמתנו...
לבסוף, היא הגיעה. רק להגיד מילה אחת נוספת לפני שאני ממשיך- השירות היה רשמי, מהוקצע (למרות שלא שאלתי שאלות, אז לא תהיתי על בקיאותה בתפריט וכן הלאה) ולא "סחבקי" כפי שפוגשים כיום לא מעט. אבל פה זה הסתיים, היא באה לעבודה ועשה את מה שצריך, כך שלמעשה היה חסר קצת טאצ' נוסף כדי שזה יהיה "נכון" יותר לטעמי. אם כי אני מעדיף ככה מאשר האלטרנטיבה ה"חברית" והלא מקצועית.

הזמנו במשפט אחד את כל הארוחה, לפתיחות לקחנו את שתי האופציות -
- מרק כתום עם קציפת פרמז'ן - בתפריט רשום "מרק היום" והמלצרית דיקלמה את מה שהוכן להיום בעת ההסבר על התפריט, מה חסר ומה ישנו מלבד מה שכתוב במקום.
המרק היה טעים מאד עם טעמים מאוזנים וטובים, סמיך במידה נכונה יחד עם עיטור של קציפת פרמז'ן שהייתה ללא טעם כמעט אבל בצבע הנכון. במרק הורגשו כמה גרעיני חמנייה שנתנו גם טקסטורה טיפה שונה בין לבין רכות המנה.
מרק טוב הוא אינדיקציה מעולה ליכולת של מטבח ושף בפרט, והמרק הזה למרות שהוא לא איזו הפתעה או שוס, בישר טובות על כישורי המטבח.. לפחות כך ציפיתי.



- סלט שורשים- תפוחים, קולרבי וסלק, עלים ירוקים בוטנים וצ'ילי.  
המנה הזו הייתה אכזבה אמיתית. ציפיתי לסלט רענן וקריספי עם טעמים נקיים, אך במקום זה קיבלנו עיסה עם ג'ולינים של סלק, תפוח וקולרבי וטעם כבד של בוטנים ועוד משהו לא מזוהה. צ'ילי זה לא היה. לקחנו שנינו מזלג או שניים לטעימה והשארנו את הקערה הגדושה בצד. לזכות המלצרית, שהיא באה לאסוף את מנות הפתיחה, היא הבחינה שצלחת הסלט מלאה והציעה אם נרצה מרק נוסף במקומו. וויתרנו (בדיעבד חבל).




משם המשכנו לראשונות, בחרנו בזוג שנראה לנו הכי "מיוחד" ורציני מהמבחר, למרות שכמעט כולן די משכו אותי.
-טורטליני אוכף טלה בציר אגסים וזעפרן: הפסטה הייתה טעימה מאד וגם המילוי. המנה הייתה מקושטת בטוב טעם עם גו'לינים של סלק (איזה הייפ עם הסלק הזה בכל העולם, זה פשוט לא נגמר! אוף!), נבטי חמנייה וציר מתקתק של אגסים וזעפרן כנראה. המנה הייתה סה"כ טעימה, אך פושרת משום מה. מנה טובה שלא כל כך המריאה. חבל. שלושה טורטליני בינוניים נחלקו בין שני אכלנים, אבל לא על גודל המנה אני מדבר פה, אלא על הפינאלה. מן מוטיב שחוזר בכל הארוחה הזו לצערי הכה רב.

למנה ראשונה נוספת בחרנו ב:


שרימפס בביסק אדום ניוקי עגבניות ונבטי חמנייה: גם פה נרשמה בשורה התחתונה אכזבה רבתי.
לא רק בשל התוספת. 20 שקלים(!!) על מחיר העסקית עבור המנה הזו, אלא על חומרי הגלם וההתקנה הכה ירודה שלהם. לא היה אכפת לי מהתוספת, לראייה הזמנתי על אף... אך שטעמתי שרימפסים קטנים, צמיגיים ותפלים זה הרגיז אותי כפליים! לפחות אם השף דורש תוספת לא קטנה על המנה הזו אז שתהיי ראויה או לפחות אכילה!
בסיר קטן מנירוסטה מוגש בצורה מאד ייצוגית, מן תבשיל של ניוקי בצקיים שהיו נחמדים, ברוטב אדום עם חמישה שרימפסים מסכנים למראה והרבה יותר גרוע מזה בטעמם. הקישוט היה כמובן, מיקרו עלים בצורת נבטי חמנייה שהיו על כמעט כל מנה במשך הארוחה. מנה שחבל שהזמנתי, פשוט כך!



את סבב המנות הראשונות סיימנו די מהר, גם בגלל שהן די קטנות וחלקנו בייננו וגם בגלל הבאסה ממנת השרימפס שנשאר ממנה יותר מחצי. את תאבוננו מילאנו בין לבין,  כאשר המלצריות הוציאו בכל פעם שהן עברו\או יצאו מהתנור:
- גריסיני רוזמרין ומתבלים (איולי עשבי תיבול, חציל מעושן ופלפל לימוני) שהיו חמים וטעימים מאד כולל המתבלים שהיו באמת טובים. עלות המנה הזו היא שישה שקלים לסועד ובכל פעם שהיא מתרוקנת, ממלאים מחדש. טאצ' נחמד, שהיה יכול להיות גם בחינם בעסקית, כדי להמתיק קצת את ה"דיל", אבל זה באמת שטויות ו 12 שקלים לזוג למנת לחם ומתבלים במילוי חוזר, זה מחיר לא רע בכלל.



כמה דקות לאחר שסיימנו עם המנות הראשונות, הגיעו גם העיקריות שבסופו של דבר - החזירו לי את הצבע לפנים.
הזמנו זוג מנות בשריות במיוחד:
נתחי פילה לבן - בייקון, פירה ערמונים, קרם אפונה ופטריות:




מנה טובה מאד, גדולה וגדושה. פירה הערמונים היה מתקתק במרקם מדויק להפליא ועם טעם מעולה! הבשר הותקן כהלכה וכל המנה זרמה יחד עם קוביות הבייקון והפטריות לקו מאד מוכר מהבית! (אני אכלן בשר לבן מושבע ובייקון על בסיס יומי). סה"כ מנה עיקרית טובה, פשוטה ומשביעה!

למנה עיקרית נוספת, הזמנתי שוב אחת עם תוספת מחיר וגם מהקטגוריה הגבוהה ביותר (133+10 ש"ח)
- נתחי פילה בקר על פירה אפונה ירוקה וניוקי אדום, רוטב בורדלו ושמן כמהין:




המנה כמו העיקרית הראשונה הייתה טובה, עם בשר משובח שהותקן מדיום כהלכה! פירה האפונה היה טרי ובמרקם נהדר והניוקי היו אלו שהוגשו עם השרימפס במנה הראשונה - והיו נחמדים גם כן. הרוטב היה של ציר בקר ויין ואת שמן הכמהין לא ממש הרגשנו, אבל זה לא חסר (רק עכשיו נזכרתי שראיתי שזה כתוב באתר). שוב, מנה טובה, פשוטה לכאורה אבל שקל להרוס (שמחתי שהם לא) ומשביעה.
זוג המנות העיקריות למרות שלהן הכי פחות "ציפיתי" היו ממש בסדר...גם בגודלן וגם בטעמן ואותתו מבחינתי שלמקום יש עוד תקווה (לא שהם צריכים את האישור שלי, אבל זה כמובן דעתי והחלטה שלי אם לחזור לשם או לא).



את הארוחה חתמתי בכוס אספרסו קצר. על קינוחים וויתרנו, בעיקר כי המתינו לנו כמה עוגות שהכנתי עבור אירוע יום ההולדת וידענו על מה אנחנו הולכים "ליפול" בעוד כמה שעות.
החשבון יצא כולל טיפ למלצריות כ 400 ש"ח שכללו, זוג מנות פתיחה, זוג ראשונות וזוג עיקריות, מנת לחם ומתבלים שמולאה בכל עת שנגמרה, הקפה ו2 כוסות יין שהזמנו מהתפריט העסקי:
- מרלו גראנד אסטייט קלומביה קרסט וושינגטון סטייט ארה"ב שהיה מעולה, כבד במידה, שמנתי, פירותי והשתלב מבחינתי מעולה עם מנת פילה הבקר שהזמנתי.

המחיר ממש אבל ממש סביר לארוחה גדושת מנות כזו, רק אם הכל היה טעים וטוב, זה היה יכול להיות מושלם.
אז כמו כמעט כל תחום הקולינריה בארץ שלא ממש יודע מה הוא עושה, או ממריא כפי שהוא אמור להמריא בשנת 2014... (מצטער שהעלתי את הסקירה רק עכשיו לקראת סיום שנת 2015) שהעולם הוא כפר גלובלי. גם הנמל 24 היא מסעדה סבירה, נחמדה ורלוונטית למחיר העסקית בצהריים לפחות.
אם הייתי צריך לשלם את מחירי הערב או איך שאנחנו קוראים "מחירי תל אביב" לארוחה שאכלנו, הייתי נרגז הרבה יותר.
פה, מן הסתם ואולי קצת חבל, אני מבליג וכנראה שאני לא צריך. האם אחזור? כנראה שכן, אולי כדי לתת צ'אנס נוסף, כי קשה לי לשפוט מסעדה מפעם אחת, לרבות שחלק מן המנות היו טובות.
הכי עצוב לי שקולניריה בחיפה מבחינתי מסתכמת בעיקר בשווארמה ממש טובה ועוד כמה מקומות קטנים. FINE DINING, עדיין אין פה ממש.

אביעד.

נ.ב - בחיאת רן (שף המסעדה), די עם נבטי חמנייה האלה!!! :-).

יום חמישי, 20 באוגוסט 2015

ביקור במסעדת גוז' ודניאל - בני ציון.

את הסיקור הזה כתבתי לפני כמה חודשים בפיתחו של החורף, אז קחו בחשבון את נוסח הטקסט :-).  

את שמה של מסעדת גוז' ודניאל אני שומע כבר זמן רב, עוד מהרגע שנפתחה ונהייתה אייטם אצל רב המגזינים, כתבי האוכל, הבלוגרים וחובבי טעם וריח שמסתובבים היכן שרובנו שואבים את המלצותינו.


משום מה, על אף לא מעט ביקורות טובות ומהללות, לא היה לי את הדרייב הבלתי מוסבר לגשת ולנסות. בהייה בתפריט דאז ומאז- עוד כמה פעמים, העביר עלי תחושה של קופי פייסט טיפוסי ישראלי.
"ביסטרו ים תיכוני" קוראים לזה. השפעות איטלקיות וצרפתיות עם "נגיעות" ישראליות (לפחות לא היה חציל בטחינה!). חומרי גלם טריים, עונתיים וכו וכו וכו... אנו שומעים הצהרות ומניפסטים דומים או זהים מכל עבר, אך התחושה בסופו של דבר היא של "עוד מסעדה" עם אוכל בינוני מינוס פלוס.

אבל כמו כולם, בהעדר אוצרות חדשים, אנו מנסים לפחות, שוב ושוב.
אז הנה, גם אנחנו הגענו אליה, אחרי אי אילו שנים שהיא כבר רצה ובסמיכות לשינוי בתפריט
ל "תפריט החורף" כך נאמר לנו... הזמנו מקום לערב מקסים באמצע שבוע.
הגענו בשעה שהזמנו לחנייה סמוכה שהייתה מלאה במכוניות, השיחה לא יכלה אלא להיות על האם כל האנשים הללו במסעדה ובמפתיע. יום שלישי בערב, אמצע שבוע, שעה 20:00 בערב, בישוב בשרון שהוא די "חור" אם נהיה כנים לרגע והמסעדה – מ-ל-א-ה!. כל הכבוד.

הגענו לגבעה קטנה שבה שוכנת המסעדה, שרשראות של נורות לד עטפו אותה מכל עבר, שולחנות וכסאות מתחת למרפסת גפנים ושקט מסביב. מקום פסטורלי נינוח ומקסים! גם בלילה.
שנכנסים למסעדה, השקט מופר וקצת בהגזמה. מוסיקה משולבת בקולות סועדים וצוות העובדים - מגיעים לדציבלים די גבוהים. אמנם זו לא מסיבה בגן אירועים אבל למסעדה בשעות הערב הדי מאוחרות זה קצת מוזר וחזק מאד.
המסעדה די גדולה בסטנדרטים שלנו בארץ ובנויה כחדר אחד גדול עם גג גבוה במיוחד וללא שום טיפול אקוסטי. באחת מצלעות המסעדה ישנה גם מרפסת שגם שם שולחנות עם סועדים. נראה שבחוץ שקט יותר, אבל הלילות עכשיו נהיים קרירים ולא רצינו להתקרר... 

המארחת שקיבלה אותנו בכניסה הושיבה אותנו בשולחן שיועד לנו (יש לנו תאוריה שאלו שמזמינים מקום מראש, בעיקר זוגות, "זוכים" לקבל את המקומות הכי גרועים שיכולים להיות). השולחן היה קרוב למטבח בסמוך ליציאה וכניסת המלצרים לחלון המנות. הכיסא שפנה עם הגב אל המסעדה היה קרוב מידי לשולחן ענק שהיה באמצע החדר וכל מי שעבר במקום, נתקל במושב הכיסא = כולם בערך! עוברי אורח וצוות המסעדה. 
המקום שנשמר לנו היה קשה לעיכול, לפחות עבורנו. אך אחרי שבנימוס שאלנו אם נוכל לעבור למקום אחר ה ציגו לנו כמה אופציות ועברנו למה שנראה לנו סביר יותר.
את התפריטים העבירו אלינו גם כן, מלצרית חדשה הציגה את עצמה בפנינו וכן גם אחמ"ש נוסף שהיה ממונה על "האזור" החדש. שבסוד סיפר לנו שזה האזור הכי טוב במסעדה. מממ.. שיהיה.

הבטנו קלות בתפריט היינות ובחרנו בחצי בקבוק של שאטו גולן – סירה – 2011 במחיר של 125 שקלים. וכן גם בשתי מנות ראשונות שבחרנו מתפריט החורף החדש של המקום כאמור.


* קלמרי ופולפו פטרוזיליה לימון עגבניות שרי ושעועית לבנה (46).
* טרין כבד אווז תפוחי עץ ובריוש (65) .

כמו כן, גם פוקאצ'ה במקום מנת הלחם "הרגילה" של המקום, כפי שהציעה לנו המלצרית, יחד עם עגבניות מגורדות בשמן זית.


היין הגיעה ראשון יחד עם בקבוק של סאן פלגרינו שעוד הזמנו בשולחן המקורי וזז אלינו יחד עם הכוסות וכן הלאה. היין נמזג לטעימה ולאחר אישור, לכוסות היין שהניחו עבורנו.
היין היה מקסים פירותי ובעל משקל עם נוכחות, בדיוק כפי שאני אוהב.
מיד בתום הלגימה הראשונה, גם הפוקאצ'ה הפציעה מחלון המטבח אל שולחננו.
לחם ארוך וחם מאד, מאפייה בטאבון המדובר של המקום אני מניח. לידו קערית עם עגבניות מגורדות בשמן זית מלח ומשהו שהיה ממש ממש חריף (לא נצפו שום חתיכות פלפל או תבלין, כנראה שהשמן ישב יחד עם פלפל חריף או משהו כזה עבור המנה). בנוסף, קוביית חמאה ממנת הלחם המקורית שביקשנו בנוסף לא לוותר, הגיעה ללא תמורה כמובן.


המנות הראשונות הגיעו לאחר כמה דקות שנגסנו בפוקאצ'ה ברעב מתגבר. בכל זאת, היה די מאוחר בערב.
מנת הקלמארי הגיעה בצלחת שקופה מאורכת עם כמה פיסות קלמארי ותמנון (פולפו) על מה שנראה כמו מחית משעועית לבנה שהופיעה בתפריט. זוג עגבניות שרי שנצלו עיטרו את שני קצוות הצלחת ופטרוזיליה פוזרה על כל המנה.
אחד הדברים הראשונים שהרגשנו בעת הטעימה שהמנה קרה... עצרתי את המלצרית שבאותו הרגע עברה על ידנו ושאלתי לפשר העניין והיא אישרה שהמנה אמורה להיות בטמפרטורת החדר.
לא משהו שאנחנו רגילים אליו, אבל המנה הייתה בסדר גמור מבחינת מרקם וטעמים וזה לא הפריע לי אישית עד כדי כך. המנה הייתה די קטנה מבחינת כמות, אבל זה די סטנדרטי ברחבי הארץ ברגע שמזמינים מה שמבוססת על פירות ים, על אחת כמה וכמה שהיא מוגדרת כראשונה. חבל, אבל זה יש.
פירות הים היו טעימים בעל מרקם רך ומחית השעועית הייתה קצת תפלה, אבל אני שמאד אוהב שעועית לבנה זרמתי עם זה די בקלות. מנה סבירה, אבל לא שהייתי חוזר אל המסעדה בשבילה.


טרין כבד האווז נראה קצת יותר מרשים, עם סלט תפוחי עץ ירוקים  וסלרי וכן כמה פרוסות של לחם שנקלה מעבר לנקודת האל חזור. הם כותבים בריוש, אני מאד מקווה שמישהו פעם נהנה מכזה עם המנה, כי אנחנו לא ראינו שום בריוש. 
הטרין עצמו היה בגודל נחמד ונדיב עם מעטה של שומן, מלח גס ופלפל שעיטרו אותו. המרקם היה נחמד אם כי יש מקום לשיפור בגיזרה הזו, כדי לעשות אותו הרבה יותר נעים בכניסת הסכין או המזלג ומריחתו על הלחם. למזלנו נשארו כמה חתיכות מהפוקאצ'ה החמה כך שהמנה נאכלה עם קצת יותר כבוד מפרוסות הבגט החצי שרופות שהוגשו לנו. סלט תפוחי העץ והסלרי היוו שילוב מצוין ורענן וזה כיוון מיוחד וכיפי הרבה יותר לדעתי מריבת הבצל הנדושה.
שוב, מנה נחמדה. אבל לא יותר מכך. ב 65 שקלים (המחיר בעיקר בגלל חומר הגלם היקר כמובן), אני מצפה לקצת יותר, בטח אם עובדים עם חומר גלם כזה.


בעת שאחת המלצריות שעבדו "מולנו" פינתה את הצלחות לקראת המנה העיקרית, האחמש הממונה על "האזור הטוב" של המסעדה הגיע לשאול את דעתנו על הטרין כבד, אך לפני שקיבל תשובה בעוד אמרנו שזו הפעם הראשונה שלנו במקום... הוא הפציר בנו לשתות איתו צ'יסר "על הבית". כך שפינקו אותנו בג'ימסון בחצי הדרך. על הטרין הוא כבר לא שאל, כנראה שאחרי הדרינק הוא הרגיש "שהכל בסדר" והמשיך לעיסוקיו. הרגיש כמו שוחד ולא הצעה חברית כל כך, אבל שטויות.

למנות עיקריות הזמנו לאחר התלבטות בין כמה וכמה (לא שיש המון... ) ב;

* שוק אווז קונפי, קרמל תפוחים ופירה.
* שניצל ווינאי, סינטה עגל סלט מלפפונים ושמנת חמוצה מוגש עם שפצלי.


זוג המנות העיקריות התבררו לטובות מהראשונות, דבר שדי הפתיע אותנו מכיוון שבדרך כלל הכיוון די שונה במסעדות המקומיות. היכן שבמנה הראשונה מנסים להכניס תחכום, חומרי גלם יקרים וטוויסט, המנות העיקריות נשארות אסופה של בנאליות תפלה בדרך כלל ועם מזל התקנה סבירה כדי שהמנה תהיה אכילה.  פה בגוז' ודניאל, קיבלנו זוג מנות פשוטות מאד לכאורה, אך בהתקנה מעולה ובטעם טוב מאד.
שוק האווז היה קריספי מבחוץ ורך ועסיסי מבפנים. הקרמל שעטף את חוץ השוק היה מתקתק אך במידה וללא שום הכבדה על טעמי הבשר או החיך. הפירה שהתווסף אליו היה מהסוג החלבי. הוא היה חלק וטעים מאד. הדבר היחיד שקצת הציק הם עלי הרוקט העייפים שהניחו בצלחת משום מה.
לא נגענו בהם והיה יותר טוב אם לא היו שמים אותם כלל.


גם את השניצל הווינאי חלקנו ביננו כפי שעשינו עם שאר המנות והוא התברר לאחד הטובים שאכלתי בארץ. אמנם לא בדיוק "שניצל דק דק" כפי שמקבלים בבווריה... אבל אהבתי את הנוסח. נתח סינטה דק אך לא דק מידי עטוף בפירורי לחם זהובים ועשוי לדרגת מדיום. יחד עם השפיצלי הלא מוסברים האלו שהטרנד עבורם עבר כמדומני (לא?), זו הייתה מנה נחמדה מאד (הייתי מעדיף תוספת אחרת מהבצקיות חסרות הטעם שהגיעו) בעיקר בזכות הסינטה הטובה.

אחד הדברים הנהדרים שאפשר "לקבל" במסעדה זו תחושה - שהמנות אינן מכבידות עליך, עם עודפי שמן או תבלינים קשים מידי. כך שלמעשה גם אחרי שאכלתי את רב העיקריות, הייתי במצב ספיגה אופטימי. ללא ספק נקודת זכות למטבח.

השעה הייתה די מתקדמת לאחר שסיימנו את המערכה השנייה של האופרה הזו והייתי חייב לנשום קצת אוויר צח ולהתאוורר (=לעשן). שאלתי את אחת המלצריות אם יש מקום שזה לא יפריע ואם אפשר לקבל לשם קפה. נעניתי בחיוך גדול ובהבטחה שהיא תדאג לנו במקביל לכיוון אזימוט למחששה. יצאנו אל הלילה המקסים, תחת הגפנים והתיישבנו על ספסל מרופד... אחרי דקות ספורות מלצרית אחרת יצאה אלינו עם קפה ועוגיות בחיוך ובכיף גדול.

(מילה קטנה על האווירה והשירות)
בכלל, המסעדה למרות שהייתה מפוצצת הייתה מלאה בצוות עובדים שניכר שכולם מאד שרותיים ונחמדים. לא הייתה שום התנשאות משום צד או "סחבקיות" מצוצה... פשוט שירות טוב! כל הכבוד.
האווירה הייתה קצת רועשת לטעמנו ואקלקטית מידי בשעה מאוחרת זו (משפחות עם ילדים קטנים שלעיתים בכו, לצד משפחות גדולות, לצד חברות שחגגו יום הולדת, לצד זוגות שיצאו לארוחת ערב כיפית) סה"כ זה נחמד, אבל לפעמים רוצים קצת יותר "רגוע" וזו מסעדה שחשבנו שהאווירה תהיה קצת יותר "רומנטית" בשעות הערב באמצע השבוע. אני לא "מתלונן", רק שופך פה את מה שהרגשנו. נהנינו מאד ממה שהיה, אך הוא היה שונה ממה שציפינו.

לאחר שחזרנו אל השולחן, ביקשנו חשבון, אך האחמ"ש שאל אם אנחנו ממהרים מכיוון שהוא רוצה להוציא לנו עוד משהו קטן. כנראה שהוא שם לב שלא הזמנו קינוח אז החליט "לפנק" אותנו. הוא הוציא מן עוגה כהה בשתי שכבות עם קרם שעיטר את הקובייה.
לקחנו כמה כפיות קטנות כדי להבין מה זה... כאשר התברר לנו מאחת המלצריות שעברה שזו עוגת גזר "שאנחנו מפנקים בה" (היא לא מופיע בתפריט הקינוחים). הודנו להם מאד, שילמנו את החשבון כולל טיפ נדיב על שירות באמת אכפתי וטוב מכל הצוות ויצאנו לדרכנו.


מילה אחרונה?
סה"כ מסעדה נחמדה מאד עם תפריט סביר שמשלב אוכל סטנדרטי מפה ומשם. הקופי פייסט נמצא גם פה, אך לפחות השף של המקום או אלו שמנהלים אותו הצליחו להרים את הראש מעבר לבנאליות דלה. המנות אינן מתוחכמות ולא מקבלים פה "כאפה קולינרית"... שום מנה לא עשתה לנו וואו וכנראה גם אם היינו מנסים את כל התפריט זה לא היה מגיע. אבל לא תמיד צריך את זה ואנחנו גם למדנו לא ממש לחפש את זה קרוב לבית. לאור המחיר הלא זול (השארנו מעל 500 שקלים) לא בטוח שנגיע למקום בכל שבוע, אבל אני מניח שאם יתחשק לנו שוב לצאת בכיף לערב פאן של קצת יין ואוכל... ניקח גם את גוז' ודניאל בחשבון.

 אביעד.

יום שישי, 17 בינואר 2014

בקר מבורגונדי עם 'פינו נואר' ופטריות



"ביף בורגניון" הוא אחד מאבות המזון בקולינאריה הצרפתית ואחד התבשילים האהובים עלי ביותר.
גושי בקר מדהימים ורכים, יחד עם ירקות שורש שהתבשלו ביין למשך שעתיים. הריחות המתפשטים בבית, החמימות שמרגישים בבטן עוד לפני שמכניסים כף אחת של גן העדן הזה בפה, מרגשת אותי תמיד.
המנה שלפנינו, היא ואריאציה נוספת על התבשיל הקלאסי.. כזו שכל אחד ישמח להכין, אני בטוח.
הפעם אין כל כך הרבה ירקות שורש, אך יש דברים אחרים שנכנסים אל הסיר הכבד. בצלצלי שאלוט שעוברים תהליך גלייז, פטריות שמפיניון טריות ומופלאות וכמובן..יין. 'פינו נואר' כאמור ועדיף כזה שמגיע מבורגונדי איך לא.

כיום יש להשיג בארץ יינות מופלאים מכל חבל ארץ ומכל מדינה כמעט. יש כמובן להבין מה קונים ובאילו מחירים (המחירים בארץ, בדרך כלל מאד מאד גבוהים ביחס לארץ המקור, לצערי). ניתן כיום לרכוש יינות מצוינים ולא לפשוט את הרגל, פשוט נסו בכל פעם בקבוק או שניים שאתם לא מכירים.. עד שתמצאו את הגביע הקדוש מבחינתכם. אני לא פעם מושך לעצמי כמה בקבוקים מתחת לדגלי ארצות העולם, בחנות היין הקבועה שלי. במקום לקנות את אלו "המוכרים". כך אני דוגם ומנסה להרחיב את הרפרנס שלי עד כמה שניתן. אני מניח שאולי חלקכם מרימים גבה על כך שאני מדבר על היין כל כך הרבה ביחס לתבשיל ולא ממש לאירוח או שתייה פר סה. אבל הסיבה, שמבחינתי- אין בישול שונה משתייה.
אני לא מבשל שום דבר עם יין שלא הייתי שותה בכיף! כך אני מציע גם לכם להתנהג. בסיר, שיפכו אך ורק יין משובח שהייתם שותים!. אני לא אומר שעליכם להשתמש פה ביין של 100 יורו (למרות שזה יכול להיות מאד מאד מגניב)..
אבל כבר נתקלתי בכאלו שרוכשים לעצמם בקבוק ב 120 ומבשלים עם אחד של 29.99 מהסופר. זה חברים,  A big NO NO!!.
רכשו לעצמכם יין טוב והשתמשו בו במנה הזו. אתם תגלו מייד, שהאוכל טעים בהרבה, לא חמוץ וללא טעמי לוואי שמתלווים ללא מעט יינות זולים ונחותים.
כמובן ששאר המצרכים חייבים להיות משובחים לא פחות. הבשר, הפטריות הטריות וכן הלאה. אין כאן המון מרכיבים, אבל יש כמה תהליכים שתהיו חייבים לעבור כדי שהמנה הזו תצליח במיוחד.
אה.. כן.. כמעט שכחתי.. ביף בורגניון בדרך כלל מתבשל כשעה וחצי שעתיים סה"כ. את התבשיל הזה שלפנינו, אני מעביר בסופו של דבר אל תנור חמים, לבישול ארוך הרבה יותר.. כך אני בעצם מעצים את הטעם העמוק והעגול כל כך, שהמנה הזו מאופיינת בו. אתם כמובן יכולים לבחור מתי להוציא.. אתן טיפים בהמשך.


מצרכים: (סיר משפחתי {משפחה מצרפת, לא מאלג'יר})
1 ק"ג של עגל מנתח צ'ך נקי מגידים וחתוך לקוביות גדולות (4X4)
2 כפות שומן אווז
2 כפות חמאה
4 פרוסות פנצ'טה (או בייקון) קצוצות
2 בצלים אדומים קצוצים
1 גזר חתוך ברנואז 
1 גבעול סלרי אמריקאי חתוך ברנואז
5-7 שיני שום קצוצים (אל תפריזו, זה יתנגש מידי עם היין)
2 כפות קרם עגבניות (בקבוק זכוכית של MUTTI)
3-4 גבעולי תימין טרי
2 עלי דפנה
1 וחצי כפות קמח לבן
1 בקבוק יין מסוג פינו נואר
1 כוס בצלצלי שאלוט שלמים
1 סלסלה פטריות שמפיניון, חתוכות לחצי
300 מ"ל ציר עגל צח (מתכון ניתן לראות ברשומת "צירים ורטבים")
1 כף סוכר חום
1 כף רוטב סויה כהה
מלח ופלפל לפי הטעם


הכנה:
1 – מיבשים את הבשר היטב במגבת ומתבלים במלח ובפלפל. בסיר כבד מחממים 1 כף שומן אווז ומשחימים את הקוביות, בסבבים קצרים בשומן. מוציאים בעזרת כף מחוררת לצלחת בצד וממשיכים עד לסיום הכמות (אם יש צורך בשימון נוסף ניתן להוסיף את כף השומן הנותרת).
2 – לסיר הריק והמלוכלך במשקעים ושומן, מוסיפים את הפנצ'טה\בייקון ומערבבים עד להזהבה. מוסיפים את הבצלים האדומים, הגזר והסלרי. מטגנים הכול יחד על להבה קטנה כ 4-6 דק'.
מוסיפים את השום, קרם העגבניות, עלי הדפנה והתימין. מערבבים היטב יחד. מוסיפים את הקמח ומערבבים שוב. מגבירים את הלהבה, יוצקים חצי מכמות היין ומקרצפים את תחתית הסיר בעזרת כף עץ, זאת כדי לעלות את המשקעים אל הרוטב.
3 – מוסיפים את הבשר הצלוי אל הסיר יחד עם הנוזלים, מכסים במכסה ומבשלים לכ 30 דק' בערך על להבה בינונית.
4 – בינתיים, במחבת גדולה ועמוקה- ממסים את החמאה ומוסיפים את בצלצלי השאלוט. מטגנים אותם קלות עד לקרמול עדין. מוסיפים את הפטריות ומערבבים שוב. מוסיפים את הסויה, סוכר חום ואת ציר העגל. מבשלים עד שהנוזל מצטמצם בחצי והירקות שחומים ויפים. מתבלים בפלפל שחור.
5 – אחרי חצי שעה, מוסיפים את תכולת המחבת אל הסיר ומוסיפים את שאר היין שנותר והמתין בצד (סה"כ מתחילת הבישול- 1 בקבוק).
ממשיכים לבשל על להבה קטנה-בינונית כשעה נוספת. טועמים את הרוטב ומתקנים תיבול במלח ובפלפל.
6 – מחממים תנור ל 140 מעלות ומכניסים את הסיר בעוד הוא מכוסה(!) ל2-4 שעות נוספות. (יש לבדוק מידי פעם שיש נוזלים בסיר, ברמה שלא תישרף התחתית חלילה. אם יש צורך ניתן להוסיף ציר או אפילו מים במידה).

מוציאים מהתנור ומגישים חם יחד עם פירה תפוחי אדמה בחמאה.

בתאבון,
אביעד.

יום שישי, 3 בינואר 2014

גראטן תפוח אדמה, פטריות יער, פורצ'יני וכמהין עם עשבי תיבול ושבבי בייקון


זוכרים את המנות הללו של שנות השמונים שהיו מגישים לנו בכל מיני מקומות, של תפוחי אדמה אפויים בנייר כסף, מלאים בפטריות מקופסת שימורים מוקרמים בגבינה צהובה וקצת חלב?..אז בין המנות הדלוחות הללו לבין הגראטן הצרפתי שהוא כנראה האבא והאימא של מנת האיטיז הזו, אין שום קרבה..

טוב נו, אולי תפוח האדמה הוא המקשר, אבל חוץ מזה.. זה שונה לחלוטין. גראטן בצרפתית זה "מוקרם"
מילה מהאיטיז גם כן, נכון? J ובגדול, מן תבשיל אפוי של פרוסות תפוח אדמה איכותי, שנאפה בתנור יחד עם שמנת וגבינה קשה משובחת. השילוב הזה נותן את אחת המנות או התוספות (במקרה שלי) הנהדרות, המנחמות והיפיפיות ביותר שיכלו הצרפתיים להמציא עבור האנושות.. אבל גם את זה, עברנו בשלב כזה או אחר של המאה ה 20.. ושילובים נוספים, מעניינים, מרעננים, יפים וכיוצ' התחילו למלא את דפי ספרי הבישול, הרשת והמסעדות כמובן. עדיין המתכון המסורתי והישן, נאכל בתאווה על כל שולחן כמעט, אבל אני נוטה בדרך כלל להמיס עליו קצת  טעמים מעבר. לטעמי זה הרבה יותר מעניין כך כאמור והמתכון יכול להיחשב כבר למנה של ממש לצמחוניים למשל (אם להוציא את שבבי הבייקון שאני מעטר את המנה שלי) או לתוספת, אך הרבה יותר איכותית. המתכון די קל להכנה, אך כמו תמיד אצלי (מצטער חברים), יש דרישה לכמה תהליכים, קלים, אבל עדיין. המצרכים הפעם חלקם קצת "בעייתים" וחלקם די קלילים.. אתם מוזמנים כמובן להוסיף או להחסיר לפי כיסכם, טעמכם ו... טוב נו.. הבנתם.

מצרכים: (2 מנות גדולות ויפות)
4 תפוחי אדמה זהובים בינוניים
1 מיכל שמנת מתוקה (32 אחוז ומעלה בבקשה)
2 כפות חמאה
1/2 כוס פטריות יער טריות חתוכות לרצועות
1 חופן פטריות פורצ'יני שהושרו כ 30 דק' במים חמימים, סוננו, נסחטו ונקצצו
2 בצלצלי שאלוט קצוצים
1 כפית מחית פטריות כמהין
3-5 טיפות שמן כמהין
3 כפות פטרוזיליה קצוצה
6 פרוסות בייקון קצוצות ומטוגנות לידי קריספיות
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
פרמז'אנו ראג'יאנו מגורדת
עירית קצוצה לקישוט



הכנה:
חממו תנור אפייה ל 190 מעלות
1 – בשלו את תפוחי האדמה כאשר הם שלמים עם הקליפה, ל 20 דק' בסיר מלא במים (זה יזרז את אפיית הגראטן). כבו את האש, סננו וצננו מעט את תפוחי האדמה לטמפ' החדר. קלפו אותם בעזרת האצבעות (הקליפה תרד כמו כלום) ופרסו אותם לפרוסות בעובי שמתאים לכם (יש כאלו שאוהבים אותם דקיקים, אני דווקא אוהב אותם קצת יותר בשרניים, אז חותך קצת יותר עבה). הוסיפו את מטבעות תפוח האדמה לקערה גדולה.
2 – חממו מחבת והמיסו בה את החמאה. הוסיפו את השאלוט הקצוצים ורככו על להבה נמוכה כמה דק'.
הוסיפו את פטריות היער, חצי מכמות הבייקון והפורצ'יני הקצוצות. הגבירו את הלהבה וצלו את התערובת עד שהפטריות מוכנות. הוסיפו פטרוזיליה ותבלו במלח ובפלפל שחור גרוס בנדיבות. כבו את האש והוסיפו אל הקערה יחד עם תפוחי האדמה.
3 – הוסיפו לקערה בנוסף; מחית ושמן פטריות כמהין. ערבבו בעדינות בעזרת כף או אפילו בידיים. הוסיפו את השמנת ו תבלו במלח ובפלפל שחור לפי הטעם. ערבבו בפעם אחרונה.
4 – העבירו את התערובת ל 2 כלים אישיים עמוקים ויפים ובזקו מעל פרמג'אנו לידי כיסוי כמעט פני השטח. העבירו את הכלים לתבנית והכניסו לתנור לכ 20 -30 דק' או עד שהגראטן מזהיב ומבעבע.


הוציאו את הגראטן מהתנור, קשטו בעירית קצוצה ובמה שנותר משבבי הבייקון. הגישו על צלחת או מגש עץ, זהירות זה רותח!

בתאבון, 
אביעד.


יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

תפוחי אדמה מטוגנים בשומן כליות

זוכרים את מנת הכליות משבוע שעבר? אז הנה מנת ההמשך שהבטחתי.


אני מניח שכל אחד שיקרא את כותרת המתכון, ירים גבה. אך מצד שני אולי רק אלו שהתנסו בעבר עם כליות או עם שומן כליות בפרט, יבינו קצת יותר על מה אני מדבר. בכל אופן, זהו מתכון צרפתי, כפרי של אחת מהתוספות או המנות הטעימות ביותר שאני מכיר. כמו בכל סיפור טוב, העולם מתחלק לשניים. גם בגזרה הזו יש חלוקה. אלו שאוהבים אורז ואלו שמתים על תפוחי אדמה..
אני מניח שכולכם מבינים שאני יותר איש של תפוחי אדמה, מאשר של אורז נכון? יופי. אז הנה אחד המתכונים הכי קלים ומדהימים שיש להכין מתפוחי אדמה שאצלי בדרך כלל, מגיעים בתור תוספת.
יש פה סה"כ 3 מרכיבים; שומן שנוקה מכליות עגל, תפוחי אדמה טריים מאד ומלח גס. זהו!
שלושת המרכיבים הללו, מרכיבים מנה טעימה, מדהימה, ממכרת ועילאית בכל סטנדרט.

אבל רגע, לפני שאני מתחיל, כמה מילים על השומן המפחיד הזה. שומן כליות מגיע כמובן מנתח הכליות של עגל, עדיף עגל חלב כמובן.
מתחת לכליות יש מן גוש של שומן לבן ומאד קשיח שאם ממסים אותו בחום מחבת, יוצא נוזל שומני מטריף ועשיר בטעמים.
בו אפשר לטגן כל דבר כמעט, בדומה לשמאלץ למשל (שומן אווז) או חמאה. את המתכון הזה אפשר להכין גם עם שני האחרים, השמאלץ והחמאה.. כאשר כל אחד נותן מן טעם אופייני מעט שונה למנה, אך כולם יוצרים בעקרון את אותו הדבר שאנו רוצים כל כך וזה מעטה קריספי ושחום מסביב לחתיכות תפוחי האדמה. יאמיי!

מצרכים: (כמה מנות? תלוי מי אוכל.. )
4 תפוחי אדמה חדשים, קלופים שלמים
4 כפות של שומן כליות מוצק (בעקרון נסו לחשב את הכמות לפי הגודל) – שמאלץ או חמאה כתחליף
1 כף שמן זית
מלח ים אטלנטי לתיבול
פלפל שחור טרי (אופציונאלי)


הכנה:
1 – מרתיחים למשך 20 דק' בערך, את תפוחי האדמה בסיר גדול עם מים עד כדי כיסוי. מכבים, מסננים ומצננים באוויר המטבח. חותכים לקוביות גדולות.
2 – במחבת ברזל ממיסים את שומן הכליות על חום נמוך יחד עם שמן הזית עד שהוא נמס כמעט לחלוטין. מוסיפים את קוביות תפוחי האדמה ומסדרים על תחתית המחבת בעזרת כף עץ. מטגנים לכמה דק' והופכים את תפוחי האדמה בעדינות לצידם השני. כך ממשיכים להפוך כל כמה דק' עד שמתקבלת מעטפת קריספית סביב הקוביות. מוציאים לקערת הגשה או לצלחות אישיות ומפזרים מעט מלח ים אטלנטי לתיבול.

בתאבון,
אביעד.

יום שבת, 26 באוקטובר 2013

כליות עגל חלב בפטריות ורוטב שמנת.


אז לפני שאנחנו מתחילים, רק רציתי להודות לכל מי שעדיין מגיע לבקר, מגיב, מנסה, פונה במייל (ספרו איך היה!) או סתם מציץ בתמונות. לפני כיומיים בערך עברנו את ה 200,000 צפיות, שזה ממש נחמד. תודה לכם יקירי.


טוב חברים - Let's get to some serious business.
מידי פעם אני מגיע למנות הארד קור כאלו.. מאכלים שהם לא לכל אחד, כך אני חושב לפחות, זה מניסיון כמובן.
אלו מתכונים ומנות למטיבי לסת, לא בגלל כושר עיכול או משהו כזה, אלא לכאלה שהם "פודייס" אמיתיים. לא בוחלים באמצעים, אוכלים הכול מהכול, בלי כל מיני סייגים של צמחונות, כשרות, טבעונות, גרין פיס וכל ושאר ואריאציות של בולשיט.   Whatever.
אני מדבר כאן על אוכל צרפתי, אותנטי, מיוחד, עשיר, מפוצץ בטעמים, בהכנה ביסטרואית פר סה.
הפעם, כליות. אחד מחלקי הפנים הטובים והמיוחדים שיצא לי לאכול. בארץ הוא לא פופולרי במיוחד ולהשיג אותו זה לא משהו שבשגרה. אולי פשוט בגלל הביקוש הנמוך, חוסר הידע והניסיון של האנשים.

 
ישנן ארצות ששם כליות הם משהו מיוחד, מעדן. שמכינים אותם כמו שצריך כמובן. אחד המנות והמתכונים המטורפים שיצא לי לאכול הוא זה שלפנינו. לאחרונה, ראיתי את אחד הפרקים של אנטוני בורדיין בפריז, שהוא מסתובב יחד עם אריק ריפרט כמובן. הם אכלו בדיוק את המנה הזו באחד ממסעדות הביסטרו השכונתיות בעיר. הכליות היו טריות, ורדרדות.. והוכנו שם עם רוטב מדהים של פטריות, שמנת, ברנדי ותיבול עדין של מלח ופלפל. זהו מתכון סופר סופר קל להכנה.
ממש פשוט. עם רשימת מצרכים קצרה יחסית.
אלו המנות שעיקר הטעם בחומרי גלם משובחים מאין כמותם ולהם מגיע הכבוד כאן לעמוד מבלי להעמיס מידי.
הרוטב שעוטף את הכליות והפטריות הריחניות הוא המשובח שיש והקל ביותר להכנה.
קרם מטורף, סמיך, מתקתק ומדהים של שמנת יחד עם ברנדי וטעמי הכליות והפטריות שמחלחל אליו בבישול.
חברה, זו מנה שתיקח אתכם לירח, לכוכבים, למיטה ואל העולם שמעבר. זוהי מנה שללא ספק יכולה להיחשב אצלי LAST SUPPER. אל תשכחו המון לחם משובח. בגט טרי אם אפשר.. הרוטב הזה- Will blow your mind!!!
(מצטער על האנגלית בדרך.. ) בשבוע הבא, מתכון המשך שהכנתי מהשומן שמתנקה מסביב לכליות - כדאי לכם לבוא לבקר - מבטיח משהו מדהים במיוחד. 

מצרכים: (זוג מנות יפות)
1 כליה מעגל - נקייה משומן! (לא לזרוק את השומן הזה, אנחנו משתמשים בו למשהו אחר)
להשריה -
1 כף חומץ בן יין לבן
חלב לידי כיסוי

לרוטב -
4 כפות חמאה
2 כפות שמן זית
2 בצלצלי שאלוט קצוצים
10 פטריות שמפיניון טריות חצויות
2 פטריות פורטבלו גדולות חתוכות לחתיכות גדולות
1 מיכל שמנת מתוקה (32%)
3 כפות ברנדי
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
1 כף פטרוזיליה קצוצה


הכנה:
1 – בקערה הניחו את הכליות והוסיפו את החומץ והחלב עד לידי כיסוי. כסו בניילון נצמד והכניסו למקרר לשעה לפחות או ללילה שלם. הוציאו, שטפו את הבשר. נגבו במגבת מטבח וחתכו לחתיכות בגודל קצת יותר מביס. הניחו בצד.
2 – פטריות בשמנת: במחבת גדולה המיסו 2 כפות חמאה ו כף שמן זית. הוסיפו את השאלוט ואדו לשקיפות על חום נמוך. הוסיפו את הפטריות השונות והפכו כ 2-3 דק'. הוסיפו מלח ופלפל והפכו לדקה נוספת. צקו 1 כף ברנדי והניחו להיספג ולהתאדות. הגבירו את האש מעט וצקו את השמנת. ערבבו קלות ובשלו כ 3-4 דק' או עד שהיא מסמיכה כמעה. כבו את האש.
3 – במחבת גדולה שנייה. המיסו וחממו את החמאה יחד עם שמן הזית שנותרו. הוסיפו את הכליות וטגנו אותן לדקה בדיוק, תוך כדי משחק עם מלקחיים בעוד שאתם הופכים מצד לצד (הכליות חייבות להישאר ורודות בפנים, כדי להיות טעימות במיוחד). צקו את הברנדי שנותר והטו את המחבת אל הלהבה כדי לגרום ל"פלומבה" (זהירות!) קרצפו את התחתית ממשקעים לטעם חזק ועשיר יותר.
העבירו את השמנת והפטריות מהמחבת לזו עם הכליות וערבבו הכול יחד. טעמו ותקנו תיבול עם מלח ופלפל.
בשלו יחד לדקה נוספת, פזרו את הפטרוזיליה וכבו את האש. (סה"כ בישול במחבת הכליות לא יותר מ 5 דק' כולל הכול).


הגישו בצלחות אישיות יחד עם סלט ירוק, תפוחי אדמה, יין והמון המון בגט טרי לניגוב הרוטב!

בתאבון,
אביעד.



יום רביעי, 29 ביוני 2011

מרק בצל צרפתי


אחד המרקים האהובים עלי. אם בחורף או בקיץ - זה ממש לא משנה לי.
הוא טעים, מחמם וכיפי בכל זמן.. ובכל מצב אם כבר.
לפעמים כמנה ראשונה ולפעמים גם כארוחת ערב מלאה (אם באותו יום אני צריך לחשב קלוריות לקראת הערב.. :))
(לא שהמרק הזה פראייר בפני עצמו כמובן כן?!.)

מרקי בצל עם השנים קיבלו שינויים מקומיים, או בכלל וריאציות שונות. אך המנות די דומות בסופו של דבר.
לפניכם אחד המתכונים, שבעיקרו הוא צרפתי קלאסי.
מרק חם ומהביל בצבע חום, עם פיסת טוסט טעים, שעליו גבינה חריפה מותכת ומבעבעת..
לצבע העמוק והיפה, דרוש ס-ב-ל-נ-ו-ת. אין קיצורי דרך! אחרת מפסידים את הטעם המדהים והמתקתק של הבצל.
ובחיאת אנשים, בלי אבקות!!

מצרכים: (4 מנות וקצת)
ליטר וחצי ציר עוף או עגל
50 גר' חמאה טובה מאד
5 בצלים לבנים קלופים, חתוכים לחצי ופרוסים
2 פרוסות בייקון, חתוכות לריבועים קטנים
1 כפית סוכר חום
1 כוס יין לבן יבש
קורט מלח
חצי כפית פלפל לבן גרוס (אפשר גם פחות)
קורט מלח
1 כפית עלי טימין טריים!
1 כף קמח
4 עיגולי בגט קלויים קל
גבינה קשה מגורדת גס (פיקורינו, פרמז'נו וכדומה)

להכנה:
1 - בסיר בינוני ועמוק, ממיסים את החמאה ומטגנים קלות את הבייקון. מוסיפים פנימה את הבצל (לא נותנים לחמאה להישרף בשום אופן). מערבבים את הבצל עם כף עץ באופן כמעט רציף, עד שהוא מקבל צבע חום עמוק (זה לוקח סביב ה 20 דק' ולפעמים קצת יותר, אך לא פחות!) חום הלהבה צריכה להיות בינונית, אך שחקו איתה כך שתתאים לכללים. לבצל אסור להישרף, או להדבק לסיר, לכן הערבוב הסזיפי. אמרתי לכם: ס-ב-ל-נ-ו-ת.
2 - כאשר הבצל בצבע הנכון, מוסיפים את כפית הסוכר ומערבבים, מוסיפים את הקמח וממשיכים לערבב.
מעלים את האש למקסימום ומוסיפים את כוס היין. מגרדים במרץ את תחתית הסיר, כדי לשחרר את כל הטעמים שנדבקו בכל זאת. מערבבים כדי להמיס גושי קמח לא רצויים.
3 - מתבלים במלח, פלפל ובתימין. מוסיפים את הציר ומרתיחים את המרק פעם אחת. ברגע שרותח, מורידים את הלהבה לחצי החום ומכסים את הסיר במכסה מתאים. ממשיכים לבשל ל 30 דק' נוספות.
4 - מחממים תנור אפייה על מצב גריל בחום גבוה, כאשר מניחים רשת בשליש העליון. מוזגים לקעריות (שמתאימות לתנור)
2 מצקות מרק ומניחים מעל את טוסט הבגט ואת הגבינה המגוררת מעל. מכניסים לתנור ל 7 דק' או עד שהגבינה מקבלת צבע זהוב ויפה. מוציאים ומגישים. (זהירות הקעריות חמות מאד!)

בתאבון,
אביעד.



Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...