ביקור במסעדת הנמל 24 - חיפה

זה יהיה קשה. הקדמה - סוף.
אני צריך ללכת פה בין טיפות הפעם, כי מצד אחד, אין כמוה בחיפה, בעצם חיפה לא משופעת במסעדות Fine Dining...
כפי שרובכם כנראה יודעים והנמל 24 יחד עם עוד 2-3 שמות (כנראה בלחץ) יהיו היחידות ברשימת המומלצות מהמקומיים, בעת ניסיון נואש של מבקרים להוציא מהם איזה שהוא שם.
ומצד שני, החוויה שלי במקום, גם אם היא הייתה חיובית בגדול וסה"כ טובה, עדיין יש לי לא מעט תלונות ואכזבות ממנה. אני בהחלט חושב שהם היו יכולים לעשות כמה דברים אחרת ולהביא את המסעדה הזו לשיאים אחרים לחלוטין...
קצת חבל לי להתחיל מהסוף, אבל הפעם זה נראה לי די חשוב.

בכל אופן, הנה הסקירה המלאה:
בצהריי יום אמצע שבוע, אחרי שהזמנתי מקום סה"כ יום לפני כן, ישבנו לארוחת צהריים זוגית במסעדת הנמל 24 שנמצאת
באזור קמפוס הנמל, ממש על גבול העיר התחתית ואזור העלייה לאוניות הקרוז הגדולות שעוגנות מידי פעם בנמל חיפה.
הכניסה למסעדה היא מבעד לפתח עם דלת ברזל ומסדרון צר עם גרם מדרגות די תלול וארוך (מה עושים עם נכים במקום?!). הכניסה די תמוהה, אך חיננית וככל שמגיעים קרוב אל המסעדה, מרגישים שהמקום מעוצב ונעים מאד לאורחיו.
דרך דלת זכוכית שלפניה ניצב שולחן עם פליירים, כרטיסי ביקור של המקום וכן כמה "ספרי אורחים" חתומים ורשומים בכתבי יד שונים, נכנסים סוף סוף אל חלל המסעדה.
המסעדה הייתה ערוכה כולה על שלל שולחנותיה באורך קלאסי, אך ללא מפות לבנות. שאנחנו נכנסו סביב השעה אחת בצהריים, ישבו שני זוגות סה"כ, וחמישייה שהגיעה באמצע הסעודה- אכלסה שולחן עגול.
למסעדה כמה חדרים, חלל אמצעי גדול ומעוצב במן משמש כפרי. שולחנות וכיסאות עץ חומים, קירות מצופים בלבנים, בקבוקי יין ישנים שפזורים סביב, סירים ואביזרי מטבח מנחושת ועוד. וחדרים פרטיים נוספים שעל פי האתר, מיועדים לארוחות פרטיות או לאירועים של עד 60 אנשים - נחמד, נוח ופרקטי.



אל שולחן זוגי הובילה אותנו מלצרית נחמדה, שהבחינה אחרי 20 שניות בערך שאנחנו עומדים במפתן המסעדה ולבקשתנו עברנו גם לשולחן אחר (גדול יותר ומואר יותר - אני צריך לצלם!). מיד שהתיישבנו, הציעה לנו מלצרית אחרת- אם נרצה לשתות מים קרים או מיץ תפוזים והגישה לנו מיד בכוסות יין גדולות ועבות, מים צוננים עם פלח תפוז לבקשתנו מקראף שהיה בידה.
תפריטים הגיעו לאחר דקה או שתיים כנראה מהמארחת שעד כה לא ראינו, והתחלנו לעלעל בספרים.
(סה"כ 3 עובדים על מסעדה שלמה, שתי מלצריות ומארחת)

בנמל 24 יש בצהריי היום "עסקיות" במחירים קצת יותר "רלוונטיים" כנראה לארוחות הצהריים בסביבה והן מחולקות על פי מחיר המנה העיקרית. מקבלים פתיח; מרק, או סלט. מנה ראשונה לבחירה מתוך כמה המוצגות בתפריט העסקי וכן מנה עיקרית משלוש קטגוריות מחיר- 99\119\133 שקלים. ד"א פה ושם ניתן לראות שמופיעות מנות עם תוספת מחיר לעסקית. נגיע לזה אחר כך.

לקח לנו כמה דק' בודדות להחליט מה לאכול והמתנו למלצרית שתגיע חזרה לקחת הזמנה... והמתנו...
לבסוף, היא הגיעה. רק להגיד מילה אחת נוספת לפני שאני ממשיך- השירות היה רשמי, מהוקצע (למרות שלא שאלתי שאלות, אז לא תהיתי על בקיאותה בתפריט וכן הלאה) ולא "סחבקי" כפי שפוגשים כיום לא מעט. אבל פה זה הסתיים, היא באה לעבודה ועשה את מה שצריך, כך שלמעשה היה חסר קצת טאצ' נוסף כדי שזה יהיה "נכון" יותר לטעמי. אם כי אני מעדיף ככה מאשר האלטרנטיבה ה"חברית" והלא מקצועית.

הזמנו במשפט אחד את כל הארוחה, לפתיחות לקחנו את שתי האופציות -
- מרק כתום עם קציפת פרמז'ן - בתפריט רשום "מרק היום" והמלצרית דיקלמה את מה שהוכן להיום בעת ההסבר על התפריט, מה חסר ומה ישנו מלבד מה שכתוב במקום.
המרק היה טעים מאד עם טעמים מאוזנים וטובים, סמיך במידה נכונה יחד עם עיטור של קציפת פרמז'ן שהייתה ללא טעם כמעט אבל בצבע הנכון. במרק הורגשו כמה גרעיני חמנייה שנתנו גם טקסטורה טיפה שונה בין לבין רכות המנה.
מרק טוב הוא אינדיקציה מעולה ליכולת של מטבח ושף בפרט, והמרק הזה למרות שהוא לא איזו הפתעה או שוס, בישר טובות על כישורי המטבח.. לפחות כך ציפיתי.



- סלט שורשים- תפוחים, קולרבי וסלק, עלים ירוקים בוטנים וצ'ילי.  
המנה הזו הייתה אכזבה אמיתית. ציפיתי לסלט רענן וקריספי עם טעמים נקיים, אך במקום זה קיבלנו עיסה עם ג'ולינים של סלק, תפוח וקולרבי וטעם כבד של בוטנים ועוד משהו לא מזוהה. צ'ילי זה לא היה. לקחנו שנינו מזלג או שניים לטעימה והשארנו את הקערה הגדושה בצד. לזכות המלצרית, שהיא באה לאסוף את מנות הפתיחה, היא הבחינה שצלחת הסלט מלאה והציעה אם נרצה מרק נוסף במקומו. וויתרנו (בדיעבד חבל).




משם המשכנו לראשונות, בחרנו בזוג שנראה לנו הכי "מיוחד" ורציני מהמבחר, למרות שכמעט כולן די משכו אותי.
-טורטליני אוכף טלה בציר אגסים וזעפרן: הפסטה הייתה טעימה מאד וגם המילוי. המנה הייתה מקושטת בטוב טעם עם גו'לינים של סלק (איזה הייפ עם הסלק הזה בכל העולם, זה פשוט לא נגמר! אוף!), נבטי חמנייה וציר מתקתק של אגסים וזעפרן כנראה. המנה הייתה סה"כ טעימה, אך פושרת משום מה. מנה טובה שלא כל כך המריאה. חבל. שלושה טורטליני בינוניים נחלקו בין שני אכלנים, אבל לא על גודל המנה אני מדבר פה, אלא על הפינאלה. מן מוטיב שחוזר בכל הארוחה הזו לצערי הכה רב.

למנה ראשונה נוספת בחרנו ב:


שרימפס בביסק אדום ניוקי עגבניות ונבטי חמנייה: גם פה נרשמה בשורה התחתונה אכזבה רבתי.
לא רק בשל התוספת. 20 שקלים(!!) על מחיר העסקית עבור המנה הזו, אלא על חומרי הגלם וההתקנה הכה ירודה שלהם. לא היה אכפת לי מהתוספת, לראייה הזמנתי על אף... אך שטעמתי שרימפסים קטנים, צמיגיים ותפלים זה הרגיז אותי כפליים! לפחות אם השף דורש תוספת לא קטנה על המנה הזו אז שתהיי ראויה או לפחות אכילה!
בסיר קטן מנירוסטה מוגש בצורה מאד ייצוגית, מן תבשיל של ניוקי בצקיים שהיו נחמדים, ברוטב אדום עם חמישה שרימפסים מסכנים למראה והרבה יותר גרוע מזה בטעמם. הקישוט היה כמובן, מיקרו עלים בצורת נבטי חמנייה שהיו על כמעט כל מנה במשך הארוחה. מנה שחבל שהזמנתי, פשוט כך!



את סבב המנות הראשונות סיימנו די מהר, גם בגלל שהן די קטנות וחלקנו בייננו וגם בגלל הבאסה ממנת השרימפס שנשאר ממנה יותר מחצי. את תאבוננו מילאנו בין לבין,  כאשר המלצריות הוציאו בכל פעם שהן עברו\או יצאו מהתנור:
- גריסיני רוזמרין ומתבלים (איולי עשבי תיבול, חציל מעושן ופלפל לימוני) שהיו חמים וטעימים מאד כולל המתבלים שהיו באמת טובים. עלות המנה הזו היא שישה שקלים לסועד ובכל פעם שהיא מתרוקנת, ממלאים מחדש. טאצ' נחמד, שהיה יכול להיות גם בחינם בעסקית, כדי להמתיק קצת את ה"דיל", אבל זה באמת שטויות ו 12 שקלים לזוג למנת לחם ומתבלים במילוי חוזר, זה מחיר לא רע בכלל.



כמה דקות לאחר שסיימנו עם המנות הראשונות, הגיעו גם העיקריות שבסופו של דבר - החזירו לי את הצבע לפנים.
הזמנו זוג מנות בשריות במיוחד:
נתחי פילה לבן - בייקון, פירה ערמונים, קרם אפונה ופטריות:




מנה טובה מאד, גדולה וגדושה. פירה הערמונים היה מתקתק במרקם מדויק להפליא ועם טעם מעולה! הבשר הותקן כהלכה וכל המנה זרמה יחד עם קוביות הבייקון והפטריות לקו מאד מוכר מהבית! (אני אכלן בשר לבן מושבע ובייקון על בסיס יומי). סה"כ מנה עיקרית טובה, פשוטה ומשביעה!

למנה עיקרית נוספת, הזמנתי שוב אחת עם תוספת מחיר וגם מהקטגוריה הגבוהה ביותר (133+10 ש"ח)
- נתחי פילה בקר על פירה אפונה ירוקה וניוקי אדום, רוטב בורדלו ושמן כמהין:




המנה כמו העיקרית הראשונה הייתה טובה, עם בשר משובח שהותקן מדיום כהלכה! פירה האפונה היה טרי ובמרקם נהדר והניוקי היו אלו שהוגשו עם השרימפס במנה הראשונה - והיו נחמדים גם כן. הרוטב היה של ציר בקר ויין ואת שמן הכמהין לא ממש הרגשנו, אבל זה לא חסר (רק עכשיו נזכרתי שראיתי שזה כתוב באתר). שוב, מנה טובה, פשוטה לכאורה אבל שקל להרוס (שמחתי שהם לא) ומשביעה.
זוג המנות העיקריות למרות שלהן הכי פחות "ציפיתי" היו ממש בסדר...גם בגודלן וגם בטעמן ואותתו מבחינתי שלמקום יש עוד תקווה (לא שהם צריכים את האישור שלי, אבל זה כמובן דעתי והחלטה שלי אם לחזור לשם או לא).



את הארוחה חתמתי בכוס אספרסו קצר. על קינוחים וויתרנו, בעיקר כי המתינו לנו כמה עוגות שהכנתי עבור אירוע יום ההולדת וידענו על מה אנחנו הולכים "ליפול" בעוד כמה שעות.
החשבון יצא כולל טיפ למלצריות כ 400 ש"ח שכללו, זוג מנות פתיחה, זוג ראשונות וזוג עיקריות, מנת לחם ומתבלים שמולאה בכל עת שנגמרה, הקפה ו2 כוסות יין שהזמנו מהתפריט העסקי:
- מרלו גראנד אסטייט קלומביה קרסט וושינגטון סטייט ארה"ב שהיה מעולה, כבד במידה, שמנתי, פירותי והשתלב מבחינתי מעולה עם מנת פילה הבקר שהזמנתי.

המחיר ממש אבל ממש סביר לארוחה גדושת מנות כזו, רק אם הכל היה טעים וטוב, זה היה יכול להיות מושלם.
אז כמו כמעט כל תחום הקולינריה בארץ שלא ממש יודע מה הוא עושה, או ממריא כפי שהוא אמור להמריא בשנת 2014... (מצטער שהעלתי את הסקירה רק עכשיו לקראת סיום שנת 2015) שהעולם הוא כפר גלובלי. גם הנמל 24 היא מסעדה סבירה, נחמדה ורלוונטית למחיר העסקית בצהריים לפחות.
אם הייתי צריך לשלם את מחירי הערב או איך שאנחנו קוראים "מחירי תל אביב" לארוחה שאכלנו, הייתי נרגז הרבה יותר.
פה, מן הסתם ואולי קצת חבל, אני מבליג וכנראה שאני לא צריך. האם אחזור? כנראה שכן, אולי כדי לתת צ'אנס נוסף, כי קשה לי לשפוט מסעדה מפעם אחת, לרבות שחלק מן המנות היו טובות.
הכי עצוב לי שקולניריה בחיפה מבחינתי מסתכמת בעיקר בשווארמה ממש טובה ועוד כמה מקומות קטנים. FINE DINING, עדיין אין פה ממש.

אביעד.

נ.ב - בחיאת רן (שף המסעדה), די עם נבטי חמנייה האלה!!! :-).

ביקור בחומוס ברדיצ'ב

קשה שלא לפתוח בהשוואה הרלוונטית או לדבר על הפיל הלבן שבחדר - חומוס ישראלי\יהודי? בחיפה?
קצת קשה ליישום הייתי אומר, התחרות גדולה מאד וזה קרב דמים אמתי,
ועוד עם בעלי ותק של עשרות שנים שעדיין עובדים ב"פול" גז באזור העיר התחתית. ועדיין, הנה צצה לה חומוסיה בכרמל, ולא סתם חומוסיה, אחת שמתהדרת ביהדותה, בכשרותה (למהדרין) ובחיוך מזמין.

רק ככה לפני שנתחיל, הם לא הראשונים. לפני כשנה לערך נפתחה החומוסיה היהודית\עברית whatever - הראשונה בכרמל בחיפה "הבוטקה", ממש לא רחוק מזאת. כ 200 מטר וכ 2 דק' הליכה. ממש מעבר לפינה. 
שם, נראה שהם עדיין עובדים (כולל סניפים נוספים בצפון אם אני לא טועה ליד טבעון\רמת ישי), אך אני אישית אחרי פעם אחת, לא נכנסתי שוב. הכל נחמד נקי ומגניב, אבל חומוס טעים, אין שם. שוב, לטעמי כן?!
המשכתי ללכת למקומות העוגן שלי -  אבו (אום) שאקר, אבו מארון ואחרים.
ולא הבטתי ימינה או שמאלה שוב. עד לפני כמה ימים.

החומוס ה"יהודי למהדרין" עבר מרחוב פיק"א אל מעבר לפינה במרכז הכרמל.
בשמועה חרישית מחבר קרוב, הבנתי שהוא אכל אז, במקומם הישן ואמר שהיה טוב. אבל לא ייחסתי לזאת חשיבות יתרה, למרות שחובב חומוס מושבע אנוכי. הפעם, יצאתי לבדוק הכצעקתה. 



בתחילת רחוב ווג'ווד מייד לאחר הפנייה של פלאפל הנשיא, ישנו מקום שהחליף ידיים בשנים האחרונות לרב. 
לפני כמה ימים אחרי שבמקום נסגרה לה חנות לסידקית, איפור, תיקים ועוד נסגרה לה - הגיחה לה החומוסיה החדשה. או בעצם אחת ששינתה מקום כאמור.
על השלט הצבעוני הפונה לרחוב, כתוב באותיות צבעוניות "חומוס ברדיצ'יב" וצל של חרדי מפזז לא משאיר שום צל של ספק שמפעיל את המקום "מתחזק". 
הבעלים שחזר בתשובה לפני כמה שנים, החליט לעשות את מה שהוא אוהב ופתח יחד עם שותף (אם אני לא טועה) את המסעדה\חומוסיה. 

הגעתי באחד מימי אמצע השבוע לקראת שעת הצהריים. על דלת הזכוכית בכניסה רשומים מועדי הפתיחה ונחרדתי לגלות שהם פותחים רק ב 11 בבוקר. 
כנראה שהם לא שמעו את המשפט (הערבי):
"חומוס בבוקר ארוחת הנסיך, בצהריים של הפועל ובערב של החמור".
אז אמנם הם סוגרים ב 17, כך שחמורים לא יכולים לאכול שם, אבל אולי הכוונה להאכיל את הפועלים (במרכז הכרמל?).
בכל זאת, נכנסתי, הבטתי סביב והתיישבתי באחד הספסלים\שולחנות הפנויים ליד החלון הגדול הפונה אל הכביש. 
המקום מעוצב בפשטות ייתרה. ספסלים ושולחנות עץ פשוטים לגמרי, ללא משענות עם תחושה גולמית, אך מזמינה ונחמדה. 
המקום חדש, כך שהוא נראה לבן ונקי, כאשר הצבע במקום מתקבל מהמדפים המאולתרים מארגזי פלסטיק שנתלו מעל המטבח ומהשלט גיר המתנוסס על אחד הקירות עם התפריט הממצא של המקום. 



עובד צעיר שנראה חדש במקום, ניגש לפנות את השולחן מסועדים קודמים מבלי לשאול אותי מה ארצה... המתנתי. 
הבעלים המזוקן שהיה אמון על חומוס וסידורים אחרים במטבח הפונה אל הקהל, שאל אותי מבעד לחלל אם אני רוצה חומוס ואפילו סיפר לי שזה בא עם הכל בחינם (פול, גרגירים) את הביצה ניתן להוסיף בעלות של 2 שקלים. 
אמרתי לו, בלי פול, עם ביצה. תודה. 

חמוצים הגיעו וגם פיתות באיחור מה ע"י הבחור הצעיר ואת המים, לקחתי לבד ממתקן שתייה שהעמידו לצידו של המטבח. כוס לימונדה בשישה שקלים, ניתן לקחת גם כן באופן עצמאי. 



החומוס בברדיצ'ב נטחן פר הזמנה.
הוא מגיע בתצורה עכואית\ירושלמית בתור תל בצלחת עמוקה (להבדיל מה"סיבוב" הערבי המסורתי). החומוס היה חמים, והוגש עם טחינה, גרגירים חמים, ביצה לפי הזמנה, שמן זית ותובל בכמון מעל. 
המנה גדושה ונדיבה והמרקם משחתי, כמעט על גבול חמאת בוטנים. 
ניכר שאין במשחת החומוס של המקום טחינה לרב וצבעו הבז' העמוק- מסגיר את צבע הגרגירים והתיבול. אני מחובבי החומוס הכבד יותר, אז זה התאים.
הפיתות המוגשות היו טעימות ומזן שלא פגשתי למכירה בחיפה. הן היו עבות, טריות ובצקיות! 



טעם החומוס שלמענו הגעתי על הלום היה נחמד מאד, אבל משהו היה קצת חסר. יש שם יד בטוחה ונכונה שעושה חומוס טעים(!), אבל בהשוואה (אני חייב!) לאלו הטובות בחיפה, עכו והסביבה, חסר לי הפינאלה! שאוכל להגיד: "הו! יש תחליף! לא צריך לרדת לעיר בשביל חומוס". החומוס באמת היה נחמד מאד ואם אזדמן שוב בפינה ובטני תקרקר בשעה שהם פתוחים, אכנס בלב שלם ואוכל מנה.
אבל את טקס יום השישי שלי (חומוס על הבוקר) כנראה שלא אעביר אליהם, לצערי. 



עוד הזמנתי - סלט קצוץ קטן (12 ש"ח) שנקצץ על המקום גם כן ותובל בשמן זית ולימון. הוא היה טרי ונחמד מאד. עזר לי קצת לרכך את היציקה. 
סיימתי את המנה שלי עם פיתה בודדת והמשך ניגוב עם "סירות" בצל ומזלג - כי חומוס שאפשר לאכול עם מזלג ככה סתם, הוא סטנדרט בפני עצמו. 
החמוצים, בצל ועגבנייה המנדטוריים בחומוסיות הוגשו טריים וטובים ודגמתי גם מהם בכיף. 
לסיום, הציעו לי קפה שחור ונעניתי להצעה, רק שהקפה היה פושר וזה קצת ביאס. 



יש לי כמובן המלצות והערות, אבל לא נשכרתי לחוות דעה מקצועית, אלא באתי לרשום על חוויה אישית :-) 



סה"כ האווירה מאד ידידותית, חברית וכיפית. היה קצת מוזר לשהות בחומוסיה ששירי אריק איינשטיין מתנגנים מלפ טופ וכמעט ואין המולה סביב, אבל זה משהו שאני דווקא יכול להתרגל אליו בקלות. 
מפה אני יכול לאחל לשותפים בברדיצ'ב הצלחה! ושתדעו פרנסה טובה! אני אחזור בקרוב שוב, מבטיח. 

אביעד.

שקשוקה, קבבים, דגים אצל אלברט וקפה עם עוגה.

סיבוב של כמה שעות ברחוב אחד;



בתחתית של חיפה יש כמה רחובות שכיום הם בעיצמו של שיפוץ נרחב שהעיר מקיימת ובכלל באזור כולו, מהנמל עצמו ולאורך התחתית ואף גבוה מזה, לכיוון הדר שחפורה עד העצם בשל ההכנות למטרונית שאת השקתה מזמן היינו צריכים לחוות.
בהמשך לכל זה, עסקים קטנים וגדולים התחילו לפתוח השכם וערב ברחובות תחתית חיפה, אולי מהסיבה שהם מבינים שהמקום הזה הולך להיות הCITY של העיר ובה יהיו וכבר מבקרים רבים. באחד מיממות השבוע לקחתי עמי את המצלמה
ויצאתי לסיבוב אוכל, בנוהל. מהבוקר ועד הצהריים שאני יושב פה ושם, טועם מזה ומזה, מצלם קצת, מקשקש מעט עם הבעלים, המלצרים ועוד ופשוט חווה את העיר, אבל קצת יותר של פעם. מלבד המקום של השקשוקה שאיתו עוד מעט אתחיל, כל המקומות וותיקים הרבה יותר, 20 שנה, 30 שנה וגם כזה שנפתח בשנת קום המדינה.
רחוב נתזנון הוא הרחוב הידוע ביותר אולי בתחתית, זה שמקשר את השוק התורכי לכביש שמעליו עם החומוסיות של אבו שאקר ופרג', אבל בעיקר בגלל שהוא טומן בתוכו את אולי אחת המסעדות הטובות והוויתיקות בחיפה ואולי גם בארץ - מעיין הבירה. בכל מקרה, היום לא נדבר על הבית השני שלי, אלא על מקומות אחרים שצפונים שם בלכתכם מתחילתו ועד סופו כמעט.






לפני כמה חודשים נפתח ממש מול אלברט עם הדגים המלוחים והזיתים מקום שנקרא 'השקשוקה של אמא.' מקום נחמד מעוצב בטוב טעם לקונספט, עם אלמנטים עתיקים לצד תמונות מבריקות של שקשוקות במחבתות, ביצים שבורות ועוד. אריחים בצבע חום וצהוב עם כיסאות בר בצבע לבן ואדום לכל רוחב קירות המסעדה ועוד כמה שולחנות קטנים, ממש על המדרכה. שם מאחורי הדלפק, מכינים בעיקרון שני דברים עיקריים; שקשוקה בשלוש דרגות חריפות, רגילה פיקנטית וחריף, וגם סביח בפיתה. את השקשוקה ניתן לרכוש במחבת, יחד עם סלט כרוב, חמוצים, לחם טרי וטחינה (25 שקלים)
או ברבע לחם.. אתם יודעים, מוציאים את התוך מרבע לחם וממלאים אותו בשקשוקה רותחת (מדהים!) על זה תשלמו רק 15 שקלים. יחד עם כוס לימונדה קרה, תוסיפו לחשבון 5 שקלים בלבד וזהו.





השקשוקה שקיבלתי במחבת הייתה מבוססת על עגבניות טריות ולא משומרות, יחד עם פלפלים ירוקים ואדומים שטוגנו עם בצל וגם כמה פלפלונים חריפים שנתנו קצת קיק פיקנטי לזו שביקשתי. יחד עם כמה פרוסות נאות מאד של לחם שחור אחיד וצלחת עם סלט כרוב לבן פריך, כף של טחינה שהכינו במקום ופרוסת עבה של חציל מטוגן בביצה וחמוצים, זו הייתה ארוחת בוקר לתפארת. אני מת על שקשוקות!!! וטעמתי כמעט בכל הארץ מהתחנה המרכזית בבאר שבע, דרך האוטובוס הצהוב בדרך לתל נוף, בהמשך בצמת סירקין ועד קיוסקים פה ושם. השקשוקה החדשה בחיפה דורשת עוד קצת עומק טעמים אבל היא טרייה וטעימה מאד בכל זאת. הביצים (2 במנה) היו חצי מבושלות למרות שביקשתי אותן נוזליות יותר, אבל זה באמת לא נורא ועדיין היה לי מספיק חלמון כדי לטבול בו את הלחם. מקום נחמד מאד שאם ימשיך לפעול וקצת ישכלל את עצמו מעט יוכל להיות אחלה מקום עלייה לרגל. למקומיים וגם למספיק תיירים שיורדים מספינות הקרוז שחונות ממש כמה מטרים ליד על החוף ובכלל.






משם, פשוט עוברים את הכביש וליד השווארמה וחנות הבגדים מצד ימין יושב אלברט הזקן,






איש שהיה פעם ממונה מטעם העירייה בחיפה על איזשהו תחום ועם הפרישה החליט לפתוח דוכן קטן לממכר זיתים כבושים בעיקר ודגים מלוחים שהוא עושה בעצמו. אצל אלברט בכל יום שישי אני קונה קופסת זיתים ושני דגים שהוא פותח, מנקה וחותך לי לחתיכות קטנות על נייר עיתון. הזיתים שלו מעולים וניכר שהם טריים ומוכנים תמיד בזמן הנכון. והדגים או הדגים! הם המוקד האמיתי ורק מי שיודע ומכיר את אלברט יודע שבאחת מחביות הפלסטיק שלו שם מסתתרים הדגים המלוחים הכי טעימים שיש.



הוא מנקה אותם בידיו החסונות, מוציא את ההדרה וחותך למי שרוצה ישר לקופסת הפלסטיק בעזרת מספריים גדולים.
גם את ה"איקרא" הוא נותן לאלו שאוהבים. זה החלק הכי טעים ואל תוותרו עליו. חלק הפנים של הדג שאפשר "לפתוח" קצת עם חומץ בבית וזה בא פיקס יחד עם שתייה חריפה. את אלברט אני מכיר כבר כמה שנים והוא תמיד מחייך לכולם ומשרת. המחירים ממש זולים (18 שקלים לדג שלם ומשהו כמו 7-8 שח לקופסת זיתים קטנה.. ).





משם, הייתי שוב רעב, למרות שירדנו על איזה דג ככה בעמידה יחד עם איזה שלוק מבקבוק ערק שאלברט שומר בצד למיודעים\יודעי דבר, משפחה וחברים.
ועברתי שוב את הכביש חזרה עם פנייה קלה לתוך השוק התורכי. שם אפשר היום למצוא סנדוויץ טוניסאי, בורקס תורכי אצל משה שמכין יום יום טריים וגם את הקבב של יעקב. יעקב פתח את המקום עוד בשנת 1989 ומכר בו קבב בלבד בפיתה.
את עיסת הבשר דאז הוא הכין מתערובת של בקר, כבש ועוד כמה דברים ואנשים היו מגיעים אליו במיוחד רק בשביל להריח את עשן המנגל, ממש כך.



עם הזמן, הכשרות תפסה שם קצת את צציותיו ותערובת הבשר השתנתה קצת, אך נשארה טעימה מאד מאד. הריח של המנגל של יעקב נישא למרחוק וכל הרחובות מסביבו "סובלים" בשקט עד לשעות הצהריים שאצלו יש פשוט תור מטורף. היום יעקב שם על המנגל גם פרגיות, נקניקיות חריפות, כבד ולבבות לרבות הקבב האגדי שלו ואת כל זה הוא שם בפיתה טריה וחמה יחד עם טחינה או כל דבר אחר שתרצו שעומד בדיספליי על דלפק נירוסטה נקי.



סלט ירקות טרי, כרוב, בצל עם פטרוזליה, כמה סוגי חריף וחמוצים. בצד עומד לו מקרר שתייה שניתן לקחת מה שרוצים ומשלמים בסוף... על מה שאכלתם ושתיתם. אמנם יש כמה שולחנות קטנים בחזית המקום, אבל לרב הקליינטים עומדים ליד עמדת החומוצים ושואבים את הפיתה יחד עם הבשר בכמה ביסים ענקיים!
אני כהרגלי לקחתי לי מנת קבב בפיתה ויעקב בחיוך רחב כבר מעביר מהמקרר הקטן שעל ידו אל הגריל תוך כדי שהוא פותח את הקבב לעיגול שטוח. דקה וחצי והשלושה כאלו כבר נחו בפיתה הכי טרייה בעיר. הוספתי קצת סלט ירקות טרי ובצל עם פטרוזליה וכמובן גם טחינה טעימה. כך אני אוהב את המנה שלי, פשוט ובלי הרבה בלאגן. הפיתה מרגישה קצת "ריקה"למי שרגיל לאכול שווארמה בעיר למשל, אבל הבשר היה עם טעמים חזקים של בצל, פטרוזיליה ומעט מאד תבלינים. הבשר טרי מאד ופשוט זועק - טעים!!!.. זו אחת המנות האהובות עלי בעיר ד"א וכל פעם שאני באזור, אני חייב לעבור שם.





כהרגלי ברגע שאני לקראת סוף מנה אני קורא ליעקב לשים לי עוד אחת על האש.. אבל הפעם, חשבתי לעשות צעידה של חמש דקות דרומה על הציר ולהגיע למקום שמוכר קבב כבר עשרות שנים ותושבי חיפה מכירים היטב.



הלו הוא הגריל הבולגרי של שמלי. ממש כמה דק' הליכה על הכביש של רחוב נתנזון מגיעים לשמלי... מסעדה וותיקה עם גריל ותיק ממנה כמעט. שם, יוסי הבעלים יחד עם אמא שלו מנהלים את המקום הפשוט הזה שניתן גם לרכוש ממנו ומאד כמה מקומות שמחזיקים את הבשר שלהם טרי במקררים למכירה. הגריל של שמלי מחולק ל2 חללים, הראשון לאלו שלוקחים בפיתה ששם הגריל עצמו, שני מקררי שתייה ושני שולחנות גבוהים עם כמה שרפרפים, כדי שיהיה איפה לשבת לרגע לבלוס את הפיתה.



נכנסתי וביקשתי מנת קבב, יוסי כהרגלו בודק אם רוצים קבב או קציצה, אצל שמלי, יש הבדל בין הקבבים לא רק בצורה, אלא גם בתיבול. הקציצה משלבת פטרוזיליה ובצל ואילו הקבב שלו הוא בשר נטו!, מתקתק עם טעם כל כך אופייני שאין לאף אחד אחד, בעיר או בארץ.
הקבב הבולגרי הוא המתחרה הישיר של זה הרומני שעליו גדלתי בכל חיי... ולפעמים זה הבולגרי מתאים לי אף יותר בשל אופיו העדין והמתקתק של הבשל והתיבול מזה החזק והתוקף של הרומני.
הזמנתי לי כמובן את הקבב ולא את הקציצה (גם בגלל שאני אוהב אותו נטו וגם בגלל שרגע לפני אכלתי בקונספט דומה אצל יעקב ועבור הגיוון ההחלטה הנכונה).



כמה דק' של צפייה על הגריל עם כמה קציצות לאורחים נוספים והקבבים שלי והופ, הפיתה מוכנה. גם פה אצל שמלי הפיתה כמעט ריקה, ניתן לבקש מנה של שלוש קבבים או ארבע (במחירים שונים), אך הקבבים קטנים יחסית והפיתה נשארת עם לא מעט חלל. ניתן להוסיף גם פה טחינה, חומוס, סלט ירקות או כרוב, חריף פיקנטי וחמוצים. אני כהרגלי בנוהל, מוסיף רק טחינה ומעט מאד של ירקות בשביל הרעננות. שתי דקות וחצי והפיתה מתחסלת מאלייה. מנה מדהימה של בשר טרי וטעים מאד! עם פיתה טרייה כל כך זה פשוט לא פייר!!! מנה מדהימה שעלותה 25 שקלים בלבד לא כולל שתייה. והיא מתחרה ללא ספק עם לא מעט מנות של פסט פוד ברחבי הארץ והעולם. אולי לא ברמת הנדיבות אבל בטעם ללא ספק.





משם, ההליכה לרכב קצרה, חניתי בדיוק באמצע בין השוק התורכי לבין שמלי, איפה שקודניטוריה ספירא נמצאת.





שם במקום מקסים שנולד יחד עם המדינה ב 48, נמצאת הקונדיטוריה הכי וותיקה של חיפה. בעלי המקום, זוג מבוגר, מקסים, מצחיק וחמוד לאללה שהמקום היה בעיקרון של אבא של בת הזוג ולאחר מכן עבר לידיהם של "הילדים".
בספירא, עדיין ניתן למצוא את אותם העוגות, העוגיות, המאפים והשוקולדים שהיה ניתן למצוא עוד בתחילת דרכם.





עוגות שמרים, פאי ש לפירות ואגוזים, נשיקות מרנג בצורות כלבים בשני צבעים ועוד ועוד ועוד. יחד עם קפה ומקום שנראה שקיים כבר עשרות שנים האווירה פשוט קסומה של לקוחות וותיקים וחדשים שמצאו מקום וחור בזמן.
הזמנתי לי קפה הפוך וכמה מאפי שמרים קטנים של אגוזים וצימוקים והתיישבתי על המדרכה באחד מהשולחנות שלהם לעישון בבריזה החיפאית. כך חתמתי בעיקרון את השעתיים האחרונות ששילבו המון זכרונות חיפאיות (לא שלי) אותנטיות וגם אוכל מוצלח וטעים מאד. אז אולי תחתית חיפה לא ממש יכולה להתחרות במגוון העצום שיש בתל אביב , אבל גם פה ישנן פנינות שכיף לטייל ביניהן, לאכול ולטעום ובעיקר להכיר ולשמר לעוד המון שנים קדימה.

ביקור בחומוס אבו מרון – חיפה.

כבר כמה שנים שאני לקוח קבוע בחומוס "אבו שאקר" זו שבעיר התחתית לא רחוק מכיכר פריס.

חיפה מתחלקת בגדול ל 3 ואז ל 2 ואז כמובן לאחד...

בחומוס;  אבו שקאר, פארג' ואבו מרון, החלוקה השנייה כמובן מתייחסת לפלאפל הזקנים או מישל בוואדי

ואחד אלוהינו – אמיל (שווארמה).

אני תמיד הייתי בחלוקת - אבו שאקר, מישל ואמיל כמובן. שאין עליו עוררין... אך ביום שישי האחרון בבוקר, אחרי שבזמן האחרון הציקו לי כמה דברים במעוז החומוס הקבוע שלי, שיניתי כיוון ונחתתי ב"אבו מרון" שברחוב קיבוץ גלויות, הסמוך לשוק הפשפשים החיפאי שהולך וגדל מיום מיום.

זו לא הפעם הראשונה (וגם לא העשירית) שלי במקום, אבל מכח ההרגל, אתה פשוט תמיד מוצא את עצמך באותו המקום, אז לא עוד.

אבו מרון זו חומוסיה מדהימה, שביום שבת להצליח להושיב את עצמך ואת אורחיך באחד מכיסאותיהם זו משימה די קשה. אבל ביום שישי בבוקר, יום החומוס שלי, זה די קל לשמחתי הרבה.

המסעדה ממוקמת במבנה אבן ארוך ששני חללים ומרפסת מקורה מגדירים את הטריטוריה שלה.

לאחרונה היא גם התחדשה ואחרי שיפוץ שינתה קצת את המראה הפנימי שלה ונהייתה אף מודרנית יותר.

קירות ותקרה שצופו בחומרים אקוסטיים, כיסאות ושולחנות מעץ כבד והכל לבן ונקי מאד.

ביום שישי בבוקר עבדו זוג מלצריות חינניות וצעירות שמחליפות כמובן את הבלונדה הוותיקה מאבו מרון (אלו שוותיקים פה מכירים אותה עוד שעבדה בקפה גלידה {יונק} ועברה ל'אבו מרון' אחרי שהתחתנה עם אחד הבעלים של המקום).

התיישבתי באחד השולחנות הריקים שבמרפסת- הייתה בריזה מצוינת מהים והשמש בצבצה מבעד לצמחייה הגבוהה והסבוכה שמסביב למסעדה. כך גם אוכל לעשן מבלי להטריד אף אחד חשבתי לעצמי, בעוד אני רואה את ה"קבועים" בדיוק מנגבים את האזורים המפוספסים ומוציאים בידם השנייה את הסיגריה.

בחלל הפנימי היה ריק והמלצריות ניגשו אלי חיש קל. (לכל סובלי העישון, יש כמובן את החללים הפנימיים היפים והנעימים ושם לא תרגישו באלו שמנסים להרעיל אתכם)

הזמנתי כהרגלי, חומוס טחינה וגרגירים, סלט ירקות קטן וצ'יפס קטן. מיד בעת הזמנת הצ'יפס מקבלים את השאלה הקבועה מצד המלצרית, "אתה רוצה את המתובל או הרגיל?", מתובל, עניתי.

הצ'יפס המתובל של המקום הוא אחד הדברים שמייחדים את אבו מרון משאר מסעדות וחומוסיות העיר.

הוא עשוי מתפוחי אדמה טריים ומתובל בשום כתוש, פטרוזיליה ותבלינים נוספים. טעמו מדהים, אבל זה

Love hate thing. לא כולם מסוגלים להכיל את התיבול הכבד והעוקץ, אז יש כמובן את האפשרות להזמין "רגיל" כאמור. מומלץ לבחון את העניין J

אחרי דקותיים מהירות, הגיעה צלוחית עם חמוצים שהם עושים במקום, מלפפון, זיתים, פרוסות לפת ורדרדות, בצל טרי ברבעים ופלפל חריף. ומייד אחר כך כל השאר.

החומוס משחתי והרבה יותר עדין מאבו שאקר שעושה חומוס יותר סמיך וכבד (אני בדרך כלל אוהב את הכבדים יותר, לכן התביתתי זמן רב "שם"). המשחה הייתה מענגת ובטמפרטורה הנכונה, כך גם הטחינה. הגרגירים "באבו מרון" היו בגוון חום בהיר כתום והיו מהזן הקטן. הם היו נימוחים ונעימים יחד עם כל המשחה מסביב. שמן הזית המשובח רק קשר את כל המנה בצורה משובחת ובכלל זה משהו שאני מאד רגיש אליו ושמחתי על כך. לדעתי גם חומוס בינוני עם שמן זית ממש טוב יכול להגיע לגבהים. החומוס של המקום, מעולה! וכך כל המסביב לו. הוא פשוט שונה מהאחרים וטוב שכך. למען הגיוון והטעמים.

סלט הירקות נחתך במקום ותובל בשמן ולימון. את המלח הוספתי בעצמי, כך גם לצ'יפס המטריף שהגיע חם הישר מהשמן.

קחו לתשומת לבכם למרות שהזמנתי את המנות "הקטנות" שהם יספיקו לזוג ואף ליותר.

אבו מרון מאד אדיבים בכמויות שלהם ו ב 69 ש"ח כולל בקבוק שתייה אכלתי ללא ספק מספיק אוכל שהיה מספיק לזוג בשקט לארוחת בוקר מאוחרת.

השירות היה אדיב, מהיר וחביב מאד, האווירה שקטה ונעימה ואף אחד לא מחכה שתפנה את המקום לבא אחריך... ביום שישי, זה ללא ספק מקום רגוע וכיפי לארוחת בוקר שפותחת את הסוף שבוע.

אפילו החתולים רגועים ומנמנים מתחת לעצים בצד...

יש מצב שבתקופה הקרובה אזנח את בית החומוס ה"קבוע" שלי לטובת אבו מרון. אני מניח שצריכים לרשום את החלוקה שלי מחדש בעירייה.