סיבוב של כמה שעות ברחוב אחד;
בתחתית של חיפה יש כמה רחובות שכיום הם בעיצמו של שיפוץ נרחב שהעיר מקיימת ובכלל באזור כולו, מהנמל עצמו ולאורך התחתית ואף גבוה מזה, לכיוון הדר שחפורה עד העצם בשל ההכנות למטרונית שאת השקתה מזמן היינו צריכים לחוות.
בהמשך לכל זה, עסקים קטנים וגדולים התחילו לפתוח השכם וערב ברחובות תחתית חיפה, אולי מהסיבה שהם מבינים שהמקום הזה הולך להיות הCITY של העיר ובה יהיו וכבר מבקרים רבים. באחד מיממות השבוע לקחתי עמי את המצלמה
ויצאתי לסיבוב אוכל, בנוהל. מהבוקר ועד הצהריים שאני יושב פה ושם, טועם מזה ומזה, מצלם קצת, מקשקש מעט עם הבעלים, המלצרים ועוד ופשוט חווה את העיר, אבל קצת יותר של פעם. מלבד המקום של השקשוקה שאיתו עוד מעט אתחיל, כל המקומות וותיקים הרבה יותר, 20 שנה, 30 שנה וגם כזה שנפתח בשנת קום המדינה.
רחוב נתזנון הוא הרחוב הידוע ביותר אולי בתחתית, זה שמקשר את השוק התורכי לכביש שמעליו עם החומוסיות של אבו שאקר ופרג', אבל בעיקר בגלל שהוא טומן בתוכו את אולי אחת המסעדות הטובות והוויתיקות בחיפה ואולי גם בארץ - מעיין הבירה. בכל מקרה, היום לא נדבר על הבית השני שלי, אלא על מקומות אחרים שצפונים שם בלכתכם מתחילתו ועד סופו כמעט.
לפני כמה חודשים נפתח ממש מול אלברט עם הדגים המלוחים והזיתים מקום שנקרא 'השקשוקה של אמא.' מקום נחמד מעוצב בטוב טעם לקונספט, עם אלמנטים עתיקים לצד תמונות מבריקות של שקשוקות במחבתות, ביצים שבורות ועוד. אריחים בצבע חום וצהוב עם כיסאות בר בצבע לבן ואדום לכל רוחב קירות המסעדה ועוד כמה שולחנות קטנים, ממש על המדרכה. שם מאחורי הדלפק, מכינים בעיקרון שני דברים עיקריים; שקשוקה בשלוש דרגות חריפות, רגילה פיקנטית וחריף, וגם סביח בפיתה. את השקשוקה ניתן לרכוש במחבת, יחד עם סלט כרוב, חמוצים, לחם טרי וטחינה (25 שקלים)
או ברבע לחם.. אתם יודעים, מוציאים את התוך מרבע לחם וממלאים אותו בשקשוקה רותחת (מדהים!) על זה תשלמו רק 15 שקלים. יחד עם כוס לימונדה קרה, תוסיפו לחשבון 5 שקלים בלבד וזהו.
השקשוקה שקיבלתי במחבת הייתה מבוססת על עגבניות טריות ולא משומרות, יחד עם פלפלים ירוקים ואדומים שטוגנו עם בצל וגם כמה פלפלונים חריפים שנתנו קצת קיק פיקנטי לזו שביקשתי. יחד עם כמה פרוסות נאות מאד של לחם שחור אחיד וצלחת עם סלט כרוב לבן פריך, כף של טחינה שהכינו במקום ופרוסת עבה של חציל מטוגן בביצה וחמוצים, זו הייתה ארוחת בוקר לתפארת. אני מת על שקשוקות!!! וטעמתי כמעט בכל הארץ מהתחנה המרכזית בבאר שבע, דרך האוטובוס הצהוב בדרך לתל נוף, בהמשך בצמת סירקין ועד קיוסקים פה ושם. השקשוקה החדשה בחיפה דורשת עוד קצת עומק טעמים אבל היא טרייה וטעימה מאד בכל זאת. הביצים (2 במנה) היו חצי מבושלות למרות שביקשתי אותן נוזליות יותר, אבל זה באמת לא נורא ועדיין היה לי מספיק חלמון כדי לטבול בו את הלחם. מקום נחמד מאד שאם ימשיך לפעול וקצת ישכלל את עצמו מעט יוכל להיות אחלה מקום עלייה לרגל. למקומיים וגם למספיק תיירים שיורדים מספינות הקרוז שחונות ממש כמה מטרים ליד על החוף ובכלל.
משם, פשוט עוברים את הכביש וליד השווארמה וחנות הבגדים מצד ימין יושב אלברט הזקן,
איש שהיה פעם ממונה מטעם העירייה בחיפה על איזשהו תחום ועם הפרישה החליט לפתוח דוכן קטן לממכר זיתים כבושים בעיקר ודגים מלוחים שהוא עושה בעצמו. אצל אלברט בכל יום שישי אני קונה קופסת זיתים ושני דגים שהוא פותח, מנקה וחותך לי לחתיכות קטנות על נייר עיתון. הזיתים שלו מעולים וניכר שהם טריים ומוכנים תמיד בזמן הנכון. והדגים או הדגים! הם המוקד האמיתי ורק מי שיודע ומכיר את אלברט יודע שבאחת מחביות הפלסטיק שלו שם מסתתרים הדגים המלוחים הכי טעימים שיש.
הוא מנקה אותם בידיו החסונות, מוציא את ההדרה וחותך למי שרוצה ישר לקופסת הפלסטיק בעזרת מספריים גדולים.
גם את ה"איקרא" הוא נותן לאלו שאוהבים. זה החלק הכי טעים ואל תוותרו עליו. חלק הפנים של הדג שאפשר "לפתוח" קצת עם חומץ בבית וזה בא פיקס יחד עם שתייה חריפה. את אלברט אני מכיר כבר כמה שנים והוא תמיד מחייך לכולם ומשרת. המחירים ממש זולים (18 שקלים לדג שלם ומשהו כמו 7-8 שח לקופסת זיתים קטנה.. ).
משם, הייתי שוב רעב, למרות שירדנו על איזה דג ככה בעמידה יחד עם איזה שלוק מבקבוק ערק שאלברט שומר בצד למיודעים\יודעי דבר, משפחה וחברים.
ועברתי שוב את הכביש חזרה עם פנייה קלה לתוך השוק התורכי. שם אפשר היום למצוא סנדוויץ טוניסאי, בורקס תורכי אצל משה שמכין יום יום טריים וגם את הקבב של יעקב. יעקב פתח את המקום עוד בשנת 1989 ומכר בו קבב בלבד בפיתה.
את עיסת הבשר דאז הוא הכין מתערובת של בקר, כבש ועוד כמה דברים ואנשים היו מגיעים אליו במיוחד רק בשביל להריח את עשן המנגל, ממש כך.
עם הזמן, הכשרות תפסה שם קצת את צציותיו ותערובת הבשר השתנתה קצת, אך נשארה טעימה מאד מאד. הריח של המנגל של יעקב נישא למרחוק וכל הרחובות מסביבו "סובלים" בשקט עד לשעות הצהריים שאצלו יש פשוט תור מטורף. היום יעקב שם על המנגל גם פרגיות, נקניקיות חריפות, כבד ולבבות לרבות הקבב האגדי שלו ואת כל זה הוא שם בפיתה טריה וחמה יחד עם טחינה או כל דבר אחר שתרצו שעומד בדיספליי על דלפק נירוסטה נקי.
סלט ירקות טרי, כרוב, בצל עם פטרוזליה, כמה סוגי חריף וחמוצים. בצד עומד לו מקרר שתייה שניתן לקחת מה שרוצים ומשלמים בסוף... על מה שאכלתם ושתיתם. אמנם יש כמה שולחנות קטנים בחזית המקום, אבל לרב הקליינטים עומדים ליד עמדת החומוצים ושואבים את הפיתה יחד עם הבשר בכמה ביסים ענקיים!
אני כהרגלי לקחתי לי מנת קבב בפיתה ויעקב בחיוך רחב כבר מעביר מהמקרר הקטן שעל ידו אל הגריל תוך כדי שהוא פותח את הקבב לעיגול שטוח. דקה וחצי והשלושה כאלו כבר נחו בפיתה הכי טרייה בעיר. הוספתי קצת סלט ירקות טרי ובצל עם פטרוזליה וכמובן גם טחינה טעימה. כך אני אוהב את המנה שלי, פשוט ובלי הרבה בלאגן. הפיתה מרגישה קצת "ריקה"למי שרגיל לאכול שווארמה בעיר למשל, אבל הבשר היה עם טעמים חזקים של בצל, פטרוזיליה ומעט מאד תבלינים. הבשר טרי מאד ופשוט זועק - טעים!!!.. זו אחת המנות האהובות עלי בעיר ד"א וכל פעם שאני באזור, אני חייב לעבור שם.
כהרגלי ברגע שאני לקראת סוף מנה אני קורא ליעקב לשים לי עוד אחת על האש.. אבל הפעם, חשבתי לעשות צעידה של חמש דקות דרומה על הציר ולהגיע למקום שמוכר קבב כבר עשרות שנים ותושבי חיפה מכירים היטב.
הלו הוא הגריל הבולגרי של שמלי. ממש כמה דק' הליכה על הכביש של רחוב נתנזון מגיעים לשמלי... מסעדה וותיקה עם גריל ותיק ממנה כמעט. שם, יוסי הבעלים יחד עם אמא שלו מנהלים את המקום הפשוט הזה שניתן גם לרכוש ממנו ומאד כמה מקומות שמחזיקים את הבשר שלהם טרי במקררים למכירה. הגריל של שמלי מחולק ל2 חללים, הראשון לאלו שלוקחים בפיתה ששם הגריל עצמו, שני מקררי שתייה ושני שולחנות גבוהים עם כמה שרפרפים, כדי שיהיה איפה לשבת לרגע לבלוס את הפיתה.
נכנסתי וביקשתי מנת קבב, יוסי כהרגלו בודק אם רוצים קבב או קציצה, אצל שמלי, יש הבדל בין הקבבים לא רק בצורה, אלא גם בתיבול. הקציצה משלבת פטרוזיליה ובצל ואילו הקבב שלו הוא בשר נטו!, מתקתק עם טעם כל כך אופייני שאין לאף אחד אחד, בעיר או בארץ.
הקבב הבולגרי הוא המתחרה הישיר של זה הרומני שעליו גדלתי בכל חיי... ולפעמים זה הבולגרי מתאים לי אף יותר בשל אופיו העדין והמתקתק של הבשל והתיבול מזה החזק והתוקף של הרומני.
הזמנתי לי כמובן את הקבב ולא את הקציצה (גם בגלל שאני אוהב אותו נטו וגם בגלל שרגע לפני אכלתי בקונספט דומה אצל יעקב ועבור הגיוון ההחלטה הנכונה).
כמה דק' של צפייה על הגריל עם כמה קציצות לאורחים נוספים והקבבים שלי והופ, הפיתה מוכנה. גם פה אצל שמלי הפיתה כמעט ריקה, ניתן לבקש מנה של שלוש קבבים או ארבע (במחירים שונים), אך הקבבים קטנים יחסית והפיתה נשארת עם לא מעט חלל. ניתן להוסיף גם פה טחינה, חומוס, סלט ירקות או כרוב, חריף פיקנטי וחמוצים. אני כהרגלי בנוהל, מוסיף רק טחינה ומעט מאד של ירקות בשביל הרעננות. שתי דקות וחצי והפיתה מתחסלת מאלייה. מנה מדהימה של בשר טרי וטעים מאד! עם פיתה טרייה כל כך זה פשוט לא פייר!!! מנה מדהימה שעלותה 25 שקלים בלבד לא כולל שתייה. והיא מתחרה ללא ספק עם לא מעט מנות של פסט פוד ברחבי הארץ והעולם. אולי לא ברמת הנדיבות אבל בטעם ללא ספק.
משם, ההליכה לרכב קצרה, חניתי בדיוק באמצע בין השוק התורכי לבין שמלי, איפה שקודניטוריה ספירא נמצאת.
שם במקום מקסים שנולד יחד עם המדינה ב 48, נמצאת הקונדיטוריה הכי וותיקה של חיפה. בעלי המקום, זוג מבוגר, מקסים, מצחיק וחמוד לאללה שהמקום היה בעיקרון של אבא של בת הזוג ולאחר מכן עבר לידיהם של "הילדים".
בספירא, עדיין ניתן למצוא את אותם העוגות, העוגיות, המאפים והשוקולדים שהיה ניתן למצוא עוד בתחילת דרכם.
עוגות שמרים, פאי ש לפירות ואגוזים, נשיקות מרנג בצורות כלבים בשני צבעים ועוד ועוד ועוד. יחד עם קפה ומקום שנראה שקיים כבר עשרות שנים האווירה פשוט קסומה של לקוחות וותיקים וחדשים שמצאו מקום וחור בזמן.
הזמנתי לי קפה הפוך וכמה מאפי שמרים קטנים של אגוזים וצימוקים והתיישבתי על המדרכה באחד מהשולחנות שלהם לעישון בבריזה החיפאית. כך חתמתי בעיקרון את השעתיים האחרונות ששילבו המון זכרונות חיפאיות (לא שלי) אותנטיות וגם אוכל מוצלח וטעים מאד. אז אולי תחתית חיפה לא ממש יכולה להתחרות במגוון העצום שיש בתל אביב , אבל גם פה ישנן פנינות שכיף לטייל ביניהן, לאכול ולטעום ובעיקר להכיר ולשמר לעוד המון שנים קדימה.
בתחתית של חיפה יש כמה רחובות שכיום הם בעיצמו של שיפוץ נרחב שהעיר מקיימת ובכלל באזור כולו, מהנמל עצמו ולאורך התחתית ואף גבוה מזה, לכיוון הדר שחפורה עד העצם בשל ההכנות למטרונית שאת השקתה מזמן היינו צריכים לחוות.
בהמשך לכל זה, עסקים קטנים וגדולים התחילו לפתוח השכם וערב ברחובות תחתית חיפה, אולי מהסיבה שהם מבינים שהמקום הזה הולך להיות הCITY של העיר ובה יהיו וכבר מבקרים רבים. באחד מיממות השבוע לקחתי עמי את המצלמה
ויצאתי לסיבוב אוכל, בנוהל. מהבוקר ועד הצהריים שאני יושב פה ושם, טועם מזה ומזה, מצלם קצת, מקשקש מעט עם הבעלים, המלצרים ועוד ופשוט חווה את העיר, אבל קצת יותר של פעם. מלבד המקום של השקשוקה שאיתו עוד מעט אתחיל, כל המקומות וותיקים הרבה יותר, 20 שנה, 30 שנה וגם כזה שנפתח בשנת קום המדינה.
רחוב נתזנון הוא הרחוב הידוע ביותר אולי בתחתית, זה שמקשר את השוק התורכי לכביש שמעליו עם החומוסיות של אבו שאקר ופרג', אבל בעיקר בגלל שהוא טומן בתוכו את אולי אחת המסעדות הטובות והוויתיקות בחיפה ואולי גם בארץ - מעיין הבירה. בכל מקרה, היום לא נדבר על הבית השני שלי, אלא על מקומות אחרים שצפונים שם בלכתכם מתחילתו ועד סופו כמעט.
לפני כמה חודשים נפתח ממש מול אלברט עם הדגים המלוחים והזיתים מקום שנקרא 'השקשוקה של אמא.' מקום נחמד מעוצב בטוב טעם לקונספט, עם אלמנטים עתיקים לצד תמונות מבריקות של שקשוקות במחבתות, ביצים שבורות ועוד. אריחים בצבע חום וצהוב עם כיסאות בר בצבע לבן ואדום לכל רוחב קירות המסעדה ועוד כמה שולחנות קטנים, ממש על המדרכה. שם מאחורי הדלפק, מכינים בעיקרון שני דברים עיקריים; שקשוקה בשלוש דרגות חריפות, רגילה פיקנטית וחריף, וגם סביח בפיתה. את השקשוקה ניתן לרכוש במחבת, יחד עם סלט כרוב, חמוצים, לחם טרי וטחינה (25 שקלים)
או ברבע לחם.. אתם יודעים, מוציאים את התוך מרבע לחם וממלאים אותו בשקשוקה רותחת (מדהים!) על זה תשלמו רק 15 שקלים. יחד עם כוס לימונדה קרה, תוסיפו לחשבון 5 שקלים בלבד וזהו.
השקשוקה שקיבלתי במחבת הייתה מבוססת על עגבניות טריות ולא משומרות, יחד עם פלפלים ירוקים ואדומים שטוגנו עם בצל וגם כמה פלפלונים חריפים שנתנו קצת קיק פיקנטי לזו שביקשתי. יחד עם כמה פרוסות נאות מאד של לחם שחור אחיד וצלחת עם סלט כרוב לבן פריך, כף של טחינה שהכינו במקום ופרוסת עבה של חציל מטוגן בביצה וחמוצים, זו הייתה ארוחת בוקר לתפארת. אני מת על שקשוקות!!! וטעמתי כמעט בכל הארץ מהתחנה המרכזית בבאר שבע, דרך האוטובוס הצהוב בדרך לתל נוף, בהמשך בצמת סירקין ועד קיוסקים פה ושם. השקשוקה החדשה בחיפה דורשת עוד קצת עומק טעמים אבל היא טרייה וטעימה מאד בכל זאת. הביצים (2 במנה) היו חצי מבושלות למרות שביקשתי אותן נוזליות יותר, אבל זה באמת לא נורא ועדיין היה לי מספיק חלמון כדי לטבול בו את הלחם. מקום נחמד מאד שאם ימשיך לפעול וקצת ישכלל את עצמו מעט יוכל להיות אחלה מקום עלייה לרגל. למקומיים וגם למספיק תיירים שיורדים מספינות הקרוז שחונות ממש כמה מטרים ליד על החוף ובכלל.
משם, פשוט עוברים את הכביש וליד השווארמה וחנות הבגדים מצד ימין יושב אלברט הזקן,
איש שהיה פעם ממונה מטעם העירייה בחיפה על איזשהו תחום ועם הפרישה החליט לפתוח דוכן קטן לממכר זיתים כבושים בעיקר ודגים מלוחים שהוא עושה בעצמו. אצל אלברט בכל יום שישי אני קונה קופסת זיתים ושני דגים שהוא פותח, מנקה וחותך לי לחתיכות קטנות על נייר עיתון. הזיתים שלו מעולים וניכר שהם טריים ומוכנים תמיד בזמן הנכון. והדגים או הדגים! הם המוקד האמיתי ורק מי שיודע ומכיר את אלברט יודע שבאחת מחביות הפלסטיק שלו שם מסתתרים הדגים המלוחים הכי טעימים שיש.
הוא מנקה אותם בידיו החסונות, מוציא את ההדרה וחותך למי שרוצה ישר לקופסת הפלסטיק בעזרת מספריים גדולים.
גם את ה"איקרא" הוא נותן לאלו שאוהבים. זה החלק הכי טעים ואל תוותרו עליו. חלק הפנים של הדג שאפשר "לפתוח" קצת עם חומץ בבית וזה בא פיקס יחד עם שתייה חריפה. את אלברט אני מכיר כבר כמה שנים והוא תמיד מחייך לכולם ומשרת. המחירים ממש זולים (18 שקלים לדג שלם ומשהו כמו 7-8 שח לקופסת זיתים קטנה.. ).
משם, הייתי שוב רעב, למרות שירדנו על איזה דג ככה בעמידה יחד עם איזה שלוק מבקבוק ערק שאלברט שומר בצד למיודעים\יודעי דבר, משפחה וחברים.
ועברתי שוב את הכביש חזרה עם פנייה קלה לתוך השוק התורכי. שם אפשר היום למצוא סנדוויץ טוניסאי, בורקס תורכי אצל משה שמכין יום יום טריים וגם את הקבב של יעקב. יעקב פתח את המקום עוד בשנת 1989 ומכר בו קבב בלבד בפיתה.
את עיסת הבשר דאז הוא הכין מתערובת של בקר, כבש ועוד כמה דברים ואנשים היו מגיעים אליו במיוחד רק בשביל להריח את עשן המנגל, ממש כך.
עם הזמן, הכשרות תפסה שם קצת את צציותיו ותערובת הבשר השתנתה קצת, אך נשארה טעימה מאד מאד. הריח של המנגל של יעקב נישא למרחוק וכל הרחובות מסביבו "סובלים" בשקט עד לשעות הצהריים שאצלו יש פשוט תור מטורף. היום יעקב שם על המנגל גם פרגיות, נקניקיות חריפות, כבד ולבבות לרבות הקבב האגדי שלו ואת כל זה הוא שם בפיתה טריה וחמה יחד עם טחינה או כל דבר אחר שתרצו שעומד בדיספליי על דלפק נירוסטה נקי.
סלט ירקות טרי, כרוב, בצל עם פטרוזליה, כמה סוגי חריף וחמוצים. בצד עומד לו מקרר שתייה שניתן לקחת מה שרוצים ומשלמים בסוף... על מה שאכלתם ושתיתם. אמנם יש כמה שולחנות קטנים בחזית המקום, אבל לרב הקליינטים עומדים ליד עמדת החומוצים ושואבים את הפיתה יחד עם הבשר בכמה ביסים ענקיים!
אני כהרגלי לקחתי לי מנת קבב בפיתה ויעקב בחיוך רחב כבר מעביר מהמקרר הקטן שעל ידו אל הגריל תוך כדי שהוא פותח את הקבב לעיגול שטוח. דקה וחצי והשלושה כאלו כבר נחו בפיתה הכי טרייה בעיר. הוספתי קצת סלט ירקות טרי ובצל עם פטרוזליה וכמובן גם טחינה טעימה. כך אני אוהב את המנה שלי, פשוט ובלי הרבה בלאגן. הפיתה מרגישה קצת "ריקה"למי שרגיל לאכול שווארמה בעיר למשל, אבל הבשר היה עם טעמים חזקים של בצל, פטרוזיליה ומעט מאד תבלינים. הבשר טרי מאד ופשוט זועק - טעים!!!.. זו אחת המנות האהובות עלי בעיר ד"א וכל פעם שאני באזור, אני חייב לעבור שם.
כהרגלי ברגע שאני לקראת סוף מנה אני קורא ליעקב לשים לי עוד אחת על האש.. אבל הפעם, חשבתי לעשות צעידה של חמש דקות דרומה על הציר ולהגיע למקום שמוכר קבב כבר עשרות שנים ותושבי חיפה מכירים היטב.
הלו הוא הגריל הבולגרי של שמלי. ממש כמה דק' הליכה על הכביש של רחוב נתנזון מגיעים לשמלי... מסעדה וותיקה עם גריל ותיק ממנה כמעט. שם, יוסי הבעלים יחד עם אמא שלו מנהלים את המקום הפשוט הזה שניתן גם לרכוש ממנו ומאד כמה מקומות שמחזיקים את הבשר שלהם טרי במקררים למכירה. הגריל של שמלי מחולק ל2 חללים, הראשון לאלו שלוקחים בפיתה ששם הגריל עצמו, שני מקררי שתייה ושני שולחנות גבוהים עם כמה שרפרפים, כדי שיהיה איפה לשבת לרגע לבלוס את הפיתה.
נכנסתי וביקשתי מנת קבב, יוסי כהרגלו בודק אם רוצים קבב או קציצה, אצל שמלי, יש הבדל בין הקבבים לא רק בצורה, אלא גם בתיבול. הקציצה משלבת פטרוזיליה ובצל ואילו הקבב שלו הוא בשר נטו!, מתקתק עם טעם כל כך אופייני שאין לאף אחד אחד, בעיר או בארץ.
הקבב הבולגרי הוא המתחרה הישיר של זה הרומני שעליו גדלתי בכל חיי... ולפעמים זה הבולגרי מתאים לי אף יותר בשל אופיו העדין והמתקתק של הבשל והתיבול מזה החזק והתוקף של הרומני.
הזמנתי לי כמובן את הקבב ולא את הקציצה (גם בגלל שאני אוהב אותו נטו וגם בגלל שרגע לפני אכלתי בקונספט דומה אצל יעקב ועבור הגיוון ההחלטה הנכונה).
כמה דק' של צפייה על הגריל עם כמה קציצות לאורחים נוספים והקבבים שלי והופ, הפיתה מוכנה. גם פה אצל שמלי הפיתה כמעט ריקה, ניתן לבקש מנה של שלוש קבבים או ארבע (במחירים שונים), אך הקבבים קטנים יחסית והפיתה נשארת עם לא מעט חלל. ניתן להוסיף גם פה טחינה, חומוס, סלט ירקות או כרוב, חריף פיקנטי וחמוצים. אני כהרגלי בנוהל, מוסיף רק טחינה ומעט מאד של ירקות בשביל הרעננות. שתי דקות וחצי והפיתה מתחסלת מאלייה. מנה מדהימה של בשר טרי וטעים מאד! עם פיתה טרייה כל כך זה פשוט לא פייר!!! מנה מדהימה שעלותה 25 שקלים בלבד לא כולל שתייה. והיא מתחרה ללא ספק עם לא מעט מנות של פסט פוד ברחבי הארץ והעולם. אולי לא ברמת הנדיבות אבל בטעם ללא ספק.
משם, ההליכה לרכב קצרה, חניתי בדיוק באמצע בין השוק התורכי לבין שמלי, איפה שקודניטוריה ספירא נמצאת.
שם במקום מקסים שנולד יחד עם המדינה ב 48, נמצאת הקונדיטוריה הכי וותיקה של חיפה. בעלי המקום, זוג מבוגר, מקסים, מצחיק וחמוד לאללה שהמקום היה בעיקרון של אבא של בת הזוג ולאחר מכן עבר לידיהם של "הילדים".
בספירא, עדיין ניתן למצוא את אותם העוגות, העוגיות, המאפים והשוקולדים שהיה ניתן למצוא עוד בתחילת דרכם.
עוגות שמרים, פאי ש לפירות ואגוזים, נשיקות מרנג בצורות כלבים בשני צבעים ועוד ועוד ועוד. יחד עם קפה ומקום שנראה שקיים כבר עשרות שנים האווירה פשוט קסומה של לקוחות וותיקים וחדשים שמצאו מקום וחור בזמן.
הזמנתי לי קפה הפוך וכמה מאפי שמרים קטנים של אגוזים וצימוקים והתיישבתי על המדרכה באחד מהשולחנות שלהם לעישון בבריזה החיפאית. כך חתמתי בעיקרון את השעתיים האחרונות ששילבו המון זכרונות חיפאיות (לא שלי) אותנטיות וגם אוכל מוצלח וטעים מאד. אז אולי תחתית חיפה לא ממש יכולה להתחרות במגוון העצום שיש בתל אביב , אבל גם פה ישנן פנינות שכיף לטייל ביניהן, לאכול ולטעום ובעיקר להכיר ולשמר לעוד המון שנים קדימה.
