‏הצגת רשומות עם תוויות נקניקיות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקניקיות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 6 בינואר 2015

הביצה שהתחפשה - אגס בר דיינר ישראלי



זה מתחיל כמו סיפור ילדים, של אהבה לאוכל, ביצים ועבודה עם אנשים. ממשיך עם שני חברים שהיו שכירים כל חייהם וכמעט כמו כולם, חלמו על לפתוח מקום משלהם, להיות אדונים לעצמם ולהביא פרנסה למשפחתם.
מה יצא מכל זה? הדיינר הישראלי הראשון בחיפה\נשר.

את הפרסום על אגס בר דיינר פגשתי לראשונה באיזה באנר כזה או אחר בפייסבוק כמובן.
החברה שם שכרו את שרותיו של מישהו שישווק אותם קצת ברשת, כי להם, פשוט אין זמן לזה. לגיטימי.
להרים עסק מאפס עם כמעט בלי עובדים, לשפץ, להרכיב תפריט, לבשל ולשרת בין יתר הדברים, זו עבודה קשה ומלאה של 25 שעות ביום (קמים שעה קודם).
וכמו תמיד, אם הפרסום מדבר על משהו שקרוב אלי לבית, אני כמובן שמסתכל על מה מדובר.
חיפה התפתחה בשנים האחרונות מבחינה קולינרית, אבל היא לא קרובה בכלל לעושר והמבחר שיש במרכז, כך שכל מקום חדש – מבחינתי, מבורך אלפי מונים. ואם הוא טוב, אז פי כמה מזה.

בעודי משוטט בדף הפייסבוק שלהם, אני קורא את התפריט הנחמד ומחליט עם עצמי לפקוד ולדגום את המקום בהקדם.
יום שני בבוקר, אמצע השבוע בשעה שלא קשורה לכלום, אני מופיע על מפתן דלתו של הדיינר שהיה ריק מאדם, מלבד אחד השותפים שבדיוק עמל על הסרוויס הקרב ובא לקראת הצהריים.
התיישבתי מולו על הבר הגדול ועלעלתי בתפריט שהיה מונח בתוף סטנד שקוף בכל פינה.
 המקום עצמו מעוצב בטעם אך צנוע ולא מצועצע. ציורי קיר צבעונים של ביצים מחויכות, שלט נאון ירוק עם מחבת על קיר אחר ומרפסת מקורה וסגורה שממשיכה את המסעדה ובה שולחנות וכיסאות לרב. המקום עצמו מכיל לא מעט מקומות ואם בא לכם להגיע עם קבוצה גדולה, אין בעיה. נראה שהם יקבלו אתכם בידיים פתוחות.



התפריט מחולק לכמה סקציות די דומות בקונספט; כריכים שונים, מנות מיוחדות, שקשוקות שונות, סלטים ומנות בשריות כמו; המבורגר שנעשה במקום (ראיתי את הבעלים מכין את התערובת מול עיני במטבח פתוח!) ומוגש עם ביצת עין ותוספות, נקניקיות צ'וריסו, מנות חזה עוף שונות ועוד.
סה"כ, מקום שכל אחד יוכל למצוא מה לאכול בו... מצמחוניים ועד לקרניבורים, ילדים ומבוגרים.

אישית, אני בדרך כלל פחות נכנס או נעצר ליד מסעדות מבוססות כריכים. אך יש לא מעט "מוסדות" בחיפה שמושתתות על הקונספט, כמו "סנדויץ ברכה" בהדר למשל, או "סודוק" בכרמל ועוד, אך פה הקונספט עשיר ומגוון הרבה יותר "מסתם" סנדוויצ'יה. בעצם, הם בכלל לא מבחינתי.
יש פה דיינר\מסעדה שמגישה שלל רב של מאכלים וטעמים ובצורות הגשה שונות..
אם זה להזמין מנה שמוגשת בלחם מיוחד ולצאת אל האוטו חזרה, או לשבת וליהנות מארוחה ערוכה ומלאה.



כאמור, אני מעלעל בתפריט ואבישי (אחד מהשותפים שבעלי המקום) כבר שואל אם זו הפעם הראשונה שלי, איך שמעתי על המקום (עדיין, המקום סה"כ בן 8 חודשים) ובוא זמנית מכין לנו קפה "על הבית" (כי לדבריו הוא גם עדיין לא שתה...).
התחלנו מעט לשוחח ובמקביל הוא ממשיך בהכנות לסרוויס... תערובת להמבורגר, חיתוך ירקות, סלטים ורטבים למעדנייה, קונטיינרים מלאים בנקניקים טובים טריים שנפרסו וממתינים להזמנות ועוד.
האמת שלי זה התאים כי לא ממש ידעתי במה לבחור לאכול, אבל בסוף.. החלטתי..

מי שמכיר אותי.. יודע שקיבולת זה שמי השני, כך שזה לא יפתיע שהזמנתי 3 מנות שונות, אבישי היה קצת פחות אופטימי. האמת, שלאחר שראיתי את גודל המנות, היד הנדיבה שלו על הפלנצ'ה עם חומרי הגלם והתשוקה שהוא שם בתוך האוכל, הייתי קצת פחות אופטימי בעצמי שאני הולך לגמור את כל הכמות האדירה הזו.



המנה הראשונה שיצאה אל הדלפק ממה שהזמנתי הייתה;
*כריך קרואסון עם סרוולד וביצי עין;
בקרואסון טרי שחומם בתנור פיצות לפני ההגשה לפריכות מקסימלית, עלו ובאו רטבים לבחירה, ירקות טריים, לא פחות מ 12 פרוסות של נקניק סרוולד טרי שטוגן קלות וזוג ביצי עין כתומות ונוזליות שהוכנו על הפלנצ'ה שנייה לפני ההגשה.
כריך חלומי, שבכלל הקונספט של סנדוויץ' בתוך קרואסון, מפיל אותי בכל פעם! הפריכות וטעם המאפה יחד עם חומרי גלם מעולים שמרכיבים כריך עילאי, מבחינתי זה מושלם.
פה, זה היה לא פחות מזה גם כן. ביצי העין נזלו פנימה על כל הכבודה ואין מאכל חושני יותר מחלמון שמתערבב עם מאפה פריך ונקניק איכותי.



המנה השנייה שהגיעה כמעט לפני שסיימתי את הקרואסון המעולה הזה, הייתה אחת מהמבחר הבשרי של המקום. המבורגר קצת פחות התאים לי באחת עשרה בבוקר (וגם בגלל שאכלתי אחד בערב שלפני),
אבל נקניקיות צ'וריסו דווקא מתאימות לארוחת בוקר פיקס. אמנם בארצות אירופאיות ולא ממש בנשר, אבל מה זה משנה?. בוקר זה בוקר, נקניקיה זו נקניקיה.



נקניקיית צ'וריסו ארוכה ועבה עלתה על הפלנצ'ה, נחתכה לשניים והוכנסה ללחם לבן מיוחד יחד עם כמעט כל מה שתבחרו מהמעדנייה. רטבים, ירקות טריים, בצל ופטריות מטוגנים, ביצים בשלל וריאציות ועוד. במקרה הזה נתתי לאבישי להרכיב לי את המנה, עם סייגים קטנים מה לא בא לי שיהיה שם וזהו. הלחם עצמו- במקום, קוראים לו פשוט ג'בטה... אבל יש לו מרקם קצת יותר מזרח תיכוני מאשר איטלקי. נראה כמו מן כיכר לחם לבן פחוס. נגיד משהו בין לחמנייה לפרנה.
כך או כך, הוא ענקי! וטעים!
הכריך היה מעולה, מלא בטעמים ומשביע מאד. זו מנה בפני עצמה שתפיל כמעט כל סועד, בטח אם ליד כריך ענק שכזה אתם מקבלים גם סלסלת ענק של פלחי תפוחי אדמה מטוגנים ומתובלים בפטרוזיליה ושום.



במנה האחרונה הייתי כמעט מחוץ למשחק... אבל אבישי הפציר בי שאני חייב לטעום את אחת ממנות הדגל של המקום, זו שכמעט כל קבוע שנכנס בדלת מזמין אותה עוד לפני שהתיישב. (האמת שכמה מהאנשים שאכן נכנסו ואכלו בזמן שהייתי שם, הזמינו בדיוק אותה).

ג'בטה אווז עם פטריות ובצל מטוגנים, חביתה מתובלת משתי ביצים, חמוצים, כרוב קולסאו והרשימה ממשיכה... גם פה ניתן לבחור ממגוון רטבים ומרכיבים שונים.
אני החלטתי שאני משנה לאבישי קצת את המנה ובמקום שום שמיר וחרדל, אני הולך על משהו קצת יותר "אותנטי" – טחינה וסחוג ירוק. מסתבר שקלעתי לטעמו האישי של האיש בעצמו, אז הוא זרם איתי בכיף.



גם המנה הזו, למרות שהייתי כמעט על ברכיי, מתחנן למים מהברזייה הקרובה (הזמנתי פיוז טי) הייתה מעולה! הלחם וכל הכבודה התחממו לכמה שניות בתנור הפיצות הגדול במטבח (אין פיצות במקום, כן?!) והמרקם של הלחם הטרי והחם, יחד עם פרוסות עבות של אווז, ביצים טריות, התבלינים, הטחינה והחריף התמזגו למעדן. תכלס, לא סתם אנשים חוזרים ומזמינים שוב ושוב... "כולה סנדוויץ'" אבל כזה שרוצים לאכול כל יום.

אמנם המטבח והטבח "פשוטים" (בלי להעליב את אבישי כמובן!), אין פה יומרות מצדם להיות סטרטאפ חדשני עם נגיעות גורמה כאלו ואחרות. מה שכן יש כאן; אלו חומרי גלם טריים וטובים, עם יד מלאה באהבה, כמות ישראלית מפנקת, שירות מכל הלב והמון המון חיוך!
מבחינתי, זו המשוואה האמתית להצלחה. אוכל טרי וטעים, שרות טוב וזמינות לקהל.
מה עוד אפשר לבקש? מממ... אולי רק סניף נוסף מתחת לבית ;-).

 אביעד.

הדיינר ממוקם מול הכניסה האחורית של הטכניון, בכניסה לנשר מכיוון נווה שאנן וכביש דורי חיפה. 

יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

ביקור במסעדת פיטר הומל (צמת דרור)













יש כאלו שמצליחים לפרוץ את הסכר, לפתור את החידה, לפצח את הנוסחה.
כך הרגשתי לפני כמה ימים שישבתי בערב חמים למדי, אך מאוורר ביחידות קירור חוץ אימתניות
בפיטר הומל שבצמת דרור.
פיטר, אוסטרי בלונדיני ו מוצק במקור היה עד לא מזמן אחד השפים של מלונות אישרוטל... עד שהחליט שהוא הולך להגשים חלום וותיק שלו ולפתוח מעדנייה, ליישן את הבשר שלו לבד ובהמשך גם לפתוח ביירגארדן מאולתר, ממש בצנטרום של המרכז המסחרי בצמת דרור. ישובי הסביבה, נתניה, רעננה ועוד , כולם נישה מעולה עבור פיטר הומל המתוק ומביקורי הראשון ולא האחרון – נראה גם שהוא הצליח ויצליח במה שהוא הגשים.

להגיע לצמת דרור די קל, על כביש 4, בין צמת כפר סבא\רעננה לבין נתניה, ממש בצמת שאפשר לפנות לאיקאה, לוקחים שמאלה או ימינה (תלוי אם מגיעים מדרום או מצפון), ומייד פונים לאזור המסחרי שהתפתח עד מאד בשנים האחרונות. לצד חנויות, תחנות דלק, ארומה ואפילו סניף של ונילה (גלידה), נמצאת מעדניה ארוכה, מאורת וגדושה בפרודוקטים מיובאים וגם לא שנקראת – פיטר הומל.
בחזיתה, מרפסת עץ עם שולחנות וכסאות לא נוחים לצערי, אבל עם המון VIBE. גריל, ומלצריות חינניות שפשוט היה איכפת להם מכל רגע שהיינו שם.

אז מה קורה בפיטר הומל אתם שואלים, אז ככה.
מגיעים, בוחנים את השטח למקום פנוי, מסמנים טריטוריה, מזמינים שתייה, יין, בירות או קלה... ואז נכנסים למעדניה עצמה. עוברים בין הנקניקים, הגבינות, הבשר, הדגים וכן הלאה ובוחרים מה רוצים לאכול, מפלטת נקניקים או גבינות, וכלה באוכל מוכן שנראה לא רע בכלל ועד בשר מיושן מרשים ואפילו דגים טריים ומעושנים.
הזבנים במעדניה חותכים, שוקלים, אורזים כאילו באתם לקנות כמו בכל מעדניה ושואלים אתכם למספרכם (הוא רשום על השולחן שזה אתה סימנתם שהוא שלכם בכניסה, זוכרים?) וזהו. חוזרים לשולחן והחגיגה מתחילה.

המלצריות החינניות מביאות סכום, צלחות, את השתייה הקרה, יש שם גם יינות פתוחים (כל פעם משהו אחר) עבור רכישה במידות כוס, בירות מהחבית וכן כל בירה אחרת שהם מוכרים במקררי החנות...
גם קעריות עם סלט חי וטרי המורכב מ כרוב לבן, בצל סגול, עגבניה אדומה, מלפפון ירוק ווינגרט צהבהב... מגיעות לסועדים ולחם מחמצת עם קמצנית חמאה, וכל זה ללא שום עלות!

היינו שלושה והזמנו:
* פילה סלמון (לזה שרק לפני יום עשה ציפויים חדשים לשיניים, מסכן.. )
* סינטה טרייה מיושנת 350 גר'
* טי בון מיושן במקום במשקל 500 גר'
* זוג נקניקיות ממגוון של שמונה לא פחות שיש במעדנייה, כולן טריות. אחת מבשר לבן ועשבי תיבול
והשנייה צ'וריסו מתובלת פיקינטית.


הבשרים והדגים הגיעו לאחר כ 10 דק' במידות העשייה הרצויות מלווים בחצאי תפוח אדמה אפוי עם שיני שום קונפי ומלח פלפל המעטרים אותם.
הבשרים היו פשוט מוצלחים, מידות התקנה מדויקות ובשר טעים, מלא בטעם עם הרגשה אינטנסיבית שמישהו פה פשוט יודע מה הוא עושה! טעמתי גם מעט מהדג של חברי ואישרתי שכך גם הדג מרגיש. היה עשוי במדיוק
לא יבש עם טעם גריל מקסים ושומניות אופינית לסלמון טוב.


המנות, התספות, הסלט החי, הלחם והחמאה וכן כל המסביב הרגיש פשוט נהדר. נהדר לפגוש ולבוא לאכול במקום שרוצה שתהיה אצלו, שתאכל טוב, שאיכפת לו שהאוכל טעים לך. (המלצרית וכן פיטר הסתובבו בין השולחנות והתעניינו באמת ובתמים בתחושתם של הסועדים!)
סתם לדוגמא - הלחם הראשון שהגיע אלינו לשולחן, היה משובץ בקימל וברגע שפיטר הבחין שאני עושה פרצוף ושאל למה, הודתי שקימל ממש לא "לב האנטירקוט" שלי (פרהפראזה על כוס התה רק בגישה קרניבורית)... אז הגיע לחם מחמצת משובץ דגנים וללא קימל, בנוסף... וללא חיוב כמובן.

לאחר שספגנו את כמות האוכל שהזמנו וניתנה לנו, פיטר שאל שוב עם הכל היה לטעמנו ואם הוא יכול להזמין אותנו לקינוח על חשבונו. 3 שניות של הלם ומבוכה עברו להן חיש קל ברגע שהוא חתם את השאלה אם בקשה אדיבה אם נוכל לעבור לשולחן צדדי יותר, נקי ומסודר. הסכמנו כמובן (היינו מסכימים גם אם לא היו משחדים אותנו בקינוח) ולאחר מכן ראינו שמייד אחרי שקמנו הם סידרו באמצא המרפסמת יחד עם השולחן שפנינו שולחן ארוך ל 15 איש..


פיטר הגיע אחרי 3 דק קצרות עם כלי זכוכית עגול וגבוה מלא בשכבות טרימסו ושלושה שוטים של סטולי קפואה.
ללא ספק חתימה מוצלחת לערב מקסים של מפגש עם החברים הכי טובים שלי ולארוחה מעולה!

אני לפיטר הומל הולך לחזור עוד הרבה ובוודאי בסתיו הוא הולך להיות שוס לאומי!
ד"א המחירים מעט גבוהים יותר מבשר שקונים הביתה ממעדנייה, אבל ממש לא מגיעים למחירי מסעדה שמוכרת בשר בטיב הזה. וכאמור, חוץ מהבשר השתייה ואולי קינוחים, כל המסביב ללא עלות נוספת ומוגש באדיבות המקום.

שיהיה להם המון המון בהצלחה. הלוואי.
אמן!

 אביעד

יום חמישי, 11 באוקטובר 2012

פסטה עם נקניקיות איטלקיות מפוררות, שאלוט, עירית ופלפל קלוי



 זוהי ללא ספק אחת המנות המיוחדות, המהירות והטעימות שאני מכיר. לארוחת צהריים מהירה, לאירוח, ערב, קיץ או חורף. מבחינתי היא "רצה" בכל מצב. כמה נקניקיות משובחות שלא עלו על הגריל, פושטות עור ומפוררות. רוטב של יין לבן, עירית, פלפלים קלויים ופיקורינו. מן היתוך איטלקי ספרדי כזה. הפסטה המתאימה ביותר לרוטב הזה היא פסטה קצרה חלולה וגדולה. כמו "ריגטוני" למשל ודומיה. הפסטה הגדולה תוכל לספוג את הטעמים וגם "לאסוף" את גושי הבשר המפורר יחד עם סירות השאלוט הטעימות. פנקו את עצמכם בחומרי גלם טובים, יין לבן קריר ואיזה 'רוסטיק' ליד, עם קוביית חמאה ענקית. יהיה קשה מאד לנצח את הארוחה הזו. שמעו, אני מרייר רק מלכתוב לכם את המילים הללו, תארו לכם מה הולך כאן בעצם הבישול או לאחר מכן שאני צריך פאקינג לצלם לכם את המנה.. אללה יוסטון!

מצרכים: (ל 4 מנות)
1 חבילה של פסטה מסוג ריגטוני (Rigatoni)
4 כפות שמן זית משובח
4-5 נקניקיות איטלקיות, פשוטות "עור" ומפוררות בידיים (כל נקניקיה משובחת מבשר גס וטרי תתאים)
8 בצלצלי שלוט, חתוכים לרבעים ומופרדים לסירות קטנות
2 שיני שום פרוסות
10 גבעולי עירית טרייה
2 פלפלים אדומים קלויים וחתוכים לרצועות
חופן גבינת פיקורינו מגורדת
1/2 כוס יין לבן יבש
1/2 כפית פפריקה אדומה מעושנת
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם


הכנה:
1 – הרתיחו בסיר גדול 4-5 ליטר מים והמליחו מעט, בשלו את הפסטה לפי הוראות היצרן עד לדרגת אל דנטה.
2 – במחבת גדולה, חממו את שמן הזית וטגנו את הבצלים עד להזהבה. הוסיפו את הנקניקיות המפוררות והשום. ערבבו עד שהן מתבשלות לחלוטין. הוסיפו את הפלפל הקלוי וערבבו לדקה נוספת. תבלו במלח ובפלפל שחור גרוס לפי הטעם.
3 – סננו את הפסטה המוכנה. הוסיפו את הפסטה למחבת (או הפכו כיוון והחזירו את הפסטה המסוננת אל סיר הבישול ותוסיפו את תערובת הנקניקיות אל הסיר)
4 – מיזגו את היין וערבבו בעדינות את הפסטה עם הרוטב, המתינו לצמצום הנוזלים לחצי בערך. הוסיפו את הפפריקה, את העירית והפיקורינו והמתינו 10 שניות לפני כיבוי האש. 

קשטו בעירית קצוצה (אפשר גם עם מעט אגוזים קלויים) והגישו.

בתאבון,
אביעד.

יום שני, 10 בספטמבר 2012

ביקור במסעדת - מנואלה





למרות שאני מבשל וצורך לא מעט אוכל איטלקי, מסעדות איטלקיות פרופר- הן לא בדיוק בטופ הרשימה שלי בזמן שאני מחפש, או רוצה לצאת לאכול בחוץ {בארץ}. זה נובע מכמה סיבות, אולי ובעיקר בגין הסיבה שאני פשוט מבשל המון מהז'אנר הזה בבית (?) ואולי גם מפני שהניסיון לימד אותי שמסעדות מהז'אנר הזה בארץ לא בדיוק "שוות" את היציאה בדרך כלל (אני כמובן מודע לכמה נהדרות).
כך שאני לרב מעדיף ללכת לאכול במקומות שמגישים אוכל שקשה לי להכין מסיבה כזו או אחרת, או שפשוט מתאים\בא לי באותו הרגע שזה קורה לעיתים דחופות יותר.
לאחרונה, שמעתי כמה וכמה פעמים ומאנשים שונים את השם "מנואלה". זו מסעדה איטלקית, קטנה ונחמדה, ברחוב המייסדים בזיכרון יעקוב (כן, על המדרחוב\דרך היין) כך נשמע מקולות הממליצים, שתמיד נקשרו מילים טובות וחמות אף מעבר לכך, בעת שדיברו עלייה.


אני בדרך כלל לא אץ לכל שם שמתנופף ברוח דברי האנשים סביב, או בפורומים כאלו ואחרים.. אלא
רק אם זה באמת משהו שנחשב לשוס וכמות המהללים (שאני מעריך לפחות) גבוהה במיוחד.
כך שבדרך כלל, מקומות כמו "מנואלה", ייכנסו לאחר כבוד למגירת המזווה וישלפו משם בעת הצורך.

באחד מימי השישי שהזדמנתי לזיכרון יעקוב, עקב מפגש חברי, כבר פשפשתי וירטואלית במגירה המדוברת ומנואלה נשלפה כמובן כמובילה הבלתי מעורערת. האמת שזה קצת עצוב שבמקום נפלא ומדהים כמו זיכרון יעקוב, כמות המסעדות שניתן להמליץ עליהן, עומד בסימן שאלה רב ובדרך כלל בעיניים שיאמרו "סליחה" על כך שאין כאן משהו קצת יותר רציני\נדיר\ומשובח. תכלס? נון רציני למיקום שכזה. ובכל זאת,
את היום העברנו בטיול בשמש חמה ובצילי העצים, במקביל לקבוצות קטנות של תיירים שהסתובבו ברחוב וישראלים שכמונו שבאו ליהנות ממקום מטופח ויפה, טועמים, מצלמים וחווים קצת שקט ושלווה מעבר לקניון העירוני.. אני שכבר ידעתי על מיקום ארוחת הצהריים, המתנתי שהשעון יחווה את השעה המיועדת, וזאת כדי שאוכל סוף סוף להגיע למטרת היום.


בינות החנויות, בתי הקפה והדוכנים, שוכנת בחצר פנימית מסעדת מנואלה. כאשר היא ממצה את הצפיות ממנה בכך שמפרסמת את עצמה בתור מסעדה איטלקית, משפחתית, שהפסטה נעשית בעבודת יד ועוד.
המושג פסטה בעבודת יד בארץ כבר לא נדיר כמו פעם, אך מי שטעם כזו, מבין שללכת אחורה זה עניין קשה במיוחד.. הפסטות מקבלות במקרים אלו ערך מוסף גבוה במיוחד וזה ללא ספק מעלה את ניקוד המסעדה, בעיני לפחות (כמובן אם הפסטה נעשית כראוי.. לא עבור המושג לבדו).


עברנו בשביל הפנימי אל המסעדה, כאשר האווירה הטוסקאנית ללא ספק נמצאת שם בעדינות מקסימה.
המסעדה עצמה מחולקת ל 2 אזורי ישיבה, בבוסתן רחב ידיים שהיא חצר מתחת לפרגולה שמוקפת בצמחים, עציצים, פרחים ובתים ישנים משוחזרים ויפים. ובחדר אורחים מקורה וממוזג, בפנים המסעדה כמובן. באתר REST, יש גם אזכור לחדר פרטי של עד 12 מושבים.. לכל אלו שחושבים אולי לארח אירוע אינטימי. אותו, אני אישית לא ראיתי.
החלטנו אחר הטיול בין כמה השעות מלפני כן, לשבת בתוך המסעדה הממוזגת. השמש הישראלית בקיץ -בצל או לא, נותנת את אותותיה חזק מספיק, כדי שאבחר במזגן any time. אני מניח שאם זה היה בערב, ובהינתן הבריזה המתאימה, הייתי מתרצה לשבת בחצר היפה (אם גם היו מרשים לי להדליק סיגר, אז על אחת כמה).


בכניסה, אחת המלצריות כבר ניגשה אלינו והציעה לנו לשבת באחד מהשולחנות שנועדו לאורחים מזדמנים  (ז"א שלא נשמרו לאלו שהזמינו מראש), הגענו ממש בפתיחת המסעדה בשעות הצהריים כך שאני מניח שהיה לנו קצת מזל לקבל שולחן נחמד מספיק, אם בכלל.
{זאת לדעתי הנקודה שאמליץ להזמין מקומות מראש, בטח אם אתם מתכננים להגיע בסוף השבוע}
התיישבנו בשולחן גדול, צבוע בלבן כפרי בסוף החדר, ליד חלונות בלגיים מקושטי עציצים יפים, שהכניסו אור רך לחדר. אלמלא המזגן העילי שהיה תקול ורוקן את מימיו בטיפות אל סיר בצמוד לקיר האחורי, התמונה הייתה יכולה להיות מושלמת.. (נו.. שויין) זה לא הפריע לנו, אבל זה היה די הזוי אם לומר את האמת...


התיישבנו ומלצרית נוספת הביאה זוג תפריטים ועוד תפריט בדמות מסגרת תמונה שולחנית (אתם יודעים כזו שעומדת על "רגל") שמציגה את ה"מיוחדים".
בזמן עלעול בתפריטים חשבתי לעצמי כמה אני אוהב את הפשטות והמיקוד בתפריט המסעדה.
מסעדות שיש בהן ספר שלם לתפריט, תמיד מפחידות אותי נורא. לא בגלל שקשה לי לבחור, אלא שאלו מסעדות שבדרך כלל מוציאות אוכל די בינוני. אלו שיש בהן כמה וכמה מנות בודדות בכל סקשיין, יכולות להתמקד בחומרי גלם טובים במיוחד ובתשומת לב ראויה לכל מנה ומנה. במנואלה, יש את זה בדיוק.
זאת כמובן תצורה שמתאימה במיוחד לאלו שאוכלים הכול ובאים לנסות ולא צריכים "לחפש" יותר מידי ;-).


הזמנו לאחר דין ודברים קצר.. למנה ראשונה:
- פוקצ'ה שנעשית במקום.
- רביולי דלעת ברוטב חמאה, אמרטי ופרמז'ן.
עוד הזמנו במקביל –
קראף של יין לבן מסוג פרסקטי (frascati), היין הגיע בקראף שקוף ויפה, צונן בטמפ' הנכונה, יחד
עם 2 כוסות יין מושלמות עבור היין. המלצרית מזגה לנו את הזוג הראשון ובמקביל העמידה קנקן של
מים קרירים וזוג כוסות נוספות.
היין היה פירותי, מאוזן ועדין מאד. זהו יין רומאי שהתלווה בדיוק מושלם לשאר המנות, למרות שלקחנו חלק מהמנות שהיו שמנות ועל בסיס שהתאים להם יותר יינות אדומים מלאי גוף. אך בשל הקיץ החם ואנטי הפלצניות שלנו באותו הצהריים, הלבן הנחמד הזה, הספיק והיה מושלם.

הפוקצ'ה הגיעה כאשר הכיכר חצוי לשניים באלכסון ובתוך סלסלה נעימה למראה.. הפוקצ'ה הייתה פריכה מבחוץ ורכה מבפנים בדיוק כפי שהיא אמורה להיות. על הפוקצ'ה כמובן היו מלח גס וכמה עלי רוזמרין עבור ניחוח וטעם. הפוקצ'ה נעשתה עם שמן זית כבמקור וכתמים ירקרקים עיטרו את תוכנה לשמחתי הרבה. התחלה חמימה ונחמדה מאד שהתחסלה די מהר יחד עם שמן הזית והבלסמי שעוד שפכנו לקערית הקטנה בצד ולאחר מכן גם עם רוטב מנת הרביולי שהתלוותה כמנה ראשונה כאמור.


מנת הרביולי מוצגת בתפריט המיוחדים ולא בתפריט הרגיל בשני מחירים שונים, כאשר יש אפשרות לבחור בין "קטנה" וגדולה. בחרנו את הקטנה לחלוקה עבור מנה ראשונה כאמור.
הגיעה צלחת לבנה מעוטרת ויפה, שבתוכה שישה רביולי לא קטנים בכלל מעוטרים בפרמז'ן איכותית וברוטב בצבע אגוזי. ניתן היה לזהות כבר במבט ראשון את השקדים הקצוצים שפוזרו או שנכחו ברוטב האמרטו. בצק הרביולי היה "אל דנטה" בהתקנה מושלמת, נגיס אך ללא שום זכר לבצקיות, או לקמחיות. מילוי הדלעת הכתום היה מתובל במידה נכונה, רך וחמים. הרוטב היה במידה הנכונה והרביולי לא שחו בו בשום אופן, אלא התעטפו בעדינות. מנה מקסימה, טעימה מאד, שהותקנה לעילא  והיוותה שיחוק מבחינתי והתחלה מרשימה לארוחה. אם הייתי יודע לפני כן, כנראה שהייתי בוחר לחלוק את הגדולה, למרות כמות האוכל שהזמנו בהמשך.

את המנות כולן, ראשונות עיקריות וקינוח, חלקנו בין שניים. הקונספט נאמר למלצרית עוד לפני המנות הראשונות, כך שערכו לנו צלחות אישיות נקיות, בכל פעם ואת המנות עצמן השאירו בייננו.
הזמנו למנות עיקריות –
- פסטה על עגבניות – מיטבולס, ירקות שורש כדורי בשר ופרמז'ן
- נקניקיית סלסיצ'ה על פולנטה חרדל ובצל קרמל

המנות העיקריות נבחרו אחת מהתפריט הרגיל (מיטבולס) ואחת מתפריט "התמונה" של המיוחדים.
מנת הסלסיצ'ה נקראה לי טעימה ובשרית במיוחד ואין שום מצב שאני מפספס סלסיצ'ה או פולנטה בארוחה איטלקית, אם ישנם!.


הדבר שלא ציפיתי לו זה גודל המנה. המסעדה תמחרה אותה ב 69 שקלים ראויים בהחלט, כאשר למרות שהמנה נכתבה בלשון יחיד (נקניקיית סלסיצ'ה) הגיעו שלישית נקניקיות ענקיות, שמנמנות ועסיסיות במיוחד.
הנקניקיות היו משולבות בפיסות בייקון, בשר לבן, שומן, תבלינים ובשרים נוספים. הן הותקנו במדויק והשף השכיל לשמור על עסיסיותם ולא לייבשן למוות! הנקניקיות שכבו על ריבוע פולנטה שהייתה טעימה אמנם, אך רחוקה באיכות ההתקנה משאר הארוחה לצערי. השף בחר להגיש פולנטה מוצקה לאחר טיגון או אפייה ולא את הוורסיה הדייסתית שלה, שלדעתי הייתה מקפיצה את המנה הזו בכמה במונים!
יחד עם הפולנטה והנקניקיות במנה, נח לו חצי בצל שקורמל ונצלה למשך זמן רב והיווה תוספת נחמדה, אבל שלא התמזגה כל כך יחד עם שאר הרכיבים. סה"כ מנה מגניבה לכשעצמה עם נקניקיות סופר טעימות, אך קצת לוקה במעוף או בחיבור בין המרכיבים.


המנה העיקרית השנייה הייתה כאמור פסטה מיטבולס שהייתה מצוינת לטעמי! (זה לא דבר של מה בכך!)
בכל מנת פסטה שמוזמנת מהתפריט, ניתן לבחור את סוג הפסטה מתוך חמש אופציות; פנה, פפרדלה, פטוצ'יני, ספגטי ופוזילי... את הפסטה שלנו בחרנו על בסיס פטוצ'יני.
הפסטה הייתה ללא ספק שוב בעבודת יד, איכותה הורגשה וכך גם איכות הרוטב והבשר שהיווה את בסיס הקציצות. על המנה פוזרה יד נדיבה מאד (קצת נדיבה מידי לטעמי) של פרמז'ן ויחד עם האדים הרבים מבישול הפסטה והרוטב, התמוססה לה לתוך הרוטב וקשרה אותו במדויק לטעם מצוין. ניכר שהרוטב בושל למשך זמן רב יחד עם סופריטו אותנטי ולכן הטעמים היו עמוקים ועשירים במיוחד. איכות הבשר הייתה טובה מאד כך שטעם המנה בשילוב כל אלו היה מלהיב.
זו אחת המנות הטובות של הארוחה ואני ללא ספק הולך להזמין אותה גם בפעם הבאה שאהיה במנואלה, בלי שום קשר לעוד כמה ששמתי עליהן עין.

כמות האוכל שהזמנו לזוג הייתה לא מעטה כלל וכלל, המנות גדושות, כבדות ומוגשות ביד רחבה ועם כל הלב. המלצריות שהתחלפו (כ 5 במספר לדעתי) בכל זמן הארוחה היו תמיד מחויכות ואדיבות.
לא הרגשנו שום לחץ מהן או מהמסעדה שנתנה לנו את כל תשומת הלב בכול שלב, גם כאשר המסעדה הייתה גדושה באורחים בפנים ובחוץ.

את הקינוח הזמנו לאחר שפינו את הצלחות מהמנות הקודמות והניחו לנו לעלעל בלוח מחיק שעליו כתבו בטוש אדום כחמישה קינוחים שונים. כפי שהמסעדה עושה הכול במקום, גם את הקינוחים הם מכינים- שזה חידוש מרענן במיוחד בגזרת הקינוחים במסעדות הארץ, שעובדות בדרך כלל על קינוחים קנויים ממקורות חוץ.
הזמנו טרמיסו עם ערמונים קצוצים ואספרסו לחתימה סופית.


הקינוח הגיע בכוס עבה ונמוכה כאשר שכבות של מסקרפונה, חתיכות ביסקוטי וערמונים קצוצים נאספו עם כל צלילת כפית לאורך הכוס. השכבות כולן היו מתוקות במידה לטעמי ובאיכות טובה מאד. המרקמים היו רכים ומוצקים במידה וזהו ללא ספק קינוח ביתי, שהותקן כהלכה ובאהבה אמיתית למקצוע.
לא סיימנו את המנה, כי פשוט היינו כבר על סף התמוטטות ומחשבות על נהיגה לא קצרה שהייתה עוד לפנינו די סיקלה את העניין עוד יותר ובכל זאת, הטרימסו הרגיש קינוח מקסים ומשובח מאד וגם מתאים יחד עם האספרסו הקצר לחתימת הארוחה.
מנואלה זו מסעדה איטלקית, משפחתית שעושה אוכל מעולה, טרי, וטעים! זוהי לא מסעדה שיש לסור אליה במהירות הבזק ולעזוב הכול בזה הרגע, אבל היא ללא ספק מסעדה כזו שיש לשים בראש רשימת המסעדות במגירת האלו שחייבים להגיע אליהן בקרוב. בטח אם אתם באזור.
אני נהניתי מאד וכבר מתכנן את הפעם הבאה שלי שם, אולי הפעם בערב ובתקופה קצת יותר קרירה. המסעדה רומנטית מאד לכל אלו שחושבים לצאת עם בן\בת הזוג וגם תתאים מאד לאירועים משפחתיים מצומצמים אם יש לכם משפחה שתדע ותאהב את סוג וסגנון האוכל.


כולי תקווה שהמסעדה תצליח, אך ההצלחה לא תעלה לה לראש. שתמשיך ליצור ולהכין אוכל ביתי, טעים שמותקן כהלכה וטעים במיוחד.
כיף שיש גם כאלו.
לכל אלו שחייבים לדעת כמה שילמנו.. אז התשלום שהוגש לנו עבור כל הארוחה הזו היה 266 שקלים לפני שירות. ללא ספק מחיר מצחיק ושווה במיוחד לאיכות האוכל, הכמות, האווירה, השירות והטעם כמובן!

אביעד.

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

נקניקיות בראט-וורסט עם בצל ופלפל אדום בבירה שחורה



כל נקניקיה טובה, היא סיבה לחגיגה. במיוחד אצלי בפה ובבטן. המטבח שלי תמיד מוכן וגם אני כמובן לארוחת שחיטות של נקניקיות טובות. לפני כמה ימים הפשרתי כמה בראט וורסט עגל שרכשתי מדובי.. זוכרים? הבחור מ Helga wurst..וטיגנתי לי במחשבה להניח אותם על גבעה ענקית של פירה תפוחי אדמה עם המון חמאה ושמנת.. כהרגלי.. אבל אז, חשבתי.. שזה יהיה מעט יבש (למה בלי טחינה?).. אז נזכרתי באיזה מתכון שדובי בעצמו לחש לי פעם בטלפון ממש בסמיכות להיכרותנו. למשהו נחמד שאפשר לשים מעל מנה בדיוק כזו.. וזה בצל ששחה בבירה שחורה עד שספג את כל הנוזלים המתקתקים הללו.
אני הפלגתי עם זה קצת והוספתי רצועות של פלפל אדום..שאין ספק שנקניקיות ופלפלים הם שילוב עתיק יומין שתמיד עובד. בקיצור, המנה הזו התחסלה כמעט מעצמה.. עוצמות ההתמדה שלי וההתאפקות הפעם עברו את הסקאלה.. אין לכם מושג מה זה להמתין ולא לטרוף את הצלחת הזו בשנייה שהיא מוכנה רק כדי בשביל שאוכל לצלם אותה למענכם.. מקווה שאתם מעריכים J.


מצרכים: (2 מנות)
שמן קנולה
4 נקניקיות מעולות; בראט וורסט, צ'וריסו, קנאק וואסט ועוד..  (בעבודת יד כמובן!)
2 בצלים לבנים גדולים, קלופים וחתוכים חצי אמינסה
1 גמבה גדולה חתוכה לרצועות
1 פחית\בקבוק של בירה שחורה (אני השתמשתי בנשר)
1 כף סוכר חום
קורט מלח גס
פלפל שחור לפי הטעם
קורט פפריקה מעושנת

הכנה:
1 – במחבת עמוקה יוצקים 2 כפות שמן קנולה ומחממים מעט. מוסיפים את הבצל ומטגנים על אש קטנה בינונית עד לשקיפות. מוסיפים את הפלפל האדום ומתבלים במלח, פפריקה ובפלפל שחור גרוס. מערבבים יחד ונותנים להם להתבשל
לכ 3-4 דק'.
2 – יוצקים בעדינות את הבירה ומקרצפים את תחתית המחבת ממשקעים. מגבירים מעט את האש ומצמצמים את הנוזל לשליש מכמותו. מוסיפים את הסוכר ומערבבים היטב עד שמקבלים מן סירופ נוזלי. מכבים את האש ומוציאים לקערית קטנה בצד.
3- מטגנים או צולים את הנקניקיות עד להכנתם המושלמת (שימו לב לא לייבש ולהרוס את העסיסיות המובנת בנקניקיות איכות שכאלו.. פשוט חבל!).

מגישים על פירה תפוח אדמה או אפילו על לחמנייה טרייה ומעל הנקניקיות מוסיפים את תערובת הבצל בבירה.

בתאבון,
אביעד.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

תבשיל איטלקי של נקניקיות, שעועית לבנה ועגבניות.

הנה כבר יום חמישי הגיע ואיתו כמובן - מתכון "חדש", שעולה אליכם ולהנאתכם.
כמו תמיד, צילומים, הגיגים, מתכון מפורט והמון אהבה לחומרי גלם, לאוכל, לטעמים ולקולינריה בכלל.
הפעם החלטתי להקדים קצת לפניו ולספר לכם.. שממש עוד מעט הבלוג עצמו ואיתו אני ואתם אני מקווה, חוגגים שנה להקמתו. אז רק רציתי שתדעו שבתאריך ה 5 לינואר, תעלה רשומה מיוחדת ובה יהיו לא מעט הפתעות ואפילו הגרלה מיוחדת שבסופה- פרס. שאני מקווה מאד מאד יעניין אותכם. אז.. שמרו על קשר הדוק.. כל זאת כאמור.. חמישה ימים לאחר תחילת השנה החדשה. עד אז.. מתכונים כרגיל.
אביעד.



תבשילים בסיר אחד, כבדים וכפריים הם 'פטיש' שלי ללא ספק. אני פשוט לא יכול לעבור על סדר היום, שבמוחי ובליבי קודח המתכון וממאן לצאת! בטח לא שהוא בתנור, מבעבע לאטו ומחכה ש..
הפעם, תבשיל בהשפעה איטלקית (כאילו שיש הרבה השפעות אחרות פה בבלוג הזה J , טוב נו, זה לא נכון.. יש! תפסיקו!). האיטלקים חוץ מפסטה ועגבניות כמובן, אוהבים מאד מאד שעועית (בעיקר בטוסקנה) ושתהיה לבנה בבקשה.
בשר זה מנדטורי לכל העמים (ואצלי במטבח), לפחות כך זה נראה. אז גם את זה יש פה. חשוב מאד שתקנו בשר איכותי ומוצרים משובחים למנות שלכם. לא בגלל שאני מנסה שתוציאו יותר מידי כסף, אלא בגין הניסיון שאיכות המנה נמדדת קודם כל באיכות המרכיבים שהכנסתם פנימה. תחפפו, תרגישו את זה אחר כך. מי שמכיר אותי.. יודע – שאין אצלי "ליד".
אצלי זה- "או סיירת או ניירת!".
את הנקניקיות אני קונה ממעדניות שמכינות בדרך כלל בעצמן ולאחרונה גם מדובי יקירנו מהלגה וורסט
שעל הנקניקיות שלו כבר דסקסנו לא מעט בתקופה האחרונה. (מי שעדיין לא הזמין וטעם, עכשיו זה זמן מעולה)

טוב יאללה, אני רעב. מתחילים.




מצרכים: (4 מנות?)
1-1.5 קג' נקניקיות עבות מסוג משובח (לא חריף)
3 עצמות מח עצם לטעם (אופציונלי)
3 כוסות עגבניות שרי
1 בצל ענק חתוך לחצי ולפרוסות עבות
4 שיני שום פרוסות
1/3 כוס שמן זית משובח
1 וחצי כפות חומץ בלסמי
2 כפיות טימין יבש
3 עלי דפנה
2 כוסות שעועית לבנה יבשה שהושרתה ללילה בהמון מים (אפשר להשתמש בסנפרוסט (שקית שלמה), או אפילו בשימורים מאיטליה ללא מיץ עגבניות! כ 2-3 קופסאות) 
מלח ופלפל לפי הטעם (אל תפחדו.. זה סיר גדול)
חופן פטרוזיליה קצוצה ורעננה לקישוט

















הכנה:
חממו תנור אפיה ל 200 מעלות.
אם השתמשתם בשעועית יבשה, בשלו כמה פעמים עם סינון באמצע, עד שהיא רכה מאד (!).
1 – בסיר כבד וגדול, חממו שמן זית וטגנו ל 2 דק' את הבצל והשום. ערבבו פנימה את הנקניקיות, העגבניות ובעצם את כל שאר הרשימה. בשלו יחד כ 2-5 דק' וכבו את הלהבה.
2 - סגרו את הסיר ברדיד אלומיניום או במכסה אם הוא אוטם כמו שצריך והכניסו לתנור חם! למשך 45 דק' בערך. העגבניות והנוזלים האחרים ייצרו שם רוטב סמיך וארומטי מאד. פיתחו את המכסה, ערבבו פעם פעמיים מהתחתית כלפי מעלה והמשיכו לאפות ל 10-15 דק' (הפעם בלי מכסה) כדי לקבל גוון שזוף.  הוציאו ופזרו לפני הגשה פטרוזיליה קצוצה.
3 – הגישו את הסיר באמצע השולחן, עם סלט ירוק טרי של עלים בויניגרט למשל, לחם טרי ויין טוב.


בתאבון, אביעד.




אם תקליקו על התמונות, תוכלו לקבל אותן באיכותן הגבוהה ביותר.. 
אל תשכחו להגיב.. 
C YA.

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

שיפוד של שרימפס צ'וריסו ועגבניות שרי על סאלומי "קופה"



מתאבן זו מנת התחלה. אפילו לא. אלא משהו ככה בשביל לפתוח את התיאבון, מן "בקטנה" כזו כדי להקפיץ את החך ולומר לגוף שהנה, אנחנו מתחילים ארוחה. באיטלקית אלו האנטיפסטי המפורסמים, בספרד הטאפאס (לא בדיוק, אבל נגיד) ולצרפתים יש שתי מילים שמתארות שני דברים קצת שונים בתחום.  יש את המתאבן שהוא כפי שאמרתי קודם, מן מנת פתיחה קטנטנה.. שבדרך כלל אוכלים עם אפריטיף ויש גם את ה "אמיוז בוש" (Amuse bush) שבתרגום חופשי נקרא "משעשע חך". המנה הזו שלפניכם היא לא בדיוק מתכון פר סה, אלא מתאבן שיכול להיות אנטיפסטי, טאפאס או אפילו משעשע חיך צרפתי על פי הקודים שלהם.
הוא מלא בטעם, עשיר מאד, קופצני וחד! יש כאן השפעות ספרדיות מהצ'וריסו, איטלקיות מבזיליקום ולוק צרפתי מסוגנן ומלא בצבעים. בקיצור.. השיפוד המושלם J.
את המנה הזו "חטפתי" מגורדון רמזי דרך אגב, שלו מגיע הקרדיט(!) אך הוספתי לה את פרוסות ה"קופה" המדהימות שאתם רואים בתמונות (אינטרפרטציה שלי). 'קופה' זה סוג של בשר מעושן ומיושן בדומה לפרשוטו, רק שעושים אותו מחלק אחר בחזיר. זו מנה פשוטה מאד, אפשר לעשות אותה במהירות ויש לכם מגש מלא כדי לארח בבופה, להגיש באורחת ערב וגם לערום כמה בצלחת- כמנה ראשונה בלי בעיה אם בא לכם.

מצרכים: (12 שיפודים – ניתן כמובן להכפיל ולעשות כמה שתרצו)

6 עגבניות שרי גדולות חצויות
2 שיני שום פרוסות דק
12 חסילונים טריים מסוג טייגר נקיים ובלי שריון
2 נקניקיות צ'וריסו חתוכות לטבעות עבות באופן שווה
12 עלי בזיליקום קרועים לחצי
12 פרוסות "קופה"
2 גבעולי תימין טרי
מלח ים אטלנטי
פלפל שחור גרוס טרי
שמן זית

הכנה:
1 – חממו תנור ל 170 מעלות. סדרו את העגבניות החצויות על תבנית מרופדת בנייר אפייה. פזרו את פרוסות השום והתימין. תבלו במלח ובפלפל. הזליפו מעט שמן זית וערבבו בעדינות. סדרו את העגבניות כך שהחצי החתוך פונה כלפי מעלה ואפו כ 20 דק'. כבו את התנור והוציאו את התבנית.
2 – טגנו קלות בשמן זית את השרימפסים עד שהם משנים את צבעם לורוד, תבלו במלח ובפלפל. הוציאו לצלחת חמימה.
3 – טגנו את פרוסות הצ'וריסו כחצי דקה מכל צד והוציאו לצלחת חמימה בצד.
4 – שפדו; סדרו במגדל-פרוסת "קופה", עלה בזיליקום, שרימפס אחד, פרוסת צ'וריסו, עלה בזיליקום שני ועגבנייה.
החדירו באמצע שיפוד מתכת, או עץ קטן וסדרו על משטח הגשה.


בתאבון,
אביעד.

לחיצה על אחת התמונות תגדיל את כולן לרזולוציה המקסימלית.
ואל תשכחו להגיב ולספר לי על מה אתם חושבים.. 
C YA.. 

יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

הנקניקיות של דובי...



שמעו, עד היום למעשה לא פרגנתי לאדם פרטי שמתפרנס פר סה, מהתחום הקולינרי. היו פה בבלוג כמה ביקורות בודדות על מסעדות שביקרתי וגם היה לי חשק לצלם כמה תמונות.. ולכתוב כמובן כמה מילים נחמדות עליהן (ללא ידיעתן, או בתמורה כל שהיא כמובן). היו פה ושם גם אזכורים על מעדניות, או חנויות מסוימות.. שאני רוכש מהם פריטים, שמופיעים במתכונים עצמם. אם ברשומות עצמן, או בתגובות שאחריהם על פי שאלות או בקשות. אך פוסט שכזה, עדיין לא עשיתי.
ברגע שהתוודעתי לדובי, דרך אריאלה היקרה מפז שבעצם הנחיתה לי את דובי דרך הבלוג המטורף שלה לתודעה.. ידעתי שאת הבחור הזה אני חייב לפגוש. יותר מזה, לארח אצלי במטבח והרבה יותר מזה?! -לטעום את הנקניקיות מעשי ידיו   (ל-ה-ת-פ-א-ר!).



דובי לפני המון שנים התחיל את תחביב ייצור הנקניקיות שלו במטבח הביתי של משפחתו, בעוד הוא עובד כמו חמור בחברות היי-טק שונות במקביל. טס כל שבוע לחו"ל במסגרת חמורותו ולא נח לרגע וזאת כדי לכלכל את ילדיו ואת אשתו היקרה.
אהבתו לאוכל השתרשה בבסיס ממשפחה מכובדת ממוצא רומני, שטענה בתוקף "שבכל ארוחה חייבת להיות מנת בשר" (מוכר לי מאיפשהו :) ).
אהבתו לנקניקיות גברה אף יותר ובעיקר - בשל נסיעותיו הדחופות לארצות כמו אוסטריה, גרמניה, פולין ועוד.
הבחור לקח את העניין ברצינות ואת נסיעותיו מיקד מאז לאזור גרמניה. כאשר הוא לומד את רזי הכנת הנקניקיות הקלסיות של האזור, אצל שרקטורי מומחה. שם למד את הסודות בתבלינים השונים, ביחסי הבשר, בטיפול המסור והאהוב. בשיחול הנקניקיות לשרשראות מטריפות, של בשר הממתין בחוסר סבלנות לעלות למחבת, מנגל או מעשנת. (הריר כבר נוזל לי)

באפריל האחרון, דובי פתח את העסק שלו. זאת לאחר שהתפטר מכל עיסוקיו ולקח ריזיקה מקצועית וכספית כבדה להתעסק עם הדבר שהכי מעניין אותו כיום-  נקניקיות. רכש לעצמו מכונות טובות יותר ממה שהיה לו סביב לתחביב הביתי והתחיל לייצר נקניקיות פרימיום ללקוחות פרטיים בלבד.  Helga Wurst  כך קוראים לעסק החדש שלו שממוקם בכפר ברוך שבעמק יזרעאל. את הנקניקיות שהזמנתם מדובי, תקבלו במשלוח מיוחד מדובי עצמו (בתלות בכמויות כמובן). כאשר  בפגישתכם; תוכלו להבין ולאשר את מחשבותיי - שדובי הוא אחד האנשים המקסימים והמתוקים שתראו בחייכם.

על דובי, על מפעל חייו, על התחביב שהפך לא מזמן לעסק קטן- בוטיק של ייצור נקניקיות פרימיום. אני עוד אכתוב בעתיד הקרוב, כולל מסע בסדנה המדהימה של האיש, צילום של המכונות ואפילו של תהליך הכנת נקניקיות מאלף ועד תו.
Stay Tuned.

אבל היום, העיקר הם הנקניקיות עצמן. דובי הגיע אלי לפני כמה ימים עם קופסה ענקית שבתוכה כל טוב הארץ.
סוגים שונים של נקניקיות, טריות, משובחות, שמנמנות, בגוונים שונים של ורוד, חום ואדום. אני שאחד הדברים האהובים עלי לאכילה הם נקניקיות משובחות בעבודת יד, כבר התחלתי לרייר למראה השרשראות המופלאות הללו. וברגע שדובי התחיל להוציא את הכבודה אני התחלתי לחמם מחבתות.. ועוד כמה דברים שיתמכו בטעמים המדהימים של מה שהביא אלי המוכשר הזה.
טעמתי באותו היום.. כמה וכמה כאמור.. ואפילו צילמתי לכם כמובן שתוכלו לטעום קצת דרך המסך (עד שתזמינו בעצמכם) את כל מה שאכלנו באותו הערב (טוב לא את הכל :-) )



דובי מכין כמה נקניקיות גרמניות קלסיות כמו ה"קנאק וורסט" (Knackwurst) וכשמה כן היא, עושה "קנאק" כשנוגסים בה.
זו נקניקיה שעשויה משילוב של בשר לבן ובקר, תבלינים ושומן. טעמה מיוחד מאד ומפתיע בטירוף. לדובי יש סוד שהביא עמו מגרמניה והתבלינים שהוא שם בה מעולים וקשים לזיהוי. זיהיתי כמה מהם, אך את אלו שלא הצלחתי.. דובי לא רצה לגלות לי. (אני עוד אעבוד על זה, חכו חכו). זוהי נקניקיית הדגל של דובי. האמת?! הוא צודק!
הנקניקייה הזו עוברת גם עישון ועוד כמה תהליכים שמקפיצים את איכותה לגבהים אדירים. היא באמת משהו מאד מאד מיוחד. שחוץ מבגרמניה, אין שום מקום שהצליח לייצר אותה באיכות כמו זו שטעמתי אצלי.
דובי כמובן לא מכניס שום חומרים משמרים, או חומרים שאינם טבעיים ב 100 אחוז למוצריו. בחיי הבן אדם ממזמז את הבשר שמגיע אליו במיוחד, כשעה -לפני שהוא מחליט שהוא טוב מספיק עבור הנקניקיות שלו. מופרע, אבל אני אוהב את זה אצל אנשים שמתעסקים באוכל. איכות חומר הגלם היא החשובה ביותר והבסיס להכול! לדובי עירנות ומודעות מאד גבוהה לתזונה, לבריאות, למשפחתיות והוא מכניס את כל זה מהלב, הבטן ודרך הידיים שלו אל הנקניקיות.



'גרמנייה' נוספת שדובי מתמחה בה היא ה "בראט וורסט" (Bratwurst) כאשר בראט מתורגם מגרמנית לטחון או קצוץ... וכך גם מרקמה. היא פחות מישחתית (מלשון משחה) מה"קנאק" ויותר מחוספסת בתוכה. אך למרות זאת- טעמה מאוזן, נקי, מושלם כמעט. בנקניקיה הזו אין כמעט שומן. היא כמו לאכול סטייק פילה ולהעריך כל ביס. התבלון שבה עדין מאד והיא נקניקייה בהירה ויפה שמשתזפת לה באופן מדהים במחבת פשוטה. אליפות העולם של ממש!.
הסוג הזה, מיוצר מבשר לבן נטו. אך דובי המשיך, הגדיל ועשה גם 'בראט' מעגל בלבד לאלו שיש להם בעיה עם בשר החזיר.
מגניב לגמרי, למרות שזו שבאה אחריה משאירה אותה באבק.. (עוד שנייה)



כך שיצא שטעמנו גם בראט בקר. זו כמו ה"בראט וורסט" הקלסית, נטולת כמעט שומן, אך בטעם שונה לגמרי. היא חזקה יותר בפה ומרקמה פחות מאוזן. אך זו נקניקיה מצוינת ללא ספק שיהיה קשה לנצח אותה מול כל מוצרי המדף בשווקים השונים והרבה יותר מכך. טוב.. כמו את כל הנקניקיות של Helga Wurst.



נקניקיה נוספת שטעמנו, שאני אישית חושב שהיא אחד השוסים הגדולים של דובי היא הצ'וריסו הידועה.
אך במקביל לכך שאני אומר "ידועה" אני חושב שאין הרבה אנשים בארץ ובכלל בעולם שמבינים מה זו נקניקיית צ'וריסו אמיתית. שעשויה מבשר טהור, תבלון מדויק ומרקם מושלם כמו של דובי. אלו נקניקיות שמנמנות מדהימות בטעמן.
חצופות ומחוספסות ששרות בספרדית בצלחת. אינעל העולם דובי..אני רעב שוב. תרשום לי איזה 10 קילו!
ללא ספק נקניקיה מדהימה. אחרי הצילומים פשוט טחנו אותן כמעט חיות מהקופסא הענקית... היא פשוט פנומנאלית.
צחקנו בתור שני רומנים, שהיא כמו מטיטיי בשרוול. וזה ידידיי- אומר הכול!

הנקניקייה האחרונה שטעמנו באותו הערב, היתה ה"מרגז" הפשוטה והמוכרת מאד פה בארץ. נקניקיות רזות וחריפות.
דובי התחיל להכין אותן בעקבות בקשה גדולה מאד של לקוחותיו, שרצו גם נקניקיות פיקנטיות ולאו דווקא בגלל אהבתו הגדולה אליהן. זו דווקא אחת הנקניקיות שלא הייתי מצליח לנחש שיהיו לדובי "בסטוק". מכיוון שהוא מייצר בקונספט שפונה לקהל המחפש דברים רציניים ומיוחדים מאד,  שמתחברים עם מסורת גרמנית בדרך כלל, או אירופאית בגדול.
בכל אופן, מה שאהבתי שאת הנקניקיות דובי עושה בטעם פיקנטי מדויק להפליא. כאילו הבן אדם פשוט קרא את החיך שלי ונתן לי את רמת החריפות המושלמת שאני מסוגל ואוהב בפה. לא יותר מידי כדי שזה סתם ישרוף ולא מעט מידי כדי שלא יהיה מורגש. פשוט מושלם.



כמו כל מה שטעמתי באותו הערב. הכל היה פשוט, אבל מושלם! מאוזן כל כך, יפה כל כך.
לבן אדם יש ידיים מדהימות ואני מוכן לאכול מהן כל היום. ממש כך.
הנקניקיות שאכלנו באותו הערב היו רבות, טעימות מאד ולא היינו צריכים שום דבר ליד. קצת חרדל משובח, כרוב כבוש, וזהו. מבחינתי? שיבוא כל יום.

אתם כמובן יכולים כבר להתקשר ולהזמין ממנו נקניקיות עבורכם. מעבר לקו הטלפון תגלו את אחד האנשים הנחמדים, השרותיים, והמבינים ביותר בתחום הזה שתפגשו אי פעם. באחריות.
הנה שוב הלינק לאתר שלו למי שפספס,  ששם כל פריטי ההתקשרות ועוד כל מיני דברים שתוכלו לגלות על דובי, על התחביב שהפך לעסק ועוד.
Helga Wurst

לי היה כיף חיים לפגוש אדם מקסים, שאוהב אוכל ולהכין אותו כמעט כמוני ;-). ד"א התמורה היחידה שהיית לי מזה שאני כותב עליו פה בבלוג.. זה כמה נקניקיות שאכלנו באותו הערב, אחרי שהם עברו מסכת ייסורים בדוגמנות. אבל הכי חשוב השגתי לעצמי חבר אמיתי, איש מדהים, מסור למשפחתו ולעיסוקו הקולינרי. פשוט מדהים ולא פחות.
כל ההזמנות והתקשרות עם דובי הנחמד, דרך האתר והטלפון הפרטי שלו בלבד ולא דרכי. אני פה רק לפרגן לאיש מכל הלב.

בתאבון,
אביעד.

כמו תמיד, לחיצה על התמונות תגדיל אותן לרזולוציה המקסימלית.
אל תשכחו להגיב ולספר לי מה אתם חושבים.

C YA.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...