למרות שאני מבשל וצורך לא מעט אוכל איטלקי, מסעדות איטלקיות פרופר- הן לא בדיוק בטופ הרשימה שלי בזמן שאני מחפש, או רוצה לצאת לאכול בחוץ {בארץ}. זה נובע מכמה סיבות, אולי ובעיקר בגין הסיבה שאני פשוט מבשל המון מהז'אנר הזה בבית (?) ואולי גם מפני שהניסיון לימד אותי שמסעדות מהז'אנר הזה בארץ לא בדיוק "שוות" את היציאה בדרך כלל (אני כמובן מודע לכמה נהדרות).
כך שאני לרב מעדיף ללכת לאכול במקומות שמגישים אוכל שקשה לי להכין מסיבה כזו או אחרת, או שפשוט מתאים\בא לי באותו הרגע שזה קורה לעיתים דחופות יותר.
לאחרונה, שמעתי כמה וכמה פעמים ומאנשים שונים את השם "מנואלה". זו מסעדה איטלקית, קטנה ונחמדה, ברחוב המייסדים בזיכרון יעקוב (כן, על המדרחוב\דרך היין) כך נשמע מקולות הממליצים, שתמיד נקשרו מילים טובות וחמות אף מעבר לכך, בעת שדיברו עלייה.
אני בדרך כלל לא אץ לכל שם שמתנופף ברוח דברי האנשים סביב, או בפורומים כאלו ואחרים.. אלא
רק אם זה באמת משהו שנחשב לשוס וכמות המהללים (שאני מעריך לפחות) גבוהה במיוחד.
כך שבדרך כלל, מקומות כמו "מנואלה", ייכנסו לאחר כבוד למגירת המזווה וישלפו משם בעת הצורך.
באחד מימי השישי שהזדמנתי לזיכרון יעקוב, עקב מפגש חברי, כבר פשפשתי וירטואלית במגירה המדוברת ומנואלה נשלפה כמובן כמובילה הבלתי מעורערת. האמת שזה קצת עצוב שבמקום נפלא ומדהים כמו זיכרון יעקוב, כמות המסעדות שניתן להמליץ עליהן, עומד בסימן שאלה רב ובדרך כלל בעיניים שיאמרו "סליחה" על כך שאין כאן משהו קצת יותר רציני\נדיר\ומשובח. תכלס? נון רציני למיקום שכזה. ובכל זאת,
את היום העברנו בטיול בשמש חמה ובצילי העצים, במקביל לקבוצות קטנות של תיירים שהסתובבו ברחוב וישראלים שכמונו שבאו ליהנות ממקום מטופח ויפה, טועמים, מצלמים וחווים קצת שקט ושלווה מעבר לקניון העירוני.. אני שכבר ידעתי על מיקום ארוחת הצהריים, המתנתי שהשעון יחווה את השעה המיועדת, וזאת כדי שאוכל סוף סוף להגיע למטרת היום.
בינות החנויות, בתי הקפה והדוכנים, שוכנת בחצר פנימית מסעדת מנואלה. כאשר היא ממצה את הצפיות ממנה בכך שמפרסמת את עצמה בתור מסעדה איטלקית, משפחתית, שהפסטה נעשית בעבודת יד ועוד.
המושג פסטה בעבודת יד בארץ כבר לא נדיר כמו פעם, אך מי שטעם כזו, מבין שללכת אחורה זה עניין קשה במיוחד.. הפסטות מקבלות במקרים אלו ערך מוסף גבוה במיוחד וזה ללא ספק מעלה את ניקוד המסעדה, בעיני לפחות (כמובן אם הפסטה נעשית כראוי.. לא עבור המושג לבדו).
עברנו בשביל הפנימי אל המסעדה, כאשר האווירה הטוסקאנית ללא ספק נמצאת שם בעדינות מקסימה.
המסעדה עצמה מחולקת ל 2 אזורי ישיבה, בבוסתן רחב ידיים שהיא חצר מתחת לפרגולה שמוקפת בצמחים, עציצים, פרחים ובתים ישנים משוחזרים ויפים. ובחדר אורחים מקורה וממוזג, בפנים המסעדה כמובן. באתר REST, יש גם אזכור לחדר פרטי של עד 12 מושבים.. לכל אלו שחושבים אולי לארח אירוע אינטימי. אותו, אני אישית לא ראיתי.
החלטנו אחר הטיול בין כמה השעות מלפני כן, לשבת בתוך המסעדה הממוזגת. השמש הישראלית בקיץ -בצל או לא, נותנת את אותותיה חזק מספיק, כדי שאבחר במזגן any time. אני מניח שאם זה היה בערב, ובהינתן הבריזה המתאימה, הייתי מתרצה לשבת בחצר היפה (אם גם היו מרשים לי להדליק סיגר, אז על אחת כמה).
בכניסה, אחת המלצריות כבר ניגשה אלינו והציעה לנו לשבת באחד מהשולחנות שנועדו לאורחים מזדמנים (ז"א שלא נשמרו לאלו שהזמינו מראש), הגענו ממש בפתיחת המסעדה בשעות הצהריים כך שאני מניח שהיה לנו קצת מזל לקבל שולחן נחמד מספיק, אם בכלל.
{זאת לדעתי הנקודה שאמליץ להזמין מקומות מראש, בטח אם אתם מתכננים להגיע בסוף השבוע}
התיישבנו בשולחן גדול, צבוע בלבן כפרי בסוף החדר, ליד חלונות בלגיים מקושטי עציצים יפים, שהכניסו אור רך לחדר. אלמלא המזגן העילי שהיה תקול ורוקן את מימיו בטיפות אל סיר בצמוד לקיר האחורי, התמונה הייתה יכולה להיות מושלמת.. (נו.. שויין) זה לא הפריע לנו, אבל זה היה די הזוי אם לומר את האמת...
התיישבנו ומלצרית נוספת הביאה זוג תפריטים ועוד תפריט בדמות מסגרת תמונה שולחנית (אתם יודעים כזו שעומדת על "רגל") שמציגה את ה"מיוחדים".
בזמן עלעול בתפריטים חשבתי לעצמי כמה אני אוהב את הפשטות והמיקוד בתפריט המסעדה.
מסעדות שיש בהן ספר שלם לתפריט, תמיד מפחידות אותי נורא. לא בגלל שקשה לי לבחור, אלא שאלו מסעדות שבדרך כלל מוציאות אוכל די בינוני. אלו שיש בהן כמה וכמה מנות בודדות בכל סקשיין, יכולות להתמקד בחומרי גלם טובים במיוחד ובתשומת לב ראויה לכל מנה ומנה. במנואלה, יש את זה בדיוק.
זאת כמובן תצורה שמתאימה במיוחד לאלו שאוכלים הכול ובאים לנסות ולא צריכים "לחפש" יותר מידי ;-).
הזמנו לאחר דין ודברים קצר.. למנה ראשונה:
- פוקצ'ה שנעשית במקום.
- רביולי דלעת ברוטב חמאה, אמרטי ופרמז'ן.
עוד הזמנו במקביל –
קראף של יין לבן מסוג פרסקטי (frascati), היין הגיע בקראף שקוף ויפה, צונן בטמפ' הנכונה, יחד
עם 2 כוסות יין מושלמות עבור היין. המלצרית מזגה לנו את הזוג הראשון ובמקביל העמידה קנקן של
מים קרירים וזוג כוסות נוספות.
היין היה פירותי, מאוזן ועדין מאד. זהו יין רומאי שהתלווה בדיוק מושלם לשאר המנות, למרות שלקחנו חלק מהמנות שהיו שמנות ועל בסיס שהתאים להם יותר יינות אדומים מלאי גוף. אך בשל הקיץ החם ואנטי הפלצניות שלנו באותו הצהריים, הלבן הנחמד הזה, הספיק והיה מושלם.
הפוקצ'ה הגיעה כאשר הכיכר חצוי לשניים באלכסון ובתוך סלסלה נעימה למראה.. הפוקצ'ה הייתה פריכה מבחוץ ורכה מבפנים בדיוק כפי שהיא אמורה להיות. על הפוקצ'ה כמובן היו מלח גס וכמה עלי רוזמרין עבור ניחוח וטעם. הפוקצ'ה נעשתה עם שמן זית כבמקור וכתמים ירקרקים עיטרו את תוכנה לשמחתי הרבה. התחלה חמימה ונחמדה מאד שהתחסלה די מהר יחד עם שמן הזית והבלסמי שעוד שפכנו לקערית הקטנה בצד ולאחר מכן גם עם רוטב מנת הרביולי שהתלוותה כמנה ראשונה כאמור.
מנת הרביולי מוצגת בתפריט המיוחדים ולא בתפריט הרגיל בשני מחירים שונים, כאשר יש אפשרות לבחור בין "קטנה" וגדולה. בחרנו את הקטנה לחלוקה עבור מנה ראשונה כאמור.
הגיעה צלחת לבנה מעוטרת ויפה, שבתוכה שישה רביולי לא קטנים בכלל מעוטרים בפרמז'ן איכותית וברוטב בצבע אגוזי. ניתן היה לזהות כבר במבט ראשון את השקדים הקצוצים שפוזרו או שנכחו ברוטב האמרטו. בצק הרביולי היה "אל דנטה" בהתקנה מושלמת, נגיס אך ללא שום זכר לבצקיות, או לקמחיות. מילוי הדלעת הכתום היה מתובל במידה נכונה, רך וחמים. הרוטב היה במידה הנכונה והרביולי לא שחו בו בשום אופן, אלא התעטפו בעדינות. מנה מקסימה, טעימה מאד, שהותקנה לעילא והיוותה שיחוק מבחינתי והתחלה מרשימה לארוחה. אם הייתי יודע לפני כן, כנראה שהייתי בוחר לחלוק את הגדולה, למרות כמות האוכל שהזמנו בהמשך.
את המנות כולן, ראשונות עיקריות וקינוח, חלקנו בין שניים. הקונספט נאמר למלצרית עוד לפני המנות הראשונות, כך שערכו לנו צלחות אישיות נקיות, בכל פעם ואת המנות עצמן השאירו בייננו.
הזמנו למנות עיקריות –
- פסטה על עגבניות – מיטבולס, ירקות שורש כדורי בשר ופרמז'ן
- נקניקיית סלסיצ'ה על פולנטה חרדל ובצל קרמל
המנות העיקריות נבחרו אחת מהתפריט הרגיל (מיטבולס) ואחת מתפריט "התמונה" של המיוחדים.
מנת הסלסיצ'ה נקראה לי טעימה ובשרית במיוחד ואין שום מצב שאני מפספס סלסיצ'ה או פולנטה בארוחה איטלקית, אם ישנם!.
הדבר שלא ציפיתי לו זה גודל המנה. המסעדה תמחרה אותה ב 69 שקלים ראויים בהחלט, כאשר למרות שהמנה נכתבה בלשון יחיד (נקניקיית סלסיצ'ה) הגיעו שלישית נקניקיות ענקיות, שמנמנות ועסיסיות במיוחד.
הנקניקיות היו משולבות בפיסות בייקון, בשר לבן, שומן, תבלינים ובשרים נוספים. הן הותקנו במדויק והשף השכיל לשמור על עסיסיותם ולא לייבשן למוות! הנקניקיות שכבו על ריבוע פולנטה שהייתה טעימה אמנם, אך רחוקה באיכות ההתקנה משאר הארוחה לצערי. השף בחר להגיש פולנטה מוצקה לאחר טיגון או אפייה ולא את הוורסיה הדייסתית שלה, שלדעתי הייתה מקפיצה את המנה הזו בכמה במונים!
יחד עם הפולנטה והנקניקיות במנה, נח לו חצי בצל שקורמל ונצלה למשך זמן רב והיווה תוספת נחמדה, אבל שלא התמזגה כל כך יחד עם שאר הרכיבים. סה"כ מנה מגניבה לכשעצמה עם נקניקיות סופר טעימות, אך קצת לוקה במעוף או בחיבור בין המרכיבים.
המנה העיקרית השנייה הייתה כאמור פסטה מיטבולס שהייתה מצוינת לטעמי! (זה לא דבר של מה בכך!)
בכל מנת פסטה שמוזמנת מהתפריט, ניתן לבחור את סוג הפסטה מתוך חמש אופציות; פנה, פפרדלה, פטוצ'יני, ספגטי ופוזילי... את הפסטה שלנו בחרנו על בסיס פטוצ'יני.
הפסטה הייתה ללא ספק שוב בעבודת יד, איכותה הורגשה וכך גם איכות הרוטב והבשר שהיווה את בסיס הקציצות. על המנה פוזרה יד נדיבה מאד (קצת נדיבה מידי לטעמי) של פרמז'ן ויחד עם האדים הרבים מבישול הפסטה והרוטב, התמוססה לה לתוך הרוטב וקשרה אותו במדויק לטעם מצוין. ניכר שהרוטב בושל למשך זמן רב יחד עם סופריטו אותנטי ולכן הטעמים היו עמוקים ועשירים במיוחד. איכות הבשר הייתה טובה מאד כך שטעם המנה בשילוב כל אלו היה מלהיב.
זו אחת המנות הטובות של הארוחה ואני ללא ספק הולך להזמין אותה גם בפעם הבאה שאהיה במנואלה, בלי שום קשר לעוד כמה ששמתי עליהן עין.
כמות האוכל שהזמנו לזוג הייתה לא מעטה כלל וכלל, המנות גדושות, כבדות ומוגשות ביד רחבה ועם כל הלב. המלצריות שהתחלפו (כ 5 במספר לדעתי) בכל זמן הארוחה היו תמיד מחויכות ואדיבות.
לא הרגשנו שום לחץ מהן או מהמסעדה שנתנה לנו את כל תשומת הלב בכול שלב, גם כאשר המסעדה הייתה גדושה באורחים בפנים ובחוץ.
את הקינוח הזמנו לאחר שפינו את הצלחות מהמנות הקודמות והניחו לנו לעלעל בלוח מחיק שעליו כתבו בטוש אדום כחמישה קינוחים שונים. כפי שהמסעדה עושה הכול במקום, גם את הקינוחים הם מכינים- שזה חידוש מרענן במיוחד בגזרת הקינוחים במסעדות הארץ, שעובדות בדרך כלל על קינוחים קנויים ממקורות חוץ.
הזמנו טרמיסו עם ערמונים קצוצים ואספרסו לחתימה סופית.
הקינוח הגיע בכוס עבה ונמוכה כאשר שכבות של מסקרפונה, חתיכות ביסקוטי וערמונים קצוצים נאספו עם כל צלילת כפית לאורך הכוס. השכבות כולן היו מתוקות במידה לטעמי ובאיכות טובה מאד. המרקמים היו רכים ומוצקים במידה וזהו ללא ספק קינוח ביתי, שהותקן כהלכה ובאהבה אמיתית למקצוע.
לא סיימנו את המנה, כי פשוט היינו כבר על סף התמוטטות ומחשבות על נהיגה לא קצרה שהייתה עוד לפנינו די סיקלה את העניין עוד יותר ובכל זאת, הטרימסו הרגיש קינוח מקסים ומשובח מאד וגם מתאים יחד עם האספרסו הקצר לחתימת הארוחה.
מנואלה זו מסעדה איטלקית, משפחתית שעושה אוכל מעולה, טרי, וטעים! זוהי לא מסעדה שיש לסור אליה במהירות הבזק ולעזוב הכול בזה הרגע, אבל היא ללא ספק מסעדה כזו שיש לשים בראש רשימת המסעדות במגירת האלו שחייבים להגיע אליהן בקרוב. בטח אם אתם באזור.
אני נהניתי מאד וכבר מתכנן את הפעם הבאה שלי שם, אולי הפעם בערב ובתקופה קצת יותר קרירה. המסעדה רומנטית מאד לכל אלו שחושבים לצאת עם בן\בת הזוג וגם תתאים מאד לאירועים משפחתיים מצומצמים אם יש לכם משפחה שתדע ותאהב את סוג וסגנון האוכל.
כולי תקווה שהמסעדה תצליח, אך ההצלחה לא תעלה לה לראש. שתמשיך ליצור ולהכין אוכל ביתי, טעים שמותקן כהלכה וטעים במיוחד.
כיף שיש גם כאלו.
לכל אלו שחייבים לדעת כמה שילמנו.. אז התשלום שהוגש לנו עבור כל הארוחה הזו היה 266 שקלים לפני שירות. ללא ספק מחיר מצחיק ושווה במיוחד לאיכות האוכל, הכמות, האווירה, השירות והטעם כמובן!
אביעד.
