בעקבות הסקירה שכתבתי לפני כמה ימים על
מסעדת "Buckaroo" קיבלתי
גם כמה הצעות לניסיון באזור 09...
אז אני ממושמע, מיד קמתי וניסיתי אחת מהן
שנראיתה לי מספיק מעניינת כדי לפקוד אותה מייד לאחר ההצעה.
והנה אנחנו מוצאים את עצמנו, אנוכי ורב
נשמתי שתחייה חיים ארוכים... במסעדה חדשה.
לא רק חדשה עבורנו, אלא גם חדשה בסצנה
הקולינרית.
כמו רב האנשים אני מניח שמסתובבים באזור
השרון, שמחנו על עוד נקודת ציון קולינרית על המפה האזורית וכל כולנו קיווינו לערב
סביר עד טוב. על "טוב מאד" אנחנו קצת פחות חושבים\מפחדים לחשוב... כי
בסופו של דבר מניסיון, קשה למצוא, גם בתל אביב. לא רק בפריפריות אם להגיד את האמת.
אבל זה כבר דיון ארוך, אחר, שעשינו בעבר ועדיין קיים בחדרי חדרים.
את טאיה (TAYA) שנמצאת באזור התעשייה קדימה-צורן פתח השף הצעיר ירון שנבל אחר
השכלה במסעדות שונות מעבר לים ועוד. טאיה באה לתת מענה לאוכל מזרח רחוק במסעדה
מעוצבת עם אירוח מקסים ואוכל שמושתת על מסורות אסייתיות עתיקות בהתקנה בעזרת
טכניקות מודרניות, כך לפי האודות של המסעדה.
הגענו אמש, יום חול בשעה שמונה בערב
לאחר שהזמנתי מקום עבורנו דרך הרשת. אחת המארחות\מלצריות וידתה את הגעתנו ביום
הארוחה בשעות הצהריים. התחלנו לחשוב האם זה נעשה כדי לדעת אם לפתוח את המסעדה
(ע"ע המסעדה הריקה לפני כמה ימים) או שהם באמת עמוסים וזו דרך מצוינת כדי
להסדיר את הסרוויס שעומד לבוא. כמובן שאלו היו מחשבות ציוניות מצידנו, אך מובנות
לאור המצב בארץ בתקופה האחרונה וכו...
אפליקציית וויז הביאה אותנו בקלות אל
המרכז המסחרי שבאזור התעשייה המדובר ולאחר שורה של חנויות ומסעדות כאלו ואחרות עם
חנייה סמוכה, נמצאת טאיה. מרפסת רחבת ידיים עומדת בחזית המסעדה ובפנים חלל לא קטן
גם כן שעוצב בקלילות עם אלמנטים של עץ, בטון ואור.
השולחנות והכיסאות קצת צרמו לי בעין
בפשטותם, אבל אני מניח שזה זרם למעצב ככה, אז זרמנו גם אנחנו. מארחת הובילה אותנו
לשולחן זוגי קטן (ד"א היא אפילו לא שאלה אותנו אם הזמנו, מה שלמעשה די "חירב"
את הקטע של וידוי ההגעה מהצהריים) ולאחר בקשה מנומסת, עברנו לשולחן גדול יותר עטוף
ספה נוחה בפינת החלל.
המסעדה הייתה מוארת מאד וקרה ממזגן חזק.
לי זה פחות הפריע, אבל לחלק הטוב של חיי זה די הטריד. הסועדים שראינו בהמשך הערב
היו במגוון רחב של שילובים. משפחות עם ילדים, מבוגרים, חיילים\סטודנטים על הבר
שאכלו סושי ובירה ועוד. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסנו, אך בהמשך הערב התמלאה קצת
יותר.
הבטנו בתפריטים וחשבנו איך אנחנו "תוקפים"
בכמה מישורים- כדי לטעום ולתהות באופן אמיתי על ייחודה, סגנונה וטיבה. החלטנו
שאנחנו מנסים מגוון רחב של מנות ולאור המחירים הדי זולים יחסית, זה גם די ראלי.
בדיעבד, טוב שגם עשינו זאת מכיוון שמלבד שהיינו רעבים מאד, המנות לא היו מספיקות
לנו אם היינו מזמינים ראשונה ועיקרית אחת לכל אחד.
אך לפני שאני עובר למה הזמנו ואיך היה,
מילה אחת על המשפט האחרון –
המנות עצמן לא קטנות או קמצניות בשום
אופן וזה משהו שחשוב להבהיר. המנות סטנדרטיות לחלוטין, לא ענקיות, אבל גם ממש לא
קטנות. זה אנחנו שמגיעים עם קיבולת אימתנית. אז אחרי שהבהרנו את זה, אפשר להמשיך J
התפריט עצמו מאד מסודר, נקי ומציע מנות
בכמה חלקים; מנות פתיחה, בעיקר סלטי ירקות אסייתים, פירות ים על בסיס קלמרי ועוד
מנה או שתיים מבוססות עוף.
מרקים גדושי מרכיבי, כמו אטריות, פירות
ים ועוד, מנות עיקריות על בסיס דגים, פירות ים, עוף או בקר ותפריט סושי שמגיע
מדוכן שנמצא בהמשך לבר המסעדה מחוץ למטבח.
כאמור, החלטנו להזמין מגוון רחב מכל
חלק...
לפתיחה הזמנו שלוש מנות: (כל התיאורים
מאתר המסעדה)
סלט זואי פאפיה (29 ₪) -
פאפיה, עגבניות שרי, בצל, שום,
בוטנים, כוסברה, שום, צ'ילי ברוטב ליים,
קיבלנו קערה עמוקה עם מנה גדושה של הסלט
החרפרף הזה. הוא היה מרענן, חריף במידה נכונה, לא שרף לי בפה (אני שונא את זה שזה
משתלט מידי, למרות שיש אנשים שהיו מוכנים לעוד כמה רמות של חריף בה) ומרכיבי הסלט
התמזגו באופן מעולה. היה לי קצת מעצבן שהפאפיה עצמה הייתה מעט סיבית, אבל זה התרכך
אחרי הביס השני או השלישי. סה"כ מנה טובה מאד שפותחת את התיאבון.
יחד עם הסלט, לקחנו מנה נוספת מהפתיחות
והפעם חשבנו לקחת משהו קצת יותר "בסיסי" ובחרנו את
קלמרי קריספי (34 ₪)
טבעות קלמרי בטמפורה, רוטב צ'ילי
מתוק, ואיולי וואסבי
אני כמעט בטוח שאמרנו את הסלט קלמרי קר,
מנה אחרת בתפריט, אבל אולי ברגע האחרון המוח אותת לזו במקום. בדיעבד אולי חבל. אבל
יש עכשיו תרוץ ללכת לבחון עוד מנה לפחות.
המנה עצמה יפה מאד אך "בנאלית". רינגים של קלמרי מסוג קפוא
שטוגנו בציפוי טמפורה פריך, מוגשים עם זוג
רטבים רגילים לחלוטין ו"קערית" חסה מלאה בבצל ירוק, כוסברה ופלפל צ'ילי
חריף טרי לרעננות, צבע ויופי. מנה שהותקנה נהדר, חמה ופריכה, אבל שום עילוי, או
משהו שיש ללכת ולספר לחברה. במחיר שלה קיבלנו כמות יפה מאד אבל חוץ מזה נרשם ציון
בינוני. הציפוי היה עבה מידי לגודלם של מעגלי הקלמרי, כך שכמעט ולא הרגשנו
"ים". שיהיה.
למנת הפתיחה השלישית החלטנו לקחת משהו
מסקצית הסושי ובחרנו בזו שנראית לנו הכי גדושה ומעניית -
RAINBOW (42 ₪)
אבוקדו, מלפפון, אספרגוס, עירית,
עטופים ברצועות סלמון, דניס, טונה אדומה ואבוקדו
הסושי מגיע מתצורת I\O, ולמרות הרשימה הארוכה, בפועל היו קצת פחות
לדעתי. הסושי מגיע על מגש עץ מסורתי עם הג'ינג'ר המוחמץ ללא צבע המאכל הורוד ו
ווסאבי. כמו שאר מסעדות הסושי בארץ גם בטאיה הציעו לנו אם נרצה רטבים נוספים כמו
ספייסי מיונז, טריאקי וכדומה... נו, שויין.
קצת סויה וגמענו שמונה חתיכות די מהר. הסושי
נחמד, לא יותר מזה. האבוקדו שהיה בפנים קצת השתלט לי על המרקם והאורז היה קצת חסר
טעם כמו בדרך כלל בסושיות ארצנו. אמנם הסושי לא ברמה ירודה כמו ג'פאניקה\הסושיה,
אבל הוא לא ברמת הטובות בארץ שגם טיבן עומד בע"מ.
קחו מזה מה שנראה לכם.
המשכנו הלאה, שעיננו נושאות לכיוון חלקו
הארי של התפריט – המנות העיקריות.
גם פה, הזמנו שלוש כאשר ניסינו
"לכוון" לכמה כיוונים שונים.
אני מתחיל הפעם דווקא מהפחות טובה והיא
זו שקיבלנו אחרונה. שהזמנו את המנות העיקריות, רמזתי למלצרית החיננית ששירתה אותנו
נאמנה בכל הערב שאין לנו רצון לסדר מיוחד ושהמטבח יוציא את מה שבא לו, אך העיקר
שזה יהיה בהדרגה ולא את שלושת המנות יחד.
אז כאמור, המנה השלישית שהגיעה הייתה –
באזִיל בּיף (51 ₪)
בקר, בצל, צ'ילי, בזיליקום, סויה,
קרמל בוטנים, פטריות, פלפל אדום
שקראנו את תיאור המנה מהתפריט, די קרץ
לנו הנושא של בקר מכיוון שכמעט ולא אכלנו בשר בארוחה הזו וזה היה גיוון מתבקש על
ידי קרניבורים שכמותנו. הבעיה שהבשר עצמו במנה היה ברמה מאד נמוכה. חתיכות גדולות ועבות
מידי לז'אנר, שחו ברוטב עם טעמים חזקים של סויה, בזיליקום ואניס עם פיסות של
פלפלים ירוקים (במקום אדום שבתפריט), בצלים ופטריות. אמנם נשנשנו מהצלחת כמעט את
כל הבשר מה שלא היה קשה במנה הזו (היא הייתה הקטנה ביותר בארוחה יחסית) אך
התאכזבנו ממנה ובעיקר מזה שזו דווקא חתמה לנו את הארוחה. המנה הוגשה עם קערית אורז
פושר שהיה בטעם חזק של אניס (הרגיש כמו קימל!) שממש לא אהבנו. ציפינו לקבל מנת
אורז לבן מאודה ומהביל שיעזור לנו לספוג את הרטבים מהצלחות...אך כנראה שגם אתם לא
תוכלו לקבל זאת בטאיה (שאלתי).
זוג המנות העיקריות שהזמנו בנוסף היו
הרבה יותר טובות, אך פשוטות גם כן עם אחידות בהתקנה טובה מאד ובאיזון טעמים, אך
ללא מעוף או הברקות מיוחדות.
מנת אטריות עם שרימפס שהוזמנה באחת
הסקירות שקראתי יום לפני הייתה –
טאיה שרימפס (51 ₪)
אטריות אורז, שרימפס, פלפל אדום, בצל
ירוק, נבטים, בוטנים, כוסברה, צ'ילי
ונאמר עלייה שהיא הייתה מוצלחת לז'אנר,
אז החלטתי לתת לה צ'אנס משלנו. זו הייתה מנה שללא ספק הייתה מוצלחת ביחס לארוחה
שחווינו במקום, אך שום ציון מעל לעובר לא הייתי יכול לרשום לה.
איזון הטעמים וההתקנה היו טובים מאד
והיה אפשר להרגיש במרכיבי המנה. שמחתי שהמטבח לא נפל לסגנון הרטבים המתוקים
והכבדים מידי כמו בשאר מסעדות הז'אנר ושמר על איפוק ועל איזון טעמים קצת יותר נחמד
ואוטנטי. השרימפס עצמם היו שוב מהצד הקפוא של האוקינוס אז טעם רב לא היה להם.
סה"כ מנה נחמדה מאד עם התקנה טובה.
לא יותר מזה.
במנה השניה שהגיעה בסדר המנות שוב נרשמה
התקנה מעולה ואפילו רעיון עם "קטע" וזו מנה שנהניתי ממנה מאד, אך אני לא
יכול להגיד שגם בגינה אחזור שוב.
קריספי פיש (89 ₪)
קוביות דג יש בקמח טמפורה מוגש עם
שלושה מטבלים: מטבל טאם טאם, איולי צ'ילי, קרם טראגשי –
מנה מעוצבת ונחמדה מאד לאוכלי כל ולאלו
שלא איכפת להם לראות ראשי דג. דג דניס שלם שפולט, נחתך לקוביות, נעטף בקמח מתובל
וטוגן עד לקריספיות משכרת. הדג עצמו היה עסיסי ביותר והטיגון יחד עם הקמח שציפה
אותו שמר עליו מהתייבשות. מצוין. המנה
מעוצבת כך שקוביות הדג המטוגן נערמו בצילו של גוף הדג והדרתו, גם הדג הוגש עם קערית
אורז פושר עם טעם קימל (אניס) אך פרט לזה, זו הייתה מנה נהדרת לטעמי, חמה וטעימה
מאד. "קערית החסה" עם הכוסברה והבצל הירוק עזרו לנו לרענן את הפה מידי
פעם בין ביס לביס והתייחסנו ל"גארניש" כמו תוספת בהעדר אחת אכילה
לטעמנו.
ב 89 שקלים מצפים לקצת יותר (טעמים,
כמות וכו), אבל בהינתן ששאר התפריט על הצד הבינוני או הזול וזו המנה הכי יקרה
בתפריט, ועדיין לא יקרה מאד, לא נורא.
אחרי שש מנות שונות, נרשמו סה"כ
תגובות מפרגנות מצד אחד ומצד שני מעוקמות פה עם סייגים רבים מידי. תכלס סטטיסטית
הארוחה הייתה טובה, אך הנפילות היו בעיקר בחוסר המעוף, בינוניות פה ושם וסתמיות
במקרה הנחמד של המשוואה. האורז שהוגש פעמיים עם זוג מנות שונות היה פושר ולא אכיל
מצידנו, כך שאם היינו מסתמכים עליו כמשתנה שהיה אמור להשביע אותנו עם מנה לכל אחד,
היינו נעשים מאוכזבים הרבה יותר.
קינוחים -
לקינוח הזמנו את קרם הברולה
"שכבות" שעל פי המלצרית "הוא אחד הטובים"... אני חשבתי אחרת.
הוא כנראה נעשה במקום, אך נשמר בפריזר
עד להגשה וחימום שכבת הסוכר העליונה ומרקמו היה כשל גלידה ולא של קרם ברולה. דפי
הבצק שהיו בתחתית ובין זוג שכבות הקרם היו כשל קרם שניט, אבל הוא התפורר והיה קשיח
מידי ולא מספיק פריך בנגיעת כפית קינוחים.
יחד עם המנה האחרונה שהזמנו, קיבלנו אחת
נוספת "על הבית" שנרשמה באותו היום כמנת ספיישל.
קרפ במילוי בננה ונוטלה עם רוטב וניל
ובוטנים. דווקא המנה הזו הייתה מעולה, הותקנה במקום, הייתה חמה, טרייה ומנחמת מאד.
יחד עם אספרסו לא רע בכלל שהזמנתי, אלו היו השריקות האחרונות של הארוחה שארכה כמעט
שעתיים.
יחד עם בקבוק גדול של סאן פלגרינו לפני
טיפ, שילמנו קצת יותר מ 350 שקלים... מחיר בדיחה ביחס לכמות המנות שנאכלו על ידנו,
אך לא זול אם פורטים את חומרי הגלם הזולים יחסית וכו.
השירות היה מקצועי, לבבי ומתוזמן
והאווירה במסעדה הייתה סה"כ נעימה מינוס מוסיקה הזויה בחלק מהערב וכמובן
המזגן המקפיא.
טאיה נתגלתה כמסעדה סבירה עד נחמדה
לתקציבי "כל כיס" כביכול, אבל מבחינתי לא איזו מוקד קולינרי שכדאי לנסוע
או לעלות אליו לרגל. אני גם לא בטוח שנחזור אליה כל כך מהר אפילו שאנחנו 15 דק'
משם. הדבר שהכי "הזיז" לי שניסו לצייר אותה בתור אלטרנטיבה אזורית
כתחליף לקולינריה אמיתית סטייל תל אביב – מה שזה לא אומר. נו שויין.
טאיה מבחינתי היא "עוד" מסעדה
אסייתית סבירה פחות או יותר במגוון המסעדות שפזורות ברחבי הארץ עם מחירים נוחים
מאד שניתן לשבוע ולאכול בכיף מידי פעם אם נמצאים באזור.
נו טוף, צריך גם כאלה... [אמר אילן בהשלמה עייפה]
השבמחק