ביקור במסעדת TAYA - קדימה

בעקבות הסקירה שכתבתי לפני כמה ימים על מסעדת "Buckaroo" קיבלתי גם כמה הצעות לניסיון באזור 09...

אז אני ממושמע, מיד קמתי וניסיתי אחת מהן שנראיתה לי מספיק מעניינת כדי לפקוד אותה מייד לאחר ההצעה.

והנה אנחנו מוצאים את עצמנו, אנוכי ורב נשמתי שתחייה חיים ארוכים... במסעדה חדשה.

לא רק חדשה עבורנו, אלא גם חדשה בסצנה הקולינרית.

כמו רב האנשים אני מניח שמסתובבים באזור השרון, שמחנו על עוד נקודת ציון קולינרית על המפה האזורית וכל כולנו קיווינו לערב סביר עד טוב. על "טוב מאד" אנחנו קצת פחות חושבים\מפחדים לחשוב... כי בסופו של דבר מניסיון, קשה למצוא, גם בתל אביב. לא רק בפריפריות אם להגיד את האמת. אבל זה כבר דיון ארוך, אחר, שעשינו בעבר ועדיין קיים בחדרי חדרים.

את טאיה (TAYA) שנמצאת באזור התעשייה קדימה-צורן פתח השף הצעיר ירון שנבל אחר השכלה במסעדות שונות מעבר לים ועוד. טאיה באה לתת מענה לאוכל מזרח רחוק במסעדה מעוצבת עם אירוח מקסים ואוכל שמושתת על מסורות אסייתיות עתיקות בהתקנה בעזרת טכניקות מודרניות, כך לפי האודות של המסעדה.

הגענו אמש, יום חול בשעה שמונה בערב לאחר שהזמנתי מקום עבורנו דרך הרשת. אחת המארחות\מלצריות וידתה את הגעתנו ביום הארוחה בשעות הצהריים. התחלנו לחשוב האם זה נעשה כדי לדעת אם לפתוח את המסעדה (ע"ע המסעדה הריקה לפני כמה ימים) או שהם באמת עמוסים וזו דרך מצוינת כדי להסדיר את הסרוויס שעומד לבוא. כמובן שאלו היו מחשבות ציוניות מצידנו, אך מובנות לאור המצב בארץ בתקופה האחרונה וכו...

אפליקציית וויז הביאה אותנו בקלות אל המרכז המסחרי שבאזור התעשייה המדובר ולאחר שורה של חנויות ומסעדות כאלו ואחרות עם חנייה סמוכה, נמצאת טאיה. מרפסת רחבת ידיים עומדת בחזית המסעדה ובפנים חלל לא קטן גם כן שעוצב בקלילות עם אלמנטים של עץ, בטון ואור.

השולחנות והכיסאות קצת צרמו לי בעין בפשטותם, אבל אני מניח שזה זרם למעצב ככה, אז זרמנו גם אנחנו. מארחת הובילה אותנו לשולחן זוגי קטן (ד"א היא אפילו לא שאלה אותנו אם הזמנו, מה שלמעשה די "חירב" את הקטע של וידוי ההגעה מהצהריים) ולאחר בקשה מנומסת, עברנו לשולחן גדול יותר עטוף ספה נוחה בפינת החלל.

המסעדה הייתה מוארת מאד וקרה ממזגן חזק. לי זה פחות הפריע, אבל לחלק הטוב של חיי זה די הטריד. הסועדים שראינו בהמשך הערב היו במגוון רחב של שילובים. משפחות עם ילדים, מבוגרים, חיילים\סטודנטים על הבר שאכלו סושי ובירה ועוד. המסעדה הייתה די ריקה כשנכנסנו, אך בהמשך הערב התמלאה קצת יותר.

הבטנו בתפריטים וחשבנו איך אנחנו "תוקפים" בכמה מישורים- כדי לטעום ולתהות באופן אמיתי על ייחודה, סגנונה וטיבה. החלטנו שאנחנו מנסים מגוון רחב של מנות ולאור המחירים הדי זולים יחסית, זה גם די ראלי. בדיעבד, טוב שגם עשינו זאת מכיוון שמלבד שהיינו רעבים מאד, המנות לא היו מספיקות לנו אם היינו מזמינים ראשונה ועיקרית אחת לכל אחד.

אך לפני שאני עובר למה הזמנו ואיך היה, מילה אחת על המשפט האחרון –

המנות עצמן לא קטנות או קמצניות בשום אופן וזה משהו שחשוב להבהיר. המנות סטנדרטיות לחלוטין, לא ענקיות, אבל גם ממש לא קטנות. זה אנחנו שמגיעים עם קיבולת אימתנית. אז אחרי שהבהרנו את זה, אפשר להמשיך J

התפריט עצמו מאד מסודר, נקי ומציע מנות בכמה חלקים; מנות פתיחה, בעיקר סלטי ירקות אסייתים, פירות ים על בסיס קלמרי ועוד מנה או שתיים מבוססות עוף.

מרקים גדושי מרכיבי, כמו אטריות, פירות ים ועוד, מנות עיקריות על בסיס דגים, פירות ים, עוף או בקר ותפריט סושי שמגיע מדוכן שנמצא בהמשך לבר המסעדה מחוץ למטבח.

כאמור, החלטנו להזמין מגוון רחב מכל חלק...

לפתיחה הזמנו שלוש מנות: (כל התיאורים מאתר המסעדה)

סלט זואי פאפיה  (29 ₪) -          

פאפיה, עגבניות שרי, בצל, שום, בוטנים, כוסברה, שום, צ'ילי ברוטב ליים,

קיבלנו קערה עמוקה עם מנה גדושה של הסלט החרפרף הזה. הוא היה מרענן, חריף במידה נכונה, לא שרף לי בפה (אני שונא את זה שזה משתלט מידי, למרות שיש אנשים שהיו מוכנים לעוד כמה רמות של חריף בה) ומרכיבי הסלט התמזגו באופן מעולה. היה לי קצת מעצבן שהפאפיה עצמה הייתה מעט סיבית, אבל זה התרכך אחרי הביס השני או השלישי. סה"כ מנה טובה מאד שפותחת את התיאבון.

יחד עם הסלט, לקחנו מנה נוספת מהפתיחות והפעם חשבנו לקחת משהו קצת יותר "בסיסי" ובחרנו את

קלמרי קריספי (34 ₪)    

טבעות קלמרי בטמפורה, רוטב צ'ילי מתוק, ואיולי וואסבי

אני כמעט בטוח שאמרנו את הסלט קלמרי קר, מנה אחרת בתפריט, אבל אולי ברגע האחרון המוח אותת לזו במקום. בדיעבד אולי חבל. אבל יש עכשיו תרוץ ללכת לבחון עוד מנה לפחות.  המנה עצמה יפה מאד אך "בנאלית". רינגים של קלמרי מסוג קפוא שטוגנו בציפוי טמפורה פריך,  מוגשים עם זוג רטבים רגילים לחלוטין ו"קערית" חסה מלאה בבצל ירוק, כוסברה ופלפל צ'ילי חריף טרי לרעננות, צבע ויופי. מנה שהותקנה נהדר, חמה ופריכה, אבל שום עילוי, או משהו שיש ללכת ולספר לחברה. במחיר שלה קיבלנו כמות יפה מאד אבל חוץ מזה נרשם ציון בינוני. הציפוי היה עבה מידי לגודלם של מעגלי הקלמרי, כך שכמעט ולא הרגשנו "ים". שיהיה.

למנת הפתיחה השלישית החלטנו לקחת משהו מסקצית הסושי ובחרנו בזו שנראית לנו הכי גדושה ומעניית -

RAINBOW (42 ₪)   

אבוקדו, מלפפון, אספרגוס, עירית, עטופים ברצועות סלמון, דניס, טונה אדומה ואבוקדו

הסושי מגיע מתצורת I\O, ולמרות הרשימה הארוכה, בפועל היו קצת פחות לדעתי. הסושי מגיע על מגש עץ מסורתי עם הג'ינג'ר המוחמץ ללא צבע המאכל הורוד ו ווסאבי. כמו שאר מסעדות הסושי בארץ גם בטאיה הציעו לנו אם נרצה רטבים נוספים כמו ספייסי מיונז, טריאקי וכדומה... נו, שויין.

קצת סויה וגמענו שמונה חתיכות די מהר. הסושי נחמד, לא יותר מזה. האבוקדו שהיה בפנים קצת השתלט לי על המרקם והאורז היה קצת חסר טעם כמו בדרך כלל בסושיות ארצנו. אמנם הסושי לא ברמה ירודה כמו ג'פאניקה\הסושיה, אבל הוא לא ברמת הטובות בארץ שגם טיבן עומד בע"מ.

קחו מזה מה שנראה לכם.

המשכנו הלאה, שעיננו נושאות לכיוון חלקו הארי של התפריט – המנות העיקריות.

גם פה, הזמנו שלוש כאשר ניסינו "לכוון" לכמה כיוונים שונים.

אני מתחיל הפעם דווקא מהפחות טובה והיא זו שקיבלנו אחרונה. שהזמנו את המנות העיקריות, רמזתי למלצרית החיננית ששירתה אותנו נאמנה בכל הערב שאין לנו רצון לסדר מיוחד ושהמטבח יוציא את מה שבא לו, אך העיקר שזה יהיה בהדרגה ולא את שלושת המנות יחד.

אז כאמור, המנה השלישית שהגיעה הייתה –

באזִיל בּיף (51 ₪)          

בקר, בצל, צ'ילי, בזיליקום, סויה, קרמל בוטנים, פטריות, פלפל אדום

שקראנו את תיאור המנה מהתפריט, די קרץ לנו הנושא של בקר מכיוון שכמעט ולא אכלנו בשר בארוחה הזו וזה היה גיוון מתבקש על ידי קרניבורים שכמותנו. הבעיה שהבשר עצמו במנה היה ברמה מאד נמוכה. חתיכות גדולות ועבות מידי לז'אנר, שחו ברוטב עם טעמים חזקים של סויה, בזיליקום ואניס עם פיסות של פלפלים ירוקים (במקום אדום שבתפריט), בצלים ופטריות. אמנם נשנשנו מהצלחת כמעט את כל הבשר מה שלא היה קשה במנה הזו (היא הייתה הקטנה ביותר בארוחה יחסית) אך התאכזבנו ממנה ובעיקר מזה שזו דווקא חתמה לנו את הארוחה. המנה הוגשה עם קערית אורז פושר שהיה בטעם חזק של אניס (הרגיש כמו קימל!) שממש לא אהבנו. ציפינו לקבל מנת אורז לבן מאודה ומהביל שיעזור לנו לספוג את הרטבים מהצלחות...אך כנראה שגם אתם לא תוכלו לקבל זאת בטאיה (שאלתי).

זוג המנות העיקריות שהזמנו בנוסף היו הרבה יותר טובות, אך פשוטות גם כן עם אחידות בהתקנה טובה מאד ובאיזון טעמים, אך ללא מעוף או הברקות מיוחדות.

מנת אטריות עם שרימפס שהוזמנה באחת הסקירות שקראתי יום לפני הייתה –

טאיה שרימפס (51 ₪)   

אטריות אורז, שרימפס, פלפל אדום, בצל ירוק, נבטים, בוטנים, כוסברה, צ'ילי

ונאמר עלייה שהיא הייתה מוצלחת לז'אנר, אז החלטתי לתת לה צ'אנס משלנו. זו הייתה מנה שללא ספק הייתה מוצלחת ביחס לארוחה שחווינו במקום, אך שום ציון מעל לעובר לא הייתי יכול לרשום לה.

איזון הטעמים וההתקנה היו טובים מאד והיה אפשר להרגיש במרכיבי המנה. שמחתי שהמטבח לא נפל לסגנון הרטבים המתוקים והכבדים מידי כמו בשאר מסעדות הז'אנר ושמר על איפוק ועל איזון טעמים קצת יותר נחמד ואוטנטי. השרימפס עצמם היו שוב מהצד הקפוא של האוקינוס אז טעם רב לא היה להם.

סה"כ מנה נחמדה מאד עם התקנה טובה. לא יותר מזה.

במנה השניה שהגיעה בסדר המנות שוב נרשמה התקנה מעולה ואפילו רעיון עם "קטע" וזו מנה שנהניתי ממנה מאד, אך אני לא יכול להגיד שגם בגינה אחזור שוב.

קריספי פיש (89 ₪)

קוביות דג יש בקמח טמפורה מוגש עם שלושה מטבלים: מטבל טאם טאם, איולי צ'ילי, קרם טראגשי –

מנה מעוצבת ונחמדה מאד לאוכלי כל ולאלו שלא איכפת להם לראות ראשי דג. דג דניס שלם שפולט, נחתך לקוביות, נעטף בקמח מתובל וטוגן עד לקריספיות משכרת. הדג עצמו היה עסיסי ביותר והטיגון יחד עם הקמח שציפה אותו שמר עליו מהתייבשות. מצוין.  המנה מעוצבת כך שקוביות הדג המטוגן נערמו בצילו של גוף הדג והדרתו, גם הדג הוגש עם קערית אורז פושר עם טעם קימל (אניס) אך פרט לזה, זו הייתה מנה נהדרת לטעמי, חמה וטעימה מאד. "קערית החסה" עם הכוסברה והבצל הירוק עזרו לנו לרענן את הפה מידי פעם בין ביס לביס והתייחסנו ל"גארניש" כמו תוספת בהעדר אחת אכילה לטעמנו.

ב 89 שקלים מצפים לקצת יותר (טעמים, כמות וכו), אבל בהינתן ששאר התפריט על הצד הבינוני או הזול וזו המנה הכי יקרה בתפריט, ועדיין לא יקרה מאד, לא נורא.

אחרי שש מנות שונות, נרשמו סה"כ תגובות מפרגנות מצד אחד ומצד שני מעוקמות פה עם סייגים רבים מידי. תכלס סטטיסטית הארוחה הייתה טובה, אך הנפילות היו בעיקר בחוסר המעוף, בינוניות פה ושם וסתמיות במקרה הנחמד של המשוואה. האורז שהוגש פעמיים עם זוג מנות שונות היה פושר ולא אכיל מצידנו, כך שאם היינו מסתמכים עליו כמשתנה שהיה אמור להשביע אותנו עם מנה לכל אחד, היינו נעשים מאוכזבים הרבה יותר.

קינוחים -

לקינוח הזמנו את קרם הברולה "שכבות" שעל פי המלצרית "הוא אחד הטובים"... אני חשבתי אחרת.

הוא כנראה נעשה במקום, אך נשמר בפריזר עד להגשה וחימום שכבת הסוכר העליונה ומרקמו היה כשל גלידה ולא של קרם ברולה. דפי הבצק שהיו בתחתית ובין זוג שכבות הקרם היו כשל קרם שניט, אבל הוא התפורר והיה קשיח מידי ולא מספיק פריך בנגיעת כפית קינוחים.

יחד עם המנה האחרונה שהזמנו, קיבלנו אחת נוספת "על הבית" שנרשמה באותו היום כמנת ספיישל.

קרפ במילוי בננה ונוטלה עם רוטב וניל ובוטנים. דווקא המנה הזו הייתה מעולה, הותקנה במקום, הייתה חמה, טרייה ומנחמת מאד. יחד עם אספרסו לא רע בכלל שהזמנתי, אלו היו השריקות האחרונות של הארוחה שארכה כמעט שעתיים.

יחד עם בקבוק גדול של סאן פלגרינו לפני טיפ, שילמנו קצת יותר מ 350 שקלים... מחיר בדיחה ביחס לכמות המנות שנאכלו על ידנו, אך לא זול אם פורטים את חומרי הגלם הזולים יחסית וכו.

השירות היה מקצועי, לבבי ומתוזמן והאווירה במסעדה הייתה סה"כ נעימה מינוס מוסיקה הזויה בחלק מהערב וכמובן המזגן המקפיא.

טאיה נתגלתה כמסעדה סבירה עד נחמדה לתקציבי "כל כיס" כביכול, אבל מבחינתי לא איזו מוקד קולינרי שכדאי לנסוע או לעלות אליו לרגל. אני גם לא בטוח שנחזור אליה כל כך מהר אפילו שאנחנו 15 דק' משם. הדבר שהכי "הזיז" לי שניסו לצייר אותה בתור אלטרנטיבה אזורית כתחליף לקולינריה אמיתית סטייל תל אביב – מה שזה לא אומר. נו שויין.

טאיה מבחינתי היא "עוד" מסעדה אסייתית סבירה פחות או יותר במגוון המסעדות שפזורות ברחבי הארץ עם מחירים נוחים מאד שניתן לשבוע ולאכול בכיף מידי פעם אם נמצאים באזור.

ביקור במסעדת סבידה - עכו

לעכו אני מזדמן מתי שאני יכול, אני מאד אוהב את העיר הזו, בייחוד את החלק העתיק והמקסים שהעיר משמרת ביד מכוונת מאד. תמהיל מטורף של ערבים ויהודים, המון תיירים ובכלל תחושה חולית, כמעט כמו בירושלים.

לפני לא הרבה זמן כתבתי פוסט שלם על סיבוב שבת בעכו, חומוס טוב אצל עיסא, מסעדה קטנה בשם קוקושקה שנפתחה בבזאר הטורקי המתחדש, גלידה מיוחדת בבוזה (שהספיקה כבר להסגר משם לצערי) ועוד.

הפעם, שבת נוספת בעכו, אבל הפעם למסעדה חדשה ומדוברת מאד בתקופה האחרונה, שנפתחה גם כן בבזאר הטורקי המיוחד שצמוד לשוק בעכו. "סבידה" שמה. המסעדה פועלת חודשים ספורים וכבר הצליחה לככב אצל כל חובב אוכל בבלוג, במגזינים השונים ובעיתונות. חובבי אוכל ומאכלי ים בעיקר נוהרים אליה ואוהד הבעלים מתהלך בסביבת המסעדה גאה ועם ניצוץ בעיניים. שהוא מדבר על הצלחת המסעדה עד כה, על חומרי הגלם הטריים שיש להם מהדגה הנמצאת מטר מהם, מהשוק וכן הלאה וכמובן מאלו שמגיעים לטעום את מה שהם פיתחו בעיר שבסיס הקולינריה שלה הייתה תמיד החומוס המדהים שפזור ברחבי העיר העתיקה.

ברצלונה זה כאן –

אז הנה, שוב שבת והפעם אחת מדהימה במיוחד. סוף נובמבר והשמיים כחוליים ונקיים מענן. אני מביט מהכרמל והראות נמדדת במאות קילומטרים. האוויר קריספי ומשב מרענן של בריזה, מצננת את הגוף שלא יצליח להתחמם יתר על המידה מהשמש שקורנת לכל כיוון. זמן הנסיעה לעכו בשבת קצר במיוחד, הודות לתנועה הדלה בשבת אבל בעיקר בשל הכביש העוקף החדש שמביא אותי מחיפה וכמעט עד לכניסה הדרומית של עכו מבלי לעצור ברמזור אחד. מגיעים עד לעיר העתיקה, מחנים את הרכב (כדאי להגיע עד 11 לאזור אם לא רוצים להסתובב שם חצי שעה או יותר עבור חניה) וטיול קטן בין הסמטאות, על הטיילת שעל המים ובשוק מעוררים את מיצי הקיבה שלי שגם ככה עשו קולות של נמר קטן (ורעב) מאז שהתעוררתי. מלבד אספרסו קטן בבית לא הכנסתי כלום לפה.

הכבוד שאני רוכש לחומוס של עכו לא יכול לעזוב אותי, אני לוקח אזימוט לתחילת השוק ומעבר לחניון הקטן ומתיישב אצל סווהילה "ליציקה קטנה" לפני שאני ממשיך לשוק הטורקי לאכול בסבידה שלשמה הגעתי השבת הלום. לא על חומוס הגעתי לספר, אבל רק כמה מילים... וואו ואוו וואו...(ד"א אני עדיין מעדיף את סעיד למרות זאת, עניין של טעם! לא צריך להתווכח). שהתיישבתי חשבתי לעצמי שזה יהיה קצת "מסוכן" להתמלא מחומוס ופיתות לפני שאני ניגש למלאכת האכילה שלשמה באתי, אבל את החומוס הזה אי אפשר להפסיק והצלחת נוקתה עד תום! ואם להגיד את האמת, זה לא ממש מזיז לי, אז יאללה.

מהחומוס ועד לבזאר הטורקי יש כמאה חמישים מטר ואני מוצא את עצמי עדיין חורץ שיניים עם לשון משאריות זיתים מרים וגרגירי חומוס שאני מתייבש בחצר האחורית של השוק, שם למסעדת סבידה יש כמה שולחנות שמצילים אותם עצי בוסתן. למסעדה יש גם מן בר בצורת חרטום סירה, אך המקום צפוף מאד וחשוך, אפילו בצהריים והעדפתי ליהנות ממזג האוויר האירופאי והמושלם שהיה היום.

מלצרית חיננית באה והסבירה קצת על הקונספט, אין להם תפריטים כתובים, אלא בכל יום הם מכינים מנות קבועות ולא קבועות בהתאם לדגה שנתפסה והם בחרו להביא פנימה. נשמע מעולה וככה מסעדה על שפת הים בעכו צריכה לנהוג (נזכרתי שלפני חודשיים שישבתי בקוקושקה התאכזבתי שאת מנת השרימפסים קיבלנו משרימפסים מיובאים מתאילנד... זה היה די "מצחיק" שהם יושבים על אחד מנמלי דייג המגניבים בארץ)

בסבידה הכל טרי! אין שום דבר מיובא. אוהד הבעלים, ציין בפני בהמשך שגם אם חסר לו, הוא מעדיף שלא יהיה לתת לאנשים מאשר להתחיל להתעסק עם חומרי גלם מיובאים שהוא לא אוהב ומבין שזה עולם אחר.

הערכתי את העניין והמשכנו הלאה. במקום יש מאזטים, סלטים לפתיחה, דגים כבושים ומנות עיקריות כמובן שנעשות על גריל פחמים בלבד. בסבידה לא מטגנים כלום! אפילו לא צ'יפס.

לגבי משקאות, יש בירת טייבה, כמה יינות ומשקאות קלים.

ציינתי שבאתי לטעום כמה שיותר ומבחינתי שאוהד ירביץ בי תורה... אני לעולם לא ממש חושש במקומות כאלו, ממספר סיבות – המחירים די זולים מלכתחילה, הקיבולת שלי אין סופית ואני אוכל כל... כך אני נהנה יותר, מופתע וגם נותן דרור למטבח להפתיע. זה עושה רק טוב, מנסיון.

המלצרית ציינה שיש לסועדים גם מן ארוחת טעימות (100 שח לאדם) ומקבלים את כל הסלטים והמזטים בהתחלה, מנת קלמרי ועוד מנה עיקרית לבחירה משלל המנות המוצעות באותו יום, דג בגריל, מיקס דגים טריים, סינייה דגים וכן הלאה...נשמע מעולה לדעתי לכל אחד שרוצה לבוא ופשוט לטעום כמעט מהכל ולשלם סה"כ מחיר די מצחיק.

דק' מעטות אחרי שהמלצרית נעלמה בנבכי השוק חזרה, אחרי השיחה עמנו התחילו להגיע המנות והצלחות.

בדיעבד ישבתי בשולחן קטן, אבל הצלחנו בסופו של דבר להסתדר (תרשמו לעצמכם אם אתם באים ומזמינים את ארוחת הטעימות, שבו בשולחן גדול ולא בשולחנות היפים והעגולים), לפתיחה מגיע מגש ועליו מספר צלוחיות עמוקות עם סלטים רעננים וטריים מאד.

* סלט אבוקדו עם בצל סגול ולימון – סלט בנאלי, אבל עשוי היטב. האבוקדו עכשיו בשיא בשלותו, כך שרואים אותו המון בתקופה האחרונה וזה די כיף.

* סלט עגבניות, שום ופלפל ירוק חריף – סלט מדהים שאני אישית מאד אוהב. מאד מתאים למזג אוויר מושלם שכזה עם עגבניות טעימות והמון פאנצ' בין לבין.

* פטה עדשים – קאנל של פטה מקסים שעשוי מעדשים מבושלות. מעולם לא טעמתי את זה וזה היה מאד טעים ומעניין. טעם עדין אבל מספיק מורגש עם מרקם סמיך שהיה אפשר בכיף למרוח על החלה האישית שקיבלנו לשולחן גם כן.

* כרובית אפויה במרינדה – לא ממש התחברתי, אבל מי שאהב כרובית מאד כנראה שייהנה מהמנה. כמעט ולא נגעתי.

* סלט גרגר נחלים, אגוזי מלף, גרעיני רימון וסופרם של תפוז – סלט מדהים, צבעוני, זועק טריות, מושלם! אני יכול לאכול סלט כזה בכל יום. שילוב מוצלח למנות האחרות שעתידות להגיע הסתבר אך גם כך בלי כלום, הייתי מוכן לנבור בערימת העלים הרעננים הללו.

* עלי גפן ממולאים באורז - עלי גפן ביתיים, מלאים באורז מבושל היטב. הם היו מצויניים ועוטרו בצנוברים. ניכר עליהם שלא הגיעו מקופסא או משהו, אלא נעשו באהבה. 

מעניין שעד כה, המסעדה עושה רושם שהיא עם אורינטציה מאד חזקה לצמחוניים ואף לטבעוניים אם אני לא טועה ומטעה.

יחד עם הסלטים השונים, קיבלנו גם שני צלוחיות מתכת עם דגים כבושים שסבידה עושים במקום כמובן.

* אנשובי כבוש עם פלח לימון – דג מעולה. הוגשו קטנים, כנראה שזה מה שהים הוציא, אך הטעם היה עדין עם כבישה מעולה! שפריץ של לימון ועל לחם עם קצת אבוקדו – מושלם.

* פלמידה כבושה – שני נתחים יפים ושמנים של פלמידה. כבישה דומה לזו של האנשובי, אך הדג הרבה יותר שמן ובשרני. המנה מוגשת עם פרוסות בצל ירוק לקריספיות ופאנצ' נעים.

כמעט במקביל, המטבח הוציא גם זוג מנות נוספות ברוטב. זה היה קצת מהר מידי לטעמי, אבל לא חישבתי את זה בגנותם.

* מנה של קלמרי שלם פתוח וצלוי על הגריל מונח על רוטב טחינה ופלפלים. הקלמרי היה טרי כמובן והיה במרקם מושלם ועדין. הטחינה והפלפלים השתלבו מעולה עם העדינות ושל הקלמרי. הכל עותר עם פטרוזיליה רעננה.

מנה מצויינת שהרוטב נוגב לאחר מכן עם שאריות החלה.

* מנה של סבידה, שוב פתוחה, אך הפעם במחבת ברזל עם רוטב עגבניות וזיתי קלמטה. הסבידה בעלת מרקם צמיגי בדומה לקלמרי, אך היא בשרנית יותר ועבה יותר, כך מקבלים "יותר בשר", אבל היא גם יותר שייכת לאלו שאוהבים את הז'אנר. היא הרבה פחות עדינה ועם הרוטב האגרסיבי היא השתלבה מעולה. גם הרוטב הזה קרא לחלה. למרות הזיתים, הרוטב לא היה מר או חמוץ, אלא מדוייק להפליא – שאפו.

מנה עיקרית נוספת הגיעה בדמות ;

* דג שלם שנפתח לפרפר ונצלה על הגריל. הפעם, "סבידה" הביאו אל המסעדה כמה דגי ספרנה יפים והן הוקדשו למנה העיקרית בשבת זו. הדג היה צלוי בדיוק רב, טעם עשן וחריכה מגריל הפחמים הטיב עימו והבשר היה עסיסי ומושך את הפה לעוד. דג מופלא, טעים מאד בהתקנה מדויקת. שאפו שוב. הדג מגיע עם פלחי לימון ופטרוזיליה רעננה שפוזרה בנדיבות כיאה בז'אנר. היה מצוין.

 למנות העיקריות המסעדה מציעים תוספת בדמות תפוח אדמה אפוי בגריל הפחמים. עם מעט חמאה ובצל ירוק.

תפוח האדמה היה רך ועם טעם משכר. אין על תפוחי אדמה של מדורה. אחד המאכלים הכי בסיסים והכי טעימים שיש. תוספת מצוינת לארוחה שמבוססת על חומרי גלם טריים שיש למסעדה מטר מתחת לאף. פשוט מצוי\ין.

השירות היה מקסים, מהיר, מתחשב ונחמד לאללה והתקנת המנות, הצבעוניות וכמובן הטעמים היו מושלמים.

יחד עם מזג האוויר שאני לא יכול להפסיק לדבר בשבחו, זו הייתה אחת מארוחות הצהריים הטובות שאכלתי לאחרונה. הכל היה פיקס במקום.

את הארוחה ליוויתי עם יין לבן יבש, סוביניון בלאן מיקב מקומי. את היין מגישים בכוסות פשוטות ועגולות, כיאה למסעדה שלא מתיימרת אלא רק אומרת – בואו, הכנו אוכל מעולה ממה שיש פה בשוק, מקווים שאתם נהנים לאכול כפי שאנחנו נהנים להכין ולארח אותכם.

אכן כך. לאוהד וצוות סבידה, תודה ויישר כח.

אני עוד אחזור בקרוב.

ביקור במסעדת הדגים של פוזי בואדי ניסנס

פנינה באמצע השוק.

 אתם מכירים את המסעדות האלו שאם לא הייתם מעזים להיכנס ולנסות, בחיים לא הייתם מאמינים שיש שם

משהו שאפילו מתקרב להיות שווה לאכילה?

כך קרה לי היום...

אנחנו פוסעים לשמחתנו בשוק ההומה של ואדי ניסנס בחיפה, אחרי שבלענו בכיף גדול חצי מנה פלאפל אצל מישל. מאתמול בא לי חומוס וזה בגדול הייתה המטרה שלנו אחרי ס"ד בשעות הצהריים המוקדמות באזור.

ככה ממש כמה דקות לפני שאנחנו מגיחים מהפינה של "נדימה" (למי שלא מכיר, זו מסעדה ערבית אותנטית שנמצאת בשוק כבר עשרות שנים שכל תבשילה מבושלים על פתילות – על טיבה כיום לא אכביר אלא רק אגיד שהיא לא כתמול שלשלום) אני משרבב "האמת שבא לי יותר איזה דג טוב או פירות ים... " אולי אקנה לי דגים ואכין לי מאוחר יותר... ההערה שלי לא זכתה לתגובה קונקרטית .. אבל ידעתי שלא תהיה בעיה לעבור תכנית אם רק אציע.

כך המשכנו, התפעלנו מהשפע של עשבי הגליל שנחו על שולחנות הבסטאות, כמויות של חצילים בלאדיים בכל הגדלים תמיד עושים לנו טוב על הלב ופירות הקיץ שפשוט כישפו אותנו בריחיהם המתוקים שנישאו בכל השוק – ממש.

                         

                                          

שעברנו את מסעדת נדימה שגם עשתה רמונט לאחרונה וסגרה כמה שולחנות וכסאות לסועדים במין מרכב אלומיניום וזכוכית, ראיתי בכיכר האבן, ממש מול הקצביה של במבינו שולחנות עם כסאות צבעוניים, ערוכים.

ממש מסעדה באמצע השוק, מקורה בברזנט כחול, ושמשיות גדולות. הבריזה לסועדים מאורגנת ממאוורר תעשיתי גדול וחוץ מזוג מבוגרות שכנראה נישנו משהו ושתו קפה במקום, לא ראיתי סועדים אחרים.

מבט קצר לשעון והשעה מראה שעוד לא 12 אפילו... אז הגיוני אמרתי לעצמי.

הבטתי למעלה ולצדדים וראיתי שלט אדום ומצועצע  -

 "במרכז הדגים, דגים ופירות ים מהרשת אל המחבת  - חדש בהנהלת פוזי"  תודו שזה לא בדיוק מראה שמוביל אתכם לשבת ולהזמין. ובכל זאת, ניגשתי פנימה ופגשתי את פוזי וכמובן שאלתי אם הדגים אצלו טריים, אמר, אני לא מתעסק עם קפוא, יום יום בים ואם לא אני, בסופ"ש החברה שלי מביאים. אתה יכול לראות (הוא מוביל אותי למקררים גדולים ויפים) את הסחורה, אני אנקה לך מה שתרצה... השבתי לו – לא לא, אנחנו רוצים לשבת לאכול!

אהההה... אז שבו, אביא לכם סלטים קודם, תפדל, אהלן ו סאהלן... מבט קצר לאישור אחרון שזה מה שאנחנו רוצים ובטלפתיה קיבלתי. מצאנו לנו את השולחן המוצל ביותר מבין המערך והמתנו.

מלצרית חיננית דוברת אנגלית ניגשה עם צלחת אדממה שנראתה חלוטה והגישה לנו עוד לפני שפצינו פה...

הניחה ועזבה...

כמה רגעים לאחר מכן, היא הגיעה עם מגש גדול מלא בסלטים והתחילה לחלק אותם על השולחן לפנינו.

הסלטים במבט ראשון נראו "רגילים" למראה, אך בהתעמקות, נוכחנו להבין שנפלנו פה על פנינה אמיתית...

בדרך כלל אני לא מרחיב על סלטים במקומות כאלו, אבל הפעם אני חייב.

* חומוס מצוין, שהוגש עם פטרוזיליה טרייה, צנוברים ושמן זית טרי. החומוס היה טוב מאד, סמיך וטעים.

לא משהו מיוחד, בטח בחלק הזה של העיר ועוד בחיפה, אך הוגש בנדיבות ועם יד מכוונת אמיתית.

* קישואים מטוגנים בתחמיץ פיקנטי. קוביות גדולות של קישואים שעברו טיגון מדוייק תובלו בתחמיץ משובח עם טעמים פיקנטיים. מעולה!

* פרוסת חציל בלאדי ענקית שטוגנה שוב, בדיוק מקסים! ותובלה בתחמיץ מצויין וכוסברה קצוצה. מעולה!!!

* חציל בטחינה, סלט בנאלי נכון? ובכן רבותי, פה הוא היה אולי אחד הטובים שאכלתי מחוץ לכותלות ביתי.

החציל כנראה נקלה בסלמנדרה ושולב בטחינה מדהימה. טעמי קלייה של החציל היו מדהימים יחד עם הטחינה.

סלט מדהים, לא פחות.

* כרובית מטוגנת בטחינה, בפועל אולי המתאבן הכי פחות וואו בארוחה, אך ניכרת בו הטריות כמו באחרים והיה טעים מאד.

* זיתים ירוקים מוחמצים של בית, מצוינים עם טעים לימוני חרפרף... מצוינים ולא רכים מידי.

* פלפל כתום וצהוב  קלויים ששולבו ברוטב צ'ילי מתוק. הסלט הזה היה חמים קצת, הפלפלים נקלו לא מכבר והיו ממש נימוחים יחד עם הרוטב שפשוט הפתיע אותנו כמה השתלב נכון פה. מעולה.

* רצועות פלפלים חצי מוחמצים – חריף. לא טעמתי, אך החצי השני שלי אמרה שהיה מעולה, אך אפילו לה היה קצת חריף מידי.

* קוביות תפוח אדמה מבושל אלדנטה עם לימון סחוט ופטרוזיליה. כמה פשוט נכון? מטורף כמה שזה בול!

* נתחי אנשובי טריים כבושים בשמן זית יחד עם קוביות אבוקדו בהמון לימון – סלט מפתיע, מרענן, מצויין, טרי, אני יכול להמשיך להלל אותו שעות. מעולה שבמעולים!

כל הסלטים הללו, הוגשו עם חצאי פיתות טריות שנקלו בתנור עם שום כתוש ושמן זית. אני מת על התצורה הזו

ולא הייתי צריך אפילו לרגע את הפיתה הישראלית בשביל "הניגוב". הטוסטים הללו היו מבחינתי הציוות המושלם.

יחד עם הסלטים הזמנו לנו זוג בירות. נאמר לנו שיש רק הייניקן, וזרמנו עם זה. דווקא התאימה לי בירה בטעם מים במקרה הזה ;-).... יש גם שתייה קלה למי שרוצה ואפילו יין (לא שאלתי איזה יש, אבל לא הייתי מצפה לגדולות במקום, אם כי כן הייתי מביא איתי איזה אחלה בקבוק... אולי בפעם הבאה).

את הסלטים פוזי ממלא לכם עד שאתם אומרים די, ככה ללא הגבלה. תאמינו לי, יהיה לכם קשה להגיד די לסלטים שלו. בשיחה שהייתה לי עימו לאחר הסעודה, הבנתי שהוא יום יום מכין את הסלטים ואפילו ממציא\מוסיף

מידי פעם דברים חדשים על המקום שבא לו. השוק מביא לו את ההשראה כך הוא אומר וחומרי הגלם הטריים נמצאים סביבו בשפע. היום שהטרנד של מסעדות שוק חזק בארץ, גם פוזי מצטרף אליו, רק בלי ממש להבין על מה אנחנו מדברים ;-). מבחינתו, זה אלף בית של המקום ושל ליבו עם הסועדים.

למנה עיקרית לקחה את ההזמנה שלנו המלצרית בעוד אנחנו טורפים את המתאבנים המצוינים.

התפריט די פשוט ומונה לא מעט דגים שיש במקום (לרבות ברבוניות טריות, לוקוס ועוד) ןפירות ים לרבות סרטנים, מולים, שרימפסים כמובן, קלאמרי וכן הלאה. הפעם החלטנו להנעל על דגים... והזמנו זוג.

* בורי צלוי

* בס בטיגון.

הדגים הגיעו בצלחות זכוכית בצורת – דג.... ונראו, הריחו וגם נטעמו – מצוין!

הדגים זעקו טריות, בדיוק כמו הסלטים והיו עסיסיים תחת התקנה פשוט נהדרת מידיו של הדייג בעצמו.

הבס היה מטוגן בדיוק במידה הנכונה וכל הבשר העבה והנהדר שלו נשאר לח ומצוין. הבורי הקטן יותר במעט נפתח באמצע לפרפר ונצלה בסלמנדרה במטבח של פוזי - היה אף מאוזן יותר בטעם ובעסיסיות שלו ונרשם כהצלחה מטורפת של הארוחה מבחינתנו...  

לא שלבס היה חסר, בכלל לא. אבל בפעם הבאה אני אסמוך על כישורי הטבחות של פוזי ואזמין צלוי גם כן.

יחד עם הדגים, המלצרית המשיכה לפנק אותנו והוציאה עוד 2 צלחות –

* פאייה מולים ודג – פורמה של אורז מבושל יחד עם מולים גדולים ופיסות דגים. האורז היה מתובל מעולה

והמולים היו מצוינים! תוספת פשוט לא קשורה בכלל לאזור או לסטנדרנט של מסעדה חצי מאולתרת בשוק קטן בחיפה. מעולה? YOU BETCHA!

* סלט של מין עשב אדמה, בטעם חמצמץ עם אגוזי מלך וגרעיני רימון . סלט מוצלח, רענן וטעים נורא.

האמת ששאלתי לשם העשב, אבל זה כבר פרח מזכרוני. פוזי אמר שבשבת אלו שמגיעים לשוק למכור מהגליל בעיקר, מביאים אותו והוא קנה פעם ושיחק איתו קצת וזה מה שיצא לו. יצא לו טוב!

השולחן היה גדוש במאכלים, המון צבעים, וההרגשה שמישהו מארח אותך פשוט הייתה מובהקת בכל פינה בשעה וחצי שישבנו במקום. הכל היה כל כך טרי, כל כך טעים ועם אדיבות ואהבה ענקיים.

קנקן מים קרים עם טיפה לימון הוגש לנו בנוסף ומולא ברגע שהתרוקן, המלצרית החיננית הייתה בכל רגע שהיה צריך אותה. לא ביקשנו כמעט שום דבר מלבד אולי להפנות את המאוורר קצת לכיווננו ברגע שהנשים המובגרות עזבו... היא פשוט הייתה שם בכל רגע שהיה צריך לפנות או להגיש. צלחות, מפיות, תוספת מים וכן הלאה. ממש כמו מסעדת מכוכבת, זה היה די מרשים לאור המקום שהתישבנו בו, שזה למעשה באמצע השוק ממש במסעדה חצי מאולתרת בכיכר אבן.

כאמור, לאחר שסיימנו את המנות העיקריות, פוזי בעצמו ניגש אלינו לשאול אם הכל בסדר ואם נרצה עוד משהו אמרנו שהכל מושלם והזמנתי אותו בתנועה רחבה מאד לשבת איתנו ולהתכבד בסיגר שעישנתי גם אני בכיף גדול.

התחלנו לדבר קצת על המקום ולהפתעתי גיליתי שפוזי מפעיל את חנות הדגים הזו כבר 24 שנה ואת המסעדה

כ 10 שנים, רק שעד לא מזמן היא הייתה פתוחה בשישי שבת בלבד ועכשיו הוא פותח בכל צהריים מלבד יום ראשון. את הדגים הוא דג לבד עם כמה חברים קרובים שמוכרים את מרכולתם דרך החנות שלו בשוק ובמסעדה עצמה. הם גם עושים משלוחים הביתה לדגים ופירות ים טריים מנוקים ומוכנים לבישול.

אפילו פירות ים הוא מביא טרי, שאלתי אם יש לו ברגע זה שרימפס  טרי והוא אמר לי כן בטח, דווקא יפים מאד, הוא קם וחזר תוך כמה שניות עם צלחת ששחו בה שלישית שרימפסים טריים שקילף זה עתה והזליף עליהם המון לימון, שמן זית ומעט שום.

טעמנו יחד את השרימפסים הטריים והביטוי "סושי גרייד" פשוט נפלט לי מהפה. הם היו מרשימים בטעמם... קשה לאכול כאלו בארץ היום. רב המסעדות עובדות עם ייבוא קפוא שטעמו כנראה נשאר בארץ המקור קצת לפני שהכניסו אותם לשקית.

 

קפה ערבי וקוביות של מלון טריות הוגשו לנו לסיום הארוחה על חשבון הבית כמובן והם למעשה חתמו ארוחה משגעת, טרייה, מצוינת ומדהימה באחד המקומות הכי הזויים שיצא לי לאכול לאחרונה.

הארוחה עלתה לנו, 149 שח בלבד. זה עבור זוג הדגים ועוד 2 בירות. כל השאר... מוגש בנוסף על חשבון הבית.

לפוזי אני עוד אחזור -

והרבה... בתקווה שיהיה לו עוד הרבה כוח להמשיך ולהאכיל את האורחים שלו ברוחב לב ובמאכלים טריים ומצוינים כאלו. מבחינתי היום המסעדה הקטנה הזו נכנסה לרשימה קצרה אמנם אבל איכותית מאד של מסעדות אוכל אמיתי שאני חוזר ואחזור אליהן בכל רגע נתון שיתאפשר לי.