‏הצגת רשומות עם תוויות סלטים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סלטים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 20 בפברואר 2014

ביקור במסעדת פורטונה - ירושלים

 



רק בירושלים,
אני מתקשר מהשוק ל"פורטונה", ועונה לי אייל - השף\גרילמן\בעלים... בקול הכי חברמן אומר לי "אתה מכיר את הירידה של רחמו? אז אנחנו ממש שמאלה אחריו נמצאים... תבוא" אז באתי.
הייתי חייב להיות בירושלים וידעתי שאת ארוחת הצהריים שלי אני אעשה בשוק. ירושלים כמו שחלקכם יודע היא העיר שלי, אני לא גר בה היום, אבל בכל פעם שאני מגיע אליה, אני מרגיש הכי בבית. נולדתי בביקור חולים, שהוא אולי בית החולים העתיק בעיר היום (או שזה שערי צדק? לא משנה)... ובכל פעם שאני עובר את הסיבוב לפני הכניסה לירושלים, ליבי מתמלא בתחושה שאין לי בשום מקום אחר בעולם. משהו קסום ששמור רק לעיר הזו.
את האוכל של השוק, אני מכיר כבר שנים על גבי שנים... את רחמו, עזורא, את מורדוך, סימה ואת חצות.. הייתי אצלם ואכלתי מהפתיליות או הפלנצ'ה שלהם כבר פעמים רבות כל כך, שאין לי שום דרך להזכר במספר מדוייק, אפילו לא קרוב. אבל זה לא עוד מסע אוכל חובק רחובות השוק הירושלמי ולא עוד ביקורת על מנות של בשר מבושל ברוטב עם שמן, או שעועית ואורז. אפילו לא כזה שמדבר על החלווה באמצע השוק, למרות שגם אליו הגעתי אחר כך לטעימה של חלווה עם פולי קפה שהייתה מופלאה.


הפעם באתי לדבר על אחת השיפודיות ברחוב הערמונים ממש ליד רחמו, בירידה מהשוק, אחריו (רחמו) משמאל נמצאת מסעדת פורטונה. מן שיפודיה רגילה למראה שעל הגריל נמצא אייל ועקנין. השף של 1868 למי שזוכר.
לאייל נמאס באבחה אחת מכל הפלצנות של מסעדות יוקרה ואוכל מפונפן והוא רצה בסה"כ להאכיל אנשים באוכל אמיתי והכי טוב שהוא יכול להוציא מגריל וויטרינה קטנה של סלטים.

הגעתי והמסעדה הייתה כמעט ריקה, אחרי כמה דק' מהרגע שהתיישבתי, המלצרית היחידה כבר סידרה שולחן ל 6, זוג מובילים עבי כרס וידיים התישבו בשולחן נוסף ורביעיית אמהות עם סלים התיישבו באחד השולחנות בחוץ מתחת לסככת המסעדה.


המלצרית הגישה לי תפריט מצופה למינציה שרשומים עליו משני צדדיו את העסקית המוצעת בשעות הצהריים (עד 17:00)... ב 65 שקלים סוגי בשרים מסוימים (פרגית, קבב, כבד..), סלטים, צ'יפס ובקבוק שתייה
וב 75, סוגי בשרים (יקרים יותר – אנטריקוט, חזה אווז, נתח קצבים, מעורב, שקדים..) ושוב, סלטים, ציפס ובקבוק שתייה. לא איזה מחיר זול במיוחד לשיפודייה על הדרך בשוק, אבל לא משהו שמעורר סלידה או חשש...


הבטתי בויטרינה עם הבשרים ואמרתי למלצרית שאני די רעב וגם רוצה לטעום כמה שיותר מהבשרים שיש להם היום. מבחינתי שאייל יחליט ומידת העשייה על פי הבשר המוחלט. כך שלחתי אותה לדרכה עם מסר לשף...
"יש פה מישהו שבא לאכול אותך..."


אייל "לא רואה אותי ממטר" והוציא אל השולחן את פלטת הסלטים שלו... וכמה פיתות טריות שעל אף שהיו לפני רגע במסלול המאפייה, הוא העלה על הגריל לסימון קליל וניחוח פחמים (נקודה ראשונה לזכותו).
הסלטים הגיעו במן קעריות מרובעות והיו מקסימים עד מדהימים... עגבניות עם שום שמן זית וירק לקישוט וארומה, קולסלאו בנאלי אבל טעים, סלק מדהים, קרם חציל שהייתי מוכן לשטוף את עצמי בסוף היום איתו, אולי אחד הדברים הטעימים שאכלתי. טחינה מקסימה, סמיכה וחלקה כמו לבנה... חמוצים ביתיים, גזר מגורד עם תועפות לימון וטעם מרנין מתקתק ועוד... יחד עם הפיתות, סגרתי את הפינה של טעימת הסלטים המצוינים שאותם ממלאים כמה שתרצו עד שתחנקו! גם צ'יפס מגיע בעסקית והוא אכן הגיע בקערה בינונית והיה מצויין. אייל במטבח מטגן את הצ'יפס עבודת יד שלו - פעמיים. כפי שצריך והוא זהוב ופריך באופן מעורר הערצה.


ואז הגיע הבשר.
צלחת גדולה עם מעורב. עוף וכבד בלבד, ללא טחול, לבבות ועוד, בכורכום ותבלינים אחרים.
הבשרים היו, נימוחים וטריים מאד. המעורב נצלה על הפלנצ'ה שלצד גריל הפחמים עם בצל כמובן כמו שכתוב בספר. צלחת יפה מאד שמתאימה למנה עיקרית לאחד. ז"א כמות נכבדת ביותר. לא מנה גדולה של סימה, אבל מנה ללא ספק שתספק כמעט כל אחד שאכל לפני כן את הסלטים עם פיתה.
כמה שניות אחרי הנחת מנת המעורב, הגיעו גם כמה שיפודים שלפי אייל, אני חייב לטעום.
חזה אווז – אייל פורס חזה אווז טרי כולל השומן לפיסות לרוחב ומשפד לפי הזמנה ומעלה על הפחמים.
צולה למידת מדיום ומוריד, ברגע שהשומן נחרך בצורה נכונה, זה מוכן. ואכן הבשר היה מוכן, מוכן להאכל בשאיפה אחת אם הייתי יכול. התענגתי על כל ביס ועל כל פרומיל של שומן מדהים וריחני. בשר סגול ממש ופשוט אדיר בטעמים


נתח קצבים – בדיוק כמו את החזה אווז, אייל משפד את הנתח קצבים על פי הזמנה, האמת, אני אחסוך לכם - את כל הבשר שתזמינו בפורטונה, ישפד אייל לפי הזמנה, שום שיפוד כמעט חוץ מאנטריקוט אם אני לא טועה, לא רואים מוכן מבעוד מועד בחלון הראווה הקרניבורי שם.. הכל בצורה של נתחים טריים או מיושנים שממתינים לשיפודי המתכת ולידי הקסם של השף.
הבשר של נתח הקצבים עלה אל הגריל לשניות ממש ויצא אל השולחן שהוא אדמדם וחמאתי. אותו אכלתי בין הראשונים שחלילה השיפוד לא יעלה את דרגת העשייה של הסרעפת הכה עדינה.


אנטריקוט – נתחים יפים של בשר אנטריקוט נצלו על שיפוד גם כן ולמרות שזה בשר שאני לפחות אוכל די הרבה, לא הייתה כאן בשורה לדורות, רק בשר טוב שהותקן כהלכה. לא דבר של מה בכך למרות זאת.

שקדים – אחד הנתחים האהובים עלי לאחרונה שנראה שאני מזמין ממנו כמעט בכל מקום שאני רואה שיש. הבעיה שלא כולם יודעים להכין אותו ולא לכולם יש שקדים טריים של ממש כדי שיצאו כמו שצריך.
אצל אייל היה ולא רק היה, יש גם יד מכוונת! השקדים שם אלוהיים של ממש ואיך שהם נמסו לי בפה, אני נמסתי בכיסא. לא יכלתי לעצור את עצמי ועשיתי משהו שאני בדרך כלל לא עושה (ביישן פשוט) וקראתי מעל הסועדים לאייל שעמד מול הגריל שהשקדים גמרו עלי. הוא הנהן בהבנה ושרבב איזה משפט בסלנג ירושלמי.


קבב – גם את הקבב אייל מכין במקום כמובן, הרי זה היה שקוף. הקבב היה תפוס על השיפוד ולא מוגש "באצבעות" והיה עסיסי עם טעם מובהק של תערובת טלה ועגל עם תבלינים עדינים וירק. אני חולה על קבבים וזה היה מעולה.

השיפודים מגיעים בזוג לכל עסקית, ז"א ב 65 או 75, מקבלים זוג שיפודים ממה שהזמנתם, ניתן ערבב אחד מכל אחד בעסקית שבחרתם, או צלחת מעורב במקום הזוג... סלטים כאבת נפשכם כאמור וגם הצ'יפס, תוספת מבורכת ומפתיעה מאד לאלו שלא מגיעים מהאזור.


האוכל בפורטונה, מדהים לא פחות. איכות הבשר היא אשכרה – HIGH END, אבל במסווה של שיפודיה הכי פושטית בעולם מפיל עליך את כל הערמה הזו...  אחת הטובות אם לא ה- שהייתי לאחרונה...
היא נכנסה לרשימה מאד קצרה של מקומות אליפות במסווה של פשטות אדירה, יחד עם שיפודי אולגה, בוסי בתקווה, פטרה בנס ציונה ויחידות אחרות שקטפו בזכות ולא בחסד להיות פנינות אלוהיות של אוכל נכון ואמיתי.

לסיום, קיבלתי גם שוט של ערק בזוקה שחתם את ארוחת השחיתות הזו בצורה הטובה ביותר.
שוס אדיר.


אני ממליץ בפה מלא, עזבו את הנוסטלגיה בשוק (למרות שאני תמיד חוזר אליהם גם כן), שבו בפורטונה...
הערמונים 2, שוק מחנה יהודה – ירושלים.


 אביעד

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

ביקור במסעדת הדגים של פוזי בואדי ניסנס


פנינה באמצע השוק.
 אתם מכירים את המסעדות האלו שאם לא הייתם מעזים להיכנס ולנסות, בחיים לא הייתם מאמינים שיש שם
משהו שאפילו מתקרב להיות שווה לאכילה?
כך קרה לי היום...


אנחנו פוסעים לשמחתנו בשוק ההומה של ואדי ניסנס בחיפה, אחרי שבלענו בכיף גדול חצי מנה פלאפל אצל מישל. מאתמול בא לי חומוס וזה בגדול הייתה המטרה שלנו אחרי ס"ד בשעות הצהריים המוקדמות באזור.

ככה ממש כמה דקות לפני שאנחנו מגיחים מהפינה של "נדימה" (למי שלא מכיר, זו מסעדה ערבית אותנטית שנמצאת בשוק כבר עשרות שנים שכל תבשילה מבושלים על פתילות – על טיבה כיום לא אכביר אלא רק אגיד שהיא לא כתמול שלשלום) אני משרבב "האמת שבא לי יותר איזה דג טוב או פירות ים... " אולי אקנה לי דגים ואכין לי מאוחר יותר... ההערה שלי לא זכתה לתגובה קונקרטית .. אבל ידעתי שלא תהיה בעיה לעבור תכנית אם רק אציע.

כך המשכנו, התפעלנו מהשפע של עשבי הגליל שנחו על שולחנות הבסטאות, כמויות של חצילים בלאדיים בכל הגדלים תמיד עושים לנו טוב על הלב ופירות הקיץ שפשוט כישפו אותנו בריחיהם המתוקים שנישאו בכל השוק – ממש.
                         
                                          
שעברנו את מסעדת נדימה שגם עשתה רמונט לאחרונה וסגרה כמה שולחנות וכסאות לסועדים במין מרכב אלומיניום וזכוכית, ראיתי בכיכר האבן, ממש מול הקצביה של במבינו שולחנות עם כסאות צבעוניים, ערוכים.
ממש מסעדה באמצע השוק, מקורה בברזנט כחול, ושמשיות גדולות. הבריזה לסועדים מאורגנת ממאוורר תעשיתי גדול וחוץ מזוג מבוגרות שכנראה נישנו משהו ושתו קפה במקום, לא ראיתי סועדים אחרים.
מבט קצר לשעון והשעה מראה שעוד לא 12 אפילו... אז הגיוני אמרתי לעצמי.


הבטתי למעלה ולצדדים וראיתי שלט אדום ומצועצע  -
 "במרכז הדגים, דגים ופירות ים מהרשת אל המחבת  - חדש בהנהלת פוזי"  תודו שזה לא בדיוק מראה שמוביל אתכם לשבת ולהזמין. ובכל זאת, ניגשתי פנימה ופגשתי את פוזי וכמובן שאלתי אם הדגים אצלו טריים, אמר, אני לא מתעסק עם קפוא, יום יום בים ואם לא אני, בסופ"ש החברה שלי מביאים. אתה יכול לראות (הוא מוביל אותי למקררים גדולים ויפים) את הסחורה, אני אנקה לך מה שתרצה... השבתי לו – לא לא, אנחנו רוצים לשבת לאכול!

אהההה... אז שבו, אביא לכם סלטים קודם, תפדל, אהלן ו סאהלן... מבט קצר לאישור אחרון שזה מה שאנחנו רוצים ובטלפתיה קיבלתי. מצאנו לנו את השולחן המוצל ביותר מבין המערך והמתנו.
מלצרית חיננית דוברת אנגלית ניגשה עם צלחת אדממה שנראתה חלוטה והגישה לנו עוד לפני שפצינו פה...
הניחה ועזבה...


כמה רגעים לאחר מכן, היא הגיעה עם מגש גדול מלא בסלטים והתחילה לחלק אותם על השולחן לפנינו.
הסלטים במבט ראשון נראו "רגילים" למראה, אך בהתעמקות, נוכחנו להבין שנפלנו פה על פנינה אמיתית...
בדרך כלל אני לא מרחיב על סלטים במקומות כאלו, אבל הפעם אני חייב.


* חומוס מצוין, שהוגש עם פטרוזיליה טרייה, צנוברים ושמן זית טרי. החומוס היה טוב מאד, סמיך וטעים.
לא משהו מיוחד, בטח בחלק הזה של העיר ועוד בחיפה, אך הוגש בנדיבות ועם יד מכוונת אמיתית.
* קישואים מטוגנים בתחמיץ פיקנטי. קוביות גדולות של קישואים שעברו טיגון מדוייק תובלו בתחמיץ משובח עם טעמים פיקנטיים. מעולה!
* פרוסת חציל בלאדי ענקית שטוגנה שוב, בדיוק מקסים! ותובלה בתחמיץ מצויין וכוסברה קצוצה. מעולה!!!
* חציל בטחינה, סלט בנאלי נכון? ובכן רבותי, פה הוא היה אולי אחד הטובים שאכלתי מחוץ לכותלות ביתי.
החציל כנראה נקלה בסלמנדרה ושולב בטחינה מדהימה. טעמי קלייה של החציל היו מדהימים יחד עם הטחינה.
סלט מדהים, לא פחות.


* כרובית מטוגנת בטחינה, בפועל אולי המתאבן הכי פחות וואו בארוחה, אך ניכרת בו הטריות כמו באחרים והיה טעים מאד.
* זיתים ירוקים מוחמצים של בית, מצוינים עם טעים לימוני חרפרף... מצוינים ולא רכים מידי.
* פלפל כתום וצהוב  קלויים ששולבו ברוטב צ'ילי מתוק. הסלט הזה היה חמים קצת, הפלפלים נקלו לא מכבר והיו ממש נימוחים יחד עם הרוטב שפשוט הפתיע אותנו כמה השתלב נכון פה. מעולה.
* רצועות פלפלים חצי מוחמצים – חריף. לא טעמתי, אך החצי השני שלי אמרה שהיה מעולה, אך אפילו לה היה קצת חריף מידי.
* קוביות תפוח אדמה מבושל אלדנטה עם לימון סחוט ופטרוזיליה. כמה פשוט נכון? מטורף כמה שזה בול!
* נתחי אנשובי טריים כבושים בשמן זית יחד עם קוביות אבוקדו בהמון לימון – סלט מפתיע, מרענן, מצויין, טרי, אני יכול להמשיך להלל אותו שעות. מעולה שבמעולים!


כל הסלטים הללו, הוגשו עם חצאי פיתות טריות שנקלו בתנור עם שום כתוש ושמן זית. אני מת על התצורה הזו
ולא הייתי צריך אפילו לרגע את הפיתה הישראלית בשביל "הניגוב". הטוסטים הללו היו מבחינתי הציוות המושלם.

יחד עם הסלטים הזמנו לנו זוג בירות. נאמר לנו שיש רק הייניקן, וזרמנו עם זה. דווקא התאימה לי בירה בטעם מים במקרה הזה ;-).... יש גם שתייה קלה למי שרוצה ואפילו יין (לא שאלתי איזה יש, אבל לא הייתי מצפה לגדולות במקום, אם כי כן הייתי מביא איתי איזה אחלה בקבוק... אולי בפעם הבאה).

את הסלטים פוזי ממלא לכם עד שאתם אומרים די, ככה ללא הגבלה. תאמינו לי, יהיה לכם קשה להגיד די לסלטים שלו. בשיחה שהייתה לי עימו לאחר הסעודה, הבנתי שהוא יום יום מכין את הסלטים ואפילו ממציא\מוסיף
מידי פעם דברים חדשים על המקום שבא לו. השוק מביא לו את ההשראה כך הוא אומר וחומרי הגלם הטריים נמצאים סביבו בשפע. היום שהטרנד של מסעדות שוק חזק בארץ, גם פוזי מצטרף אליו, רק בלי ממש להבין על מה אנחנו מדברים ;-). מבחינתו, זה אלף בית של המקום ושל ליבו עם הסועדים.

למנה עיקרית לקחה את ההזמנה שלנו המלצרית בעוד אנחנו טורפים את המתאבנים המצוינים.
התפריט די פשוט ומונה לא מעט דגים שיש במקום (לרבות ברבוניות טריות, לוקוס ועוד) ןפירות ים לרבות סרטנים, מולים, שרימפסים כמובן, קלאמרי וכן הלאה. הפעם החלטנו להנעל על דגים... והזמנו זוג.
* בורי צלוי
* בס בטיגון.


הדגים הגיעו בצלחות זכוכית בצורת – דג.... ונראו, הריחו וגם נטעמו – מצוין!
הדגים זעקו טריות, בדיוק כמו הסלטים והיו עסיסיים תחת התקנה פשוט נהדרת מידיו של הדייג בעצמו.
הבס היה מטוגן בדיוק במידה הנכונה וכל הבשר העבה והנהדר שלו נשאר לח ומצוין. הבורי הקטן יותר במעט נפתח באמצע לפרפר ונצלה בסלמנדרה במטבח של פוזי - היה אף מאוזן יותר בטעם ובעסיסיות שלו ונרשם כהצלחה מטורפת של הארוחה מבחינתנו...  


לא שלבס היה חסר, בכלל לא. אבל בפעם הבאה אני אסמוך על כישורי הטבחות של פוזי ואזמין צלוי גם כן.
יחד עם הדגים, המלצרית המשיכה לפנק אותנו והוציאה עוד 2 צלחות –

* פאייה מולים ודג – פורמה של אורז מבושל יחד עם מולים גדולים ופיסות דגים. האורז היה מתובל מעולה
והמולים היו מצוינים! תוספת פשוט לא קשורה בכלל לאזור או לסטנדרנט של מסעדה חצי מאולתרת בשוק קטן בחיפה. מעולה? YOU BETCHA!
* סלט של מין עשב אדמה, בטעם חמצמץ עם אגוזי מלך וגרעיני רימון . סלט מוצלח, רענן וטעים נורא.
האמת ששאלתי לשם העשב, אבל זה כבר פרח מזכרוני. פוזי אמר שבשבת אלו שמגיעים לשוק למכור מהגליל בעיקר, מביאים אותו והוא קנה פעם ושיחק איתו קצת וזה מה שיצא לו. יצא לו טוב!


השולחן היה גדוש במאכלים, המון צבעים, וההרגשה שמישהו מארח אותך פשוט הייתה מובהקת בכל פינה בשעה וחצי שישבנו במקום. הכל היה כל כך טרי, כל כך טעים ועם אדיבות ואהבה ענקיים.

קנקן מים קרים עם טיפה לימון הוגש לנו בנוסף ומולא ברגע שהתרוקן, המלצרית החיננית הייתה בכל רגע שהיה צריך אותה. לא ביקשנו כמעט שום דבר מלבד אולי להפנות את המאוורר קצת לכיווננו ברגע שהנשים המובגרות עזבו... היא פשוט הייתה שם בכל רגע שהיה צריך לפנות או להגיש. צלחות, מפיות, תוספת מים וכן הלאה. ממש כמו מסעדת מכוכבת, זה היה די מרשים לאור המקום שהתישבנו בו, שזה למעשה באמצע השוק ממש במסעדה חצי מאולתרת בכיכר אבן.


כאמור, לאחר שסיימנו את המנות העיקריות, פוזי בעצמו ניגש אלינו לשאול אם הכל בסדר ואם נרצה עוד משהו אמרנו שהכל מושלם והזמנתי אותו בתנועה רחבה מאד לשבת איתנו ולהתכבד בסיגר שעישנתי גם אני בכיף גדול.
התחלנו לדבר קצת על המקום ולהפתעתי גיליתי שפוזי מפעיל את חנות הדגים הזו כבר 24 שנה ואת המסעדה
כ 10 שנים, רק שעד לא מזמן היא הייתה פתוחה בשישי שבת בלבד ועכשיו הוא פותח בכל צהריים מלבד יום ראשון. את הדגים הוא דג לבד עם כמה חברים קרובים שמוכרים את מרכולתם דרך החנות שלו בשוק ובמסעדה עצמה. הם גם עושים משלוחים הביתה לדגים ופירות ים טריים מנוקים ומוכנים לבישול.


אפילו פירות ים הוא מביא טרי, שאלתי אם יש לו ברגע זה שרימפס  טרי והוא אמר לי כן בטח, דווקא יפים מאד, הוא קם וחזר תוך כמה שניות עם צלחת ששחו בה שלישית שרימפסים טריים שקילף זה עתה והזליף עליהם המון לימון, שמן זית ומעט שום.


טעמנו יחד את השרימפסים הטריים והביטוי "סושי גרייד" פשוט נפלט לי מהפה. הם היו מרשימים בטעמם... קשה לאכול כאלו בארץ היום. רב המסעדות עובדות עם ייבוא קפוא שטעמו כנראה נשאר בארץ המקור קצת לפני שהכניסו אותם לשקית.

 
קפה ערבי וקוביות של מלון טריות הוגשו לנו לסיום הארוחה על חשבון הבית כמובן והם למעשה חתמו ארוחה משגעת, טרייה, מצוינת ומדהימה באחד המקומות הכי הזויים שיצא לי לאכול לאחרונה.
הארוחה עלתה לנו, 149 שח בלבד. זה עבור זוג הדגים ועוד 2 בירות. כל השאר... מוגש בנוסף על חשבון הבית.


לפוזי אני עוד אחזור -
והרבה... בתקווה שיהיה לו עוד הרבה כוח להמשיך ולהאכיל את האורחים שלו ברוחב לב ובמאכלים טריים ומצוינים כאלו. מבחינתי היום המסעדה הקטנה הזו נכנסה לרשימה קצרה אמנם אבל איכותית מאד של מסעדות אוכל אמיתי שאני חוזר ואחזור אליהן בכל רגע נתון שיתאפשר לי.








Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...