ביקור במסעדת אל באבור - יוקנעם

על אל באבור אנו שומעים רבות, יש ים של דיווחים ברשת, ביקורות בכל עיתון או מגזין בארץ

וכנראה יש מעט מאד אנשים שאוהבים לאכול וחיים בארץ שלא מכירים את המסעדות של חוסאם עבאס

שמקורה באום אל פחם והיום ניתן למצוא סניפים גם ביוקנעם, צמת מזרע ועוד.

חוסאם עבאס התפרסם בעקרון בשתי נקודות בחייו, מהמסעדות כמובן ומהתכנית קרב סכינים שהתחרה מול השף הצרפתי סטפאן. חוסאם מעיד על עצמו כשף ערבי והמסעדות שלו כגורמה ערבי ולא עוד מסעדת שטאנצ'

של חומוס צ'יפס סלט, אם כי יש את אותם הדברים וזו בגדול אותה הגברת בשינוי אדרת אם נהיה כנים לרגע.

עם מחירים גבוהים יחסית (וגם לא יחסית) ופרזנטציה קצת יותר פנסית לעתים מאותם מסעדות מזרחיות הפזורות בארץ.

באחד מצהרי ימי חופש אוגוסט, הזדמנתי לסניף ביוקנעם בשעת צהריים גבולית, כדי לתהות על קנקנו של הסניף

ועל האוכל של חוסאם כפי שהוא מגיש אותו כיום. בפעם הראשונה שטעמתי את האוכל מידי חוסאם זה היה בסניף באום אל פחם לפני שנים רבות, הרבה לפני שהיתפנתי לכתיבה בכלל או צברתי רפרנס בקולינריה מזרחית וגם מערבית אם אפשר לתייג.

המסעדה ביוקנעם רחבת ידיים ונראית קצת כמו אולם אירועים מואר מחלונות ענקיים הפונות לחניה הצפופה שעל הכביש החוצה את יוקנעם לעבר עין תות. השולחנות ממופות לבן וסכום מוכן על כל אחד ואחד כדי להכיל סועדים שהזמינו ומזדמנים במקום. אימפריית אל באבור התפתחה עד מאד בצמת הזו ויש ממש בצמוד, איטליז, שווארמה חדשה וחנות סלטים שכולם נושאים את השם של המסעדה.

באל באבור המטבח פתוח וכל מי שנכנס אליה יכול לראות את הטבחים השוקדים מעל הסירים, הגריל וויטרינת הסלטים. מלצר חיש קל הוביל אותי למושבי והניח תפריט שחור וגדול לפני.

הוצאתי את המצלמה בהיכון והתבוננתי במנות, במחירים ובהצעות היום. המלצר שגילה עניין במצלמה המיוחדת שלי התחיל להציע לי כמו לכל לקוח שנקלע למסעדה את המנות היקרות ביותר במקום - "אם אתה כבר מצלם, אז אתה חייב להזמין את צוואר הטלה הממולא, או הפרגית הממולאת שלנו וכן הלאה..." את הטריקים הללו אני מכיר והמחירים כמו גם הכמות של המנות הללו ממש לא מתאימות לסועד אחד.

אמרתי לו שאני מעדיף לטעום דברים אחרים ברשותו והייתי מעוניין להתחיל בפלטת הסלטים שלהם ובהמשך אזמין גם בשר מהתפריט.

פרצופו של המלצר השתנו מעט ברגע שביטלתי את הצעתו למנות "הדגל" היקרות של המקום, אבל הוא שירת אותי נאמנה מעתה ועד סופה של הארוחה גם אם הוא לא היה חייכן במיוחד. מבחינתי סבבה.

הסלטים הגיעו והשולחן היה מלא עד כמעט אפס מקום. רב הסלטים היו די רגילים למרות שקיוויתי לטוויסטים הרבה יותר רציניים, טריות זועקת או תבלון ייחודי.

קיבלתי את הסלטים הרגילים שיש בכל מסעדת "חומוס, צ'יפס סלט"... כמו חומוס עם גרגירים, טחינה עם פטרוזיליה, כרובית מטוגנת בטחינה, סלט ירקות שהיה טרי אך מפוצץ בלימון, גזר מבושל בטעם פיקנטי, כרוב לבן ועוד מזטים בנאליים, נחמדים וטעימים אך שום בשורה לא הייתה בהם.

סלטים נוספים שהיו קצת יותר "אותנטיים" נגיד, היו סלט גרגר נחלים עם גרעיני רימון, תבולה טובה ולסט עלים נוסף... עדיין לא איזה שוס ייחודי ומדהים, אבל השפע, והטעמים הטובים והמוכרים, הטיבו עמי ועם הלאפות החמות שהניחו לפני גם והבטן שלי הודתה בכל מקרה, גם אם לא היו שם זיקוקים מיוחדים.

למנות עיקריות הזמנתי שתיים.

הראשונה הייתה אולי מנת הדגל האמתית של חוסאם ושל הרשת אל באבור – קבב בלאדי.

בפועל מקבלים מן קערה עמוקה שמעליה נמתח בצק שנאפה בתנורי המטבח. ומתחת לבצק, קציצות בשר כבש מתובלות ברוטב עגבניות טריות, בצל חרוך ופריקי ירקרקה.

המלצר ברב טקס פרס את הבצק בשוליו והפך את המכסה לאחד הצדדים. התבשיל המהביל הפיק ריחות ואדים משכרים ויחד עם קצת לאפה שנשארה לי מסשן הסלטים התחלתי לטעום את הרוטב קודם עד שאחליט שניתן להתחיל לאכול מבלי לשרוף את הלשון.

המנה הזו מבחינתי היא השוס האמיתי של המקום. טעמה אלוהי. הקציצות היו נימחות ואדמדמות בפנים, הפריקי היה תפוח רך וטעים והרוטב שעטף הכל מעגבניות טריות ובצל חרוך היה פשוט טעים נורא!

חיסלתי את המנה הזו עד תום למרות שקטנה היא לא, מי שמגיע בזוג, יכול לחלוק בשקט, בטח ובטח אחרי שולחן מלא בסלטים, חומוס ופיתות.

המנה השנייה שהזמנתי מהעיקריות הייתה מנת צלעות הטלה עם פריקי לתוספת.

המנה הגיעה מסודרת בצורה מאד יפה, המתאימה למטבח ומסעדה שמכבדת מאד את נושא הקולינריה, רק שמלבד הצלעות הטעימות שהגיעו בכמות די בינונית, לא היה בצלחת שום דבר שהיה ממש אכיל. הפריקי להפתעתי היה פושר על גבול הקר והיה אל דנטה. איזה פער לא נורמאלי בין הפריקי שקיבלתי כתוספת למנה של 150 שקלים (צלעות) לבין הפריקי שהוגש בתוך קערת הקבב הבלאדי.

למזלי, אכלתי מספיק פריקי לאותו הצהריים והסתפקתי בצלעות הבשרניות והטעימות. הבשר היה באמת משובח, אבל לא היה שום דבר שם שהיה שווה 150 שח לרביעיה די מסכנה בסופו של דבר.

את הארוחה צלחתי בשעה קלילה בערך ולקינוח הזמנת קנפה אישית וקפה שהביאו לי "על הבית".

את הקנאפה באל באבור עושים אישית בכל הזמנה והוא כנראה אחד הטובים בארץ. אני לא מחובבי הקנאפה הגדולים של ארצנו, בעיקר בגלל הגבינה שמציקה לי לעיתים, אבל זו של אל באבור עילוי של ממש. היא טובה, קריספית עם גבינה מצויינת וטעמי סוכר מאוזנים. יחד עם הקפה זו הייתה חתימה נאותה לארוחה מאד יקרה מצד אחד ומצד שני די סבירה מבחינת טעמים.

בפעם הבאה, אעצור באל באבור לקבב בלאדי וקנאפה ולא אתפתה להזמין מנות נוספות מהתפקיט שלהם.

יש מצב שהסניף של אום אל פחם טוב יותר משאר סניפי הרשת שצצו בצפון... אבל לזה אין לי שום הוכחה חותכת.

בסה"כ מסעדה טובה, עם אוכל טוב מאד (אני מניח שאת נושא הפריקי הקר הייתי יכול לתקן ברגע עם הארה קצרה למלצר...) אך יקרה מידי מבחינתי למה שמקבלים בפועל, גם אם חוסאם עבאס קורא לעצמו שף ולמסעדות שלו גורמה ערבי.

 אביעד.

  

ביקור במסעדת שראביכ – כפר ראמה בגליל.

 

זה מספר חודשים שלא יצא לי להיפגש עם החבר הטוב ביותר שלי בשנים האחרונות,

תלאות החיים טפחו על שנינו בפנינו ועד כמה שניסינו בכל מאודנו לשמור על דפוס התראות קבוע,

לא עלה בידנו לקיים את הרצון הזה. עד שביום בהיר באמצע פברואר, אני שולח לו מסר – מחר, צהריים, אתה ואני ואם זה לא קורה דמך בראשך!!!... החבר גר עם משפחתו באחד המצפים בגליל וידעתי שאחת מאבני הפינה הקריטיות שהייתי יכול לשים עבור המפגש הזה הוא הקרבה היחסית למיקומו – כך עלעלתי קצת ברשימות ה TO DO או יותר נכון TO EAT שלי.. והשם שראביכ עלתה. בעוד קיבלתי חיזוק רציני מאד מחבר יקר שהיה לא מזמן עם חברים ופשוט שלח אותי לשם בהול. 

על יעקוב ח'יאט שמעתי כבר בעבר וגם על מסעדתו הקטנה והצנועה המגישה לסועדים אוכל ערבי אותנטי אך מיוחד שיעקוב הגה והניף מעל המסורת עתירת השנים של המטבח הגלילי.

יעקוב פרש לטובת המטבח והמסעדה שלו, שפועלת בכל ימות השבוע פרט לימי שני, מהבוקר ועד שעות אחה"צ (16:00~) אחר "ששירת" בנאמנות אין קץ בתור עובד סוציאלי בבית החולים בצפת הקרובה. כיום, הוא עסוק בליקוט עשבי בר, פטריות, בישול ואירוח מלב אל לב במסעדתו שבפאתי כפר ראמה.

כך הגענו לקראת השעה אחת וחצי בצהריים,

לא אחרי שאני כבר אחרי עצירה בכפר יאסיף לצלחת חומוס אצל אבו אדהם המפורסם ששמו נישא למרחקים ובתל אביב מתנוססים חומוסיות המתהדרות בשמו! שמעו לי, זה אפילו לא קרוב. החומוס אצל אבו אדהם המקורי בכפר יאסיף הוא משחה משובחת, עתירה בטעמים מתוקים של גרגירי חומוס ענקיים נימוחים ושמן זית משובח. צלחת חמוצים, עגבנייה ובצל, קנקן ענק של מים קרים וצלחת עמוסה יציקת חומוס חמים וטרי מהרגע, עם ערמה של גרגירים מתוקים ומהבילים. למרות שאני חצי שעה לפני ארוחת צהריים, שאבתי את הצלחת כמעט מבלי לעצור לנשום. אחד מצלחות החומוס הטובות שאכלתי בעת האחרונה.

חיבוקים נשיקות ויאללה לאכול.

המסעדה נמצאת ממש כמה עשרות מטרים מהכניסה המזרחית של כפר ראמה (הצמת המרומזרת), נחבאת בתחתית בניין מהצד הפנימי והתחתון שלו בקומת העמודים. שם גם מחנים כולם את הרכבים, חוסמים אחד את השני בזמני הדוחק במסעדה (זה מוביל שלפחות פעם אחת כנראה תצאו להזיז את הרכב, כי מישהו רוצה לצאת..., לא הכי נוח, אבל לא נורא בהתחשב במצב רוח שתקבלו מהאוכל).

בכניסה, מראה המסעדה מוכר. "מסעדת פועלים" היינו יכולים להגדיר אותה בפשטותה, אך הניקיון והסדר מסגירים שהיא לא בדיוק ה"מזרחית" על הדרך שכולנו מכירים. כמה תמונות על הקיר, מטבח חצי פתוח ועזרה של 2 ידיים בדמות אישה חיננית, שעוברת בין השולחנות, לוקחת הזמנות, מגישה ומנקה.

התפריט בשראביכ נמצא על לוח לבן על קיר המטבח ואפשר לעבור עליו בחצי דקה לפני שמתיישבים. אם אתם רוצים עצה, כיוון או עזרה, אין בעיה, יעזרו לכם, אבל שמעו לי... כל מה שמציעים לכם, תגידו פשוט כן! המחירים די מצחיקים בסופו של דבר וזה לא יכאב לכם גם אם כל התפריט יגיע "במקרה" לשולחנכם.

היינו מוכנים להזמין ואחרי שהגברת הציעה לנו לקחת את הטעימות המיוחדות של יעקוב לפני הכול, אמרנו יאללה.
תביאי הכול. החבר רצה חומוס, אמרתי בסדר, יהיה גם חומוס (למרות שאני אחרי מנה כאמור).

המיוחדים של יעקוב מתרכזים בעשבי בר ובידיים הבטוחות שלו בהתקנתם.

הגיעו לשולחן חיש קל, צלחת חומוס מצוין, זיתים סורים מרים ביתיים ומדהימים!, חמוצים בכורכום, צלחת חריף, כרובית מטוגנת בטחינה ופיתות. עד כאן, די מוכר ובנאלי, רק שהכול היה ממש טעים!

יש אמנם מסעדות רבות בארץ שמגישות את אלו בדיוק, אבל ניכר שהכול כאן נעשה במקום ושום דבר לא ממש "נקנה" מבחוץ. אז הגיעו הדברים שעבורם הגענו עד הלום – זוג תבשילים וסלט מדהים הוסיפו צבע בעיקר ירוק לשולחן ההולך ומתמלא שלנו;

תרד עם לימון ושום, תבשיל מקסים של עלי תרד טריים שנחלטו בדיוק ותובלו במיץ לימון ושום טרי. החך המערבי שלנו מכיר תרד והתבשיל היה עדין וטעים לאללה.

תבשיל נוסף של עלים שאני אישית לא אכלתי יותר מפעמיים שלוש בחיי - חובזה עם לימון, עוד ווריאציה דומה לתבשיל התרד, אך כאן הטעמים חזקים הרבה יותר. גם של הירק עצמו וגם של התיבול הלימוני! הטעם הזכיר לי מאד תבשיל שסבתי הייתה מכינה לנו מעלי מנגולד לפני שנים. היינו מניחים על התבשיל הזה ביצת עיין שהחלמון היה פשוט נוזל על התערובת הירוקה החמוצה הזו ומעדן אותה.

פה אצל יעקוב, הוא היה עוקצני וחזק. בדיוק כפי שהוא אמור להיות. מעולה.

 

סלט של עלים ירוקים הגיע גם כן, מן סלט שבשנים האחרונות אנו רואים די הרבה במסעדות ערביות שונות ברחבי הארץ, אך כאן הוא משתנה לפי מה שיעקוב מוצא או בעונה. גרגר נחלים, המון נענע, אורוגולה, תרד, פחפחינה, בצל סגול ועוד. מרענן ופריך מטריות!

עוד הגיעו לשולחננו, (טוב אמרנו לה להביא הכל לא?)

זוג סוגי חציל – על החצילים של יעקוב דובר רבות בכתבות בעבר, 
הראשון –חציל שלם שנקלה בתנור עם טחינה ביתית סמיכה ופטל! שילוב שאם לא הייתי טועם, הייתי בטוח שהוא פשוט הזוי לגמרי. אבל זה היה טעים שאין דברים כאלו.

חציל נוסף הגיע, בדמות פרוסות עבות שטוגנו, עם טחינה גולמית ורכז רימונים – אולי אחד הדברים הטעימים שאכלתי בעת האחרונה. שילוב מקסים שאני אישית מאד אוהב, חציל מטוגן עם טחינה גולמית משובחת, רק שרכז הרימונים העיף את זה לספרה אחרת ומדהימה.

שתי קובות מטוגנות במילוי בשר טלה הונחו גם כן על שולחננו ונאספו חיש קל לקרבנו. שוב, מנה שלכאורה יש "בכל מקום" רק שפה היא טובה, טובה מאד! המילוי היה עדין מאין כמותו עם מעטפת בורגול פריכה וחמימה מטיגון "על המקום".

למנה עיקרית, למי שיש עוד כוחות וקיבולת, ניתן להזמין מתפריט די מצומצם: קבב, פרגית, נקניקיות (שממה שהבנתי הן ביתיות מעגל), כבד עוף ברכז רימונים, או משהו שנקרא "מסככן" – שזה בעצם מן לאפה עבה שעליה בשר עוף שנצלה בתנור עם בצל וסומק.

כל המנות העיקריות עולות 50 שקלים בלבד הכוללת תוספת אחת משלל הטעימות, או צ'יפס וכאלה.

מנת ה"מסככן", היא המנה היקרה ביותר בתפריט והיא עולה סה"כ 60, ומיועדת לשני אנשים בשל גודלה...

החלטנו ללכת עם הזרם ולהזמין את המנה הזו והצלחנו בבחירה!

מגיעה צלחת ענקית שעליה מונח מן מאפה בדמות לאפה (החבר אמר "פיצה") עבה עם תועפות של פיסות עוף עסיסיות בטירוף! בצל מטוגן וסומק לתיבול. העוף היה חרוך בקצוות מהתנור והלאפה הייתה רכה לכל עומקה עם קריספיות משכרת בשוליה (כמו פיצה טובה!). המנה חולקה לארבעה רבעים שיהיה ניתן לחלוק ביתר קלות והיא חוסלה עד תום! היינו על סף הלם, כמה טעים זה היה ובייחוד כמה עסיסי עוף יכול לצאת ועוד אחרי אפייה נוספת עבור המנה אחרי בישולו.

המנה הזו וכל פיסת אוכל שיצאה לשולחננו וזכינו לטעום באותו הצהריים, היו מצוינות, טריות, משובחות ופשוט מקסימות בטירוף! זו פנינה שאני כל כך שמח שהכרתי וחבל לי רק שהיא כמעט שעה נסיעה מחיפה לכיוון צפון מזרח. אחרת, יעקוב היה צריך להדביק שלט עם שמי לאחד הכיסאות שלו במסעדה.

חתמנו את הארוחה שהסתכמה ב 160 שקלים (כולל פעמיים שתייה) בשתי כוסות קפה שחור אסלי, סיגריה בחניון שממול והיידה הביתה. עד הפעם הבאה כמובן שנחליט להיפגש שוב.

בתאבון, 
אביעד.

ביקור במסעדת הדגים של פוזי בואדי ניסנס

פנינה באמצע השוק.

 אתם מכירים את המסעדות האלו שאם לא הייתם מעזים להיכנס ולנסות, בחיים לא הייתם מאמינים שיש שם

משהו שאפילו מתקרב להיות שווה לאכילה?

כך קרה לי היום...

אנחנו פוסעים לשמחתנו בשוק ההומה של ואדי ניסנס בחיפה, אחרי שבלענו בכיף גדול חצי מנה פלאפל אצל מישל. מאתמול בא לי חומוס וזה בגדול הייתה המטרה שלנו אחרי ס"ד בשעות הצהריים המוקדמות באזור.

ככה ממש כמה דקות לפני שאנחנו מגיחים מהפינה של "נדימה" (למי שלא מכיר, זו מסעדה ערבית אותנטית שנמצאת בשוק כבר עשרות שנים שכל תבשילה מבושלים על פתילות – על טיבה כיום לא אכביר אלא רק אגיד שהיא לא כתמול שלשלום) אני משרבב "האמת שבא לי יותר איזה דג טוב או פירות ים... " אולי אקנה לי דגים ואכין לי מאוחר יותר... ההערה שלי לא זכתה לתגובה קונקרטית .. אבל ידעתי שלא תהיה בעיה לעבור תכנית אם רק אציע.

כך המשכנו, התפעלנו מהשפע של עשבי הגליל שנחו על שולחנות הבסטאות, כמויות של חצילים בלאדיים בכל הגדלים תמיד עושים לנו טוב על הלב ופירות הקיץ שפשוט כישפו אותנו בריחיהם המתוקים שנישאו בכל השוק – ממש.

                         

                                          

שעברנו את מסעדת נדימה שגם עשתה רמונט לאחרונה וסגרה כמה שולחנות וכסאות לסועדים במין מרכב אלומיניום וזכוכית, ראיתי בכיכר האבן, ממש מול הקצביה של במבינו שולחנות עם כסאות צבעוניים, ערוכים.

ממש מסעדה באמצע השוק, מקורה בברזנט כחול, ושמשיות גדולות. הבריזה לסועדים מאורגנת ממאוורר תעשיתי גדול וחוץ מזוג מבוגרות שכנראה נישנו משהו ושתו קפה במקום, לא ראיתי סועדים אחרים.

מבט קצר לשעון והשעה מראה שעוד לא 12 אפילו... אז הגיוני אמרתי לעצמי.

הבטתי למעלה ולצדדים וראיתי שלט אדום ומצועצע  -

 "במרכז הדגים, דגים ופירות ים מהרשת אל המחבת  - חדש בהנהלת פוזי"  תודו שזה לא בדיוק מראה שמוביל אתכם לשבת ולהזמין. ובכל זאת, ניגשתי פנימה ופגשתי את פוזי וכמובן שאלתי אם הדגים אצלו טריים, אמר, אני לא מתעסק עם קפוא, יום יום בים ואם לא אני, בסופ"ש החברה שלי מביאים. אתה יכול לראות (הוא מוביל אותי למקררים גדולים ויפים) את הסחורה, אני אנקה לך מה שתרצה... השבתי לו – לא לא, אנחנו רוצים לשבת לאכול!

אהההה... אז שבו, אביא לכם סלטים קודם, תפדל, אהלן ו סאהלן... מבט קצר לאישור אחרון שזה מה שאנחנו רוצים ובטלפתיה קיבלתי. מצאנו לנו את השולחן המוצל ביותר מבין המערך והמתנו.

מלצרית חיננית דוברת אנגלית ניגשה עם צלחת אדממה שנראתה חלוטה והגישה לנו עוד לפני שפצינו פה...

הניחה ועזבה...

כמה רגעים לאחר מכן, היא הגיעה עם מגש גדול מלא בסלטים והתחילה לחלק אותם על השולחן לפנינו.

הסלטים במבט ראשון נראו "רגילים" למראה, אך בהתעמקות, נוכחנו להבין שנפלנו פה על פנינה אמיתית...

בדרך כלל אני לא מרחיב על סלטים במקומות כאלו, אבל הפעם אני חייב.

* חומוס מצוין, שהוגש עם פטרוזיליה טרייה, צנוברים ושמן זית טרי. החומוס היה טוב מאד, סמיך וטעים.

לא משהו מיוחד, בטח בחלק הזה של העיר ועוד בחיפה, אך הוגש בנדיבות ועם יד מכוונת אמיתית.

* קישואים מטוגנים בתחמיץ פיקנטי. קוביות גדולות של קישואים שעברו טיגון מדוייק תובלו בתחמיץ משובח עם טעמים פיקנטיים. מעולה!

* פרוסת חציל בלאדי ענקית שטוגנה שוב, בדיוק מקסים! ותובלה בתחמיץ מצויין וכוסברה קצוצה. מעולה!!!

* חציל בטחינה, סלט בנאלי נכון? ובכן רבותי, פה הוא היה אולי אחד הטובים שאכלתי מחוץ לכותלות ביתי.

החציל כנראה נקלה בסלמנדרה ושולב בטחינה מדהימה. טעמי קלייה של החציל היו מדהימים יחד עם הטחינה.

סלט מדהים, לא פחות.

* כרובית מטוגנת בטחינה, בפועל אולי המתאבן הכי פחות וואו בארוחה, אך ניכרת בו הטריות כמו באחרים והיה טעים מאד.

* זיתים ירוקים מוחמצים של בית, מצוינים עם טעים לימוני חרפרף... מצוינים ולא רכים מידי.

* פלפל כתום וצהוב  קלויים ששולבו ברוטב צ'ילי מתוק. הסלט הזה היה חמים קצת, הפלפלים נקלו לא מכבר והיו ממש נימוחים יחד עם הרוטב שפשוט הפתיע אותנו כמה השתלב נכון פה. מעולה.

* רצועות פלפלים חצי מוחמצים – חריף. לא טעמתי, אך החצי השני שלי אמרה שהיה מעולה, אך אפילו לה היה קצת חריף מידי.

* קוביות תפוח אדמה מבושל אלדנטה עם לימון סחוט ופטרוזיליה. כמה פשוט נכון? מטורף כמה שזה בול!

* נתחי אנשובי טריים כבושים בשמן זית יחד עם קוביות אבוקדו בהמון לימון – סלט מפתיע, מרענן, מצויין, טרי, אני יכול להמשיך להלל אותו שעות. מעולה שבמעולים!

כל הסלטים הללו, הוגשו עם חצאי פיתות טריות שנקלו בתנור עם שום כתוש ושמן זית. אני מת על התצורה הזו

ולא הייתי צריך אפילו לרגע את הפיתה הישראלית בשביל "הניגוב". הטוסטים הללו היו מבחינתי הציוות המושלם.

יחד עם הסלטים הזמנו לנו זוג בירות. נאמר לנו שיש רק הייניקן, וזרמנו עם זה. דווקא התאימה לי בירה בטעם מים במקרה הזה ;-).... יש גם שתייה קלה למי שרוצה ואפילו יין (לא שאלתי איזה יש, אבל לא הייתי מצפה לגדולות במקום, אם כי כן הייתי מביא איתי איזה אחלה בקבוק... אולי בפעם הבאה).

את הסלטים פוזי ממלא לכם עד שאתם אומרים די, ככה ללא הגבלה. תאמינו לי, יהיה לכם קשה להגיד די לסלטים שלו. בשיחה שהייתה לי עימו לאחר הסעודה, הבנתי שהוא יום יום מכין את הסלטים ואפילו ממציא\מוסיף

מידי פעם דברים חדשים על המקום שבא לו. השוק מביא לו את ההשראה כך הוא אומר וחומרי הגלם הטריים נמצאים סביבו בשפע. היום שהטרנד של מסעדות שוק חזק בארץ, גם פוזי מצטרף אליו, רק בלי ממש להבין על מה אנחנו מדברים ;-). מבחינתו, זה אלף בית של המקום ושל ליבו עם הסועדים.

למנה עיקרית לקחה את ההזמנה שלנו המלצרית בעוד אנחנו טורפים את המתאבנים המצוינים.

התפריט די פשוט ומונה לא מעט דגים שיש במקום (לרבות ברבוניות טריות, לוקוס ועוד) ןפירות ים לרבות סרטנים, מולים, שרימפסים כמובן, קלאמרי וכן הלאה. הפעם החלטנו להנעל על דגים... והזמנו זוג.

* בורי צלוי

* בס בטיגון.

הדגים הגיעו בצלחות זכוכית בצורת – דג.... ונראו, הריחו וגם נטעמו – מצוין!

הדגים זעקו טריות, בדיוק כמו הסלטים והיו עסיסיים תחת התקנה פשוט נהדרת מידיו של הדייג בעצמו.

הבס היה מטוגן בדיוק במידה הנכונה וכל הבשר העבה והנהדר שלו נשאר לח ומצוין. הבורי הקטן יותר במעט נפתח באמצע לפרפר ונצלה בסלמנדרה במטבח של פוזי - היה אף מאוזן יותר בטעם ובעסיסיות שלו ונרשם כהצלחה מטורפת של הארוחה מבחינתנו...  

לא שלבס היה חסר, בכלל לא. אבל בפעם הבאה אני אסמוך על כישורי הטבחות של פוזי ואזמין צלוי גם כן.

יחד עם הדגים, המלצרית המשיכה לפנק אותנו והוציאה עוד 2 צלחות –

* פאייה מולים ודג – פורמה של אורז מבושל יחד עם מולים גדולים ופיסות דגים. האורז היה מתובל מעולה

והמולים היו מצוינים! תוספת פשוט לא קשורה בכלל לאזור או לסטנדרנט של מסעדה חצי מאולתרת בשוק קטן בחיפה. מעולה? YOU BETCHA!

* סלט של מין עשב אדמה, בטעם חמצמץ עם אגוזי מלך וגרעיני רימון . סלט מוצלח, רענן וטעים נורא.

האמת ששאלתי לשם העשב, אבל זה כבר פרח מזכרוני. פוזי אמר שבשבת אלו שמגיעים לשוק למכור מהגליל בעיקר, מביאים אותו והוא קנה פעם ושיחק איתו קצת וזה מה שיצא לו. יצא לו טוב!

השולחן היה גדוש במאכלים, המון צבעים, וההרגשה שמישהו מארח אותך פשוט הייתה מובהקת בכל פינה בשעה וחצי שישבנו במקום. הכל היה כל כך טרי, כל כך טעים ועם אדיבות ואהבה ענקיים.

קנקן מים קרים עם טיפה לימון הוגש לנו בנוסף ומולא ברגע שהתרוקן, המלצרית החיננית הייתה בכל רגע שהיה צריך אותה. לא ביקשנו כמעט שום דבר מלבד אולי להפנות את המאוורר קצת לכיווננו ברגע שהנשים המובגרות עזבו... היא פשוט הייתה שם בכל רגע שהיה צריך לפנות או להגיש. צלחות, מפיות, תוספת מים וכן הלאה. ממש כמו מסעדת מכוכבת, זה היה די מרשים לאור המקום שהתישבנו בו, שזה למעשה באמצע השוק ממש במסעדה חצי מאולתרת בכיכר אבן.

כאמור, לאחר שסיימנו את המנות העיקריות, פוזי בעצמו ניגש אלינו לשאול אם הכל בסדר ואם נרצה עוד משהו אמרנו שהכל מושלם והזמנתי אותו בתנועה רחבה מאד לשבת איתנו ולהתכבד בסיגר שעישנתי גם אני בכיף גדול.

התחלנו לדבר קצת על המקום ולהפתעתי גיליתי שפוזי מפעיל את חנות הדגים הזו כבר 24 שנה ואת המסעדה

כ 10 שנים, רק שעד לא מזמן היא הייתה פתוחה בשישי שבת בלבד ועכשיו הוא פותח בכל צהריים מלבד יום ראשון. את הדגים הוא דג לבד עם כמה חברים קרובים שמוכרים את מרכולתם דרך החנות שלו בשוק ובמסעדה עצמה. הם גם עושים משלוחים הביתה לדגים ופירות ים טריים מנוקים ומוכנים לבישול.

אפילו פירות ים הוא מביא טרי, שאלתי אם יש לו ברגע זה שרימפס  טרי והוא אמר לי כן בטח, דווקא יפים מאד, הוא קם וחזר תוך כמה שניות עם צלחת ששחו בה שלישית שרימפסים טריים שקילף זה עתה והזליף עליהם המון לימון, שמן זית ומעט שום.

טעמנו יחד את השרימפסים הטריים והביטוי "סושי גרייד" פשוט נפלט לי מהפה. הם היו מרשימים בטעמם... קשה לאכול כאלו בארץ היום. רב המסעדות עובדות עם ייבוא קפוא שטעמו כנראה נשאר בארץ המקור קצת לפני שהכניסו אותם לשקית.

 

קפה ערבי וקוביות של מלון טריות הוגשו לנו לסיום הארוחה על חשבון הבית כמובן והם למעשה חתמו ארוחה משגעת, טרייה, מצוינת ומדהימה באחד המקומות הכי הזויים שיצא לי לאכול לאחרונה.

הארוחה עלתה לנו, 149 שח בלבד. זה עבור זוג הדגים ועוד 2 בירות. כל השאר... מוגש בנוסף על חשבון הבית.

לפוזי אני עוד אחזור -

והרבה... בתקווה שיהיה לו עוד הרבה כוח להמשיך ולהאכיל את האורחים שלו ברוחב לב ובמאכלים טריים ומצוינים כאלו. מבחינתי היום המסעדה הקטנה הזו נכנסה לרשימה קצרה אמנם אבל איכותית מאד של מסעדות אוכל אמיתי שאני חוזר ואחזור אליהן בכל רגע נתון שיתאפשר לי.