ביקור במסעדת סבידה - עכו

לעכו אני מזדמן מתי שאני יכול, אני מאד אוהב את העיר הזו, בייחוד את החלק העתיק והמקסים שהעיר משמרת ביד מכוונת מאד. תמהיל מטורף של ערבים ויהודים, המון תיירים ובכלל תחושה חולית, כמעט כמו בירושלים.

לפני לא הרבה זמן כתבתי פוסט שלם על סיבוב שבת בעכו, חומוס טוב אצל עיסא, מסעדה קטנה בשם קוקושקה שנפתחה בבזאר הטורקי המתחדש, גלידה מיוחדת בבוזה (שהספיקה כבר להסגר משם לצערי) ועוד.

הפעם, שבת נוספת בעכו, אבל הפעם למסעדה חדשה ומדוברת מאד בתקופה האחרונה, שנפתחה גם כן בבזאר הטורקי המיוחד שצמוד לשוק בעכו. "סבידה" שמה. המסעדה פועלת חודשים ספורים וכבר הצליחה לככב אצל כל חובב אוכל בבלוג, במגזינים השונים ובעיתונות. חובבי אוכל ומאכלי ים בעיקר נוהרים אליה ואוהד הבעלים מתהלך בסביבת המסעדה גאה ועם ניצוץ בעיניים. שהוא מדבר על הצלחת המסעדה עד כה, על חומרי הגלם הטריים שיש להם מהדגה הנמצאת מטר מהם, מהשוק וכן הלאה וכמובן מאלו שמגיעים לטעום את מה שהם פיתחו בעיר שבסיס הקולינריה שלה הייתה תמיד החומוס המדהים שפזור ברחבי העיר העתיקה.

ברצלונה זה כאן –

אז הנה, שוב שבת והפעם אחת מדהימה במיוחד. סוף נובמבר והשמיים כחוליים ונקיים מענן. אני מביט מהכרמל והראות נמדדת במאות קילומטרים. האוויר קריספי ומשב מרענן של בריזה, מצננת את הגוף שלא יצליח להתחמם יתר על המידה מהשמש שקורנת לכל כיוון. זמן הנסיעה לעכו בשבת קצר במיוחד, הודות לתנועה הדלה בשבת אבל בעיקר בשל הכביש העוקף החדש שמביא אותי מחיפה וכמעט עד לכניסה הדרומית של עכו מבלי לעצור ברמזור אחד. מגיעים עד לעיר העתיקה, מחנים את הרכב (כדאי להגיע עד 11 לאזור אם לא רוצים להסתובב שם חצי שעה או יותר עבור חניה) וטיול קטן בין הסמטאות, על הטיילת שעל המים ובשוק מעוררים את מיצי הקיבה שלי שגם ככה עשו קולות של נמר קטן (ורעב) מאז שהתעוררתי. מלבד אספרסו קטן בבית לא הכנסתי כלום לפה.

הכבוד שאני רוכש לחומוס של עכו לא יכול לעזוב אותי, אני לוקח אזימוט לתחילת השוק ומעבר לחניון הקטן ומתיישב אצל סווהילה "ליציקה קטנה" לפני שאני ממשיך לשוק הטורקי לאכול בסבידה שלשמה הגעתי השבת הלום. לא על חומוס הגעתי לספר, אבל רק כמה מילים... וואו ואוו וואו...(ד"א אני עדיין מעדיף את סעיד למרות זאת, עניין של טעם! לא צריך להתווכח). שהתיישבתי חשבתי לעצמי שזה יהיה קצת "מסוכן" להתמלא מחומוס ופיתות לפני שאני ניגש למלאכת האכילה שלשמה באתי, אבל את החומוס הזה אי אפשר להפסיק והצלחת נוקתה עד תום! ואם להגיד את האמת, זה לא ממש מזיז לי, אז יאללה.

מהחומוס ועד לבזאר הטורקי יש כמאה חמישים מטר ואני מוצא את עצמי עדיין חורץ שיניים עם לשון משאריות זיתים מרים וגרגירי חומוס שאני מתייבש בחצר האחורית של השוק, שם למסעדת סבידה יש כמה שולחנות שמצילים אותם עצי בוסתן. למסעדה יש גם מן בר בצורת חרטום סירה, אך המקום צפוף מאד וחשוך, אפילו בצהריים והעדפתי ליהנות ממזג האוויר האירופאי והמושלם שהיה היום.

מלצרית חיננית באה והסבירה קצת על הקונספט, אין להם תפריטים כתובים, אלא בכל יום הם מכינים מנות קבועות ולא קבועות בהתאם לדגה שנתפסה והם בחרו להביא פנימה. נשמע מעולה וככה מסעדה על שפת הים בעכו צריכה לנהוג (נזכרתי שלפני חודשיים שישבתי בקוקושקה התאכזבתי שאת מנת השרימפסים קיבלנו משרימפסים מיובאים מתאילנד... זה היה די "מצחיק" שהם יושבים על אחד מנמלי דייג המגניבים בארץ)

בסבידה הכל טרי! אין שום דבר מיובא. אוהד הבעלים, ציין בפני בהמשך שגם אם חסר לו, הוא מעדיף שלא יהיה לתת לאנשים מאשר להתחיל להתעסק עם חומרי גלם מיובאים שהוא לא אוהב ומבין שזה עולם אחר.

הערכתי את העניין והמשכנו הלאה. במקום יש מאזטים, סלטים לפתיחה, דגים כבושים ומנות עיקריות כמובן שנעשות על גריל פחמים בלבד. בסבידה לא מטגנים כלום! אפילו לא צ'יפס.

לגבי משקאות, יש בירת טייבה, כמה יינות ומשקאות קלים.

ציינתי שבאתי לטעום כמה שיותר ומבחינתי שאוהד ירביץ בי תורה... אני לעולם לא ממש חושש במקומות כאלו, ממספר סיבות – המחירים די זולים מלכתחילה, הקיבולת שלי אין סופית ואני אוכל כל... כך אני נהנה יותר, מופתע וגם נותן דרור למטבח להפתיע. זה עושה רק טוב, מנסיון.

המלצרית ציינה שיש לסועדים גם מן ארוחת טעימות (100 שח לאדם) ומקבלים את כל הסלטים והמזטים בהתחלה, מנת קלמרי ועוד מנה עיקרית לבחירה משלל המנות המוצעות באותו יום, דג בגריל, מיקס דגים טריים, סינייה דגים וכן הלאה...נשמע מעולה לדעתי לכל אחד שרוצה לבוא ופשוט לטעום כמעט מהכל ולשלם סה"כ מחיר די מצחיק.

דק' מעטות אחרי שהמלצרית נעלמה בנבכי השוק חזרה, אחרי השיחה עמנו התחילו להגיע המנות והצלחות.

בדיעבד ישבתי בשולחן קטן, אבל הצלחנו בסופו של דבר להסתדר (תרשמו לעצמכם אם אתם באים ומזמינים את ארוחת הטעימות, שבו בשולחן גדול ולא בשולחנות היפים והעגולים), לפתיחה מגיע מגש ועליו מספר צלוחיות עמוקות עם סלטים רעננים וטריים מאד.

* סלט אבוקדו עם בצל סגול ולימון – סלט בנאלי, אבל עשוי היטב. האבוקדו עכשיו בשיא בשלותו, כך שרואים אותו המון בתקופה האחרונה וזה די כיף.

* סלט עגבניות, שום ופלפל ירוק חריף – סלט מדהים שאני אישית מאד אוהב. מאד מתאים למזג אוויר מושלם שכזה עם עגבניות טעימות והמון פאנצ' בין לבין.

* פטה עדשים – קאנל של פטה מקסים שעשוי מעדשים מבושלות. מעולם לא טעמתי את זה וזה היה מאד טעים ומעניין. טעם עדין אבל מספיק מורגש עם מרקם סמיך שהיה אפשר בכיף למרוח על החלה האישית שקיבלנו לשולחן גם כן.

* כרובית אפויה במרינדה – לא ממש התחברתי, אבל מי שאהב כרובית מאד כנראה שייהנה מהמנה. כמעט ולא נגעתי.

* סלט גרגר נחלים, אגוזי מלף, גרעיני רימון וסופרם של תפוז – סלט מדהים, צבעוני, זועק טריות, מושלם! אני יכול לאכול סלט כזה בכל יום. שילוב מוצלח למנות האחרות שעתידות להגיע הסתבר אך גם כך בלי כלום, הייתי מוכן לנבור בערימת העלים הרעננים הללו.

* עלי גפן ממולאים באורז - עלי גפן ביתיים, מלאים באורז מבושל היטב. הם היו מצויניים ועוטרו בצנוברים. ניכר עליהם שלא הגיעו מקופסא או משהו, אלא נעשו באהבה. 

מעניין שעד כה, המסעדה עושה רושם שהיא עם אורינטציה מאד חזקה לצמחוניים ואף לטבעוניים אם אני לא טועה ומטעה.

יחד עם הסלטים השונים, קיבלנו גם שני צלוחיות מתכת עם דגים כבושים שסבידה עושים במקום כמובן.

* אנשובי כבוש עם פלח לימון – דג מעולה. הוגשו קטנים, כנראה שזה מה שהים הוציא, אך הטעם היה עדין עם כבישה מעולה! שפריץ של לימון ועל לחם עם קצת אבוקדו – מושלם.

* פלמידה כבושה – שני נתחים יפים ושמנים של פלמידה. כבישה דומה לזו של האנשובי, אך הדג הרבה יותר שמן ובשרני. המנה מוגשת עם פרוסות בצל ירוק לקריספיות ופאנצ' נעים.

כמעט במקביל, המטבח הוציא גם זוג מנות נוספות ברוטב. זה היה קצת מהר מידי לטעמי, אבל לא חישבתי את זה בגנותם.

* מנה של קלמרי שלם פתוח וצלוי על הגריל מונח על רוטב טחינה ופלפלים. הקלמרי היה טרי כמובן והיה במרקם מושלם ועדין. הטחינה והפלפלים השתלבו מעולה עם העדינות ושל הקלמרי. הכל עותר עם פטרוזיליה רעננה.

מנה מצויינת שהרוטב נוגב לאחר מכן עם שאריות החלה.

* מנה של סבידה, שוב פתוחה, אך הפעם במחבת ברזל עם רוטב עגבניות וזיתי קלמטה. הסבידה בעלת מרקם צמיגי בדומה לקלמרי, אך היא בשרנית יותר ועבה יותר, כך מקבלים "יותר בשר", אבל היא גם יותר שייכת לאלו שאוהבים את הז'אנר. היא הרבה פחות עדינה ועם הרוטב האגרסיבי היא השתלבה מעולה. גם הרוטב הזה קרא לחלה. למרות הזיתים, הרוטב לא היה מר או חמוץ, אלא מדוייק להפליא – שאפו.

מנה עיקרית נוספת הגיעה בדמות ;

* דג שלם שנפתח לפרפר ונצלה על הגריל. הפעם, "סבידה" הביאו אל המסעדה כמה דגי ספרנה יפים והן הוקדשו למנה העיקרית בשבת זו. הדג היה צלוי בדיוק רב, טעם עשן וחריכה מגריל הפחמים הטיב עימו והבשר היה עסיסי ומושך את הפה לעוד. דג מופלא, טעים מאד בהתקנה מדויקת. שאפו שוב. הדג מגיע עם פלחי לימון ופטרוזיליה רעננה שפוזרה בנדיבות כיאה בז'אנר. היה מצוין.

 למנות העיקריות המסעדה מציעים תוספת בדמות תפוח אדמה אפוי בגריל הפחמים. עם מעט חמאה ובצל ירוק.

תפוח האדמה היה רך ועם טעם משכר. אין על תפוחי אדמה של מדורה. אחד המאכלים הכי בסיסים והכי טעימים שיש. תוספת מצוינת לארוחה שמבוססת על חומרי גלם טריים שיש למסעדה מטר מתחת לאף. פשוט מצוי\ין.

השירות היה מקסים, מהיר, מתחשב ונחמד לאללה והתקנת המנות, הצבעוניות וכמובן הטעמים היו מושלמים.

יחד עם מזג האוויר שאני לא יכול להפסיק לדבר בשבחו, זו הייתה אחת מארוחות הצהריים הטובות שאכלתי לאחרונה. הכל היה פיקס במקום.

את הארוחה ליוויתי עם יין לבן יבש, סוביניון בלאן מיקב מקומי. את היין מגישים בכוסות פשוטות ועגולות, כיאה למסעדה שלא מתיימרת אלא רק אומרת – בואו, הכנו אוכל מעולה ממה שיש פה בשוק, מקווים שאתם נהנים לאכול כפי שאנחנו נהנים להכין ולארח אותכם.

אכן כך. לאוהד וצוות סבידה, תודה ויישר כח.

אני עוד אחזור בקרוב.

עכו בשבת בצהריים, דרך האוכל.

את השוק וסביבתו בעכו, אני אישית מאד אוהב. זה מן טיולון קטן שמוציא אותי מהשגרה.
כחובב מושבע של חומרי גלם, אוכל וחומוס בפרט, סביבת הנמל והשוק בעכו מהווים נקודות ציון
משובחות ביותר.
יום שבת בבוקר, אנחנו יוצאים מחיפה בעשר וחצי בערך ואחרי 20 דק', הודות לכביש 22 החדש שעוקף את כל הרמזורים הארורים שיש בכביש "הישן" אנו מגיעים לחניה בתשלום ממש בצמוד למתחם השוק שבין החומות בעכו העתיקה.
כבר בדרך אנחנו מתכננים את רצף הפעולות, או את אסטרטגיית ההתקפה אם תרצו. מסעדונת חדשה שנפתחה בבזאר הטורקי החדש שבצמוד לשוק הישן פותחת את הקו. סיבוב על המזח בין הסירות כדי להוריד קצת את האוכל ולנשום אוויר מלוח של ים, חומוס אצל עיסא, קינוח והביתה. יעני, גיחה כמו שאומרים, אבל בכיף, בשקט, בלי הרבה בלאגן.



אבל בואו נתחיל מהכניסה... ממש בסמוך למתחם השוק, יש מלא חניות, אבל בשבת, כמו בכל מקום בערך בישראל שקורץ לתיירות פנים או חוץ, למצוא מקום כחול לבן זה די בעייתי. אלו שבאים לעכו, גם תופסים את איי התנועה, המדרכות עם טנדרים ואם הם היו יכולים להתלות בשרשראות מהחומה, נדמה שהיו מעדיפים גם את זה, על פני לשלם לחניון המסודר שממול- את 20 השקלים שהם דורשים. כך שיצא והיה לנו שם בדיוק- מקום. מבחינתנו, 20 השקלים שהלכו לבחורה שעמדה בבוטקה, שילמו לא רק על זמן חנייה מסודרת, אלא גם על העצבים שלנו והזמן בלהסתובב ברחובות צדדיים בתקווה שמישהו בדיוק יוצא. עסקה טובה בספר שלי.

בגדול, די הופתעתי שהאזור לא היה הומה בצורה קיצונית, אך בעדינות היה ניתן לצפות בקבוצות תיירים מצרפת, רוסיה (לא כולם כבר כאן?!) גרמניה ועוד. וגם כמובן, ישראלים  שבאו לטעום חומוס טוב, ממתקים מזרחיים, טיול בשוק ושייט בעשרה שקלים מהנמל לאורך חומות העיר העתיקה. אחלה שבת אם תשאלו אותי...



אנחנו, פנינו מיד אחרי הכספומט אל הבזאר הטורקי החדש שהקימו.
בין הסמטאות, אך לא חבוי במיוחד, נמצאת סמטת ר' חדשה ששופצה ונפתחה לחנויות "בוטיק" ואחרות שנקראת הבזאר הטורקי. מן רחוב מקורה בקשתות אותנטיות שחובה בתוכו חנויות מזכרות, קפה, גבינות ארצישראליות, יין, מזכרות מארץ הקודש ועכו, מיצים ועוד.
עוד ברחוב הקטן והקריר הזה (בטח לאור השמש שיוקדת בימים אלו מחוצה לו) ישנן גם שתי פנינות קולינאריות חמודות ביותר. את שתיהן ניסינו.



הראשונה, זו שהתיישבנו בה עוד שאחרים לא היו חולמים לאכול ארוחת צהריים, היא
קוקושקה. או בשמה היחצני - קוקושקה פרמיום סנק בר.



על המקום קראנו בתקופה האחרונה פה ושם ואמרנו, ננסה. נשמע טוב.
גיל, הטבח ונראה שגם הבעלים יחד עם אשתו ואביו (או אבי אשתו?!) פתחו  פינת חמד בצנטרום של הרחוב החדש והנחמד הזה בסמטה המקורה. התפריט מצומצם מאד לכמה מנות ספציפיות כאשר הדגש על ארוחה קלה לצד בירה ולא יותר. המחירים נראים נוחים מאד לאור חומרי הגלם (נקניקיות של אלן טלמור, שרימפס, קלמארי... ) והמקום מעוצב בטוב טעם ומתגלה כמזמין ביותר. היינו לבד וצפינו בעוד אנו מסתכלים בתפריט על גיל מעבר לדלפק המטבח, שוקד על הכנות הבוקר להמשך היום.



כאמור, התפריט קצר ביותר, אז החלטנו להזמין כמעט את כולו פרט להמבורגר, שחשנו שאולי יהיה "רגיל מידי", למרות שגיל המליץ. פעם הבאה.



אז מה כן לקחנו לנו:
* זוג בירות מהחבית של בירת מלכה המשובחת (17 שח לרבע ליטר). היא הייתה קרה מאד והוגשה בכוסות גבוהים עם מידת קצף מדויקת מלמעלה. החום ששרר בחוץ, היה אח ורע מצוין למשקה הזה, גם ב 11 בבוקר.
ולאוכל?, כמעט את כל התפריט כאמור.



* מנת קלמארי, טבעות קלמארי מתובלים בפפריקה ומטוגנים, מוגשים בקונוס קרטון עם סלסת עגבניות שטעם כוסברה עדין השתרבב לתוכה. מנה לא גדולה במיוחד, אך נשנוש מקסים וטוב מאד עם הבירה הקרה. המרקם של הקלמרי היה פריך והם היוו פתיח מעולה.



* עוד לקחנו ממשפחת הים, את מנת שיפודי השרימפס.
בפועל מגיעה קערה עם סלט עגבניות טריות ואדמדמות, מתובלות בשמן זית, פלפל שחור ואורגנו טרי. מעל כל זה, שלושה שיפודים קטנים שעל כל אחד מהם נעוצים שלישית שרימפסים שנצלו על הפלנצ'ה. בתפריט כתוב שהם הוטבלו במרינדה ים תיכונית, סבבה. השרימפסים היו מהזן הקפוא והלא נורא (טעים), אבל ביחס למחיר המנה (30 ש"ח) זו אחלה תמורה. השרימפסים היו סה"כ נחמדים והסלט היווה תוספת רעננה וכיפית.





שאלתי את גיל, מדוע הוא לא מציע שרימפסים טריים? הרי הוא כל כך קרוב לשוק ולנמל פורה שכזה, שזה פשוט אבסורד להגיש את הקפואים הללו. קיבלתי תשובה מנומסת ומחושבת על עקביות התפריט לאורך כל השנה ועל עלויות שלקוחות מוכנים לשלם. (יש לי המון מה להגיד ולהציע בנושא, אבל אני לא הולך לחנך את בעל העסק  ) חייכתי והמשכתי הלאה.



יחד עם פירות הים, הגיע גם קונוס גדול מלא בצ'יפס אמיתי מתפוחי אדמה טובים שתובל גם כן בכמון ופפריקה. לצד הצ'יפס קיבלנו גם מטבל שנראה כמו פסטו, אך היה עשוי מעלי גפן. שיחוק מגניב לחלוטין ונטעם נהדר יחד עם הצ'יפס, לא ביקשנו קטשופ או מיונז, הצ'יפס היה טעים מאד כך בלי כלום או עם המטבל המיוחד.



את המנה שהזמנו ראשונה  (היא פשוט מופיעה ראשונה בתפריט) קיבלנו אחרונה בתור. אני מניח שזה עניין של סדר במטבח, ולנו באמת לא היה משנה מתי, מבחינתנו מה שיצא, היה חם, טרי וכיפי.
הזמנו מתוך שלושת האופציות לנקניקיה, את הצ'וריסו. הנקניקייה מגיעה מגולגלת בטורטייה חמה עם תוספות של חמוצים קצוצים, בצל צלוי ועוד. הנקניקייה הייתה מוצלחת מאד, פיקנטית במידה ובשרנית במיוחד. המנה המוצלחת מבחינתי ב"ארוחה" הזו. המנה אמנם התחלקה בייננו, אך עדיין הספיקה בשביל לרגש אותנו בבוקר חם זה. אחרי כל המטוגן, פרי הים, הסלט והבירה, לא היה ממש צריך יותר מחצי מנת נקניקה, בעוד שאנחנו גם ממשיכים משם לטעום דברים נוספים.





הבראנצ' הקטן שפתחנו בקוקושקה עלה לנו 131 ש"ח סה"כ שהרגישו very well spend.
זו פנינה נחמדה מאד שהייתי משפר קצת במקום הבעלים, עם מנות טריות מהשוק וכן הלאה, בעיקר בשל הקרבה העזה אליו ולים. אני מעז להגיד שזה יכול להתפתח להיות "הבסטה" העכואית אם הם ייקחו את זה הלאה – הלוואי! זה כל כך חסר בעיר כזו.





משם, צעדנו עשרה צעדים עד שהגענו לחנות גלידה קטנה בשם בוזה. מי שמגיע מהצפון, בטח מכיר אותם, הם אותם חברה נחמדים אשר מייצרים גלידה הום מייד במעלות תרשיחא שפתחו בוטיק קטן גם פה ברחוב המתפתח בעכו.
הטעמים מיוחדים מאד, המקום נעים, קטן ומזמין. לקחנו מרענן פה בטעם – תפוח וואסאבי – שהיה מדהים במרקמו ובטעמו המסתורי שדי איפס לנו את החייך, בדיוק מה שהיינו צריכים לפני הטיול לאורך סירות הנמל ולפני מנת החומוס שרשמנו לעצמנו עוד לצהריים אלו. לגלידה, נגיע שוב, בקינוח.



את הדרך לחומוס של עיסא כאמור, עשינו בעצלתיים. גם כדי "להוריד" את מה שספגנו בקוקושקה וגם בשביל לעזור קצת לחשק בעזרת ריחות שוק עם מאפיות, ממתקים, תבלינים ועוד.





עשינו סיבוב של חצי שעה שפנינו לכיוון הנמל (3 דק' הליכה) וטיילנו לאורך המזח בעודנו סובלים מקרני השמש שמכה בנו מאידך ונהנים מאוויר צלול בארומה מלוחה ממי הים התיכון מגיסא.
בתום הטיול, מצאנו את עצמנו עומדים בצמת האלמותית שבין החומוס של עיסא ובין התור הבלתי נגמר ממול לממלכת החומוס של סוהילה.



 אני אישית ממעריצי סעיד שנמצא בשוק, אך בשבת הוא סגור, כך שעלי להחליט לאיזה סוג חומוס אני מתגעגע באותו הרגע. למשחה חמה, רכה וריחנית של סוהילה או ליציקה טעימה, מתובלת בשום ואימתנית בטעמים אצל עיסא הנחמד.
הפור נפל על עיסא, בעיקר בשל ה משאוושה המטורפת שלו. הזמנו מנה חצי חצי (חצי משאוושה וחצי חומוס) וטרפנו בעזרת פיתות חמות עם חמוצים ובצל טרי בצד. המקום מיניאטורי וכל ההכנות נעשות מול היושבים והסועדים (מקסימום 14 איש נכנסים שם, ועוד הייתי לארג'!) מעבר לדלפק של 40 ס"מ בקושי. זהו מפעל חומוס שפועל כבר 63 שנה ללא הפסקה, שכיום מפעיל אותו הבן של אבו עיסא כמובן יחד עם אשתו. את עיסא הזקן עדיין ניתן לראות בימים מסוימים, לוקח הזמנות, מארגן וממלצר. מהמקומות שלא רוצים שיסגרו לעולם.



כבר צפינו בשעון והרגשנו שהזמן לחזור למנוחת צהריים רצינית, לוחץ... אך לא שכחנו. הבטחתי לכם גם קינוח נכון? אז חזרנו לסמטה התורכית המקורה, לכדור גלידה נוסף בשביל הפינאלה.
הפעם נדגם כדור בטעם של מנטה עם שבבי שוקולד שהיה מטריף באיכותו ובטעמו המצוין.
הרכב המתין לנו בחניה המסודרת כפי שהשארנו אותו כמה שעות לפני כן ובתום 20 דק' לאחר שהנענו, היינו כבר שוב בחיפה, עייפים, מחויכים, שבעים ו מרוצים.




אביעד