וואו, עבר כמעט חודש מאז שפרסמתי רשומה, אני לא חושב שהייתה כזו תקופה ארוכה בין רשומות מאז שפתחתי, אך החיים חזקים יותר מחלומות, כך שיצא מה שיצא. בכל מקרה, הנה, כמה ימים לפני היום הולדת שלי ובסמוך לביקור נוסף במסעדה הזו עם משפחתי, הגיע הזמן שגם אתם תכירו.
"שר האוצר נכנס למסעדה רומנית אוכל צ'ורבה. פתאום נכנס השר הפנים, אז השר הפנים שואל אותו: כמה? אז השר אוצר אומר לו: שבע. אז השר הפנים אומר לו: מה שבע? אז השר האוצר אומר לו: מה כמה?
האמת, שאין פעם שאני נכנס למסעדה רומנית (שזה בערך פעם בשבוע לכל הפחות - בדרך כלל אפילו יותר מכך) שאני לא חושב על הבדיחה הזו של הגששים. אמנם, אני מודע לכך שלא כולם מכירים "גששית", אבל הבדיחה הזו די ממצא, גם את העדה, גם את התחושות וגם בכלל את הלך הרוח הציני והמצחיק של מדינתנו. אבל יאללה, לא ממש באתי לספר לכם על ציונות, או "לרדת" על פוליטיקאים... הפעם בסדרת הכתבות הענפה שלי לאורך ההסעדה הרומנית לעומק מדינת ישראל, הגעתי לאחת המסעדות הטובות בז'אנר מצד אחד ומצד שני לזו שדווקא על הנייר, היא החדשה ביותר מבין אלו שפועלות כיום.
אתם צריכים להבין שאת חיי וילדותי ולאחר מכן גם את בגרותי ביליתי בתחום המסעדות הללו. כמה "מהבתים" השניים שלי נמנו עם שמות כמו "מסעדת הניצחון", "יודלה הקוסם", אברום, נלו, קפה גלידה יונק, והיום בעיקר אצל לאון ויוז'י או כמובן מעוז הקבע שלי בשנים האחרונות – מעיין הבירה, אם כי אני לא מחשיב אותה בתור מסעדה רומנית פרופר.
את כולן אני מכיר, מהעבר, מההווה וכנראה גם אלו שיישארו בעתיד, בידי בניהם או בנותיהם ואם נהיה ממש ברי מזל, אלו שיפתחו בצורה ספונטנית אולי כדי להמשיך את המסורת של דורותיהם (דווקא רעיון טוב!).
גבריאלה פתחה את הרפסודיה הרומנית ממש לא מזמן - זאת בשנות מסעדה רומנית כמובן. בעוד אלו שכיום פועלות, מסמי וסוסו בבאר שבע ועד ל לאון ויוז'י, בחיפה... הן קימות כבר עשרות שנים!
ביפו, לא ממש נשארו מסעדות רומניות, מה שהיה פעם הצנטרום של העדה עם לפחות 5-6 בכל זמן נתון, כיום נותרו בקושי שלושה וזה גם אם מישו מורדרו מגיע לפתוח את הבסטה. נלו כבר לא מה שהיה פעם כמו שאומרים ומה שנשאר לאלו במרכז שלא רוצים להצפין לחיפה, או להדרים לאשקלון... זו הרפסודיה הרומנית של גברת גבריאלה. זמרת, מורה לפסנתר, טבחית מבית אימא וסבתא, בוגרת תדמור ובעלת מסעדה רומנית :-).
הגענו בשעת ערב מאוחרת, שלושה. אני וחברים יקרים מפז שאיתם אני יוצא לאכול ולשתות כי זו חוויה תת קרקעית (חוליו אגלסאיס מהתחת) מהנה ביותר. שלושתנו עם תאוות אוכל ומסעדות אמיתית ונראה שבכל פעם שאנו יושבים יחד, קולות הסקס וציקצוקי הלשון משורבבים בשיחה קולחת על – כמעט כל דבר, קטן גדול, ברומו של עולם ואפילו ברומו של אינטרנט.
המסעדה עצמה ממוקמת באזור מרכזי ביפו, רח' סלמה (עריכה, המסעדה שינתה את מיקומה לפני זמן קצר, והיא פשוט עברה באותו הביניין לכניסה מרחוב בת עמי, יש במקומה הקודם, מסעדה רומנית נוספת שנפתחה, אין לי מושג איך היא, כי עוד לא ניסיתי) שמסביבה פזורים חנויות, פיצוציות, חניונים, תחנות דלק ומוסכים\חנויות לרכיבי רכב. בכניסה כמובן שלט בלבן ואדום עם שם המסעדה וכניסת זכוכית שאחריה מרגישים "בבית". טוב לפחות אני הרגשתי ככה.
קירות צבועים ורוד, שמעטס על הקירות בדמות מפות בד רקומות אדום וגדילים, שרשראות שום תלויות, בובות צועניות מרומניה וריהוט "מהסוכנות". אז במקרה, אצלי בבית וגם אצל ההורים זה לא נראה ככה, אבל זה די מזכיר את הבית של סבתא וסבא זיכרונם לברכה.
השולחנות עטופים בדבל מפות לבן ובז', כוסות גבוהות לשתייה וסכום שכבר מונח וממתין לסועדים.
השעה תשע בערב באמצע השבוע ושנכנסנו היה ריק, אך עד שיצאנו חצי מסעדה התמלאה
במשפחות. מחזה מקסים ומעורר השראה.
מלצרית חביבה שיכולה להיות הסבתא שלנו הגיעה עם תפריטים מהודרים ובעברית וחצי רומנית אחרי שהבינה שהיא פונה למקצוען\ים לקחה הזמנה ענקית...
אז מה אכלנו?
בבקשה:
למנות פתיחה הזמנו את השילוש הקדוש מבחינתי. את האיקרא השארנו מאחור כי צלע אחת מאתנו פחות מתחברת ולי זה התאים.
* כבד קצוץ, שהגיע נימוח ובמרקם חלק לחלוטין. לא מוס או פטה, אלא כבד קצוץ אבל מלא בעסיסיות עם מרקם הרבה פחות גס ממה שמקבלים כיום במסעדות בז'אנר. אני מאד אהבתי מכיוון שזה המרקם מבית אמא, אם כי אצלי בבית הטעמים הרבה יותר חזקים. הכבד כמובן כמו שאר המנות מגיע עם תועפות בצל מטוגן פריך ומושלם.
* סלייטה, או בשפה פשוטה, פסוליה בטוטה. – סלט שעשוי משעועית לבנה מבושלת וטחונה עם שום ושמן. מנה מרתקת מבחינתי שאני לא מפסיד בחיים. מרקם רך כמו של חומוס טעים, עם ארומה מבצעית של שום. גם על המנה הזו כאמור, תועפות בצל מטוגן מושלם ופריך שנתן קרנצ'יות בפה.
עוד הזמנו (ואחר כך הוזמן שוב גם לקינוח!)
* רגל קרושה. עם המנה הזו יש לי יחסים ארוכים של אהבה\שנאה אבל זה לסיפור אחר. בגדול, מנה מצוינת ברפסודיה הרומנית, מלאה בבשר ובג'לי חזק ביותר. עם המנה הזו ביקשנו חזרת והגיעה אולי אחת הטובות שאכלנו בארץ. כלי נירוסטה קטן עם שורש חזרת אמיתי מגורד שנצבע בוורוד עדין ממיץ סלק טרי. חריפות שחודרת נחיריים וטעם אלוהים!.
לעיקריות המשכנו להזמין וגם פה לקחנו את הפניות בצורה חדשה למטיבי לסת.
* מנה מטיטיי [קבבים ברומנית למי שלא מכיר את השפה] – שהייתה מעולה. הקבבים מגיעים גדולים נפוחים וקפיציים, שלושה במספר. בדרך הטובה והמושלמת בהתקנה נכונה. הטעם שומי ומתקיף אם כי הבשר הדחוס הרגיש רך ונעים! המרקם היה טחון חלק ואני אישית התלהבתי מאד. המנה מגיעה עם תוספת לבחירה- לקחנו צ'יפס מבין האופציות, שהביאו בצלחת נפרדת בצורה נדיבה ביותר. "שיהיה כבר לכולם עם כל העיקריות שיגיעו". הצ'יפס כמובן מתפוחי אדמה אמיתיים, אך נראה שלא היינו צריכים הרבה ממנו, מהכמות שנשארה בסוף הארוחה. תכף תבינו גם למה.
* מנה פטריצ'ייאן (נקניקיות רומניות) – פה הפרסודיה מבחינתי הפציצו בגדול. סוף סוף פטריצ'יאן כהלכתו. לא עוד נקניקיות דקיקות בטעם גס או איזה "צ'וריסו" לא מוגדר. פה ברפסודיה מקבלים זוג נקניקיות ענק! שמנות מאד עם טעם מובהק של בשר לבן ותבלינים. מיץ עסיס ניגר מהן שנועצים במעטפת הקרנקית והמרקם בול! טעם גן עדן ובכמות יפה מאד. אני ממליץ ללכת ולנסות ולקבל רפרנס מה זו פטריצ'יאן אמיתית.
יחד עם המנות, ובתוספת לתוספת הצ'יפס שבחרנו ולא כל כך נגענו, לקחתי גם צלחת של ממליגה.
לא את המנה שכוללת שמנת חמוצה וגבינה מלוחה מגורדת מעל, אלא פשוט ממליגה מהבילה וטרייה. בפועל מגיעה צלחת גדולה עם תל מכובד של ממליגה שזה עתה יצאה מהסיר. הקרום החיצוני התקשה מעט במגע עם אוויר המסעדה והמרקם והטעם של בית! זו בדיוק הממליגה ששנאתי לאכול בילדותי והיום אני פשוט דומע בכל ביס. כנראה שהזיכרונות והטעמים מסתדרים אחרת שמתבגרים. המנה הזו עולה סה"כ 12 שקלים כך כפי שהזמנו ואני ממליץ לכולם לקחת.
תוספת מושלמת לארוחה כזו.
למנות העיקריות לא הסתפקנו בקבבים ובנקניקיות, טובים ככל שהיו (והם היו! לשמחתי הרבה), והמשכנו להסתכן ולהזמין את מנות ההארד קור של הגריל הרומני.
* מומיצה (או שקדי בקר למי שלא שולט בשפה) – שאלתי כבר בכניסה אם יש בציפייה לתשובה חיובית. חלקי פנים חייבים להיות ברמה גבוה מאד כדי שיצליחו על הגריל ולא תמיד יש למסעדות הללו במקררים. הרומנייה המבוגרת הצהירה; יש ועוד איך יש! וגוללה סיפור הזמנה של עשרות קילו ברגע שהם נתקלו בספק משובח לאחרונה. לא יכולנו שלא להאמין לסבתא הרומנייה היקרה ששירתה אותנו ומנה של שקדים הוזמנה כמובן באופן גורף שולחן.
הגיעה צלחת עמוסה בשקדים צלויים על הגריל. פינות חרוכות פריכות וטעימות שסובבות פנים קטיפתי ומושלם. מלח ומעט לימון מעל (בשבילי) וזו הייתה כנראה ה-מנה באותו הערב! התענגנו פה על כל ביס כאילו לא ראינו אוכל כבר 40 שנה!. המנה הזו לא זולה גם ברפסודיה הרומנית (95 שקלים), אבל שווה כל שקל וגם אם הייתה עולה כפול מזה, כנראה שהיינו עדיין מזמינים.
מנה נוספת הוזמנה כבר אחרי שסיימנו את כל הכבודה הזו שנחה על שולחננו לכמה דק' סה"כ.
אנחנו לא אנשי קינוחים בגדול ומעדיפים להזמין עוד "אוכל" מאשר לחתום עם מתוק.
התחבטנו כמה שניות בין עצמנו על מה "נלך".... ומנה של מומיצה נוספת עמדה בגאון על הפרק...
אבל הפטרתי שהרגע אכלנו והיה מצוין, יש מצב שאנחנו מפספסים מנות מצוינות אחרות!
לשמחתי הסכימו איתי ומנה של
* מוח פנה (פנה=מטוגן בפירורי לחם) הוזמנה מהמטבח לאלתר. מנות מוח במסעדות רומניות מגיעות בדרך כלל בשתי אופנים;
על הגריל אחרי שהן עוברות תיבול קמחי כזה או אחר או כ- פנה. יעני מטוגן. שניצל.
אחרי כמה דק' בעוד אנחנו אוכלים את מנת הרגל הקרושה השנייה שהוזמנה שלא נמתין ללא בליסה,
הגיעה צלחת גדולה שוב עם 3 חתיכות ענקיות של מוח מטוגן במעטפת קרנצ'ית ועבה של פירורי לחם זהובים. אני את המוח שלי עושה עם מעטפת הרבה יותר עדינה, אך זו ללא ספק מנה מרשימה שהתגלתה כמעולה שבמעולים! המוח בתוך המעטפת הפריכה היה קרמי, טרי ומעולה! שוב מלח ים וכמה טיפות מרבע לימון שקיבלנו עם המנה הקפיצו את כל הקונספט הזה לשירת מלאכים.
הטעמים האחרונים הם אלו שחתמו עבורנו את הארוחה המטורפת הזו ברפסודיה הרומנית. לא קפה, לא פאפאנאש (אולי פעם אחרת) ולא שום דבר אחר. לא נתנו לשום "מפגע סוכרי" להרוס לנו.
כל האמור לעיל, זוג בקבוקי גולדסטאר, שוטים של צוייקה וקנקן מים קרים עלו לנו 520 ₪ לא כולל טיפ. זה ללא ספק הסכום הגבוה ביותר אי פעם שהוצאתי במסעדה רומנית, אבל הוא זניח עד אבק לאומת כמות האוכל, טיבו והחוויה הנהדרת שעברנו.
ישיבה במסעדה רומנית מבחינתי שווה לחיים שלמים. אני מרגיש שייך, אני מרגיש בבית, אני מרגיש טוב עם אוכל טעים, נעים, נכון, משביע ופשוט חוויה שגורמת לי לחייך ולהעריך את האוויר שאני נושם. אין פה שום יומרה, אין פה שום גינונים ושום מלצריות זקופות גב שעושות לך אספרגוס וזה...
לפה באים לאכול, לשתות וליהנות. ואם אפשר עם חברים טובים? אין יותר טוב מזה.
אביעד
"שר האוצר נכנס למסעדה רומנית אוכל צ'ורבה. פתאום נכנס השר הפנים, אז השר הפנים שואל אותו: כמה? אז השר אוצר אומר לו: שבע. אז השר הפנים אומר לו: מה שבע? אז השר האוצר אומר לו: מה כמה?
האמת, שאין פעם שאני נכנס למסעדה רומנית (שזה בערך פעם בשבוע לכל הפחות - בדרך כלל אפילו יותר מכך) שאני לא חושב על הבדיחה הזו של הגששים. אמנם, אני מודע לכך שלא כולם מכירים "גששית", אבל הבדיחה הזו די ממצא, גם את העדה, גם את התחושות וגם בכלל את הלך הרוח הציני והמצחיק של מדינתנו. אבל יאללה, לא ממש באתי לספר לכם על ציונות, או "לרדת" על פוליטיקאים... הפעם בסדרת הכתבות הענפה שלי לאורך ההסעדה הרומנית לעומק מדינת ישראל, הגעתי לאחת המסעדות הטובות בז'אנר מצד אחד ומצד שני לזו שדווקא על הנייר, היא החדשה ביותר מבין אלו שפועלות כיום.
אתם צריכים להבין שאת חיי וילדותי ולאחר מכן גם את בגרותי ביליתי בתחום המסעדות הללו. כמה "מהבתים" השניים שלי נמנו עם שמות כמו "מסעדת הניצחון", "יודלה הקוסם", אברום, נלו, קפה גלידה יונק, והיום בעיקר אצל לאון ויוז'י או כמובן מעוז הקבע שלי בשנים האחרונות – מעיין הבירה, אם כי אני לא מחשיב אותה בתור מסעדה רומנית פרופר.
את כולן אני מכיר, מהעבר, מההווה וכנראה גם אלו שיישארו בעתיד, בידי בניהם או בנותיהם ואם נהיה ממש ברי מזל, אלו שיפתחו בצורה ספונטנית אולי כדי להמשיך את המסורת של דורותיהם (דווקא רעיון טוב!).
גבריאלה פתחה את הרפסודיה הרומנית ממש לא מזמן - זאת בשנות מסעדה רומנית כמובן. בעוד אלו שכיום פועלות, מסמי וסוסו בבאר שבע ועד ל לאון ויוז'י, בחיפה... הן קימות כבר עשרות שנים!
ביפו, לא ממש נשארו מסעדות רומניות, מה שהיה פעם הצנטרום של העדה עם לפחות 5-6 בכל זמן נתון, כיום נותרו בקושי שלושה וזה גם אם מישו מורדרו מגיע לפתוח את הבסטה. נלו כבר לא מה שהיה פעם כמו שאומרים ומה שנשאר לאלו במרכז שלא רוצים להצפין לחיפה, או להדרים לאשקלון... זו הרפסודיה הרומנית של גברת גבריאלה. זמרת, מורה לפסנתר, טבחית מבית אימא וסבתא, בוגרת תדמור ובעלת מסעדה רומנית :-).
הגענו בשעת ערב מאוחרת, שלושה. אני וחברים יקרים מפז שאיתם אני יוצא לאכול ולשתות כי זו חוויה תת קרקעית (חוליו אגלסאיס מהתחת) מהנה ביותר. שלושתנו עם תאוות אוכל ומסעדות אמיתית ונראה שבכל פעם שאנו יושבים יחד, קולות הסקס וציקצוקי הלשון משורבבים בשיחה קולחת על – כמעט כל דבר, קטן גדול, ברומו של עולם ואפילו ברומו של אינטרנט.
המסעדה עצמה ממוקמת באזור מרכזי ביפו, רח' סלמה (עריכה, המסעדה שינתה את מיקומה לפני זמן קצר, והיא פשוט עברה באותו הביניין לכניסה מרחוב בת עמי, יש במקומה הקודם, מסעדה רומנית נוספת שנפתחה, אין לי מושג איך היא, כי עוד לא ניסיתי) שמסביבה פזורים חנויות, פיצוציות, חניונים, תחנות דלק ומוסכים\חנויות לרכיבי רכב. בכניסה כמובן שלט בלבן ואדום עם שם המסעדה וכניסת זכוכית שאחריה מרגישים "בבית". טוב לפחות אני הרגשתי ככה.
קירות צבועים ורוד, שמעטס על הקירות בדמות מפות בד רקומות אדום וגדילים, שרשראות שום תלויות, בובות צועניות מרומניה וריהוט "מהסוכנות". אז במקרה, אצלי בבית וגם אצל ההורים זה לא נראה ככה, אבל זה די מזכיר את הבית של סבתא וסבא זיכרונם לברכה.
השולחנות עטופים בדבל מפות לבן ובז', כוסות גבוהות לשתייה וסכום שכבר מונח וממתין לסועדים.
השעה תשע בערב באמצע השבוע ושנכנסנו היה ריק, אך עד שיצאנו חצי מסעדה התמלאה
במשפחות. מחזה מקסים ומעורר השראה.
מלצרית חביבה שיכולה להיות הסבתא שלנו הגיעה עם תפריטים מהודרים ובעברית וחצי רומנית אחרי שהבינה שהיא פונה למקצוען\ים לקחה הזמנה ענקית...
אז מה אכלנו?
בבקשה:
למנות פתיחה הזמנו את השילוש הקדוש מבחינתי. את האיקרא השארנו מאחור כי צלע אחת מאתנו פחות מתחברת ולי זה התאים.
* כבד קצוץ, שהגיע נימוח ובמרקם חלק לחלוטין. לא מוס או פטה, אלא כבד קצוץ אבל מלא בעסיסיות עם מרקם הרבה פחות גס ממה שמקבלים כיום במסעדות בז'אנר. אני מאד אהבתי מכיוון שזה המרקם מבית אמא, אם כי אצלי בבית הטעמים הרבה יותר חזקים. הכבד כמובן כמו שאר המנות מגיע עם תועפות בצל מטוגן פריך ומושלם.
* סלייטה, או בשפה פשוטה, פסוליה בטוטה. – סלט שעשוי משעועית לבנה מבושלת וטחונה עם שום ושמן. מנה מרתקת מבחינתי שאני לא מפסיד בחיים. מרקם רך כמו של חומוס טעים, עם ארומה מבצעית של שום. גם על המנה הזו כאמור, תועפות בצל מטוגן מושלם ופריך שנתן קרנצ'יות בפה.
עוד הזמנו (ואחר כך הוזמן שוב גם לקינוח!)
* רגל קרושה. עם המנה הזו יש לי יחסים ארוכים של אהבה\שנאה אבל זה לסיפור אחר. בגדול, מנה מצוינת ברפסודיה הרומנית, מלאה בבשר ובג'לי חזק ביותר. עם המנה הזו ביקשנו חזרת והגיעה אולי אחת הטובות שאכלנו בארץ. כלי נירוסטה קטן עם שורש חזרת אמיתי מגורד שנצבע בוורוד עדין ממיץ סלק טרי. חריפות שחודרת נחיריים וטעם אלוהים!.
לעיקריות המשכנו להזמין וגם פה לקחנו את הפניות בצורה חדשה למטיבי לסת.
* מנה מטיטיי [קבבים ברומנית למי שלא מכיר את השפה] – שהייתה מעולה. הקבבים מגיעים גדולים נפוחים וקפיציים, שלושה במספר. בדרך הטובה והמושלמת בהתקנה נכונה. הטעם שומי ומתקיף אם כי הבשר הדחוס הרגיש רך ונעים! המרקם היה טחון חלק ואני אישית התלהבתי מאד. המנה מגיעה עם תוספת לבחירה- לקחנו צ'יפס מבין האופציות, שהביאו בצלחת נפרדת בצורה נדיבה ביותר. "שיהיה כבר לכולם עם כל העיקריות שיגיעו". הצ'יפס כמובן מתפוחי אדמה אמיתיים, אך נראה שלא היינו צריכים הרבה ממנו, מהכמות שנשארה בסוף הארוחה. תכף תבינו גם למה.
* מנה פטריצ'ייאן (נקניקיות רומניות) – פה הפרסודיה מבחינתי הפציצו בגדול. סוף סוף פטריצ'יאן כהלכתו. לא עוד נקניקיות דקיקות בטעם גס או איזה "צ'וריסו" לא מוגדר. פה ברפסודיה מקבלים זוג נקניקיות ענק! שמנות מאד עם טעם מובהק של בשר לבן ותבלינים. מיץ עסיס ניגר מהן שנועצים במעטפת הקרנקית והמרקם בול! טעם גן עדן ובכמות יפה מאד. אני ממליץ ללכת ולנסות ולקבל רפרנס מה זו פטריצ'יאן אמיתית.
יחד עם המנות, ובתוספת לתוספת הצ'יפס שבחרנו ולא כל כך נגענו, לקחתי גם צלחת של ממליגה.
לא את המנה שכוללת שמנת חמוצה וגבינה מלוחה מגורדת מעל, אלא פשוט ממליגה מהבילה וטרייה. בפועל מגיעה צלחת גדולה עם תל מכובד של ממליגה שזה עתה יצאה מהסיר. הקרום החיצוני התקשה מעט במגע עם אוויר המסעדה והמרקם והטעם של בית! זו בדיוק הממליגה ששנאתי לאכול בילדותי והיום אני פשוט דומע בכל ביס. כנראה שהזיכרונות והטעמים מסתדרים אחרת שמתבגרים. המנה הזו עולה סה"כ 12 שקלים כך כפי שהזמנו ואני ממליץ לכולם לקחת.
תוספת מושלמת לארוחה כזו.
למנות העיקריות לא הסתפקנו בקבבים ובנקניקיות, טובים ככל שהיו (והם היו! לשמחתי הרבה), והמשכנו להסתכן ולהזמין את מנות ההארד קור של הגריל הרומני.
* מומיצה (או שקדי בקר למי שלא שולט בשפה) – שאלתי כבר בכניסה אם יש בציפייה לתשובה חיובית. חלקי פנים חייבים להיות ברמה גבוה מאד כדי שיצליחו על הגריל ולא תמיד יש למסעדות הללו במקררים. הרומנייה המבוגרת הצהירה; יש ועוד איך יש! וגוללה סיפור הזמנה של עשרות קילו ברגע שהם נתקלו בספק משובח לאחרונה. לא יכולנו שלא להאמין לסבתא הרומנייה היקרה ששירתה אותנו ומנה של שקדים הוזמנה כמובן באופן גורף שולחן.
הגיעה צלחת עמוסה בשקדים צלויים על הגריל. פינות חרוכות פריכות וטעימות שסובבות פנים קטיפתי ומושלם. מלח ומעט לימון מעל (בשבילי) וזו הייתה כנראה ה-מנה באותו הערב! התענגנו פה על כל ביס כאילו לא ראינו אוכל כבר 40 שנה!. המנה הזו לא זולה גם ברפסודיה הרומנית (95 שקלים), אבל שווה כל שקל וגם אם הייתה עולה כפול מזה, כנראה שהיינו עדיין מזמינים.
מנה נוספת הוזמנה כבר אחרי שסיימנו את כל הכבודה הזו שנחה על שולחננו לכמה דק' סה"כ.
אנחנו לא אנשי קינוחים בגדול ומעדיפים להזמין עוד "אוכל" מאשר לחתום עם מתוק.
התחבטנו כמה שניות בין עצמנו על מה "נלך".... ומנה של מומיצה נוספת עמדה בגאון על הפרק...
אבל הפטרתי שהרגע אכלנו והיה מצוין, יש מצב שאנחנו מפספסים מנות מצוינות אחרות!
לשמחתי הסכימו איתי ומנה של
* מוח פנה (פנה=מטוגן בפירורי לחם) הוזמנה מהמטבח לאלתר. מנות מוח במסעדות רומניות מגיעות בדרך כלל בשתי אופנים;
על הגריל אחרי שהן עוברות תיבול קמחי כזה או אחר או כ- פנה. יעני מטוגן. שניצל.
אחרי כמה דק' בעוד אנחנו אוכלים את מנת הרגל הקרושה השנייה שהוזמנה שלא נמתין ללא בליסה,
הגיעה צלחת גדולה שוב עם 3 חתיכות ענקיות של מוח מטוגן במעטפת קרנצ'ית ועבה של פירורי לחם זהובים. אני את המוח שלי עושה עם מעטפת הרבה יותר עדינה, אך זו ללא ספק מנה מרשימה שהתגלתה כמעולה שבמעולים! המוח בתוך המעטפת הפריכה היה קרמי, טרי ומעולה! שוב מלח ים וכמה טיפות מרבע לימון שקיבלנו עם המנה הקפיצו את כל הקונספט הזה לשירת מלאכים.
הטעמים האחרונים הם אלו שחתמו עבורנו את הארוחה המטורפת הזו ברפסודיה הרומנית. לא קפה, לא פאפאנאש (אולי פעם אחרת) ולא שום דבר אחר. לא נתנו לשום "מפגע סוכרי" להרוס לנו.
כל האמור לעיל, זוג בקבוקי גולדסטאר, שוטים של צוייקה וקנקן מים קרים עלו לנו 520 ₪ לא כולל טיפ. זה ללא ספק הסכום הגבוה ביותר אי פעם שהוצאתי במסעדה רומנית, אבל הוא זניח עד אבק לאומת כמות האוכל, טיבו והחוויה הנהדרת שעברנו.
ישיבה במסעדה רומנית מבחינתי שווה לחיים שלמים. אני מרגיש שייך, אני מרגיש בבית, אני מרגיש טוב עם אוכל טעים, נעים, נכון, משביע ופשוט חוויה שגורמת לי לחייך ולהעריך את האוויר שאני נושם. אין פה שום יומרה, אין פה שום גינונים ושום מלצריות זקופות גב שעושות לך אספרגוס וזה...
לפה באים לאכול, לשתות וליהנות. ואם אפשר עם חברים טובים? אין יותר טוב מזה.
אביעד
