מאז שעברתי לפני כמה שנים לחיפה, יוצא לי מעט מאד להיות או להגיע לתל אביב לימים שלמים.
אני אמנם מגיע למרכז לפחות פעם בשבוע, אך חברים שמכונסים באזור השרון, בדרך כלל "עוצרים" את דרכי סביב הרצליה\רמת השרון\פתח תקווה ולתל אביב אני מגיע רק ליציאות מאד מסודרות, ספציפיות אם תכננו כך.
הפעם, החלטתי לנוע בחופשיות ברחובות תל אביב, גם בשביל להרגיש שוב את האווירה שהייתה נחלתי ברב חיי וגם לטעום קצת ממה שהעיר מציעה כיום. אמנם אכלתי די הרבה ביום הזה (כמו שאתם מכירים אותי) אבל תל אביב היא עיר גדולה וגדושה מאד במסעדות, דוכנים, חנויות ועוד ועוד וגם בשבוע לא ניתן לאכול את כל מה שהיא מציעה, לא שהייתי רוצה גם...
ובכל זאת, היום הזה שהתחיל דווקא בבנדיקט בהרצליה (מפאת הבטחה שלי למישהו יקר ש"אקח" אותו איתי לשם פעם) היה די רחב. גם מבחינת התנועה הגאוגרפית שלי ברחבי העיר וגם בגיוון המאכלים והסטנדרטים שטעמתי.
כמו על ברצלונה לאחרונה, החלטתי להוציא כתבה אחת ארוכה יחסית, עם המון תמונות ומעט טקסט. הייתי יכול כמובן לכתוב סקירה מאפיינת וספציפית על כל אחד מהמקומות שביקרתי, אך נראה לי שיהיה יותר נחמד לטייל איתי יחד לכמה דק' גם אם זה "עמוס". אני בטוח שיותר ויותר יעדיפו לראות תמונות עם קצת מלל מאשר לקרוא הררי זיוני שכל ועוד מעילג שכמותי.
אז הנה, כאמור, התחלת היום בשעה די מוקדמת אחרי נסיעה של 50 דק' בערך מחיפה... התחלת המסע בבנדיקט שבהרצליה פיתוח. מסעדה על הים למי שלא מכיר שלה סניף נוסף בתל אביב ברח רוטשילד (עוד נגיע לרחוב הזה בהמשך).
המסעדה הזו "מתמחה" בארוחות בוקר והיא מגישה אותן (תפריט רחב, לא כשר ודי מעניין לעיתים) 24 שעות ביממה.
עצתי: תגיעו באמצע השבוע, שישי שבת, עמוס עד כדי כאב ועל אף השעה המוקדמת שהגענו עמדנו בתור יחד עם זוגות ורביעית לרב כ 20 דק' לערך עד שהואילו להושיב אותנו בשולחן.
לרב אני מגיע לשם בשעות הערב המאוחרות של ימי חול, כך שאני לעולם לא חוויתי את התור הזה ואילולא הבטחתי, גם לא הייתי ממתין.
התפריט במסעדה מורכב משלל "ארוחות בוקר" אמריקאי, ישראלי, טקסני, אנגלי, מקסיקני ועוד. מאד נחמד ומגוון לטעמי.
הזמנתי לעצמי מנת קוקוטים צרפית, עם ביצה שמנת מתוקה וגאודה, אחת עם שרימפס ואחת עם רטטויי.
לשולחן מגיעים לחמים חמים ופנכות עם חמאה, ריבה ושוקולד נוטלה. כמו כן הזמנתי גם מימוזה (קוקטייל על בסיס שמפנייה) והפוך קטן כדי לפתוח את הבוקר.
סלסלת לחמים מגונת, המסעדה ממלאת כפי יכולתכם.
הקוקטים מגיעים אחרי חימום בתנור ובגריל עם דלי מלא בקלות בריוש טריים. מנסיון המנה הזו די טובה ומנחמת, אך בשל העומס הרב במטבח, הביצים הגיעו נאות מתחת לגבינות המותכות והרטטויי היה בכמות מיקרוסקופית. קצת התבאסתי מזמני ההמתנה, גם בחוץ וגם למנות, אז חששתי מלהגיד משהו ולהחליף, אך עשיתי זאת לבסוף.
המנה האלטרנטיבית שגם בדרך כלל נכללת בהזמנותיי במקום אם אני מגיע בשעות אור -
אגז בנדיקט - ביצים עלומות על בריוש קלוי, רוטב הולנדייז ובייקון. מנה משגעת, טובה מאד, חמימה ועשוייה היטב.
שאבתי אותה פנימה במהירות יחד עם סלט ירוק והסלט מהמנה הקודמת (חסה ברוטב קיסר עם קרוטונים)
משם המשכתי לתוך תל אביב, את הרכב השארתי באחד מהחניונים סביב אולם "הבימה" והמשכתי ברגל. שד בני ציון, קינג ג'ורג' ולבסוף שנקין. לא הייתי פה המון זמן. הרחוב הזה הזוי בצורה בלתי תלויה. תל אביב במיטבה. ממש מעל הפיצריה של עגבניה המעולה, בחורה צעירה ששרה עם רמקול על פלייבק קאוורים של שירים מוכרים. לד זפלין, לאונרד כהן, פופ משנות ה 80 ועוד. אנשים עומדים, מקשיבים לה ובעיקר מצלמים את המיצג האומנותי הזה - אז הנה גם ממני :-)
את המנה הזו אכלתי במלון בוטיק קטן בשעות בראנצ'. וואפל על בסיס בלילת בירה, ביצה מקושקשת, תבשיל של בצל מקורמל, נקניקית עגל גדולה וסלט קטן של עלי ביבי עם עדבניות שרי בוינגרט עדין.
שתיתי קפה גדולה והמשכתי לדרך. סה"כ נחמד מאד אבל קצת שיעמם לי בפה מהחצי...
את ארוחת הצהריים שלי עשיתי "בבסטה", מסעדה שקמה לפני כמה שנים וממוקמת באחד הרחובות שיוצאים משוק הכרמל. לשם ידעתי שאני הולך מבעוד מועד, אך לא הזמנתי מקום. היה יום שמשי מדהים וקריספי עם אחוזי לחות נורמליים ולא קיציים של תל אביב, כך שניתן להסתובב וגם לשבת בטרסה של המסעדה (המשקיפה לפחי הזבל הירוקים שמלאים באשפת השוק) הזמנתי כמה וכמה מנות. מהקטנות, שתיים:
כרובית, עגבנייה ושום ברוטב חריף. אז חריף זה לא היה, אבל אני שלא מת על חריף נהניתי ממנה מגניבה פשוטה וטעימה.
(24 שח)
שיני השום היו אפויים, אך ניכר שהוציאו אותם קצת לפני הזמן, כך שחלקם היו עדיין קשיחים במרקם.
אני אוהב מאד שוב, כך שלי זה לא שינה. הצלחת הזו חזרה ללא פירור למטבח.
מנה קטנה נוספת הייתה סרדינים כבושים בלימון ושמן זית. סרדין טרי ונא ללא בישול שפולט ובזקו מעליו שמן זית איכותי ומעט שום ופטרוזיליה. מנה מדהימה, ללא שום טכניקה, רק חומם גלם משובח. (24 שח) גם זו חזרה ללא טיפה או פירור למטבח.
יחד עם המנות הזמנתי צלחת של לחם עם חמאה. מגיעים שני סוגי לחמים עם קרום פציח ותוך רך וטרי - לחם מדהים!
לבן ואגוזים. שליכטה של חמאה צהובה טרייה ואני בגן עדן. מי שמכיר אותי יודע שצלחת כזו יכולה לעשות לי את היום.(19 שח~)
למנות עיקריות הזמנתי - קבב לוקוס ברוטב עגבניות חריף על פרוסת לחם.
מנה מצויינת של דג לוקוס שנקצץ גס, תובל ועוצב לקבבים שטוגנו בשמן רק עד MR. הם הוספו רוטב עגבניות סמיך וטעים לאללה של עגבניות, פלפלים חריפים ירוקים ולימון כבוש. טעמים חזקים, לא חריף במיוחד עד שמגיעים לפלפל עצמו ומעולה. מנה מטריפה שיחד עם פרוסת הלחם שבתחתית שספגה את הרוטב ותוספת לחם מהצלחת שלי היוותה כוכב אמיתי בארוחה הזו. קצת חבל לי שהמנה קטנה, אם היו מוסיפים עוד קבב אחד, זה היה VFM מעולה (70-80 שח - אני לא זוכר)
למנה העיקרית השנייה הזמנתי את אחת המנות המדוברות במקום. סטייק לבן וממליגה.
סטיק לבן קטן ממדים (קצת חבל, זה חומר גלם זול מאד, היו יכולים לפנק ולשים פה נתח קצת יותר נדיב) שהותקן בדיוק! יחד עם פולנטה מתירס טרי בתוספת כפית של שמנת. הפולנטה הייתה מצוינת! טעמי חמאה, פרמז'ן ותירס מתוק טרי וטעים. יחד עם הסטייק הבאמת טוב אך קטן, זו מנה מעולה! נהיתי מכל ביס, רק שנגמר מהר מידי (דפוס תל אביבי טיפוסי לצערי) מחיר סביב 90 שח~.
למרות ארוחת הצהריים העמוסה.. החלטתי להמשיך לאכול צהריים.. לא הייתי רעב במיוחד, אך ביציאה מהבסטה למרות הסיפוק מטיב האוכל, לא הייתי "שבע" לגמרי והייתי חייב עוד משהו אחד. היה לי קצת חבל להזמין עוד מנה בבסטה, גם ככה יצאתי שם עם חשבון לא פשוט שהכיל מנת לחם, 2 מנות קטנות, 2 מנות עיקריות, בקבוק סאן פלגרינו ובירה סאן מיגל אחת. את ה"סיומת" החלטתי לעשות בשוק עצמו. במהלך ההליכה לבסטה, עברתי דרך דוכן קטן עם כמה כיסאות בודדים שנראה שעל הפלצ'ה נחים קבבים יפים עגולים וגדולים. הריח המטורף מהבשר המתובל נישא בכל השוק.. וידעתי שאני חייב כזו "מנה" (ד"א אם אני לא טועה קראתי פעם סקירה קצרה של עמית אהרונסון על המקום.. )
זוג חברים (או אחים?) שפתחו דוכן לממכר קבבים באמצע שוק הכרמל ועל פי מה שזה נראה, הולך להם ובגדול!
אין מטבח, בקושי כיור עם כמה כלים בודדים. פלנצ'ה אחת ומנת בשר אחת! - קבב. מתקן לימונדה עם מיץ קר וטעים, לא מתוק מידי וגם כמה בקבוקי שתייה שנחים במקרר מתחת לרגלי הדלפקים.
הפיתות טריות מאד מהשוכן שממול וסלט ירקות, פטרוזיליה וכוסברה קצוצה מבסטה אחרת בשוק. הכי פשוט אבל כמה טעים!!! פיתה עם שלושה קציצות, סלט וטחינה יחד עם כוס גדולה של לימונדה תעלה לכם סה"כ 26 ש"ח מה שמעלה את המנה המצוינת הזו לאחת הטובות והשוות בתל אביב לעניות דעתי.
לפני הביס הגדול.
יש כ 5-6 כסאות ישיבה סביב לדלפק של הדוכן, יש להמתין בסגנון טפאס בר בספרד כדי לשבת , בדרך כלל מתפנה תוך כמה דק'.
משם, עשיתי קצת הפסקה, בכל זאת אכלתי עד השעה 15:00 בערך.. איזה 4 ארוחות ולא מעט אוכל כבד.. אז החלטתי להמשיך להסתובב ולהתרענן עם אספרסו באחת הרחובות בעיר. ירדתי בחזרה לכיוון דיזינגוף, ביקרתי בחנויות תקליטים קצת והתחרדנתי קצת על ספסלי העיר תחת קרני השמש.
בערב, המשכתי לטעום שוב את תל אביב... האמת שפה המצאי רחב מאד, תל אביב כאמור וכפי שאתם יודעים גדושה באין ספור מסעדות. שף, בשרי, איטלקי, ביסטרו, בתי קפה ומה לא. החלטתי לפצל את ארוחת הערב שלי לשני מסעדות שונות
אך על אותו רחוב.
על שד' רוטשילד הגעתי למסעדת "קנטינה" - מסעדה ששייכת למלון רוטשילדס והיא על טהרת איטליה.
כאשר הגעתי אליה ראיתי כמה היא מלאה וחששתי שלא ימצא לי מקום לשבת. ניגשתי למארחת העסוקה והצגתי את עמדתי. "מקום לחצי שעה, לא יותר. באתי לטעום מנה בודדת מהתפריט שלכם וזהו היא הרימה גבה לשנייה, הביטה בספר ההזמנות שלה ואמרה, בכיף! אפילו לשעה יש לי לתת לך. אמרתי לה "לא, חצי שעה ואני עף. השאר ITS UP TO YOU"
היא הובילה אותי לשולחן ערוך בתוך המסעדה, שסביבי שולחן שהמתין לקבוצה גדולה שהזמינה כנראה וכמובן שולחנות גדושים באורחי המסעדה.
לקנטינה תפריט רחב שכאמור מושתת על מאכלי איטליה מפיצות עבודת יד ועד פסטות, מנות בשיות ודגים. תפריט מגוון שנראה טעים מאד על פי מנות שיצאו מולי לשולחנות אחרים.
האווירה מאד חמימה, עם מפות לבנות וסידור רומנטי ואקלקטי של צ'יינה.
הסתכלתי על התפריט כולו, למרות שידעתי שאני הולך להזמין את מנת הריזוטו ים שלהם. וכך היה.
המנה הגיעה תוך 13 דק' בערך מאז שהמלצרית לקחה את הזמנתי, לא לפני שהובהר לי בעת ההזמנה שהיום המולים חסרים מהמנה והמטבח ישפר את כמות פירות הים הנוספים כדי לחפר. הנהנתי בהבנה ונתתי אוקי החלטי.
המנה מגיעה במחבת ברזל יצוק גדולה מאד שמלאה באורז ריזוטו מלא בחמאה ובפרמז'ן ברוטב של חצאי עגבניות תמר ופטרוזיליה. סביב ובתוך הריזוטו היו שרימפסים מקולפים וביבי קלמרי טריים שהיו טעימים ורכים מאד!
קצת חבל לי לראות את השרימפסים המצחיקים האלו במגוון המנות ברחבי הארץ ובמסעדות כאלו. זה פשוט חומר גלם שלא מספיק איכותי ששיך למטבח הביתי ולא למסעדות ברמה הזו ומעלה. אני מבין שאין פה שרימפסים טריים בכל עונות השנה וזה מאד יקר גם אם יש, אבל דחילאק. יש היום לרכוש מיובאים יפים וגדולים יותר. לא צריכים להשתמש בקטנים כאלו (זה עדיין לא היה המניטורים שיש בשקיות של טיב טעם כן?! אבל בכל זאת).
המנה הזו הייתה שיחוק ללא ספק. כבר מזמן לא אכלתי ריזוטו טעים כל כך. פירות הים היו חרוכים לפני הכנסתם לריזוטו מה שנתן יחד עם השום האפוי שנוסף גם כן למחבת, טעם מחוספס ומטריף! על אף איכות השרימפס המדוברת לעיל.
הריזוטו היה מותקן בדיוק רב והיה אל דנטה ומרשים. בקיצור - 121 שח ששווים כל אגורה. המנה ענקית לאחד ולשניים תהווה מנה עיקרית מספקת בהחלט.
שילמתי 149 שח לא כולל תשר על המנה הזו ובקבוק סאן פלגרינו גדול. ויצאתי למסעדה הבאה.
הלכתי כ 200 מטר במורד אותו רחוב (שד רוטשילד) עד שהגעתי לסושיאל קלאב. מסעדה תל אביבית נוספת שנפתחה לא מזמן... והיא מתיימרת להיות ביסטרו עירוני על מטבח "שף". בפועל, מקום גדול מאד, יחד עם עוד המון מקומות ישיבה בחוץ סביב למזרקה אורבנית. המון רעש, מוסיקה צוהלת ושמחה אך לא ממש קשורה לכלום ואווירה מאד מאד תל אביבית אפשר להגיד. למקום הזמנתי מקום כמה ימים מראש, אך למרות זאת הובילו אותי לשולחן במרפסת המקורה על יד דלת זכוכית שכל עובד מטבח שיוצא לעשן עובר מאחורי... עוד לפני שהבטתי בתפריט פניתי לאחת המארחות וביקשתי לעבור מפאת ההטרדה הזו. העבירו אותי חש קל וללא עיכובים, אך למקום אחר שהיה צפוף פי כמה. כבר התיאשתי ונשארתי שם.
הזמנתי קוקטייל טעים מאד על בסיס בורבון אמריקאי ו 2 מנות. הראשונה מהמיוחדים. רוסט מעושן על ברוסקטה עם אורוגלה ואיולי שום. מנה לא ענקית של 2 ברוסקטות עם כמה פרוסות דקות של רובסטיבף מעולה על ערלי אורוגלה טריים ואיולי טעים מאד.
למנה שנייה הזמנתי מהתפריט עצמו, נתחי טונה צרובה ומתובלת על ברוסקטות קטנות עם סלסה מקסיקנית של עגבניות וחריף. מנה טעימה מאד ומוצלחת, אך קטנה ביותר (שוב הדפוס התל אביבי) שעולה יקר!
סה"כ הוצאתי כמעט 200 שח במקום לקוקטייל טעים ו 2 מנות קטנות עד בינוניות. האווירה הייתה רועשת צפופה ומוזרה בעיני. אולי אם הייתי מגיע עם עוד 6 או 10 חברה זה היה מתאים. אבל לערב "שקט", הייתי צריך להשאר בקנטינה שמוקדם. משם חשבתי לגשת "למזנון" של אייל שני, אך המקום ההזויי הזה היה מפוצץ באנשים ולא רציתי שיתחסו אלי כאילו אני בגטו.
כך שלסיום היום, החלטתי לחתום עם גלידה טעימה בלג'נדה. כדור חצי חצי בערב הקרירי סגר לי את הפינה של המתוק לכל היום הזה. לימון נענע ושוקולד איטלקי. טעים, פשוט, מרענן ובול במקום.
עד הפעם הבאה...
תאכלו, תקשיבו, תאהבו ותבלו.
אביעד.
