ביקור במסעדת מול ים - נמל תל אביב

מזה שנים שאנו מתכננים להגיע למסעדה שמדורגת כבר לא מעט שנים - מספר אחת בארץ –

מול ים.

את שמה של מול ים, אני עוד זוכר מנערות שעוד אז "אספתי" כמה מספרי גומיו שיצאו במהדורה עברית על מסעדות ארץ ישראל. אז באותם השנים, מול ים וקרן המיתולוגית של השף חיים כהן כיכבו שם עם מספר המצנפות הגבוה ביותר אם זכרוני אינו מטעה אותי.

יורם ניצן, שף מוכשר שיועד בכלל להיות מהנדס, מבשל במסעדה קטנה בנמל תל אביב. שהקים ב 1995 שלום מחרובסקי יחד עם בנו בן שגם אחראי על היין במקום. אני מניח שכל פודי בארץ מכיר את השם אם לא היה שם בעצמו לאכול, שמה של מול ים הולך לפניה ובעיקר בתור "העסקית המשתלמת בארץ".

מה זה "משתלמת"? נגלה מיד. מעט כסף זה לא, אך לפני כן אני חייב להזכיר -

שהסקירה הזו מביאה חוויה כוללת של ארוחה ברמה אחרת ממה שאנו רגילים לה בארץ.

אם בשירות, בסידור המנות, בקצב הארוחה ובטעמים עצמם. למרות שבמשך השנים התרגלנו לראות פירות ים כאלו ואחרים, כמעט בכל מסעדה קטנה או גדולה, פה חומרי הגלם הם מן השורה הראשונה שמגיעים היישר מחברת הייבוא של הבעלים "מעדני ים".

יום שלישי, צהריים; כמה ימים אחר שהזמנתי לנו מקום דרך אתר המסעדה.

ידעתי שבצהריים לא כדאי להגיע ללא הזמנה מראש וכמה ימים לפני כן, מבטיחים לכם מקום באיזו שעה שתחפצו אני מניח. אנחנו הגענו כחצי שעה לפני הזמן המיוחל, כי פשוט היינו בסביבה אז אמרנו שכבר נכנס וזהו.

המסעדה ממוקמת באזור נמל תל אביב שעשיר בבוטיקים ובחנויות. שוק הנמל כמה מאות מטרים משם ומסעדות נוספות כמובן. אם היה יום כחול ויפה, היינו אולי עושים סיבוב על הטיילת הגדולה שצמודה לגלים הנשברים אל החוף, אך האובך והרוחות העזות שהחלו סופה זירזו אותנו לסור פנימה כמה שיותר מהר.

מי שנראה כמו בן, בנו של שלום קיבל אותנו בדלפק הכניסה לאחר שלקח ותלה את מעיל הצמר הארוך שהיה עלי, כדי שלא יפריע בעת הארוחה.

הוביל אותנו אל שולחן זוגי שנשמר עבורנו ומלצרית חיננית שגם נראתה מנוסה וותיקה, פתחה בפנינו את תפריטי המסעדה והניחה גם את תפריט היין על השולחן שנוכל לעלעל בו.

במול ים יש "עסקית" צהריים במחיר של 170 ₪ (ד"א גם בסופי שבוע העסקית תקפה, רק שהיא עולה 180).

מקבלים במחיר הזה; מנה ראשונה ועיקרית ממגוון רחב של הצעות. כמובן שלא כל מה שיש בתפריט ה א' לה קארט, אך המגוון באמת רחב יריעה ואינו חסר במאומה. בנוסף, מקבלים סלסלת לחמים שממלאים בכל זמן הארוחה, שמכילה- לחם לבן עם קרום פריך, לחם חמוציות ולחם דגנים.

כל פרוסות הלחם שהוגשו, בנוסף לשלוש פנכות עם איולי, חמאה וקרם חצילים היו מעולים, חמים וטריים מאד.

מתפריט העסקית הזמנו ראשונות שחלקנו וגם ביקשנו להוציא אחת אחרי השנייה ולא יחד. כך למעשה קבענו קצב איטי יותר וגם התעמקות בכל מנה בנפרד.

חצי תריסר אויסטרים  

אויסטר קרוז חיים מהים הצפוני עם לימון–

לשולחן הגיעה גם קערית נירוסטה מיניאטורית עם חומץ בן יין אדום ובצלי שאלוט קצוצים כדי ללוות את טעמי הים האגרסיביים של האויסטרים, באם נרצה.

באמצע השולחן הונך מגש עגול, מלא בקרח כתוש, וסביב – חצי תריסר אויסטרים שהמתינו להחליק לגרוננו. אחת התענוגות הקולינריות לדעתי ולצערי נדירה ביותר בנוף הישראלי. למזלנו, יורם ניצן ו"אימפריית" מול ים, מייבאים פירות ים ברמה גבוה מאד שמשם חומרי הגלם כמובן למסעדה.

מזלג קטן הונח לצד סט הסכו"ם העיקרי בשביל לשחרר את בשר הרכיכה, כמה טיפות של לימון טרי וששת האויסטרים הסתיימו בדקותיים מענגות.

אולי אחת הזוויות השוות של עסקית הצהרים במסעדה, בעוד המנה הזו בערב מתומחרת בעצמה במחיר שקרוב לעסקית כולה.

המנה הראשונה הנוספת שהזמנו הייתה –

סקאלופ סבריסולונה  

קוקי-סאן-זאק צרובות לצד טארט פטריות על קרם תירס ושקדים לבנים

סוף סוף מנה של קוקי סאן זאק שהמטבח\רואי החשבון לא פרסו לארבע וחירבו אותה.

רביעית צדפות מדהימות שמנמנות וגדולות שהותקנו בדיוק מושלם עם מרקם וטעם עדין ומצוין נחו על קרם תירס עדין וטארט פטריות שהרגיש כמו עוגית חמאה מדהימה וטרייה עם דוקסל פטריות מעלייה. טאצ' מיוחד וטעים במיוחד על אף פשטותו. המנה הייתה יפיפה, טעימה ובמפתיע גם בגודל סביר אפילו לחלוקה בארוחה מלאה.

 

שתי המנות הראשונות עברו עם לא מעט לחם, חמאה ושאר הפינוקים שסבבו את האירוח המופלא תחת ידיהם של צוות המלצרים של המקום. ליווינו את הארוחה מתחילתה עם כמה בקבוקים של סאן פלגרינו-  שהמלצרים מילאו את הכוסות מבלי שכמעט נגע בבקבוק, שנח על מגשית כסופה בפינת השולחן. וכן גם זוג כוסות של יין לבן איטלקי מ 2013.

היין היה מתקתק אך לא מתוק, בעל גוף קליל מאד עם חומציות עדינה שהחמיאה לפירות הים העדינים והחזקים.  

זוג המנות העיקריות הגיעו לאחר שהמלצרים ברב טכס ערכו לנו שוב את השולחן, סט סכום מלא שכלל גם כפות חלוקה, צבט לפיצוח שריון לובסטר ומזלג שליפת בשר סרטנים.

בין לבין עריכת הכלים ובין המנות כמובן, "סירקו" את הפרורים מהמפות הלבנות שעטו את השולחן.

ללא ספק שירות והקפדה שמתאימים למסעדות מן המעלה הראשונה בעולם.

הזמנו זוג עיקריות והגיעו הפעם יחד- כולל כל מנות הצד (מה שקצת העמיס על השולחן הזוגי שלנו)

- טלייטלה וונגולה

  פסטה עם צדפות, בייבי שרימפ קריסטל ואספרגוס באליו אוליו –

וגם,

- לובסטר על הגריל

 חצי לובסטר עשוי בגריל עם חמאה ירוקה, שקדים ופרמזן לצד קרם פירה וסלט ירוק

הפסטה הגיעה בצלחת עמוקה גדולה פי שתיים מהמנה עצמה, פסטה צהבהבה בעבודת יד עם צדפות וונגלה שמנמנות עם מעט מאד בשר בתוכן, או מה שלא "נפל" בציר עצמו. כמה שרימפסים בינויים בגודלם עם טעם מתקתק, אך עשויים מעל המידה המומלצת, פרוסות דקות של אספרגוס ורוטב ששילב מליחות קצת גבוה לטעמי ושמן זית.

לדעתנו המנה הפחות טובה של הארוחה, אך הרעב הכבד ששרר מעלינו באותה השעה הכריע והפחממה בדמות פסטה טרייה נטרפה עד תום.

הלובסטר גם הוא היה צמיגי ועשוי כמה שניות מעל המומלץ אך טעם הבשר יחד עם החמאה הירוקה וקציפת תפוחי האדמה (קרם פירה) נאכלו בשקיקה כי בסופו של דבר זה היה טעים! גם אם לא גדול או משביע במיוחד. אין הרבה בשר בחצי לובסטר די קטן. את בשר הצוותות שהוצאתי במיומנות (אם תרשו לי להתפאר לרקע) הוספתי לצלחת הפסטה ועם השאריות ומעט מהחמאה הירוקה מהלובסטר הנדסתי שמינית מנה קצת שונה, שגם אותה "ניקינו" עד שהגענו לברק החרסינה בתחתית הצלחת.

העיקריות שהזמנו לא היו ברמת הראשונות כלל, למרות חומרי הגלם היקרים יחסית כמו חצי הלובסטר למשל. אך הן עדיין היו טעימות, מותקנות ברמה סבירה אם כי לטעמי עברו קצת את הנקודה המתוקה ומספקות מבחינת גודל שלוקחים בחשבון את רמת המסעדה והחוויה הכוללת.

בדיעבד מאד יכול להיות שהיינו צריכים להיות פחות "גרידים" ולבחור במנות "פשוטות" יותר בחשיבות חומרי הגלם, אך ליהנות ממנות ברמה גבוה הרבה יותר, אך זאת נדע בפעם הבאה שנגיע לאכול במקום.

את הארוחה כמובן לא יכולנו שלא לחתום בקינוח וקפה כמיטב המסורת אך על קינוח הפברז'ה המהולל שראינו שהגיע לשולחן אחר, אך בקונסטלציה קצת אחרת ממה שזכור לי מתמונות ברשת ויתרנו ובחרנו דווקא ב -

הקרפ של סוזט

חביתיות ברוטב תפוזים עם לדר פטל, קרם וניל וגלידת גרנד-מרניי

בפועל מגיע קינוח קטן יחסית. שלוש\ארבע חביתיות קטנות מאד שקופלו למשולשים והונחו על טוויל עגול ופריך, עם רביעית פרחי לדר פטל בקרם וניל וקנלה של גלידה רכה ועדינה. הקינוח היה טעים והרעיון של פרחי הלדר עם קרם הוניל היה שוס מטורף. רק חבל שהמנה הזו קטנה מאד. אני מניח שאם כל אחד מאתנו היה מזמין קינוח לעצמו זה היה הרבה יותר סביר, רק שזה היה מיקר מאד!

אנחנו לא כאלו אנשי קינוחים, כך שגם בזה הסתפקנו.

סה"כ החוויה הייתה מרנינה רעננה וכיפית במיוחד. ציפינו המון זמן לאכול במול ים וסוף סוף מצאנו את הזמן והתקציב לעשות זאת, גם אם זו לא הייתה חגיגה ייעודית של יום הולדת, יום נישואין וכאלה. המחיר לא היה זול כאמור, אך אם לוקחים בחשבון את החוויה כולה, השרות המהוקצע, חומרי הגלם היקרים, היין, הקינוח וכל המסביב, לא שילמנו הרבה יותר מאשר יצירה "סטנדרטית" באחד הערבים הרגילים שלנו. החשבון לכל מי שמסתקרן, הגיע לקצת יותר מ 600 ש"ח כולל טיפ אדיב.

השרות, הקצב, כמות הכלים והאירוח מסביב היו כאמור, לעילא. המלצרים אדיבים והייתה הרגשה יוקרתית ונחמדה מאד. הייתי מופתע גם לראות שהמסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, סביב שעות הצהרים וזה מילא אותי תקווה מסוימת, אם לא לקולינריה הישראלית בכללותה, לפחות בכך שמול ים תמשיך להתקיים עד לפעם הבאה.

אביעד.

ביקור במסעדת סינטה בר

אנחנו באמצע חודש סתווי, וואלה, כמעט חורף. ערבים קרירים עוברים אותנו ואפילו גשם לפרקים. מזג אוויר טרופי של ממש, ובכל שנה הוא נהיה משוגע פי כמה. החלטנו לצאת די מאוחר אבל איחרנו אף עוד יותר אחרי שנתקלנו קצת בתנועה פה ושם ובנושאים פרטיים.
הזמנתי במקור מקום ל'קלמאריס', אחת מהמסעדות שעל ההר הפונות לנוף המדהים ביותר בארץ אולי. אך אחרי חמש דקות של הסתכלות בתפריט שלהם, כל מה שיכולתי לראות זה את צמד המילים גבינה צהובה, שהוציאו אותי משלוותי. אמרתי יאללה, נלך מפה. לא עושה לי טוב המקום הזה.

קמנו, בירכנו לשלום ויצאנו ללילה הקריר שוב. כמה שניות באוטו חושבים לאן כן ללכת ולאן בא לנו ומייד עשר מקומות עלו לאוויר. בסופו של דבר, הסינטה בר ניצחה... לא היינו שם "עידנים" וזה מקום שתמיד זכור לי לטובה מרובה, בעיקר בעיר האורות חיפה.

באמצע השבוע זה עוד לא הזוי להגיע למקום מבלי להזמין מקום מראש וגם השעה הייתה קצת מאוחרת מאשר שיא הסרוויס, אז לקחנו את הריזיקה.. (אפשר לחשוב. ד"א אל תנסו את זה בסוף שבוע, אין לכם סיכוי).

חניה הייתה לנו בקרבת מקום ורמזור אחד הפריד בייננו לבין כניסת המסעדה. המארחת שאלה אם הזמנו ושאמרתי לה שאנחנו ה-Walk in  שלה היא ציפתה, הקרח נשבר.

למרות הקומה הריקה בתחתית המסעדה, היא התעקשה להוביל אותנו מעלה. לא ממש הבנתי למה בדיוק, שבעוד הכל כמעט ריק בקומת הכניסה מלבד כמה זוגות על הבר ולמעלה די הומה. מוזר. אך התרצנו ועלינו איתה.

אחרי כמה שניות של דיונים מה תפוס בהזמנה ובאילו שולחנות כן נוכל לשבת  (יש לי בעיית אווירה חמורה באזורים שבמעבר מלצרים או באמצע חלל מסעדה) התיישבנו לבסוף ומייד מורן "המלצרית שלנו להערב" ניגשה עם תפריטים והטכס המסורתי.

עלעלנו בתפריטים כמעה, והחלטנו כמעט פה אחד שהמנות הראשונות נראות מרגשות פי כמה מהעיקריות וגם כך השעה המאוחרת לא תתאים ל טי בון במשקל 600 גר' או שאר מנות דשנות מהסקצייה העיקרית.

הודענו למלצרית שאנחנו כנראה הולכים על ארוחת ראשונות שנחלוק בייננו ואם אפשר לקיים קצב נאות לקונספט ולא להביא לנו 4-5 מנות בבת אחת לשולחן. היא הבינה, רק שאמרה שאם מזמינים מנות ראשונות - המטבח מוציא את כולן בבת אחת (האמת שהגיוני ונחמד מאד כך שאם מגיעים כמה אנשים ומזמינים הם אמורים לקבל את כל המנות שלהם יחד). אמרנו לה, אין בעיה.. אז אנחנו נזמין בכל פעם קצת ואז לא תהיה ברירה למטבח פשוט להתקין כל אחת בזמן אחר, היא הודתה שזה נשמע חכם ודווקא זרמה איתנו. וכך היה.

מנות הסנטה בר לראשונות די קטנות עד ביננויות, מוכנות במקום כמו כל דבר אחר במקום, כולל הקינוחים. דבר שללא ספק מרענן מאד, במיוחד באזור קולינארי נידח כמו חיפה וכל המנות היו טובות מאד.

הזמנו מתפריט הראשונות כאמור, כמה לחלוקה;

הראשונה הייתה-

קרפצ'יו של מוסר ים, עם ויניגרט שמיר ופלפל חריף מעוטר כוסברה, פטרוזיליה וצנונית.

המנה מגיעה עם לחם כפרי, כך מתוך הספיישלים שמדוקלמים ע"י המלצרית שלנו ולא מהתפריט הכתוב עצמו.

המנה הגיעה פרוסה על צלחת יפה ושקופה וסלסלת לחם כפרי פרוס שהיה טרי וטעים מאד.

הדג היה בטמפ' החדר וניכר עליו שהיה טרי ונהדר. הויניגרט נתן את הקיק הנכון יחד עם הרוטב והפלפל החריף שרק מידי פעם הופיע. מקסים!. מנה מוצלחת מאד משף עם יד חזקה מאד במטבח והבנה באיזון טעמים.

הירק שעיטר את המנה ריענן את הפה בכל העת ובכלל חגיגת הצבעים, הטעמים והרעננות של המרכיבים כמו גם איזונם הייתה טובה מאד ופתיחה מרשימה לארוחה.

המנה השנייה שלקחנו הייתה –

רביולי לחי עגל ברוטב ציר עגל חמאה ופלפל שחור.

בחצי קערה יפה ורחבה, נחו להם שלושה רביולי גדולים למדי, מלאים בבשר נימוח מתובל ונהדר של לחי עגל. מסביב לבצק העבה והנהדר של הרביולי שבושלו בדיוק לאל דנטה- היה הרוטב שבסיסו בציר עגל והוסמך עם חמאה ופלפל שחור לתיבול. הייתי רוצה שהרוטב יהיה אפילו עז טעמים יותר ממה שהוגש, אבל גם זה היה טוב מאד ונוגב כמעט עד תום יחד עם הלחם שקיבלנו עם מנת הקרצפיו הדגית ממקודם.

גם המנה הזו שהייתה בגודל סביר יחסית לאדם אחד עבור מנה ראשונה, נרשמה כלא פחות מטובה מאד עד מעולה. זו דווקא גם השתדכה בצורה עילאית עם היין שלקחנו.

הזמנו מתפריט היינות הנחמד, בקבוק קטן של פליני מיקב סוסון ים, שנת 2010.

היין היה כבר בפתיחת הבקבוק עשיר טעמים. ארומה מקסימה של שזיפים מיובשים, דודבנים, פלפל שחור, ועוד.

למנה שלישית שנינו ערגנו אל אחת המנות אולי הכי מבוקשות במקום, כך נראה ונשמע מהמלצרים שחגו סביבנו בשולחנות האחרים.

ברולה טרין כבד אווז על בריוש קלוי עם תאנה בקרמל.

אז תאנה לא הייתה שם אלא חצי אגס במקום, אבל לנו זה לא הפריע, למרות שתאנה ענקית הייתה יכולה להיות שיחוק מטריף במנה כזו ללא ספק.

בפועל מגיע נתח כבד אווז שנח על עיגול בריוש קלוי שמעליו ומעל חצי האגס פיזרו סוכר ו"שרפו" בעזרת ברנר, או מתחת לברויילר. בכבד אווז לא נגעו ואפילו טמפ' קרירה ממקרר הורגשה בביס הראשון. הכנתו הייתה כמעט

R  והוא נאטם מעט בשל החום של הברנר ששרף את הסוכרים למרקם קריספי. מנה קטנה מבחינתי, רק כי הייתי פשוט יכול להמשיך לאכול כאלו עד הבוקר. כבד אווז מעולה, עם סוכר פריך ובריוש אמיתי שנתן מצע עדין ומעולה לכל הטעם המטריף הזה. ללא ספק מנה מעולה שרק חומרי הגלם מספיקים פה וקצת טאצ' כדי לגרום לכל זה להיות שלם.

רצינו להמשיך עם עוד מנה ראשונה, למשל כמו מנת השקדי עגל הנחים על קרם שום.... אבל החלטנו שאנחנו קצת רעבים מידי בשביל עוד "דוגמיות" אז בסופו של דבר לא הייתה לנו ברירה אלא להסתכל שוב מה תפריט העיקריות מציע. סטייק ענק כפי שהסתובב פה ושם על שולחנות אחרים (שנראה מהמם!) לא רצינו לקחת, כי זה סתם יעשה לנו רע לאכול עכשיו אחרי כל מה שספגנו וגם היה כמעט אחת עשרה בלילה... אבל המיקס פירות ים, דווקא קרץ לנו כן.

אז הזמנו מנה עיקרית –

שרימפס וקלמארי טריים מהים, מולים טריים בביסק סרטנים וחמאה לצד אורז לבן (108)

מגיעים שתי קערות, אחת בדמות מחבת ברזל חמה על צלחת לבנה, מלאה בפירות ים שנראו והריחו נהדר וקערה פשוטה של אורז לבן. אורז טעים, אחד אחד, אבל פשוט ובנאלי. לא כל כך הבנתי את הקטע, אולי אם מוסיפים אותו לאחר מכן לביסק שנשאר אחרי פירות הים, אפשר לעשות איתו מנה מגניבה, אבל אני חושב שהיה אפשר לחשוב על טוויסט שיביא את התוספת הזו למשהו אחר לגמרי וברמת התפריט של המקום.

פירות הים היו נהדרים, הקלאמרים היו שלמים מהסוג הסגול והקטן. מרקמם היה פריך וממש התפצפץ בין שורות השיניים. השרימפס למרות שהיה כתוב שהוא טרי בתפריט, הרגיש מהסוג הטוב אבל הקפוא ולא הטרי (אין סיבה להגיש טריים ללא הראשים והשריון, מה שגם אני מכיר את הטעם של זה ושל זה קצת יותר מידי טוב כדי להאמין שהשרימפסים כאן טריים).

המולים היו בטעם מעושן קצת ונימוחים. הם היו שמנמנים וטעימים מאד. הרוטב שציפה ונח בתחתית המחבת היה מקסים וקטיפתי. ללא ספק עשוי היטב ובאיזון נחמד של ציר הסרטנים כפי שנכתב וחמאה.

מנה מצויינת שחיסלנו חיש קל. אפילו באורז נגענו. הוא היה באמת פשוט, אבל מאלו שאתה מעריך אחרי שאכלת בחייך מספיק כאלו שידעו להרוס כל גרגר.

מים הוגשו לנו בבקבוק יין גבוה ושקוף ללא תווית כבר בראשית הארוחה והיין היווה את המשקה העיקרי כאמור ללא ספק. למרות שהוא היה בעל גוף עשיר ופירותי מאד ועל פניו לא מתאים כל כך עם המנות שלקחנו (מלבד אולי הרביולי או כבד האווז שהתאימו קצת יותר) הוא היה לנו טעים מאד וזרם.

השירות היה טוב מאד והמלצרית הייתה כזו שאיטלגנציה אישית וחיצוניות מקסימה עזרו לה לתפקד כראוי מולנו ומול השולחנות האחרים שפיקדה סביב, כולל זוג שנשמע שהיו ממשפחתה, או חברים מאד קרובים... שאיתם היא התנהגה קצת יותר בחופשיות והם (הגיוני) קיבלו קצת יותר, גם ממנה וגם מהמטבח ;-).

תפריט קינוחים אין במקום, אני קצת שונא את הרעיון שהמלצר נאלץ לדקלם שורה של קינוחים על כל מרכיביהם שבדרך כלל נאמרים במהירויות גבוהות מאד, שסועדים אחרי כמה מנות ולא מעט יין אמורים להשאר קשובים ומרוכזים מאד לכל הרעיון הזה. מעיק, אבל זה מה יש (קשה להדפיס דף עם כמה שורות???).

אז גם אותנו תקפה המלצרית בשורה של שמות מנות קינוח, מרכיבים לרב וניפנפוי ידיים שאמורים היו להדגים לנו איך רוטב השוקולד נוזל או איך פזרו קוקוס על הקרם או שכבות שנעשו באיזה טארט. בסופו של דבר, שום דבר לא ממש קרץ לנו והזמנו –

פונדט שוקולד בליווי גלידת וניל, שזכרתי שהיה תמיד מוצלח ונעשה במקום. ואכן כך היה. צלחת מאורכת עם כלי שנאפה בו הפונדט, פריך מלמעלה וזורם מבפנים. שוקולד משובח חמים עם ניחוך של אפייה. שוקולדי וטוב.

גלידת הוניל התמזגה מעולה עם קרירותה והכפיות החמימות מהשוקולד שעלו מן "הבאר", אני באמת שלא צריך שום דבר חוץ מזה.

חתמנו את הארוחה בזוג מקיאטו וביקשנו חשבון.

שילמנו 450 ש"ח כולל תשר על כל הערב המקסים והטעים הזה ויצאנו אל האוויר הקריר שוב.

סינטה בר פועלת כבר כמעט 9-10 שנים שהתחילה את דרכה בתור בר המבורגרים נחמד מאד, במבנה שהיום יושבת זרוע האקספרס של המקום, ממש כמה מטרים מהמסעדה.

כך או כך, היא ללא ספק כנראה אחת אם לא ה- המסעדות כיום בחיפה שמגישה אוכל מצויין לצד כמויות סבירות וגדולות מאד (בחלק מהמקרים בעיקריות). יד השף שם מדויקת וחזקה ועוד לא נתקלתי במנות שנפלו או לא היו כפי שזכרתי אותן מהעבר. ההמבורגרים שלהם מעולים לטעמי וכן גם הבשרים עצמם שהם מגישים שם בחלק מהמנות. השרות תמיד מקצועי והאווירה ללא ספק נינוחה ויכולה להיות גם מגניבה מאד בימים הנכונים.

המחירים שם לא גבוהים במיוחד ביחס למסעדות תל אביב ואני ללא ספק הייתי מעדיף לא מעט מנות מהסינטה בר על לא מעט מנות מתימרות אחרות במסעדות "דומות" במרכז הארץ.  עדיין 450 שח לזוג זה לא עניין של מה בכך, אבל זו הייתה ארוחה מלאה, גדושה, שכללה מנות לרב, יין מצויין ועוד. הארוחה הניבה כשעתיים מעולות של שמחה בלב ואושר ועל זה אין מחיר.

אני תמיד ממליץ עליהם בלב שלם וקצת חבל לי שאיני סר לשם קצת יותר.
לתשומת ליבכם, הסקירה הזו נכתבה בסתיו 2013, ז"א כשנה אחורה... כך שיש מצב שתתקלו במנות שאולי אינם במקום, אבל השבכים בעינם נשארו. המסעדה עדיין מככבת בעיר חיפה ומומלצת מאד. 

אביעד.

תל אביב ביום אחד - דרך האוכל

מאז שעברתי לפני כמה שנים לחיפה, יוצא לי מעט מאד להיות או להגיע לתל אביב לימים שלמים.
אני אמנם מגיע למרכז לפחות פעם בשבוע, אך חברים שמכונסים באזור השרון, בדרך כלל "עוצרים" את דרכי סביב הרצליה\רמת השרון\פתח תקווה ולתל אביב אני מגיע רק ליציאות מאד מסודרות, ספציפיות אם תכננו כך.
הפעם, החלטתי לנוע בחופשיות ברחובות תל אביב, גם בשביל להרגיש שוב את האווירה שהייתה נחלתי ברב חיי וגם לטעום קצת ממה שהעיר מציעה כיום. אמנם אכלתי די הרבה ביום הזה (כמו שאתם מכירים אותי) אבל תל אביב היא עיר גדולה וגדושה מאד במסעדות, דוכנים, חנויות ועוד ועוד וגם בשבוע לא ניתן לאכול את כל מה שהיא מציעה, לא שהייתי רוצה גם...
ובכל זאת, היום הזה שהתחיל דווקא בבנדיקט בהרצליה (מפאת הבטחה שלי למישהו יקר ש"אקח" אותו איתי לשם פעם) היה די רחב. גם מבחינת התנועה הגאוגרפית שלי ברחבי העיר וגם בגיוון המאכלים והסטנדרטים שטעמתי.
כמו על ברצלונה לאחרונה, החלטתי להוציא כתבה אחת ארוכה יחסית, עם המון תמונות ומעט טקסט. הייתי יכול כמובן לכתוב סקירה מאפיינת וספציפית על כל אחד מהמקומות שביקרתי, אך נראה לי שיהיה יותר נחמד לטייל איתי יחד לכמה דק' גם אם זה "עמוס". אני בטוח שיותר ויותר יעדיפו לראות תמונות עם קצת מלל מאשר לקרוא הררי זיוני שכל ועוד מעילג שכמותי.

אז הנה, כאמור, התחלת היום בשעה די מוקדמת אחרי נסיעה של 50 דק' בערך מחיפה... התחלת המסע בבנדיקט שבהרצליה פיתוח. מסעדה על הים למי שלא מכיר שלה סניף נוסף בתל אביב ברח רוטשילד (עוד נגיע לרחוב הזה בהמשך).
המסעדה הזו "מתמחה" בארוחות בוקר והיא מגישה אותן (תפריט רחב, לא כשר ודי מעניין לעיתים) 24 שעות ביממה.
עצתי: תגיעו באמצע השבוע, שישי שבת, עמוס עד כדי כאב ועל אף השעה המוקדמת שהגענו עמדנו בתור יחד עם זוגות ורביעית לרב כ 20 דק' לערך עד שהואילו להושיב אותנו בשולחן.
לרב אני מגיע לשם בשעות הערב המאוחרות של ימי חול, כך שאני לעולם לא חוויתי את התור הזה ואילולא הבטחתי, גם לא הייתי ממתין.

התפריט במסעדה מורכב משלל "ארוחות בוקר" אמריקאי, ישראלי, טקסני, אנגלי, מקסיקני ועוד. מאד נחמד ומגוון לטעמי.
הזמנתי לעצמי מנת קוקוטים צרפית, עם ביצה שמנת מתוקה וגאודה, אחת עם שרימפס ואחת עם רטטויי.
לשולחן מגיעים לחמים חמים ופנכות עם חמאה, ריבה ושוקולד נוטלה. כמו כן הזמנתי גם מימוזה (קוקטייל על בסיס שמפנייה) והפוך קטן כדי לפתוח את הבוקר.

סלסלת לחמים מגונת, המסעדה ממלאת כפי יכולתכם.

הקוקטים מגיעים אחרי חימום בתנור ובגריל עם דלי מלא בקלות בריוש טריים. מנסיון המנה הזו די טובה ומנחמת, אך בשל העומס הרב במטבח, הביצים הגיעו נאות מתחת לגבינות המותכות והרטטויי היה בכמות מיקרוסקופית. קצת התבאסתי מזמני ההמתנה, גם בחוץ וגם למנות, אז חששתי מלהגיד משהו ולהחליף, אך עשיתי זאת לבסוף.

המנה האלטרנטיבית שגם בדרך כלל נכללת בהזמנותיי במקום אם אני מגיע בשעות אור -
אגז בנדיקט - ביצים עלומות על בריוש קלוי, רוטב הולנדייז ובייקון. מנה משגעת, טובה מאד, חמימה ועשוייה היטב.
שאבתי אותה פנימה במהירות יחד עם סלט ירוק והסלט מהמנה הקודמת (חסה ברוטב קיסר עם קרוטונים)

משם המשכתי לתוך תל אביב, את הרכב השארתי באחד מהחניונים סביב אולם "הבימה" והמשכתי ברגל. שד בני ציון, קינג ג'ורג' ולבסוף שנקין. לא הייתי פה המון זמן. הרחוב הזה הזוי בצורה בלתי תלויה. תל אביב במיטבה. ממש מעל הפיצריה של עגבניה המעולה, בחורה צעירה ששרה עם רמקול על פלייבק קאוורים של שירים מוכרים. לד זפלין, לאונרד כהן, פופ משנות ה 80 ועוד. אנשים עומדים, מקשיבים לה ובעיקר מצלמים את המיצג האומנותי הזה - אז הנה גם ממני :-)

את המנה הזו אכלתי במלון בוטיק קטן בשעות בראנצ'. וואפל על בסיס בלילת בירה, ביצה מקושקשת, תבשיל של בצל מקורמל, נקניקית עגל גדולה וסלט קטן של עלי ביבי עם עדבניות שרי בוינגרט עדין.
שתיתי קפה גדולה והמשכתי לדרך. סה"כ נחמד מאד אבל קצת שיעמם לי בפה מהחצי...



את ארוחת הצהריים שלי עשיתי "בבסטה", מסעדה שקמה לפני כמה שנים וממוקמת באחד הרחובות שיוצאים משוק הכרמל. לשם ידעתי שאני הולך מבעוד מועד, אך לא הזמנתי מקום. היה יום שמשי מדהים וקריספי עם אחוזי לחות נורמליים ולא קיציים של תל אביב, כך שניתן להסתובב וגם לשבת בטרסה של המסעדה (המשקיפה לפחי הזבל הירוקים שמלאים באשפת השוק) הזמנתי כמה וכמה מנות. מהקטנות, שתיים:
כרובית, עגבנייה ושום ברוטב חריף. אז חריף זה לא היה, אבל אני שלא מת על חריף נהניתי ממנה מגניבה פשוטה וטעימה.
(24 שח)

שיני השום היו אפויים, אך ניכר שהוציאו אותם קצת לפני הזמן, כך שחלקם היו עדיין קשיחים במרקם.
אני אוהב מאד שוב, כך שלי זה לא שינה. הצלחת הזו חזרה ללא פירור למטבח.

מנה קטנה נוספת הייתה סרדינים כבושים בלימון ושמן זית. סרדין טרי ונא ללא בישול שפולט ובזקו מעליו שמן זית איכותי ומעט שום ופטרוזיליה. מנה מדהימה, ללא שום טכניקה, רק חומם גלם משובח. (24 שח) גם זו חזרה ללא טיפה או פירור למטבח.

יחד עם המנות הזמנתי צלחת של לחם עם חמאה. מגיעים שני סוגי לחמים עם קרום פציח ותוך רך וטרי - לחם מדהים!
לבן ואגוזים. שליכטה של חמאה צהובה טרייה ואני בגן עדן. מי שמכיר אותי יודע שצלחת כזו יכולה לעשות לי את היום.(19 שח~)

למנות עיקריות הזמנתי - קבב לוקוס ברוטב עגבניות חריף על פרוסת לחם.
מנה מצויינת של דג לוקוס שנקצץ גס, תובל ועוצב לקבבים שטוגנו בשמן רק עד MR. הם הוספו רוטב עגבניות סמיך וטעים לאללה של עגבניות, פלפלים חריפים ירוקים ולימון כבוש. טעמים חזקים, לא חריף במיוחד עד שמגיעים לפלפל עצמו ומעולה. מנה מטריפה שיחד עם פרוסת הלחם שבתחתית שספגה את הרוטב ותוספת לחם מהצלחת שלי היוותה כוכב אמיתי בארוחה הזו. קצת חבל לי שהמנה קטנה, אם היו מוסיפים עוד קבב אחד, זה היה VFM מעולה (70-80 שח - אני לא זוכר)

למנה העיקרית השנייה הזמנתי את אחת המנות המדוברות במקום. סטייק לבן וממליגה.
סטיק לבן קטן ממדים (קצת חבל, זה חומר גלם זול מאד, היו יכולים לפנק ולשים פה נתח קצת יותר נדיב) שהותקן בדיוק! יחד עם פולנטה מתירס טרי בתוספת כפית של שמנת. הפולנטה הייתה מצוינת! טעמי חמאה, פרמז'ן ותירס מתוק טרי וטעים. יחד עם הסטייק הבאמת טוב אך קטן, זו מנה מעולה! נהיתי מכל ביס, רק שנגמר מהר מידי (דפוס תל אביבי טיפוסי לצערי) מחיר סביב 90 שח~.

למרות ארוחת הצהריים העמוסה.. החלטתי להמשיך לאכול צהריים.. לא הייתי רעב במיוחד, אך ביציאה מהבסטה למרות הסיפוק מטיב האוכל, לא הייתי "שבע" לגמרי והייתי חייב עוד משהו אחד. היה לי קצת חבל להזמין עוד מנה בבסטה, גם ככה יצאתי שם עם חשבון לא פשוט שהכיל מנת לחם, 2 מנות קטנות, 2 מנות עיקריות, בקבוק סאן פלגרינו ובירה סאן מיגל אחת. את ה"סיומת" החלטתי לעשות בשוק עצמו. במהלך ההליכה לבסטה, עברתי דרך דוכן קטן עם כמה כיסאות בודדים שנראה שעל הפלצ'ה נחים קבבים יפים עגולים וגדולים. הריח המטורף מהבשר המתובל נישא בכל השוק.. וידעתי שאני חייב כזו "מנה" (ד"א אם אני לא טועה קראתי פעם סקירה קצרה של עמית אהרונסון על המקום.. )

זוג חברים (או אחים?) שפתחו דוכן לממכר קבבים באמצע שוק הכרמל ועל פי מה שזה נראה, הולך להם ובגדול!
אין מטבח, בקושי כיור עם כמה כלים בודדים. פלנצ'ה אחת ומנת בשר אחת! - קבב. מתקן לימונדה עם מיץ קר וטעים, לא מתוק מידי וגם כמה בקבוקי שתייה שנחים במקרר מתחת לרגלי הדלפקים.
הפיתות טריות מאד מהשוכן שממול וסלט ירקות, פטרוזיליה וכוסברה קצוצה מבסטה אחרת בשוק. הכי פשוט אבל כמה טעים!!! פיתה עם שלושה קציצות, סלט וטחינה יחד עם כוס גדולה של לימונדה תעלה לכם סה"כ 26 ש"ח מה שמעלה את המנה המצוינת הזו לאחת הטובות והשוות בתל אביב לעניות דעתי.





לפני הביס הגדול.
יש כ 5-6 כסאות ישיבה סביב לדלפק של הדוכן, יש להמתין בסגנון טפאס בר בספרד כדי לשבת , בדרך כלל מתפנה תוך כמה דק'.


משם, עשיתי קצת הפסקה, בכל זאת אכלתי עד השעה 15:00 בערך.. איזה 4 ארוחות ולא מעט אוכל כבד.. אז החלטתי להמשיך להסתובב ולהתרענן עם אספרסו באחת הרחובות בעיר. ירדתי בחזרה לכיוון דיזינגוף, ביקרתי בחנויות תקליטים קצת והתחרדנתי קצת על ספסלי העיר תחת קרני השמש.

בערב, המשכתי לטעום שוב את תל אביב... האמת שפה המצאי רחב מאד, תל אביב כאמור וכפי שאתם יודעים גדושה באין ספור מסעדות. שף, בשרי, איטלקי, ביסטרו, בתי קפה ומה לא. החלטתי לפצל את ארוחת הערב שלי לשני מסעדות שונות
אך על אותו רחוב.
על שד' רוטשילד הגעתי למסעדת "קנטינה" - מסעדה ששייכת למלון רוטשילדס והיא על טהרת איטליה.
כאשר הגעתי אליה ראיתי כמה היא מלאה וחששתי שלא ימצא לי מקום לשבת. ניגשתי למארחת העסוקה והצגתי את עמדתי. "מקום לחצי שעה, לא יותר. באתי לטעום מנה בודדת מהתפריט שלכם וזהו היא הרימה גבה לשנייה, הביטה בספר ההזמנות שלה ואמרה, בכיף! אפילו לשעה יש לי לתת לך. אמרתי לה "לא, חצי שעה ואני עף. השאר ITS UP TO YOU"
היא הובילה אותי לשולחן ערוך בתוך המסעדה, שסביבי שולחן שהמתין לקבוצה גדולה שהזמינה כנראה וכמובן שולחנות גדושים באורחי המסעדה.

לקנטינה תפריט רחב שכאמור מושתת על מאכלי איטליה מפיצות עבודת יד ועד פסטות, מנות בשיות ודגים. תפריט מגוון שנראה טעים מאד על פי מנות שיצאו מולי לשולחנות אחרים.
האווירה מאד חמימה, עם מפות לבנות וסידור רומנטי ואקלקטי של צ'יינה.

הסתכלתי על התפריט כולו, למרות שידעתי שאני הולך להזמין את מנת הריזוטו ים שלהם. וכך היה.

המנה הגיעה תוך 13 דק' בערך מאז שהמלצרית לקחה את הזמנתי, לא לפני שהובהר לי בעת ההזמנה שהיום המולים חסרים מהמנה והמטבח ישפר את כמות פירות הים הנוספים כדי לחפר. הנהנתי בהבנה ונתתי אוקי החלטי.

המנה מגיעה במחבת ברזל יצוק גדולה מאד שמלאה באורז ריזוטו מלא בחמאה ובפרמז'ן ברוטב של חצאי עגבניות תמר ופטרוזיליה. סביב ובתוך הריזוטו היו שרימפסים מקולפים וביבי קלמרי טריים שהיו טעימים ורכים מאד!
קצת חבל לי לראות את השרימפסים המצחיקים האלו במגוון המנות ברחבי הארץ ובמסעדות כאלו. זה פשוט חומר גלם שלא מספיק איכותי ששיך למטבח הביתי ולא למסעדות ברמה הזו ומעלה. אני מבין שאין פה שרימפסים טריים בכל עונות השנה וזה מאד יקר גם אם יש, אבל דחילאק. יש היום לרכוש מיובאים יפים וגדולים יותר. לא צריכים להשתמש בקטנים כאלו (זה עדיין לא היה המניטורים שיש בשקיות של טיב טעם כן?! אבל בכל זאת).

המנה הזו הייתה שיחוק ללא ספק. כבר מזמן לא אכלתי ריזוטו טעים כל כך. פירות הים היו חרוכים לפני הכנסתם לריזוטו מה שנתן יחד עם השום האפוי שנוסף גם כן למחבת, טעם מחוספס ומטריף! על אף איכות השרימפס המדוברת לעיל.
הריזוטו היה מותקן בדיוק רב והיה אל דנטה ומרשים. בקיצור - 121 שח ששווים כל אגורה. המנה ענקית לאחד ולשניים תהווה מנה עיקרית מספקת בהחלט.
שילמתי 149 שח לא כולל תשר על המנה הזו ובקבוק סאן פלגרינו גדול. ויצאתי למסעדה הבאה.

הלכתי כ 200 מטר במורד אותו רחוב (שד רוטשילד) עד שהגעתי לסושיאל קלאב. מסעדה תל אביבית נוספת שנפתחה לא מזמן... והיא מתיימרת להיות ביסטרו עירוני על  מטבח "שף". בפועל, מקום גדול מאד, יחד עם עוד המון מקומות ישיבה בחוץ סביב למזרקה אורבנית. המון רעש, מוסיקה צוהלת ושמחה אך לא ממש קשורה לכלום ואווירה מאד מאד תל אביבית אפשר להגיד. למקום הזמנתי מקום כמה ימים מראש, אך למרות זאת הובילו אותי לשולחן במרפסת המקורה על יד דלת זכוכית שכל עובד מטבח שיוצא לעשן עובר מאחורי... עוד לפני שהבטתי בתפריט פניתי לאחת המארחות וביקשתי לעבור מפאת ההטרדה הזו. העבירו אותי חש קל וללא עיכובים, אך למקום אחר שהיה צפוף פי כמה. כבר התיאשתי ונשארתי שם.
הזמנתי קוקטייל טעים מאד על בסיס בורבון אמריקאי ו 2 מנות. הראשונה מהמיוחדים. רוסט מעושן על ברוסקטה עם אורוגלה ואיולי שום. מנה לא ענקית של 2 ברוסקטות עם כמה פרוסות דקות של רובסטיבף מעולה על ערלי אורוגלה טריים ואיולי טעים מאד.





למנה שנייה הזמנתי מהתפריט עצמו, נתחי טונה צרובה ומתובלת על ברוסקטות קטנות עם סלסה מקסיקנית של עגבניות וחריף. מנה טעימה מאד ומוצלחת, אך קטנה ביותר (שוב הדפוס התל אביבי) שעולה יקר!
סה"כ הוצאתי כמעט 200 שח במקום לקוקטייל טעים ו 2 מנות קטנות עד בינוניות. האווירה הייתה רועשת צפופה ומוזרה בעיני. אולי אם הייתי מגיע עם עוד 6 או 10 חברה זה היה מתאים. אבל לערב "שקט", הייתי צריך להשאר בקנטינה שמוקדם. משם חשבתי לגשת "למזנון" של אייל שני, אך המקום ההזויי הזה היה מפוצץ באנשים ולא רציתי שיתחסו אלי כאילו אני בגטו.

כך שלסיום היום, החלטתי לחתום עם גלידה טעימה בלג'נדה. כדור חצי חצי בערב הקרירי סגר לי את הפינה של המתוק לכל היום הזה. לימון נענע ושוקולד איטלקי. טעים, פשוט, מרענן ובול במקום.


עד הפעם הבאה...
תאכלו, תקשיבו, תאהבו ותבלו.

אביעד.