עוגת שיש

מתכון לעוגה פשוטה וטעימה מאד. אורך ההכנה כמה דק' בודדות- אפיה והחוצה.

היא מצוינת לאירוח או סתם שבא עוגה על השיש עם הקפה של אחה"צ ביום יום.

אפשר להעשיר אותה בדברים רבים מלבד המרכיבים שבמתכון וזה כמובן נתון לדמיונכם.

פצפוצי שוקולד, אוכמניות, אגוזי מלך ועוד.. תשתוללו, הכל עובד פה.
כמו שאתם רואים, לא הצליח לי כל כך הערבוב של הלבן והשחור.. אבל עדיין העוגה יצאה רכה, רטובה וטובה מאד. זה אחד מהמתכונים האלו שלא צריכים להתאמץ יותר מידי. אפשר להכין אותה כבר במקביל לטלפון שמקבלים שנופלים עליכם אורחים מזדמנים, אך שתמיד מוזמנים. אלו שעם קצת ניסיון יכינו אותה גם יפה במיוחד מבחוץ ומפנים. אבל לצאת טוב, היא תצא תמיד.

מצרכים:

1/2 כוס שמן קנולה

3 ביצים

1 כוס סוכר

1 מיכל שמנת מתוקה

1 כפית תמצית וניל (או רום)

2 וחצי כוסות קמח תופח מאליו

100 גר' שוקולד מריר מומס

אבקת סוכר לקישוט

הכנה:

לחמם תנור אפיה על 170 מעלות

1 - לערבב את המרכיבים פרט לשוקולד, עד שמגיעים לעיסה חלקה והומוגנית.

2 – לשמן עם מעט חמאה תבנית עגולה 24" או אינגליש קייק וליצוק 2/3 מהתערובת הלבנה

3 – לאחד בין מה שנשאר מהתערובת לבין השוקולד המומס ולערבב עד לקבלת עיסה בצבע חום כהה אחיד. ליצוק את התוספת מעל שכבת התערובת הראשונה בתבנית ובעזרת ידית

סכ"ום ליצור את הספרה "8" כמה פעמים לרוחב ולאורך.

אנחנו מחפשים לערבב את הצבעים יחד אבל לא ליצור צבע אחיד, כך שאל תערבבו יותר מידי.

4 – אפו כ 40 דק' בלבד את העוגה ובדקו בעזרת קיסם מהאמצע אם הוא יוצא יבש.

אם עדיין רטוב, הניחו על העוגה רדיד אלומיניום ברפיון ואפו עוד כמה דק'.

העוגה אמורה לצאת אפויה לגמרי, אך לחה ולא יבשה.

צננו מעט ופזרו אבקת סוכר מלמעלה לקישוט.

בתאבון,

אביעד.

ביקור במסעדת סינטה בר

אנחנו באמצע חודש סתווי, וואלה, כמעט חורף. ערבים קרירים עוברים אותנו ואפילו גשם לפרקים. מזג אוויר טרופי של ממש, ובכל שנה הוא נהיה משוגע פי כמה. החלטנו לצאת די מאוחר אבל איחרנו אף עוד יותר אחרי שנתקלנו קצת בתנועה פה ושם ובנושאים פרטיים.
הזמנתי במקור מקום ל'קלמאריס', אחת מהמסעדות שעל ההר הפונות לנוף המדהים ביותר בארץ אולי. אך אחרי חמש דקות של הסתכלות בתפריט שלהם, כל מה שיכולתי לראות זה את צמד המילים גבינה צהובה, שהוציאו אותי משלוותי. אמרתי יאללה, נלך מפה. לא עושה לי טוב המקום הזה.

קמנו, בירכנו לשלום ויצאנו ללילה הקריר שוב. כמה שניות באוטו חושבים לאן כן ללכת ולאן בא לנו ומייד עשר מקומות עלו לאוויר. בסופו של דבר, הסינטה בר ניצחה... לא היינו שם "עידנים" וזה מקום שתמיד זכור לי לטובה מרובה, בעיקר בעיר האורות חיפה.

באמצע השבוע זה עוד לא הזוי להגיע למקום מבלי להזמין מקום מראש וגם השעה הייתה קצת מאוחרת מאשר שיא הסרוויס, אז לקחנו את הריזיקה.. (אפשר לחשוב. ד"א אל תנסו את זה בסוף שבוע, אין לכם סיכוי).

חניה הייתה לנו בקרבת מקום ורמזור אחד הפריד בייננו לבין כניסת המסעדה. המארחת שאלה אם הזמנו ושאמרתי לה שאנחנו ה-Walk in  שלה היא ציפתה, הקרח נשבר.

למרות הקומה הריקה בתחתית המסעדה, היא התעקשה להוביל אותנו מעלה. לא ממש הבנתי למה בדיוק, שבעוד הכל כמעט ריק בקומת הכניסה מלבד כמה זוגות על הבר ולמעלה די הומה. מוזר. אך התרצנו ועלינו איתה.

אחרי כמה שניות של דיונים מה תפוס בהזמנה ובאילו שולחנות כן נוכל לשבת  (יש לי בעיית אווירה חמורה באזורים שבמעבר מלצרים או באמצע חלל מסעדה) התיישבנו לבסוף ומייד מורן "המלצרית שלנו להערב" ניגשה עם תפריטים והטכס המסורתי.

עלעלנו בתפריטים כמעה, והחלטנו כמעט פה אחד שהמנות הראשונות נראות מרגשות פי כמה מהעיקריות וגם כך השעה המאוחרת לא תתאים ל טי בון במשקל 600 גר' או שאר מנות דשנות מהסקצייה העיקרית.

הודענו למלצרית שאנחנו כנראה הולכים על ארוחת ראשונות שנחלוק בייננו ואם אפשר לקיים קצב נאות לקונספט ולא להביא לנו 4-5 מנות בבת אחת לשולחן. היא הבינה, רק שאמרה שאם מזמינים מנות ראשונות - המטבח מוציא את כולן בבת אחת (האמת שהגיוני ונחמד מאד כך שאם מגיעים כמה אנשים ומזמינים הם אמורים לקבל את כל המנות שלהם יחד). אמרנו לה, אין בעיה.. אז אנחנו נזמין בכל פעם קצת ואז לא תהיה ברירה למטבח פשוט להתקין כל אחת בזמן אחר, היא הודתה שזה נשמע חכם ודווקא זרמה איתנו. וכך היה.

מנות הסנטה בר לראשונות די קטנות עד ביננויות, מוכנות במקום כמו כל דבר אחר במקום, כולל הקינוחים. דבר שללא ספק מרענן מאד, במיוחד באזור קולינארי נידח כמו חיפה וכל המנות היו טובות מאד.

הזמנו מתפריט הראשונות כאמור, כמה לחלוקה;

הראשונה הייתה-

קרפצ'יו של מוסר ים, עם ויניגרט שמיר ופלפל חריף מעוטר כוסברה, פטרוזיליה וצנונית.

המנה מגיעה עם לחם כפרי, כך מתוך הספיישלים שמדוקלמים ע"י המלצרית שלנו ולא מהתפריט הכתוב עצמו.

המנה הגיעה פרוסה על צלחת יפה ושקופה וסלסלת לחם כפרי פרוס שהיה טרי וטעים מאד.

הדג היה בטמפ' החדר וניכר עליו שהיה טרי ונהדר. הויניגרט נתן את הקיק הנכון יחד עם הרוטב והפלפל החריף שרק מידי פעם הופיע. מקסים!. מנה מוצלחת מאד משף עם יד חזקה מאד במטבח והבנה באיזון טעמים.

הירק שעיטר את המנה ריענן את הפה בכל העת ובכלל חגיגת הצבעים, הטעמים והרעננות של המרכיבים כמו גם איזונם הייתה טובה מאד ופתיחה מרשימה לארוחה.

המנה השנייה שלקחנו הייתה –

רביולי לחי עגל ברוטב ציר עגל חמאה ופלפל שחור.

בחצי קערה יפה ורחבה, נחו להם שלושה רביולי גדולים למדי, מלאים בבשר נימוח מתובל ונהדר של לחי עגל. מסביב לבצק העבה והנהדר של הרביולי שבושלו בדיוק לאל דנטה- היה הרוטב שבסיסו בציר עגל והוסמך עם חמאה ופלפל שחור לתיבול. הייתי רוצה שהרוטב יהיה אפילו עז טעמים יותר ממה שהוגש, אבל גם זה היה טוב מאד ונוגב כמעט עד תום יחד עם הלחם שקיבלנו עם מנת הקרצפיו הדגית ממקודם.

גם המנה הזו שהייתה בגודל סביר יחסית לאדם אחד עבור מנה ראשונה, נרשמה כלא פחות מטובה מאד עד מעולה. זו דווקא גם השתדכה בצורה עילאית עם היין שלקחנו.

הזמנו מתפריט היינות הנחמד, בקבוק קטן של פליני מיקב סוסון ים, שנת 2010.

היין היה כבר בפתיחת הבקבוק עשיר טעמים. ארומה מקסימה של שזיפים מיובשים, דודבנים, פלפל שחור, ועוד.

למנה שלישית שנינו ערגנו אל אחת המנות אולי הכי מבוקשות במקום, כך נראה ונשמע מהמלצרים שחגו סביבנו בשולחנות האחרים.

ברולה טרין כבד אווז על בריוש קלוי עם תאנה בקרמל.

אז תאנה לא הייתה שם אלא חצי אגס במקום, אבל לנו זה לא הפריע, למרות שתאנה ענקית הייתה יכולה להיות שיחוק מטריף במנה כזו ללא ספק.

בפועל מגיע נתח כבד אווז שנח על עיגול בריוש קלוי שמעליו ומעל חצי האגס פיזרו סוכר ו"שרפו" בעזרת ברנר, או מתחת לברויילר. בכבד אווז לא נגעו ואפילו טמפ' קרירה ממקרר הורגשה בביס הראשון. הכנתו הייתה כמעט

R  והוא נאטם מעט בשל החום של הברנר ששרף את הסוכרים למרקם קריספי. מנה קטנה מבחינתי, רק כי הייתי פשוט יכול להמשיך לאכול כאלו עד הבוקר. כבד אווז מעולה, עם סוכר פריך ובריוש אמיתי שנתן מצע עדין ומעולה לכל הטעם המטריף הזה. ללא ספק מנה מעולה שרק חומרי הגלם מספיקים פה וקצת טאצ' כדי לגרום לכל זה להיות שלם.

רצינו להמשיך עם עוד מנה ראשונה, למשל כמו מנת השקדי עגל הנחים על קרם שום.... אבל החלטנו שאנחנו קצת רעבים מידי בשביל עוד "דוגמיות" אז בסופו של דבר לא הייתה לנו ברירה אלא להסתכל שוב מה תפריט העיקריות מציע. סטייק ענק כפי שהסתובב פה ושם על שולחנות אחרים (שנראה מהמם!) לא רצינו לקחת, כי זה סתם יעשה לנו רע לאכול עכשיו אחרי כל מה שספגנו וגם היה כמעט אחת עשרה בלילה... אבל המיקס פירות ים, דווקא קרץ לנו כן.

אז הזמנו מנה עיקרית –

שרימפס וקלמארי טריים מהים, מולים טריים בביסק סרטנים וחמאה לצד אורז לבן (108)

מגיעים שתי קערות, אחת בדמות מחבת ברזל חמה על צלחת לבנה, מלאה בפירות ים שנראו והריחו נהדר וקערה פשוטה של אורז לבן. אורז טעים, אחד אחד, אבל פשוט ובנאלי. לא כל כך הבנתי את הקטע, אולי אם מוסיפים אותו לאחר מכן לביסק שנשאר אחרי פירות הים, אפשר לעשות איתו מנה מגניבה, אבל אני חושב שהיה אפשר לחשוב על טוויסט שיביא את התוספת הזו למשהו אחר לגמרי וברמת התפריט של המקום.

פירות הים היו נהדרים, הקלאמרים היו שלמים מהסוג הסגול והקטן. מרקמם היה פריך וממש התפצפץ בין שורות השיניים. השרימפס למרות שהיה כתוב שהוא טרי בתפריט, הרגיש מהסוג הטוב אבל הקפוא ולא הטרי (אין סיבה להגיש טריים ללא הראשים והשריון, מה שגם אני מכיר את הטעם של זה ושל זה קצת יותר מידי טוב כדי להאמין שהשרימפסים כאן טריים).

המולים היו בטעם מעושן קצת ונימוחים. הם היו שמנמנים וטעימים מאד. הרוטב שציפה ונח בתחתית המחבת היה מקסים וקטיפתי. ללא ספק עשוי היטב ובאיזון נחמד של ציר הסרטנים כפי שנכתב וחמאה.

מנה מצויינת שחיסלנו חיש קל. אפילו באורז נגענו. הוא היה באמת פשוט, אבל מאלו שאתה מעריך אחרי שאכלת בחייך מספיק כאלו שידעו להרוס כל גרגר.

מים הוגשו לנו בבקבוק יין גבוה ושקוף ללא תווית כבר בראשית הארוחה והיין היווה את המשקה העיקרי כאמור ללא ספק. למרות שהוא היה בעל גוף עשיר ופירותי מאד ועל פניו לא מתאים כל כך עם המנות שלקחנו (מלבד אולי הרביולי או כבד האווז שהתאימו קצת יותר) הוא היה לנו טעים מאד וזרם.

השירות היה טוב מאד והמלצרית הייתה כזו שאיטלגנציה אישית וחיצוניות מקסימה עזרו לה לתפקד כראוי מולנו ומול השולחנות האחרים שפיקדה סביב, כולל זוג שנשמע שהיו ממשפחתה, או חברים מאד קרובים... שאיתם היא התנהגה קצת יותר בחופשיות והם (הגיוני) קיבלו קצת יותר, גם ממנה וגם מהמטבח ;-).

תפריט קינוחים אין במקום, אני קצת שונא את הרעיון שהמלצר נאלץ לדקלם שורה של קינוחים על כל מרכיביהם שבדרך כלל נאמרים במהירויות גבוהות מאד, שסועדים אחרי כמה מנות ולא מעט יין אמורים להשאר קשובים ומרוכזים מאד לכל הרעיון הזה. מעיק, אבל זה מה יש (קשה להדפיס דף עם כמה שורות???).

אז גם אותנו תקפה המלצרית בשורה של שמות מנות קינוח, מרכיבים לרב וניפנפוי ידיים שאמורים היו להדגים לנו איך רוטב השוקולד נוזל או איך פזרו קוקוס על הקרם או שכבות שנעשו באיזה טארט. בסופו של דבר, שום דבר לא ממש קרץ לנו והזמנו –

פונדט שוקולד בליווי גלידת וניל, שזכרתי שהיה תמיד מוצלח ונעשה במקום. ואכן כך היה. צלחת מאורכת עם כלי שנאפה בו הפונדט, פריך מלמעלה וזורם מבפנים. שוקולד משובח חמים עם ניחוך של אפייה. שוקולדי וטוב.

גלידת הוניל התמזגה מעולה עם קרירותה והכפיות החמימות מהשוקולד שעלו מן "הבאר", אני באמת שלא צריך שום דבר חוץ מזה.

חתמנו את הארוחה בזוג מקיאטו וביקשנו חשבון.

שילמנו 450 ש"ח כולל תשר על כל הערב המקסים והטעים הזה ויצאנו אל האוויר הקריר שוב.

סינטה בר פועלת כבר כמעט 9-10 שנים שהתחילה את דרכה בתור בר המבורגרים נחמד מאד, במבנה שהיום יושבת זרוע האקספרס של המקום, ממש כמה מטרים מהמסעדה.

כך או כך, היא ללא ספק כנראה אחת אם לא ה- המסעדות כיום בחיפה שמגישה אוכל מצויין לצד כמויות סבירות וגדולות מאד (בחלק מהמקרים בעיקריות). יד השף שם מדויקת וחזקה ועוד לא נתקלתי במנות שנפלו או לא היו כפי שזכרתי אותן מהעבר. ההמבורגרים שלהם מעולים לטעמי וכן גם הבשרים עצמם שהם מגישים שם בחלק מהמנות. השרות תמיד מקצועי והאווירה ללא ספק נינוחה ויכולה להיות גם מגניבה מאד בימים הנכונים.

המחירים שם לא גבוהים במיוחד ביחס למסעדות תל אביב ואני ללא ספק הייתי מעדיף לא מעט מנות מהסינטה בר על לא מעט מנות מתימרות אחרות במסעדות "דומות" במרכז הארץ.  עדיין 450 שח לזוג זה לא עניין של מה בכך, אבל זו הייתה ארוחה מלאה, גדושה, שכללה מנות לרב, יין מצויין ועוד. הארוחה הניבה כשעתיים מעולות של שמחה בלב ואושר ועל זה אין מחיר.

אני תמיד ממליץ עליהם בלב שלם וקצת חבל לי שאיני סר לשם קצת יותר.
לתשומת ליבכם, הסקירה הזו נכתבה בסתיו 2013, ז"א כשנה אחורה... כך שיש מצב שתתקלו במנות שאולי אינם במקום, אבל השבכים בעינם נשארו. המסעדה עדיין מככבת בעיר חיפה ומומלצת מאד. 

אביעד.

פריז 2014 פרק אחרון.

הנה, הגעתי לפרק הרביעי... בגדול חשבתי את הסיכום לעשות בפרק נוסף עם עוד קצת אוכל, אבל זה כבר 

נמתח די הרבה, אז במקום, יהיה פרק אחד ארוך במיוחד שבו אקבץ כמה ארוחות נוספות ומילות סיכום, נראה מה שייצא.. 

אז איפה היינו... כמה פרקים לפנינו כאשר היינו במסעדה אחת בפרק השלישי (איזה בזבוז אה?! ;-) ) אבל מבטיח לתקן

בפרק הזה לא פחות משלוש מסעדות שונות ועוד כמה תופינים... 

ונתחיל עם "חנות תכשיטים" שהלכנו במיוחד ביום ראשון (שבמפתיע ביותר היא פתוחה). 

jacques genin - נחשב בעיני רבים בעולם הקולינרי כהשקוליטייר הטוב בעולם, שמענו את שמו רבות בפריז בפי העוברים והשבים ואין בלוג, אתר, או חובב אוכל  ובעיקר מתוקים שלא אומר את שמו בעיניים מזוגגות. בסוף רחוב ארוך שיוצא מהפלאס דה וו נמצאת החנות\מטבח\מעבדה של אחד האנשים עם הכי הרבה תשוקה בעיר.

החנות עצמה נראית כמו בנק, או חנות תכשיטים כאשר בקומה הראשונה השוקולדים (פרלינים), מרמלודות ועוד מוצגות ללקוחות תחת מעטה זכוכיות עבות ובסדר מופתי. יום ראשון הוא כמו שבת שם והרחובות כמעט ריקים מאדם בשעות בוקר די מאוחרות. 

שנכנסו אל החנות הייתה הרגשה של יראת כבוד מטורפת. שקט וניקיון שרואים ומרגישים רק במוזיאון. זבניות לבושות שחור עומדות בכמעט "דום" מאחורי הדלפקים המסודרים בחלל ורק שמתקרבים מעט, מבינים כמה אור\אהבה\ותשוקה יש במקום תחת זכוכית ובכל פינה בחלל המעוצב. 

הסתובבנו כמה דקות כדי לספוג את כל הצבעים והמראות ורכשנו מן שקית כזו של "מיקס" של החנות, ככה כדי לטעום מהכל. בחלל הגדול ישנה מן פינת הסבה שניתן לשבת שם ולהזמין מתפריט המקום. שוקולדים, קפה ומיני משקאות אחרות, עוגות שלא רואים בחלל הגדול והן מובאות מלמעלה... ועוד. 

התיישבנו כמובן כדי להעביר שעה קלה של המוווווווווווון קלוריות! 

לקחנו את השקית  (17 יורו) ונשנשנו ממנה מעט, פיצוחים מצופים בשוקולד, פרלינים במילויים ובמיני שוקולדים שונים, מרמלדות ממיצים טהורים של פירות (אחד הדברים הכי טעימים שאכלתי בחיי) ועוד. 

הזמנו גם מהתפריט, שוקולטה - משקה שוקולד שהתברר כחטא מטורף ובעיקר בכמות שקשה לשני אנשים ללגום (כבד ומתוק, נהדר ואלמותי, אבל באמת שיותר מידי בשלב מסויים) ועוד כמה דברים קטנים. 

יצאנו מהמקום עם suger rush מטורף והתחלנו לחשוב איפה הולכים לאכול צהריים. ד"א באותו יום, עשינו את הפיקניק שפירטתי באחד הפרקים הקודמים. זה היה המשך נעים לBUZZ שהתחיל בבוקר עם כמות שוקולד מסחרית. 

  

גם לפייר הרמה הגענו באחד הימים... אחד מהיכלי התהילה הפריזאית לפטיסרי ושוקולדים. לקחנו איתנו כמה מקרון שהיו מעולים! וישבנו לחטוף אותם על ספסל לא רחוק מהחנות... הנה כמה תמונות ממה שאכלנו שם גם כן :-).

אבל יאללה, מספיק עם המתוק הזה (שד"א אכלנו די מעט ביחס להמון אנשים שמגיעים לפריז ומקפידים להכניס ללו"ז המון מתוקים מהמון מקומות "חשובים" ונחשבים ברחבי העיר)

בואו ניגש לכמה מסעדות שעוד צילמתי. 

אחת החוויות הטובות שהיו לנו במסע, הייתה במסעדת CHEZ L'AMI JEAN - 

אולי המסעדה המדוברת ביותר בקרב חובבי האוכל והבלוגרים בעולם. מקום קטן מאד, רועש ולחוץ... כל המסעדות ובתי הקפה בפריז מסדרים שולחנות על כל סנטימטר פנוי. כמעט בכל ארוחה שהיינו בשבוע הזה הרגשנו כמו "סדר פסח" גם מימין וגם משמאל בדרך כלל היו שולחנות שהוצמדו לשלנו וברב המקרים יושבים מרפק למרפק. לעיתים ממש צפוף ולעיתים קצת פחות, אבל עדיין פי כמה וכמה מכל מסעדה בארץ. מה שמעניין שעם הזמן אתה מבין שוואלה, בגין התרבות של היושבים סביבך, זה לא לוחץ, לא מרעיש ולא מטריד בדרך כלל. אף אחד לא מסתכל לך בצלחת, אף אחד לא בוהה בך או נכנס לשיחות... מקשיב וכן הלאה. כל אחד עסוק באלו שיושבים מולו והגיעו יחד ובשום דבר אחר! 

גם אצל ז'אן - מצופפים שולחנות והמקום הקטן הזה שבארץ היה מכניס 5-6 שולחנות, מכניס בשקט 15! 

למסעדה יש שני תפריטים - אחת ארוחת טעימות שהשף מכין על פי ראות עיניו וכמובן - א' לה קרט... המסעדה לא זולה בכלל וארוחת טעימות לאדם ללא שתייה\יין עולה סביב ה 90 יורו! בתפריט ישנם מנות שנעות בין 20-40 יורו למנה ראשונה ו 40-100 למנה עיקרית. 

אמנם, הגענו למסעדה בשל ההמלצות הרבות על ארוחת הטעימות, אך אף אחד מהממליצים לא חשב לציין שאת הארוחה המדהימה שהוא אכל ב 55 יורו לאדם, הוא אכל בצהריים ולא ביום שישי בערב ;-)! שאז זה עולה כפול. 

בכל מקרה, חשבנו שיהיה עדיף אם נקח כמה מנות לבחירה במקום ארוחה ארוכה שמורכבת מהמון מנות במסלול הטעימות, בעיקר בגלל הארוחה שזללנו בצהריים - פרק ג' ;-). 

הזמנו למה ראשונה את מנת האספרגוס. זוג אספרגוס לבנים ענקיים שנצלו על גריל פחמים והיו פריכים עדיין על מצע של עלים, שבבי בייקון ועוד ועוד - מנה ראשונה מדהימה, בעלת מעוף אדיר, טעמים מדויקים ופשוט מושלמת!,

למנה העיקרית, החלטנו ללכת על בשר! וראינו שיש בתפריט קוט דה בף לחלוקה. אז לקחנו. אחרי המתנה של חצי שעה בערך שבמהלכה אכלנו את המנה הראשונה, לא מעט מהיין שהזמנו ולחם עם חמאה,

הגיע שולחן קטן שהוצמד לשלנו (מזל שהיה לנו מקום! מימיני) ועליו צלחת ענקית! עם סטייק אדיר מימדים של מעל 2 קילו שנפרס לסטייקים עבורנו עוד במטבח! הבשר היה משובח מאין כמותו והותקן במידת עשייה מדיום מושלמת גם כן!!! 

יחד עם הסטייק הענקי הזה, קיבלנו כמובן את סיר הפירה המחייב בפריז, הוא היה הטוב ביותר שאכלנו במסע האוכל הנ"ל אבל מה שהפתיע אף יותר, זו מנת הירקות  - מנה של ירקות חתוכים ברנואז מאודים ומוקפצים, פריכים בעל טעם עילאי!

הארוחה הזו בדיעבד הייתה הארוכה ביותר בעיקר בגלל שבפעם הראשונה (והאחרונה בטיול) הזוג שישבנו לידנו התחיל להתידד עימנו ומפה לשם, העברנו יחד שעות רבות של שיחה באנגלית. הם היו זוג אמריקאי שבאו לפריז והתברר שהם חובבי אוכל ותוכניות אוכל בפרט. אני חושב שמעולם לא אמרתי "טוני בורדיין" כל כך הרבה במשך שלוש כמו שאמרתי את שמו בשלוש שעות. 

יצאנו מהמסעדה בשעה די מאוחרת, אחת בלילה או משהו כזה ועשינו את דרכנו מחויכים מאוזן לאוזן ומלאי בשר!

גם קינוח הזמנו וקפה, אבל כבר לא ראיתי בעיניים, אז לצערי אין תמונה של הסבלה עם התותים :-). 

ארוחת ערב נוספת של מקום שהמליצו עליו רבות הייתה ב - 

A LA BISCHE AU BOIS

בכל ההמלצות, האתרים והבלוגים היללו את המקום שהוא האותנטי ביותר עם תג המחיר השפוי ביותר בעיר!

מי שמחפש ביסטרו פריסאי עם כל המשתמע בכך ולא רוצה להזרים 100-200 יורו לזוג על ארוחת ערב, זה המקום לבוא. 

המקום מעוצב בפשטות כמו רב המקומות המסורתיים בעיר, שולחנות בצפיפות בחלל מחולק, מתלה מעילים ממש בכניסה ומלצרים יעילים, נחמדים על פי רב (הפתעה?) ואוכל מעולה עם חומרי גלם מושלמים בלי פלצנות ובלי ליהטוטים.

המקום מציע "עסקית" בכל שעות פתיחת המסעדה, צהריים או ערב לא משנה... מנה ראשונה, עיקרית, גבינות לבחירה ממגש ענקי שעובר בין השולחנות, קינוח וקפה. כל זה ב 27 יורו בלבד! (לא כולל שתייה). 

החלטנו שאנחנו הולכים על העסקית גם כן, כי פשוט רב התפריט גם מופיע תחת העסקית, אז למה לא?!.

הזמנו לראשונות, טרין כבד אווז כמובן שהגיע עם עלים ירוקים, ורליי חם בשר אווז ופתוח אדמה.

סלסלת לחם מדהים שתמיד על שולחן פריסאי! ליוותה אותנו כל הארוחה. 

מנה ראשונה נוספת הייתה מן טרין כפרי כזה של בשר לבן אווז ושומן. מאד הארד קור, מוגש קר. לחובבים אמיתיים. 

למנות העיקריות לא היה לנו הרבה ספקות מה אנחנו הולכים לאכול, רב ההמלצות הלכו על בשר ציד בעונה אבל שלא בעונה, הייתה מנה מנצחת, הקוק או וין (תרנגול ביין). 

המקום מגיש את המנה בסיר גדול מלא ברוטב סמיך ומשובח על בסיס יין! 3-5 חתיכות עוף מבושלות, פטריות, קוביות בייקון ותפוח אדמה היוו מנה חורפית מדהימה! הבשר היה טיפה יבש לטעמי בחלקים הלבנים (חזה)... אבל הרוטב ללא ספק כיפר על כל שבב של טרוניה. 

למנה עיקרית נוספת, הזמנו את האנטריקוט וצ'יפס הידועים.. וקיבלנו בדיוק את זה. סטייק רחב ודק מנתח אנטריקוט משובח שנצלה למדיום בול! והוגש עם קוביית חמאה מתובלת מעליו. לשולחן קיבלנו מגש ענקי עם אחד הצ'יפסים הטובים בעיר אם לא ביקום! כמות אדירה שמספיקה לארבעה! אם תסיימו, יש מצב שיביאו לכם מגש נוסף "על הבית"... בכיף.

יחד עם הארוחה שתינו ליטר מיין הבית, בחרתי ביקב מבורדו (לא זוכר את שמו ואין לי גם תמונה, מכיוון שהם העבירו אותו לקראף). והמון מים קרים. 

לקינוח הזמנו פאי של אגסים ביתי, שהגיע עם כדור גלידת וניל מדהימה וקערה של מוס שוקולד מקסים!

המקום האחרון להפעם ובכלל בסדרת המסע הפריסאי שלי הוא -
LE COMPTOIR המהולל!



אחת המסעדות עם ההייפ הכי מאסיבי שראיתי בביקור האחרון ובסופו של דבר, נטעם שלא בכדי.
המסעדה נמצאת באחת הצמתים לא רחוק מרחוב סט ג'רמיין והיא חלק ממלון אך לא ממש צריכים להכנס למלון עבורה.
רואים את השלט ענקי כבר מתחילת הרחוב ואם לא תגיעו בשעת הצהריים המוקדמת ביותר שהיא נפתחת, אז תגלו שאתם עומדים בתור של 30-40 אנשים בשקט לכמה שעות כדי לתפוס את אחד השולחנות הקטנטנים במסעדה שמכילה בלחץ היסטרי פחות מ 25 סועדים!.
את המקום פתח אחד השפים הנהדרים בפריז - Yves Camdeborde 

ולפי התור וכמות ההמלצות שיש במקום ועליו, הוא מצליח גם פה כפי שהצליח במקומות האחרים שתמיד הפעיל ובישל. 

למסעדה שני מושבים עיקריים, צהריים, וערב. כאשר לא ניתן להזמין מקומות בצהריים ולכן התור הארוך שמשתרך לאורך הרחוב בזמן שאתם אוכלים מרפק למרפק עם עוד שישה שבעה זוגות במרפסת הצרה שבמקביל לחלון המסעדה. 

וערב שבמושב הנל ניתן להזמין, רק שכנראה חודש מראש היה מצחיק מידי עבורם ופאק שלי שלא התקשרתי שנה או יותר מראש :-). בערב התפריט הוא פיקס פרייס בלבד לארוחת טעימות מידי השף, כאשר בצהריים, המסעדה מגישה א לה קארט... באופן חופשי לגמרי. 

החוויה במקום הייתה אחת הטובות והמאירות שהיו לי בעיר, גם בשל צורת הישיבה המאד צפופה (אפילו יותר מכל מה שאמור להיות צפוף במקומות אחרים בעיר), גם בגין הזוג הצרפתי שניסו לעזור לי לפענח את התפריט הענקי!!!! שלא מעט ממנו כתוב בכתב יד ועוד כולל פנטומימה, קולות של חיות מרעה ועוד וגם כמובן בגלל המנות וטעמן המטורף שאכלנו בה. 

את יום שישי העברנו בשיטוט בכמה רחובות עם המון מסעדות, בתי קפה, פטיסרי, בולנז'רי ועוד ועוד ומיד אחרי שחטפנו את המקרונים מפייר הרמה, צעדנו בגאון לכיוון ארוחת הצהריים ב le comptoir... למזלנו הרב וללא תכנון, אבל כנראה עם אצבע אלוהים מכוונת, הגענו כרבע שעה לאחר פתיחת ארוחת הצהריים והתמזל מזלנו שנשאר שולחן בודד אחד בין לבין. התישבנו במהירות של "משחק הכסאות" לפני שיגיעו אחרים ויתפסו לנו לשעתיים את השולחן המבוקש ביותר בסביבה ומבחינתנו "זכינו" כבר עכשיו עוד לפני שטעמנו שבב של אוכל ממטבחו של איבס... 

אז כאמור, קיבלנו תפריט די גדול, אם אני לא טועה הוא היה הארוך והמאסיבי ביותר שראיתי במסעדות שפקדנו בימים הללו. הכל ממרתף היינות, המשקאות האחרים המוצעים וכלה במנות האוכל שהיו מסודרות לפי אפרטיף, ראשונות, עיקריות, עיקריות על בסיס דגים, קינוחים ועוד. 

במקביל לכך שזהו היה התפריט הארוך ביותר שראינו, הוא גם היה זה שהצליח לבלבל אותנו בצורה הכי משמעותית. 

בדרך כלל אני מסתדר עם תפריטים בצרפתית אבל פה זה היה קשה מאד, אולי במושגים שהם השתמשו, אולי בשפה, אולי בכתב, או בתיאור המנה... למזלנו, ישבו לידנו זוג צרפתי נחמד לאללה ששמע שאנחנו מדברים בשפה קצת מוזרה ומתקשים עם התפריט... והגברת הציעה לעזור לי... באנגלית ברמה של ילד בכיתה ה בערך, בשילוב עם קולות של "טלה" "חזיר" ועגל" הגעתי להחלטה להזמין כמה מהמנות! 

במקום לדגום מנורות ראשונות עיקריות וכדומה, החלטנו לקחת זוג עיקריות (אולי בגלל שעד 12 בצהריים אכלנו באיזה 3-4 מקומות באותו היום...) ויין ולגמור עם זה למרות שהרגשתי שזה קצת פספוס, זרמתי עם זה (עוד יש לנו ארוחת ערב בכל זאת).

לעיקריות הזמנו - 

מנת קיבה TRIPE, שהגיעה בתור תבשיל מדהים בצלחת מרובעת ועמוקה. התבשיל היה מדהים!!! הקיבה הייתה חתוכה לפיסות שקצת יותר גדולות מביס ששחו ברוטב סמיך עם ירקות חתוכים "טורנה" וטעם לימוני. 

מנת הארד קור ללא ספק למטיבי לסת ולבעלי לב חזק, רק שהיא הייתה מקסימה ברמה של להתרחץ בה! שאבתי אותה לקיבתי יחד עם הלחם המצויין שהוגש כבר בהתחלה. הכל היה רך, חמים, מלטף, הרוטב, חתיכות הקיבה שהתבשלה בתוך כל הטוב הזה. בקיצור - מנת MUST!!!

למה עיקרית נוספת הזמנו - ביף בורגניון, אבל שמבוסס על לחי עגל במקום הבשר "הסטנדרטי" שניתן למצוא במתכון שכזה. שוב, הצלחת המרובעת העמוקה מלאה בתבשיל בצבע סגלגל\ארגמני עם ארומה של בקבוק יין משובח!

יחד עם בשר נמוך ומדהים שחו להם ברוטב הסמיך של היין והתבלינים גם חתיכות גזר צהוב שהיווה תוספת מדהימה לבשר ולרוטב העמוק והכבד. גם את המנה הזו חיסלנו עד תום והשארנו צלחת צחורה אחרי ניגובי לחם בטוחים עד לאפידרמיס הפורצלן. 

אחרי שסיימנו את המנות ולא מעט מהיין שהזמנו (הפעם בקבוק של יין מבורגנדי... ) הייתי חייב להיות הגרגרן שאני כמו תמיד ולא הסתפקתי בזה למרות שכך אמרנו בהתחלה והזמנתי מנה עיקרית נוספת שראית באחד השולחנות הקרובים אלי מוגשת לאחר. 

שאלתי את "החברה" המתרגמת בצד מה הוא קיבל ואיפה זה בתפריט והיא הסבירה לי שזו מנה שמבוססת על רגלי חזיר.

אמרתי, חזיר זה טוב ולי אין בעיה עם כל המושגים "המבהילים" אז אני מזמין את זה גם כן. 

המנה השלישית לאותו הצהריים הייתה מנת רגלי חזיר - אבל, היא מוגשת בצורה מאד מעניינת - שמעו את זה:

בשר מרגלי חזיר (בעצם זה אוסובוקו של חזיר) שפורק לאחר צלייה ארוכה בתנור ביין לבן, ששולב בחתיכות קטנות של בייקון, שומן ועוד כמה דברים ולבסוף "נארז" בשומן חזיר שנמתח בצורת משולש (תדמיינו טובלרון רק בלי הקוביות) מגולגל בביצה, פירורי לחם ואז מטוגן עד לקריספיות וגוון חום עמוק! הטובלרון הזה מוגש עם רבע לב חסה בוינגרט מקסים וסיר הפירה האלמותי כמובן!

המנה הזו הייתה פצצת טעם שפשוט השאירה אותי פעור פה, עיניים וקיבה לעוד! זו המנה שסימנה לי "חביבי, זה, זה מה שהולך פה, אתה פשוט גר במדינה הלא נכונה".

שמעו, זה היה פשוט חלומי ששופ תיאור שאצליח לשגר כאן אליכם מבעד לטקסט לא יצליח להביא את הטעם ואת המרקמים שהיו במנה הזו. אז פשוט תאמינו לי ובפעם הבאה שאתם בפריז! תקפצו לשם לאכול את זה. 

אז זהו... אני חושב שזה האחרון להפעם. 

האמת שחשבתי לסכם בכמה פיסקאות את מסע האוכל המטורף הזה שעשיתי, אבל תכלס, למי יש כח לשמוע אותי מבלבל במח אחרי 4 פרקים מפוצצים באוכל ובתמונות?!

פשוט תעברו עליהם שוב, אני בטוח שתצליחו להבין ששום מילות סיכום לא יצליחו להביא את המסע הזה למיצוי! 

הדבר היחיד שיש לי עדיין חוץ מהטעמים והזכרונות משבוע האוכל הפריזאי שלי, זה כמה ק"ג של נקניקים ופטה שהבאתי איתי לארץ :-) 

עד הפעם הבאה, כנראה שרומא בשנה הבאה... C YA!

ניגיסי סוכר וקינמון של מומופוקו

מומופוקו או MomoFuku באנגלית הוא השם הטרנדי ואחד הלהיטים הגדולים בארה"ב. אך את שמה של רשת המסעדות\בתי קפה\מעדניות הללו אין לומר בנפרד, אלא יחד עם שמו של אולי אחד השפים המוערצים, הידועים והטובים ביותר כיום בעולם; דיויד צ'אנג.

האמת, שאת הפתיחה הזו רציתי לכתוב במתכון אחר שקשור לצ'אנג ולאו דווקא עם זה שלפנינו שהוא בעקרון בכלל מתכון של אחת השפיות של צ'אנג במילק בר (milk bar). אחד הסניפים של מומופוקו ששם עושים בעיקר קינוחים, עוגיות, עוגות וכיוצ'.

השפית קריסטינה טוסי קיבלה את המתכון בירושה מאמא שקיבלה מהסבתא והיא מכינה את הנגיסים המדהימים, הרכים והמסוכרים הללו "במסעדה"... היא גם מוסיפה שהעוגיות המצוינות הללו יכולות גם להיות אחת מהתוספות המקסימות ביותר, אם למשל מפוררים אותן על גלידת וניל לאחר כמה ימים שהן מעט מתקשות. אני כבר יכול להרגיש את החול הסוכרי הזה סביב לגלידת וניל אמיתית וחלקה. ב"מילק בר" בניו יורק קוראים לעוגיות הללו "The Greta".. על שם האמא - greta tosi miller.

בקיצור, שוס לא רגיל. מתכון נהדר והכי קל להכנה בעולם ו.. קינוח, משהו שאין כאן הרבה בבלוג לצערי.

אבל אני באמת משתדל להביא מפעם לפעם. אלו עוגיות מדהימות, עם ריח משכר וטעמים רכים, מסוכרים וקינמוניים.. לאלו שאוהבים כמובן.

מצרכים: (המון המון, או הרבה פחות בחיתוך גדול יותר)

1/2 כוס חמאה רכה (בטמפ' החדר)

2 כוסות סוכר לבן

1/2 כוס שמן קנולה

2 ביצים שלמות

1/2 כוס חלב

1 כפית תמצית וניל משובחת

3 כוסות קמח

1 כפית מלח שולחן

1 כפית אבקת סודה

סוכר קינמון לכיסוי (מכינים ע"י ערבוב חצי כף קינמון ברבע כוס סוכר ומכפילים במידה שצריך)

הכנה:

מחממים תנור אפיה על 180 מעלות

1 – מוסיפים לקערת מיקסר את החמאה, הסוכר, השמן, הביצים, החלב ותמצית הוניל.. תוך כדי ערבוב על מהירות בינונית. מוסיפים את היבשים; קמח, אבקת סודה ומלח עד שמתקבלת תערובת הומוגנית.

2 – משמנים תבנית 28*38 ס"מ ויוצקים בתוכה את תערובת העוגיות. משטחים בעזרת מרית או סכין לשכבה אחידה. מפזרים מעל את סוכר הקינמון שלנו  שיכסה בשכבה אחידה את כל התערובת. ומכניסים לתנור החם לאפייה למשך 20 דק' בערך עד שהקצוות משחימות מעט. מוציאים מהתנור וממתינים כ 10 דק' לערך.

3 – הופכים את התבנית על משטח עבודה וחותכים קוביות בגודל ביס או עוגיות גדולות יותר לפי טעמכם.

בתאבון,

אביעד.

לחיצה על אחת התמונות תגדיל את כולן בפורמט צפייה יפה ועדיף. 

קרמבל תפוחים, אגסים ואגוזי מלך

אם היה עלי לבחור בקינוח אחד ויחיד, שאותו אוכל עד סוף ימי מבלי שתהיה לי שום דרך להתחרט או לשנות, אני מניח שאחרי קובית שוקולד משובח, הייתי הולך על קרמבל תפוחים עם גלידת וניל קרירה.

הקינוח המענג, המפנק, המנחם הזה, הוא מבחינתי עלית הקינוחים העולמית. אני מוותר על כל המגדלים באוויר, המוסים וכל קינוח כזה או אחר שאכלתם או אכלתי אני בחיי.. למען הקרמבל הפשוט והטעים הזה. זו מנה שדורשת הכנה ממש מהירה של מעט פירות מקורמלים בחמאה וסוכר, קצת בצק פירורי.. ואפייה בתנור חם, שיאגד את כל הדברים הפשוטים הללו למנה חלומית, חמה, מתוקה ומיוחדת במינה.

אני לא זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי קרמבל כמו שצריך, אבל מאז, אם יש את המנה הזו בתפריט, זו בדרך כלל תהיה הבחירה שלי ללא היסוס. כמו שאמרתי, ממש פשוט להכין אותה, כך שכל אחד מימכם יוכל ליהנות ממנה כבר היום, בבית, מבלי לצאת לשום מסעדה. מה שצריך אלו כמה תפוחים ואגסים (לא חובה יחד, אפשר להחליט על אחד מהם, למרות שתפוח הוא הקלסי), קצת קמח וחמאה וזהו. מעט יותר מחצי שעה ואתם רוכנים מעל קערת גן עדן יוצאת מן הכלל. הקינוח הזה שיוצא מן התנור מריח כמו קונדיטוריה וכדור הגלידה המשובח שיונח עליו, יתחיל לזרום בקרירות מעל הפרות החמים והבצק הפריך והמתוק. התערובת הזו היא התגלמות הטעם המושלם! מצחיק שאני מתלהב כל כך מקרמבל פשוט נכון? נכון. פשוט, קל והכי טעים בעולם.

מצרכים: (4 מנות ~)

למילוי

30 גר' חמאה

4 תפוחים מסוג גרנד סמית' קלופים

2 אגסים יפים וגדולים

1 כף סוכר חום

1 מקל קינמון

1/4 כפית אבקת קנמון

קורט אגוז מוסקט

1 חופן אגוזי מלך קצוצים

1 כפית מיץ לימון

1 כף דבש, סילאן או רוטב מייפל

לפירורי בצק

1 כוס קמח לבן מנופה

100 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות

3 כפות סוכר חום

1/2 כוס אגוזי מלך

קורט מלח

גלידה להגשה

 

הכנה:

1 – פלטו את התפוחים והאגסים מכל מה שלא אכיל וחתכו לקוביות בגודל ביס. במחבת גדולה ועמוקה או בסיר קטן המיסו 30 גר' חמאה והוסיפו את הפרות יחד עם מקל הקינמון. ערבבו בעדינות כדקה בערך. הוסיפו את הסוכר החום, אבקת הקינמון, אגוז מוסקט, מיץ לימון, אגוזי מלך והדבש. ערבבו היטב יחד ובעדינות במשך 3-5 דק' עד שהפירות מתרככים מעט וארומאטיים מכל התבלינים. סגרו את הלהבה ושימרו בצד.

2 – במעבד מזון הוסיפו את האגוזים יחד עם הסוכר החום ותוך כדי הפעלה בפולסים, הפכו את המצרכים לתערובת פירורית הומוגנית. הוסיפו את הקמח ושוב ערבבו יחד עד שתקבלו תערובת הומוגנית.

3 – הוסיפו את קוביות החמאה ואת קורט המלח והפעילו בזהירות, בפולסים בלבד עד שתקבלו תערובת פירורים!! (אנחנו לא מחפשים בצק מגובש, אלא מן טקסטורה של חול), ברגע שקיבלתם פירורים הומוגנים, הפסיקו את פעולת העיבוד.

4 – הוסיפו את תערובת הפירות לקערות הגשה אישיות עד לגובה 3/4 ובזקו מעל (בעזרת כף) את פירורי הבצק עד שכל הפירות מכוסים.

5 – הכניסו לתנור שחומם מראש ל 190 מעלות ואפו כ 20-30 דק' או עד שהבצק מזהיב בצבע עמוק וסוכרי הפרות מבעבעים.

הוציאו, המתינו כמה דק (זה רותח!!!!!) והגישו עם כדור גלידה לטעמכם.

בתאבון,

אביעד.